מיכאלי מתעקשת שתשלמו יותר על הכל

על פי חברת נמלי ישראל, נכון למועד כתיבת שורות אלו לא פחות מ-84 אוניות חונות להן בים התיכון בהמתנה להיכנס אל נמלי ישראל ולפרוק את תכולתן. כל יום של עיכוב עולה ליבואן סכום של בין 20 ל-60 אלף דולר, כאשר ישנן אוניות שעשויות להמתין למעלה מארבעים יום עד שיזכו לעגון בחופי ארץ הקודש.

עם היציאה מהסגרים השינוע הימי העולמי הפך יקר מאוד בעיקר עקב ביקוש מוגבר. מכולות שעלות השכרתן עמדה בעבר סביב 600$ הגיעו לרמה של 14,000$ להובלה. כתוצאה מכך יבואנים רבים מעדיפים לייבא ללא מכולות, במה שמכונה "מטען כללי" שעלותו נמוכה יותר אך הוא מורכב יותר לפריקה. בעבר השתמשו בשיטה זו לייבוא זניח יחסית שנועד למתכות, עצים, תבואה וחומרי גלם לתעשייה, אך כעת חלקה גדל באופן משמעותי.

עיקר המטען הכללי בישראל מגיע לנמל "מספנות ישראל", נמל פרטי קטן וייעודי הממוקם במפרץ חיפה, שאינו מסוגל לקלוט את כמויות המטען הכללי שמגיעות כעת לארץ. בשל העובדה שלוקח זמן רב יותר לפרוק מטען כללי מאשר מכולות רגילות, הנמלים הממשלתיים באשדוד ובחיפה מתעדפים אותו בסוף התור ופורקים אותו באיטיות רבה. כך בעוד משך פריקת המכולות בראשית 2021 התארך ב-20 שעות ביחס ל-2019, משך פריקת אוניות מטען כללי בתקופה זו התארך ב-84 שעות. כן נוצר מצב שכמעט כל האוניות בתור לנמלי ישראל נושאות מטען כללי – 71 אוניות מתוך כלל 84 האוניות הממתינות בטור.

מעבר לעליית מחירי השינוע עבור יבואנים, שכמובן מגלגלים את ההתייקרות לצרכנים, העיכוב בפריקת הסחורות גם פוגע ביכולת הייצוא של ישראל. על פי דו"ח הכלכלנית הראשית במשרד האוצר, 80% מסך הסחר העולמי עובר בדרך הים. בישראל מדובר בכ-99% מסך הסחר ולכן הפגיעה גדולה עוד יותר. בשל הפקק בנמלים, מדי יום אזרחי ישראל משלמים תוספת של עשרה מיליון שקלים על מוצרים מיובאים ומאבדים ייצוא ב-16 מיליון שקלים במונחי תוצר, כלומר, 26 מיליון שקלים ביום שהם בערך שמונה מיליארד שקלים בשנה.

אבל אם מדובר במשבר בינלאומי, מה בעצם רוצים מהממשלה? האם יש לה כלים לטפל במצב? התשובה חיובית. אמנם ישראל נכנסת למשבר הזה כשהיא סובלת מרמת מחירים גבוהה ביחס לעולם, אך הודות לרפורמה בנמלים שהוביל שר התחבורה לשעבר ישראל כ"ץ, נכנסו לעבודה בחודשים האחרונים שני נמלים פרטיים חדשים, נמל הדרום באשדוד ונמל המפרץ בחיפה.

שני הנמלים כיוונו את פעילותם בעיקר לפריקת מכולות שהיוו אז נתח גדול בשינוע הסחורות לישראל. אולם במצב שנוצר לפחות אחד, נמל המפרץ, מעוניין להתחיל לפרוק גם אוניות מטען כללי. לאור כוונתו הודיעה ההסתדרות על שביתה מתוכננת בנמלי ישראל ובחברות התעבורה הימיות, אלא שצו מניעה זמני בבית הדין לעבודה מנע זאת ממנה. כך ביום ה-8 בפברואר השנה נכנסה לראשונה אי פעם אוניית מטען כללי לנמל פרטי בישראל.

כעת נמל המפרץ פורק אוניות מטען כללי ברציף שנועד בכלל לפריקת מכולות ולמעשה הוא מפסיד כסף בגין כל אוניית מטען כללי שנכנסת במקום אוניית מכולות. לכן הוא מבקש להפעיל שני רציפים נוספים שעומדים ריקים בנמל כעתודה. על פי כתב ההסמכה של נמל המפרץ, הוא רשאי לבקש להפעיל רציפים אלו ותלוי בהסכמתם של שרי הממשלה. בדיון בוועדת הכלכלה מסרה התאחדות התעשיינים כי שרי האוצר והכלכלה כבר מסרו את תמיכתם, מי נותרה? שרת התחבורה מרב מיכאלי אשר מסרבת עד כה לאשר לנמל המפרץ לבצע פריקה בשני הרציפים הריקים.

קראו זאת שוב – בעיצומו של משבר בכניסה לנמלי ישראל, ישנם שני רציפים פרטיים הממתינים לעבודה אך שרת התחבורה מסרבת לאפשר פריקת מטען בהם. מדוע? זה קורה מאותה הסיבה שההסתדרות החליטה לשבות אם נמל המפרץ יפרוק מטען כללי.

מסתבר שהנמלים הוותיקים וההסתדרות השלימו עם התחרות בענף המכולות אבל כלל לא בענף המטען הכללי. לטענתם, על אף שההסכמים מול המדינה מאפשרים זאת, הובטח להם בעל פה שזו לא כוונת הרפורמה. זה כמובן לא מאוד משנה כיוון שההסכמים החתומים הם הדבר היחיד שמחייב. מה שמשנה הוא שנכון לעכשיו, שרת התחבורה מעדיפה את האינטרס של ההסתדרות ושל ועד עובדי נמל חיפה על פני טובת הציבור כולו, במחיר של מיליארדי שקלים בשנה. בינתיים יוקר המחייה ממשיך לטפס, המחירים ממשיכים לעלות והאוניות ממשיכות לצוף בים.

אלעד מלכא הוא מנכ”ל ומייסד ‘האינטרס שלנו – הלובי שלך בכנסת’

עקבו אחר ׳מידה׳ ברשתות החברתיות: