ההחלטה להלבין את החות'ים ומשמרות המהפכה כחלק מניסיון פיוס האיראנים היא טעות גורלית
לעתים קרובות מדי, המערב מוצא את עצמו מקווה לתוצאה חיובית בעוד המציאות מציגה דבר אחר לגמרי. חשבו למשל על התגובה המערבית להתפרקות ברה"מ ב-1991, אז ניסינו לקדם את ערכי החירות כתחליף לקומוניזם המדכא. חשבו למשל על החלטת הקונגרס בשנת 2000 להעניק לסין מעמד של שותפת סחר מלאה עם ארה"ב, הצעה שהצבעתי נגדה. הרהרו מחדש בהסכם הגרעין שחתם ברק אובמה עם איראן ב-2015. באף אחד מהמקרים האלה המציאות לא התגשמה באופן בו המערב וארה"ב קיוו או ציפו.
מאז התפרקות ברה"מ, המערב אימץ לחיקו את רעיון רוסיה החדשה. אירופה וארה"ב יצרו קשרים כלכליים חזקים עם רוסיה, סייעו לכלכלתה לצמוח ולצבאה להתחזק. אירופה פיתחה תלות באנרגיה הרוסית, כאשר גרמניה למשל (הכלכלה הגדולה ביבשת) צורכת 40% מהנפט והגז שלה היישר ממוסקבה. עם הקמת צינור הגז 'נורד סטרים 2', התלות הזו הייתה צפויה לצמוח עוד יותר, בטרם הפלישה הרוסית לאוקראינה עצרה את השקתו. אלו הן התוצאות של החיבוק שהעניק המערב לרוסיה.
בשנת 2008 רוסיה פלשה לגאורגיה; ב-2014 היא פלשה למזרח אוקראינה וסיפחה את חצי-האי קרים; וכעת ב-2022 היא מנסה לפלוש לשאר חלקי אוקראינה. רוסיה גם ביצעה ניסיונות התנקשות באמצעות חומרים כימיים ואחרים נגד יריביו של פוטין בבריטניה למשל. תגובת המערב לכל אלה הייתה שולית. מסיבה לא-מוסברת, רבים במערב האמינו כי פעולות אלה מצד מוסקבה לא חצו שום קווים אדומים ולא הצריכו תגובה משמעותית. הכוס אותה התעקשו לראות במערב כחצי מלאה, למרות כל הראיות, התבררה לבסוף כריקה לחלוטין. כיום אנשי אוקראינה הם מי שמשלמים את המחיר חוסר הרצון המערבי להתמודד מול המציאות ומול התוקפנות הרוסית, באחד האסונות ההומניטריים הקשים ביותר באירופה מאז מלחמת העולם השנייה.
כאשר הקונגרס האמריקני אישר את הסכם הסחר החופשי עם סין, התקווה הייתה שבייג'ינג תשתלב במערכת המסחר הגלובלית ותציית לכלליה – שווקי העולם יפתחו עבור סין וסין מצדה תפתח לעולם. פעם נוספת, המציאות צעדה בנתיב שונה לחלוטין. ההתנהלות הכלכלית הסינית היא חד-צדדית לחלוטין; סין אינה משחקת על פי חוקי הסחר החופשי והודות לשיטות מפוקפקות הצליחה ליצור מאזן מסחרי מאיים מול המערב. העולם הפך במידה רבה לתלוי בסין כמרכז הגלובלי של ייצור ואספקה.
כאשר פרצה מגפת הקורונה הקטלנית, סין לא נהגה בשקיפות לגבי מקורותיה. בכל הזמן הזה היא המשיכה למחוץ את החירות בהונג קונג, לאיים על טייוואן ולדכא באכזריות את המיעוט המוסלמי האויגורי. אך למרות שההתנהגות הסינית בעשורים האחרונים בוודאי לא תאמה את ציפיות המערב, הוא לא שינה את התנהגותו שלו כלפי סין. פעם נוספת, הכוס החצי מלאה התבררה כריקה.
כל עוד נותר עוד זמן לפעול, עלינו לוודא שארה"ב והמערב כולו לא חוזר על אותן הטעיות מול איראן. לאחר שנחתם הסכם הגרעין הראשון ב-2015, איראן המשיכה לפתח בחשאי את תוכנית הגרעין שלה, פיתחה יכולות בליסטיות מתקדמות ומימנה את הטרור האזורי במטרה לזרוע חוסר יציבות בקרב שכנותיה. בין ארגוני הטרור הנהנים מתמיכה איראנית נמצאים גם החות'ים בתימן, המשגרים בקביעות התקפות נגד מטרות אזרחיות בשטחי סעודיה ואיחוד האמירויות.
החות'ים הם ארגון טרור מסוכן ורצחני. רק לאחרונה מנהיג בכיר בארגון יצא במתקפה אנטישמית ארסית והביע תמיכה בפלישה הרוסית לאוקראינה, מכיוון ש"כל מדינה שבראשה עומד יהודי תגיע בסוף למלחמה". זו תפיסת העולם המעוותת העומדת בבסיס הזוועות אותן החות'ים מבצעים מדי יום. האם ממשל ביידן סבור שהשמצות גזעניות מעין אלה הן דבר מקובל? האם ממשל ביידן מתכוון לגנות אותן, או שמא להסכים להן בשתיקה בדיוק כפי שהסכים להשתלטות הטאליבן על אפגניסטן או לפלישה האחרונה של פוטין? האם הוא מתכוון לגבות מחיר כלשהו? עד כה התגובה היחידה מצד הבית הלבן הייתה דווקא להוציא את החות'ים מרשימת ארגוני הטרור.
על פי הדיווחים האחרונים, כעת מתכוון ביידן לנהוג באופן דומה גם עם משמרות המהפכה האיראניים, להוציא גם אותם מרשימת ארגוני הטרור ולמעשה להסיר מעליהם סנקציות כבדות שהוטלו בעבר. זהו אותו ארגון שרק החודש לקח אחריות על מתקפת טילים שכוונה לעיר הכורדית ארביל אשר בעיראק, אך המערב שוב מעדיף לעצום עיניים ולהתעלם בנוחות מתוקפנות אזורית והפרת ריבונות של מדינות שכנות. כפי שציין ראש ממשלת ישראל נפתלי בנט, "האמירה לפיה ארגון הטרור הגדול בעולם הוא כבר לא ארגון טרור… היא מחיר גבוה מדי לשלם עבור הבטחות ריקות של טרוריסטים". אלא שג'ו ביידן מתכוון כעת להעניק לאותם טרוריסטים אפשרות להשיג נשק גרעיני בעתיד הקרוב, ולמעשה לחסל סופית כל אפשרות לשלום במזרח התיכון. זו תהיה מורשת ביידן.
במקרים של רוסיה וסין, ארה"ב ובנות-בריתה במערב טיפחו תקוות שווא על עידן חדש של שלום ושגשוג, שכמובן מעולם לא הגיע. כעת בנות בריתה של ארה"ב במזרח התיכון (ישראל, סעודיה ואיחוד האמירויות) משמיעות קול זעקה לגבי ההסכם החדש שמעניק ביידן לאיראנים. הן מבינות היטב כי החיבוק המערבי לאיראן הוא עוד תקוות שווא שלעולם לא תוביל לתיקון דרכיו של משטר האייתוללות הסורר ושליחי הטרור שלו, ורק תעודד אותם להמשיך ולתקוף.
כעת גם הנשיא ג'ו ביידן ואנשיו חייבים להבין את המציאות הזו, להביט בחצי הכוס הריקה המונחת מולם. ההצהרות והפעולות האחרונות מצד החות'ים מצביעות על הכיוון הברור בו הם ואדוניהם האיראנים מתכוונים לצעוד בטווח הקרוב. עלינו להקשיב היטב לדבריהם ולקחת אותם ברצינות רבה. אסור לחזור על הטעויות הגורליות שארה"ב ואירופה עשו בניסיון לחבק את רוסיה וסין. עלינו להבין כי משטר האייתוללות הוא שלטון של רשע, ולהגדיר מחדש את החות'ים ואת משמרות המהפכה בדיוק כפי שהם – ארגוני טרור המשמשים ככלי מלחמה קטלני בידי האיראנים. אסטרטגיית התקווה הכוזבת לא עבדה מול רוסיה וסין, והיא בוודאי תיכשל גם מול איראן.
פיטר הוקסטרה כיהן בעבר כשגריר ארה"ב בהולנד. לפני כן שירת 18 שנים כחבר בקונגרס, שם שימש בין היתר כיושב ראש ועדת המודיעין. גרסה מלאה של הטור התפרסמה לראשונה באתר מכון גייטסטון.
עקבו אחר ׳מידה׳ ברשתות החברתיות:
כרגיל ראייה אמריקנית תמימה וילדותית(גם של הכותב),שכנראה נובעת מעודף ססמאות פרוגרסיביות נבובות.
האמריקנים שממילא חיים בבועת השפע שלהם – בעיקר מקבלי ההחלטות בוגרי ליגת הקיסוס- אוהבים לחשוב שהם הכי חכמים בעולם. בעוד המציאות טופחת על פניהם פעם אחר פעם.
אתעכב על טעות אחת במאמר:
"עם הקמת צינור הגז 'נורד סטרים 2', התלות הזו הייתה צפויה לצמוח עוד יותר, בטרם הפלישה הרוסית לאוקראינה עצרה את השקתו"
המציאות העובדתית היא שהלחימה החלה בגלל שכבר יותר משנה השקת הצינור מתעכבת כתוצאה מלחץ אוקראיני נכלולי על ארה"ב, ולחץ מצד ביידן על גרמניה שבינתיים סובלת מחוסר באנרגיה.(הקשר בין ביידן לאוקראינה ראוי לחקירת קונגרס נפרדת)
המשפט הזה מסמל בעיני את הרדידות המחשבתית של האמריקאים שחושבים שההיסטוריה החלה ביום בו נולדו.
מפליא אותי כיצד אדם נבון אינו טורח לבדוק את המציאות העובדתית ונשבה בשקרים המתפרסמים חדשות לבקרים.
והכותב הוא אדם ששירת כשגריר ומשכך אמור להכיר את הנדסת התודעה הזוועתית מבית מחלקת המדינה האמריקנית
החבר שמעון היקר – לא ברור מה אתה רוצה.
הטור הזה בכלל עוסק באיראן אבל אם אתה מחפש אתרים שתומכים ברודן הרוסי זה כנראה לא המקום
לחבר אנונימי היקר….
השתמשתי בדוגמא אחת כדי לבטא את הרדידות המחשבתית האמריקנית בכל הנוגע לעובדות מציאותיות ביחסי החוץ שלהם. אם כך הדבר בנושא אוקראינה, על אחת כמה וכמה אם עסקינן באיראן.
הרדידות היא נחלתם של רוב הבכירים בארה"ב. כולל של הכותב. ציינתי זאת בתחילת התגובה.
לטעמי האישי זה מעט בעייתי לקבל סקירה/דעה בכל נושא מאדם שמפגין בורות בעובדות.
הדבר נכון גם לגבי ביידן שמקבל החלטות על בסיס עובדות חלקיות ומוטות בנושא איראן
(ואני מתעלם כרגע מהרשעות המובנית של האיש שמושך בחוטים – אובאמה)
אינני תומך ברודנים כלל וכלל – אני תומך באמת. גם אם פוטין נהנה ממנה כרגע
השתמשת בדוגמא שאינה קשורה לעניין כדי לטעון טענה שאינה קשורה לעניין, והמשכת בטענה לגופו של אדם שבוודאי לא קשורה לעניין.
בקורסים ללוגיקה שאני מכיר, היית לצערי נכשל
או קיי, משתמש אנונימי, כבר אמרת את הטיעון הזה ואין צורך לחזור על כך שמא נחשוב שבתוכי מדובר.
סיימון דוקא טוען טיעונים של ממש לגבי הרדידות והנאיביות האמריקאית. נאיביות שאנחנו נשלם עלחה ביוקר.