הקרב הכפול של אילון מאסק על חופש הביטוי

האופן בו חברת טוויטר שומרת על חופש הדיבור בפלטפורמה שלה, כל עוד הוא נותר במסגרת החוק, הוא העניין של חברת טוויטר. אם מנהלי החברה מבקשים לעשות זאת בדרך אשר פוגעת בתפיסה שלנו לגבי חופש הביטוי, זוהי, מלבד יוצא אחד מן הכלל, החלטה שלהם בלבד. טוויטר היא חברה פרטית, ולממשלת ארה"ב אין שום זכות לפקח על האופן בו שיח חוקי מתנהל מאחורי קירות החברה הווירטואליים. באופן דומה, לשום גוף "עצמאי" שיקום תחת היומרה לפקח על מדיניות החברה, אין את הזכות לעשות זאת.

ומהו אותו יוצא מן הכלל? במקרה בו בעלי המניות של טוויטר, שהם בעלי החברה, יבחרו בגישה שונה. בנסיבות כאלה, הם יכולים ללחוץ על ההנהלה כדי שתפנה למסלול חדש. ואם ההנהלה אינה מסכימה, והדירקטוריון לא מחליף את ההנהלה, אז לבעלי המניות יש את הכוח להחליף את הדירקטוריון, אם רובם יחליטו לעשות זאת. חברה מסחרית, לפחות בתיאוריה, אמורה להיות מנוהלת לטובת רווחת בעלי המניות שלה, והם אלה שצריכים להחליט כיצד להגדיר את הרווחה הזו.

אלא שבימינו, ישנם כאלה בעולם העסקים וההשקעות, בממשלה ובמקומות אחרים הסבורים כי חברה צריכה להיות מנוהלת על פי האינטרסים של "בעלי האינטרס" – מונח מעורפל בנוחות ללא שום משמעות חוקית בהקשר הזה, מלבד כמה מקרים מיוחדים מאוד. החלופה האופנתית כיום לשליטת בעלי המניות (רעיון בסיסי למערכת היוזמה החופשית וכזה שהמועמד ביידן הגדיר כ"פארסה מוחלטת") היא קורפורטיזם, אידיאולוגיה שבמקרה הרע עושה צחוק מזכות הקניין, השוק החופשי והחירות בכלל. במילים אחרות, ל"בעלי אינטרס" למיניהם (לקוחות, משקיעים או עובדים) אין ולא צריכה להיות שום שליטה אמיתית בנוגע לחופש הביטוי בטוויטר.

בראשית אפריל, איש העסקים אילון מאסק צייץ את דאגתו הגוברת מכך שתקנות ESG עבור תאגידים (הבודקות כיצד הם פועלים מבחינה "חברתית וסביבתית") הן "הרשע בהתגלמותו". יתכן כי הוא קצת מגזים, אך אותן תקנות של "השקעה חברתית אחראית" אכן קשורות בקשר קרוב עם קפיטליזם של בעלי האינטרס. כל אחד יכול לפרש את הציוץ כרצונו, אבל אני חושד כי מאסק מאמין שהדרך הטובה ביותר לבצע רפורמה במדיניות השיח של טוויטר היא באמצעות נקיטת עמדה מצד בעלי המניות. וזה גם הופך את הדיווחים על כך שהוא רכש 9.2% אחוזים ממניות החברה למעניינות. כפי שצוין למשל ב'פיננשייל טיימס', זהו שיעור אחזקה גבוה פי ארבעה מזה של ג'ק דורסי, מייסד טוויטר לעד לאחרונה מנכ"ל החברה. למעשה, מאסק הופך עם הרכישה האחרונה לבעל המניות הגדול ביותר בטוויטר.

עוד קודם לכן, בשלהי חודש מרץ, בציוץ בו טען כי "חופש הביטוי הכרחי לדמוקרטיה מתפקדת" צירף מאסק סקר בו שאל את הגולשים האם לדעתם טוויטר עומדת בהצלחה בעקרון הזה. "תוצאות הסקר הזה", הוסיף, "יהיו חשובות". בסופו של דבר, 70.4% הצביעו כי התשובה היא שלילית. מעל שני מיליון משתמשי טוויטר הצביעו בסקר. (אני מהסס להשתמש במילה "אנשים" בהתחשב בכמות הבוטים והעובדה שאדם אחד יכול להחזיק מספר חשבונות). זה בהחלט משהו גדול.

בציוצים קודמים העלה מאסק תהיות דומות. כך למשל צייץ ב-24 במרץ על דאגתו מן "ההטיה דה-פקטו של 'אלגורתים הטוויטר' והשפעתה המשמעותית על השיח הציבורי". הוא הוסיף ושאל: "כיצד נדע מה באמת מתרחש?". בציוץ מאוחר יותר באותו היום, הוא העיר כי האלגוריתם צריך להיות "קוד פתוח".

Free speech is essential to a functioning democracy.

Do you believe Twitter rigorously adheres to this principle?

— Elon Musk (@elonmusk) March 25, 2022

דעותיו הפוליטיות של אילון מאסק, כמו האדם שהוא, קשות להגדרה. הוא תיאר את עצמו בשלל דרכים, כולל "מתון בגלוי", "ליברלי חברתית ושמרן כלכלית" הבלתי-נמנע ואפילו כ"סוציאליסט", יחד עם הגדרה אקסצנטרית אופיינית למונח המרתיע. למרות כל זאת, קשה לפספס את הנטייה הליברטריאנית העוברת כחוט השני ברבות מהצהרותיו, אם כי היא חסרה למדי את הדוגמטיזם המשויך לעיתים קרובות לליברטריאנים מושבעים. בכל מקרה, ניתן בהחלט להניח כי מאסק מבין את משמעות וחשיבות חופש הביטוי.

אז מה הלאה? בתור אדם שרכש מעל לחמישה אחוזים בחברה ציבורית, מאסק רשאי להגיש הצהרה לוועדה לניירות ערך ובורסות המפקחת על שוק ההון בארה"ב. ישנן דרכים שונות לעשות זאת, אך מאסק דיווח על אחוזי בעלותו תוך שימוש בטופס 13G, אפשרות הדורשת גילוי נאות מצומצם יחסית וזמינה לרוכש שקנה מניות ללא הכוונה לשנות או להשפיע על השליטה בחברה. צעד כזה לא כולל רכישות עתידיות, למרות שאם מאסק יחליט לשנות את מעמדו ממשקיע "פאסיבי" עבור דיווח לרשות, הדבר ידרוש חשיפה מפורטת יותר והגבלת זמן לפני שיוכל לרכוש מניות נוספות בחברה או להשתמש במניות אותן הוא כבר מחזיק.

כל אלה לא יעצרו את מאסק מלנהל שיח עם הנהלת החברה, וכאשר מדובר בבעל מניות גדול עם מיליארדי דולרים ברשותו, יתכן מאוד שהיא גם תקשיב. בינתיים, ב'פיננשייל טיימס' ציטטו את האנליסט דניאל איב שטען: "נראה כאילו מאסק הציב את טוויטר על הכוונת והוא מצפה שרכישת המניות היא רק התחלה של שיח רחב יותר עם הנהלת החברה, שעשוי להוביל לבסוף להשתתפות פעילה ותפקיד בעלות אגרסיבי יותר".

מן הסתם, אין לי מושג לגבי תוכניותיו ארוכות-הטווח של אילון מאסק. יתכן כי רק בשל העובדה הפשוטה שהוא מחזיק מספר רב של מניות הוא מצפה שהנהלת טוויטר תתחיל לשים לב לחששותיו. כפי שהוזכר לעיל, אלה סובבים סביב חופש הביטוי, הטיות שונות והאלגוריתם של טוויטר, ובאופן אישי אופתע מאוד אם הפתרון של מאסק מערב "שומרי סף" מטעם המדינה או כאלה שאושרו על ידה. ב-26 במרץ, מאסק צייץ כי "טוויטר משמשת דה-פקטו בתור כיכר העיר הציבורית".

מונח הקסם כאן הוא "דה-פקטו". כל ניסיון לנתח את ציוציו של מאסק הוא מורכב ומסוכן, אך נראה כי הוא מאותת על כך שבהשקפת עולמו (שוב, אם נניח בצד את החוק הקיים), למדינה אין כל זכות להתערב בפיקוח על תוכן. ככל הנראה, הוא גם אינו סבור שזו חובתה. אם יש צורך לעשות בדק בית בטוויטר, נראה כי הוא מעוניין שטוויטר תעשה זאת בעצמה, ובטח לא חבורת פוליטיקאים בהובלת, נגיד, אליזבת וורן. זו ראיה נכונה של הדברים.

אם כן, כולנו נמתין ונראה מה השלב הבא. במוקדם או במאוחר, הן פופוליסטים והן תומכי הממשלה הגדולה (קטגוריות חופפות לרוב) עשויים לנסות ולרכוש נתח גדול מספיק בטוויטר בתור תירוץ לניסיונות התערבות במדיניות החברה. אחרי הכל, דעותיו של אילון מאסק מעוררות לרוב חוסר נוחות בוושינגטון. בנוסף הוא גם מיליארדר, ולכן חבר במעמד אותו לימדו אותנו לשנוא.

נכון לעכשיו ישנן מספיק סיבות להתלונן על טוויטר, אך בכל הנוגע לחופש הביטוי אף אחת מהן אינה סיבה מספקת להכניס את לוויתן המדינה בשעריה. כל זה לא אומר שהמדינה לא עומדת לנסות. אילון מאסק בוודאי יגלה בקרוב שהוא עומד בפני שני קרבות שונים: אחד בתוך משרדי טוויטר והאחר שיגיע ממסדרונות הממשלה.

גרסה מלאה של הטור פורסמה לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: