לשר המשפטים ניתנה הזדמנות לקדם שורת מינויים ברוח הבטחות הרפורמה השמרנית, אך היא נזנחה במהרה לטובת עוד אקטיביזם
ניצחון בבחירות הוא חסר ערך אם לא מגיע אחריו שינוי במדיניות, ושינוי במדיניות אפשרי רק אם צמרת השירות הציבורי פועלת ברוח המדיניות החדשה"
במשפט קולע זה פתח ארז תדמור את ניתוחו לסיבות בגינן מעולם לא יושמה באמת מדיניות ימין בישראל, בספרו המנסה לענות על השאלה הנצחית "מדוע אתה מצביע ימין ומקבל שמאל". מדינה מודרנית דומה לנושאת מטוסים עצומה ומסורבלת, הכוללת מאות מערכות המופעלות על ידי עשרות אלפי עובדי ציבור. בעוד שאת כיוון התנועה קובע לכאורה הקברניט – ראש הממשלה הנבחר – הרי שבפועל לצורך שינוי כיוון השיט נדרש שיתוף הפעולה של אינספור עובדים בדרגים השונים, אשר לא חייבים דווקא להתנגד אקטיבית למהלכים. די בכך שאינם משתפים פעולה, "מקטינים ראש" או פשוט לא יוזמים מספיק, בשביל לסכל כל ניסיון לשנות כיוון.
המבחן הגדול לכוונתו האמיתית של פוליטיקאי נבחר לעמוד בהבטחותיו מגיע לרוב במועד בו הוא נדרש לבצע מינויים בשירות הציבורי ובמשרדים שתחת אחריותו. במשך עשורים זכה הימין לרוב בבחירות, אולם נמנע מלבצע את השינויים הפרסונליים הנדרשים, ובהתאם נמנע ממנו ליישם את המדיניות אותה הבטיח לבוחריו.
אולם בשנה האחרונה אנו נתקלים בתופעה מטרידה עוד יותר – נבחר ציבור שלא רק שאינו מקדם מינויי עובדים התומכים בתפיסת העולם אותה הציג בבחירות, אלא שהוא ממנה דווקא את אלו המציגים תפיסת עולם הפוכה, וזאת דווקא במשרד הממשלתי החשוב ביותר לצורך קידום מדיניות בישראל של ימינו.
בשנה האחרונה ניתנה לשר המשפטים גדעון סער ההזדמנות הנדירה למנות כמעט את כל צמרת עולם המשפט הישראלי –ארבעה שופטים בבית המשפט העליון, יועצת משפטית לממשלה וכעת גם משנה ליועמ"ש, הממונה על תחום ייעוץ וחקיקה. פעם אחר פעם, במקום לנצל את ההזדמנות ולמנות לתפקידים הללו אנשי ימין מובהקים, שיקדמו במערכת המשפט את השינויים אותם התחייב סער עצמו לבצע, מינה סער לתפקידים הללו גורמים חסרי מחויבות במקרה הטוב, או אנשי שמאל ממש, במקרה הפחות טוב.
כך למשל, מתוך ארבעה שופטי העליון שמונו בתקופת סער, אין אף לא אחד שהוא מינוי שמרני מובהק. שלושה מתוכם, לעומת זאת, הינם מינויים אקטיביסטיים ברורים. כך השופטת רות רונן, שהינה סמן שמאלי מובהק; השופט כאבוב, שלא מונה בתקופת שקד עקב נטייתו לאקטיביזם והשופט יחיאל כשר, שעל פי דיווחים מוועדת המינוי טען כי אין נושא שבית המשפט לא יכול להתערב בו. בדומה, גם כאשר הגיעה העת למנות יועץ משפטי לממשלה, במקום שסער יבחר במועמד ימני-שמרני שיקדם את פיצול תפקיד היועמ"ש בהתאם להבטחת הבחירות שלו, הוא קידם באגרסיביות את מועמדותה של גלי בהרב-מיארה, אשת מערכת שלכל הפחות ניתן לומר עליה שאינה מפורסמת במחויבותה לריסון ייעוצי.
כעת כאמור התעורר נושא המינויים במשרד המשפטים שוב, כאשר נדרש סער למינוי המשנה ליועמ"ש ובחר לקדם את מועמדותו של הפצ"ר לשעבר שרון אפק. כן, אותו אפק עליו אמר בעבר ראש הממשלה בנט כי "הלוחמים שלנו פוחדים מהפצ"ר יותר מאשר מסינוואר". אותו אפק שנחשב סמן שמאלי בהתנהלות המשפטית כנגד תושבי יו"ש, ופתח פעם אחר פעם בחקירות פליליות נגד חיילי צה"ל.
אין משהו שבנט אמר בעבר שהוא לא יעשה בדיוק הפוך.
פה, לפני 4 שנים,
הוא יוצא נגד הפצ"ר שרון אפק
היום הוא מינה אותו למשנה ליועמש המדינה.
שיא עולמי בבגידה במילה pic.twitter.com/cXx5tAMnvQ— ינון מגל (@YinonMagal) June 19, 2022
לא מדובר רק על עניינים של ימין מול שמאל. אפק הוכיח במהלך כהונתו כפצ"ר כי הוא אקטיביסט ברמ"ח אבריו. אקטיביזם מהסוג שמאפשר לפקיד משפטי לקדם אג'נדות באופן בוטה, בלי להתבלבל או להתנצל. כך למשל, התיר אפק לחיילים להשתתף בהפגנות למען הלהט"ב ובמצעדי גאווה, למרות האיסור על חיילי צה"ל להשתתף באירועים פוליטיים. מדובר באדם שמגיע מראש עם אג'נדה הסותרת כל הבטחה ימנית שהבטיח גדעון סער אי פעם, וכבר הוכיח שהוא מוכן גם לפעול על מנת לקדם את האג'נדה הזו במסגרת תפקידו.
הלקח למפלגות הימין חייב להיות ברור – מדיניות מקדמים באמצעות מינויים. השולט במשרה שולט במדינה. אם וככל ויחזור הימין לשלטון, חייבת להשתנות מן היסוד הגישה הרואה בשירות הציבורי תחום שנמצא מחוץ להישג ידם של נבחרי הציבור. המבחן הראשון לכל נבחר ימני חייב להיות פעולה מהירה ותקיפה להחלפת פקידים שאינם מתיישרים לפי המדיניות הממשלתית החדשה, ופעולה מקבילה לאיוש משרות באנשי ימין מובהקים.
עו"ד זאב לב הוא היועץ המשפטי של ׳התנועה למשילות ודמוקרטיה׳.
הגישה הזו של הימין התחילה כבר במנחם בגין
ולגבי סער – זה ברור שהוא נוכל בדיוק כמו בנט
לפחות לבגין לא היה ניסיון ללמוד ממנו…
כמו כל פוליטיקאי, סער נמדד במעשים. היות הומינויים אכן אנשי שמאל מובהקים, ההפוכים 180 מעלות מעמדות שהוא כביכול הציג לבוחריו – גם סער, כמו בנט, שיקר במודע לבוחריו.
הפתרון אלמנטרי – אסור לבחור בסער יותר. רק נידוי לנצח מכל תפקיד ציבורי, אפילו בשוק הפרטי, יפתור אותנו מפוליטיקאים שקרנים.
כל מפלגה שתעסיק את סער, תקבל מבחינתי 0 מנדטים. גם אם זו מפלגה שהתכוונתי להצביע לה, לפני שסער התגנב אליה. גם בית עסק שינסה לרפד את כשלונו של סער לעבור את אחוז החסימה, אסע לקצה השני של הארץ אך אותו בית עסק לא יקבל את כספי.
כל עוד פוליטקאי שקרן, גם מסמול וגם ימין, לא יגלה שאפילו מכולת שכונתית לא רוצה להעסיק אותו – אין דמוקרטיה בישראל. יש שלטון של חונטת בג"צ וגם אם היום אתם מסכימים עם החונטה, ההיסטוריה מבטיחה שחונטות מתחלפות.
ויש המכנים את סער – "גדעון 2014" ומבקשים שיסביר את יציאתו הפתאומית מהפעילות הפוליטית בשנת 2014.
לדברי פרשנים שונים הוא חושש מפתיחה בחקירה בעקבות מעשים כלשהם שביצע לכאורה בעברו.
מעניין מה מסתתר מאחורי מעשיו של האפס הזה – גדעון סער.
הימין משחק במשחקי הדמוקרטיה של השמאל , אך כשהמאל עולה לשלטון הוא צמיד ממציא ומוסיף כלים חדשים שמשרתים רק אותו , הימין יבנה חוק חדש שיוכל לפטר אדם הנוגד את הממשלה כחותר תחת השלטון , מנדלבליט פסל כל צעד של ביבי ולמעשה חתר נגד הממשלה והצר צעדיה , יקבל פיצויים ילך הבית ואולי אף עדיף שיחקר
הימין יכול לנסות לחוקק חוק כזה אבל אפילו אם ישיגו מספיק קולות או שבג״ץ יבטל אותו או שהיועמ״ש ימצא תירוצים מתי להפעיל אותו באופן סלקטיבי.
למי שעדיין לא מבין….
דיקטטורה בולשביקית שיפוטית קומוניסטית אנטישמית לא מחליפים בקלפי…
רק בהתקוממות עממית ומהפכה אזרחית!
תומאס ג’פרסון: “כשהממשלה חוששת מהעם, יש חירות. כשהעם חושש מהממשלה, יש עריצות.”
וולטייר: “אם אתה רוצה לדעת מי שולט בך, תסתכל על מי אסור לך לבקר.”
תומאס ג’פרסון: “כאשר עוול הופך לחוק, ההתנגדות הופכת לחובה.”
להגיד שסער פספס הזדמנות לרפורמה שמרנית זה כמו להגיד שהורוביץ פספס הזדמנות לחזק את מעמד הרבנות הראשית בישראל. סער, כמו בנט ושקד, שתול של השמאל הפרוגרסיבי והגיע בשביל זה בדיוק – לנצל את קולות הימין בשביל לחזק את מעמד האקטיביסטיים. מאחר ופיזרו את הכנסת אני מניח שהם ניצלו את השנה האחרונה בשביל להציב את כל הכלים במקום ועכשיו לא רק שבכלל לא בטוח שהימין יצליח להקים שוב קואליציה אלא גם אם יקים יש מספיק גורמים שינטרלו ויסרסו אותו לחלוטין.
בדיוק!
זהו החוק שממשלת הימין הבאה צריכה לחוקק:
איסור מוחלט על איסוף ואגירת מידע נגד אנשי ציבור ובני משפחתם מדרגה ראשונה על ידי מערכות האכיפה ללא תלונה רישמית שפרטיה המלאים, פרטים מלאים על החקירה שנערכה בעקבות התלונה, והשמות של המתלוננים יפורסמו תוך שנה מהגשתה. לא תהיה יותר חסינות למתלוננים ויתקיים איסור מוחלט של עיסקאות עדי מדינה ועסקאות טיעון כאשר מדובר בנבחרי ציבור, בני משפחותיהם או במועמדים למשרות בכירות. כל מי שימצא אשם, יהיה מחוייב לעמוד לדין (זה גם יחייב את הפרקליטות להגיש לבית המשפט ראיות מוצקות). הצעות לעיסקאות טיעון במקרים הללו או לחץ להודות בתמורה לאישום מופחת יחשבו כעבירות שוחד לכל דבר ועניין והמציעים יועמדו למשפט פלילי עם עונשי מינימום קבועים בחוק. ראיות שהושגו שלא כדין יפסלו מיידית והמעורבים יפוטרו ויועמדו לדין פלילי. טעויות בכתב האישום יחייבו פיטורים מידיים של הפרקליטים שחתומים עליו ובזיכוי מידי של הנאשם.
בנוסף, יש לאסור על פתיחת חקירות משטרה חדשות נגד מועמדים לתפקידים בכירים בשלב המועמדות שלהם או לפרסם מידע שקשור לחקירות עבר או מידע אחר שלא הניב כתב אישום.
אחרי שהמערכת הפוליטית תשתחרר מהאיום התמידי של השחיתות והאלימות של מערכות האכיפה שנשלטות על ידי השמאל, אפשר יהיה לגשת לטפל במינויים עצמם, לבטל את וועדות המינויים ההזויות ולאפשר לנבחרי הציבור למנות אנשים ראויים באמת שיאושרו על ידי הכנסת ולא על ידי פעילי שמאל קיצוני שממנים אחד את השני. בשלב הבא הם יצטרכו לחוקק חוק שיאפשר להם לפטר את כל הפקידות הבכירה גם ברמות נמוכות יותר מאלו שהחוק היום מאפשר.
כדי לשחרר את חברי הכנסת להצביע, צריך לכלול בחוק מחיקה של חקירות ישנות ואיסור על העמדה לדין על עבירות שנעשו לפני יותר מחמש שנים פרט לעבירות רצח או ריגול (לצערי, המחיקה תכלול בעיקר את כל עברות המין למיניהן שהפכו לנשק יום הדין על ידי השמאל מכיוון שאין שום דרך להוכיח אותן והפרקליטים והשופטים משתמשים בהן (תוך הפעלת לחצים על נשים להתלונן) בעיקר נגד אנשים שהם רוצים להרחיק) וכמובן להחזיר את החסינות לחברי הכנסת.
אח"כ יגיע הזמן לטפל בקרן ווקסנר ולהפסיק לקבל את הבוגרים שלהם לשירות הציבורי.
כמובן שאבירי "שלטון החוק" ושופרותיהם בתקשורת המושחתת יזעקו גוואלד. לא להתייחס!
ביבי שמר הגן טיפח והתחנף למערכת המשפטית במשך שנים, עכשיו אחרי שיצאה נגדו הוא מתבכיין ומכסח.
ואיך זה קשור לעניין?
שקר וכזב!
וברגע שסער גמר למנוע מהימין את כל המינויים שהיה צריך לעשות עכשיו ושהימין חיכה להזדמנות להשפיע עליהם שנים-
בנט שינה מנגינה וכבר לא אכפת לו לפרק את הקואליציה.
עכשיו אפשר להחזיר את הליכוד לבלפור-הם ממילא לא יוכלו לעשות כלום.
תגובתי קצת באיחור, מקווה שעדיין יהיו קוראים.
ובכן, גדעון סער, שמצהיר על עצמו כ"לאומי" ו"ימני" ממנה את אפק לתפקיד מרכזי עם כוח עצום. אפק ללא כל ספק פעיל שמאל.
אז יש שלוש הסברים:
א. אפק אינו פעיל אנטי ישראלי.
ב. סער הוא אידיוט.
ג. סער חפרפרת ו/או בוגד.
מה שאפשר לומר בוודאות זה ש-(ב) אינו נכון. אז בין (א) ל-(ג), מה היא האפשרות הנכונה?
ולמען השם, למה מבזבזים כ"כ הרבה מילים, מקוננים על מה שברור וידוע ולא שואלים את השאלה המתבקשת ב-(ג)? לפחות לראיין את סער (ואת שקד ואחרים/רות) ולשאול למה הם ממנים אנשי שמאל לתפקידי כוח?
כל המינויים האלו יראו את הדלת עם טביעת נעל באחוריהם.