אובססיית "הסכסוך" האירופית רק מרחיקה את פתרונו

אוניברסיטת בן-גוריון בנגב העניקה לפני כשבועיים (14.6) תואר דוקטור לשם כבוד לאורסולה פון דר ליין, נשיאת הנציבות האירופית שהיא הרשות המבצעת למוסדות האיחוד האירופי. פרופ' דניאל חיימוביץ', נשיא האוניברסיטה וליברל פרוגרסיבי ידוע, הסביר כי מקבלת התואר מהווה השראה לאוניברסיטה בכל הנוגע למדיניות האקלים, קיימות, זכויות נשים ולהטבי"ם ושאר ירקות מערוגות הפרוגרס או בקיצור – כל מה שעניין את דוד בן-גוריון על שמו נקרא המוסד.

הנציבה מצדה השיבה בנאום בנוי היטב ורווי קלישאות, שכותבי הנאומים שלה היו סבורים שינעמו לאוזן המארחים:

… אין אירופה ללא יהודי אירופה… אירופה וישראל נועדו להיות ידידות ובעלות ברית. זאת משום שההיסטוריה של אירופה היא ההיסטוריה של העם היהודי… היום, כמעט שמונים שנה לאחר השואה, החיים היהודיים באירופה שוב משגשגים… ועם זאת, החיים היהודים גם נתונים במאבק ובסכנה. האנטישמיות לא נעלמה. היא עדיין מרעילה את החברות שלנו, וברחבי אירופה מתרחשות התקפות אנטישמיות… ולכן שמתי את המאבק באנטישמיות ובטיפוח החיים היהודיים באירופה בלב ליבו של סדר היום של הנציבות האירופית…"

הרטוריקה של פון דר ליין לא הייתה ללא קבלות. באוקטובר אשתקד השיקה הנציבות האירופית את האסטרטגיה שלה ל"מלחמה באנטישמיות ושימור החיים היהודיים".  היא נשענת על הנחת יסוד לפיה אנטישמיות מנוגדת לערכי האיחוד האירופי, ולכן גם מערערת את יסודות המשטר הדמוקרטי. במעמד השקת המדיניות אמרה פון דר ליין כי "אנו רוצים לראות חיים יהודיים תוססים בקהילותינו…אירופה יכולה לשגשג רק כאשר הקהילות היהודיות ישגשגו ויחושו בטחון".

אלא שאם פון דר ליין והקולגות הפוליטיות שלה באירופה מבקשים לטאטא את זוהמת האנטישמיות אל מעבר למפתן ביתם, הם מעלימים עין מאנטישמיות הרווחת בחצר האחורית של היבשת, קרי האנטישמיות המוסלמית בארצות המזרח התיכון, ובדגש על האנטישמיות הרשמית שנוקטת הרשות הפלסטינית במערכת החינוך הפורמלי והלא-פורמלי, כגון בקייטנות הקיץ.

אמנם באפריל 2021 הפרלמנט האירופי קרא לנציבות האירופית להתנות את המשך העזרה הכספית למערכת החינוך הפלסטינית בסילוק המאפיינים האנטישמיים מספרי הלימוד, אך הנציבות נקטה בתכסיסים פורמליים שונים למסמס את החלטת הפרלמנט.

בחודש מרץ האחרון נשלח אל הנציבה מכתב עליו חתומים 32 חברי הפרלמנט האירופי, ןבו הם מוחים על כך שכספים המגיעים לרשות הפלסטינית מהאיחוד מועברים גם למערכת החינוך, בניגוד להחלטת הפרלמנט. (יודגש כי סמכותו של הפרלמנט האירופי מצומצמת יותר מזה של פרלמנט בדמוקרטיה פרלמנטארית). המכתב מציין בין היתר כי סכום בן שלושה מיליון אירו מתוך חבילת הסיוע האירופית הוקצה לסעיף "העצמת האישה", אבל הגיבורה הנשית היחידה שמככבת בספרי הלימוד היא דלאל אל-מוגרבי, הטרוריסטית האחראית לרצח 38 יהודים.

מיד לאחר טקס הענקת התואר, נסעה פון דר ליין לפגישה עם הנהגת הרשות הפלסטינית ברמאללה, שם הכריזה על הפשרת הקפאת הכספים לרשות.

כך דווח ב'גלובס' ב-14 ביוני: "האיחוד האירופי יפשיר את כספי הסיוע לפלסטינים שהוקפאו בשנה שעברה על רקע הדרישה האירופית…לשינוי תוכני ספרי הלימוד ברשות בשל ההסתה נגד ישראל והיהודים. בביקורה של נשיאת נציבות האיחוד אורסולה פון דר ליין ברמאללה היא הודיעה לראש ממשלת הרשות הפלסטינית מוחמד א-שתאייה כי האיחוד יעביר בקרוב את הסיוע המובטח בהיקף של יותר מ-224 מיליון אירו.  בכך מוותר למעשה האיחוד על ההתניה שנקבעה קודם לכן להעברת לפחות חלק מהכספים, ולפיה על הרשות לעשות שינוי של ממש בספרי הלימוד שלה, ולהסיר מהם את דברי ההסתה".

מה עומד ברקע סתירה זו בין הכרזות למעשים? בהנחה שההכרזה על השקת אסטרטגיה למאבק באנטישמיות נובעת ממניעים כנים, מדוע אין הנציבות האירופית ממשיכה להתנות את התמיכה הכספית לפלסטינים בסילוק הזוהמה האנטישמית ממערכת החינוך?

***

לנציבות האירופית, כמו לשאר מוסדות האיחוד, קשה מאוד עד בלתי אפשרי להיגמל מסיוע לרשות הפלסטינית, שכן המיתוס הפוליטי-חברתי האירופי רואה ב"בעיה הפלסטינית" לא רק את שורש אי-היציבות במזרח התיכון אלא גם את שורש בעיית הטרור המוסלמי באירופה.

מזה זמן רב רווחה בפוליטיקה האירופית האמונה לפיה יישוב הסכסוך הישראלי-פלסטיני יסייע לא רק בשיפור היחסים בין המערב ל"מזרח הקרוב הערבי", אלא גם יביא לשיפור יחסים עם העולם המוסלמי בכלל. מחקר שנעשה עבור הקונגרס האמריקני קבע בין השאר כי:

Europeans point to several incidents of terrorism on their soil…stemming from the Israeli-Palestinian conflict

ראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר אף העלה טיעון, עוד טרם פרוץ ה'אביב הערבי', לפיו המשטרים הערביים לא יוכלו לבצע רפורמות פוליטיות לפני תום הסכסוך. בכך הוא חזר על הכלול במסמך מדיניות אסטרטגית לביטחון אירופה שהנפיק האיחוד האירופי ב-2003, וקבע כי אין סיכוי לפתרון בעיות במזרח התיכון ללא פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

גם מסמך אירופי מיולי 2012  המסכם כנס של מועצת האסוציאציה ישראל-איחוד אירופי קבע כי הצלחתו של 'האביב הערבי' תלויה בפתרון הסכסוך. היו גם ביטויים קיצוניים יותר מצד פוליטיקאים אירופיים: עם היבחרו לראשות ממשלת איטליה ב-2006, הצהיר רומנו פרודי כי הסכסוך הישראלי-ערבי הוא "אם כל הבעיות". ביוני 2009 קבעה מועצת אירופה כי פתרון שתי המדינות הוא "אינטרס אירופי בסיסי", ועל כן היא רואה חובה לעצמה ליזום מהלכים שונים, ובהם יוזמות תיווך בין שני הצדדים, על מנת להביא להקמת מדינה פלסטינית, מה שעל פי גישתה יביא לסוף הסכסוך וממילא ליציבות במזרח התיכון.

כבר ביוני 1977 אימצה ועידת לונדון של מדינות השוק המשותף (עדיין לא התקיימה מסגרת של איחוד) החלטה לפיה לב הסכסוך הישראלי-ערבי הוא העדר "מולדת לעם הפלסטיני". גם הסכם השלום עם מצרים שנחתם מאוחר יותר לא הניח דעתה של אירופה באשר הוא לא הבטיח מולדת זו. 'הצהרת ונציה' של מדינות השוק המשותף (1980) פיתחה את רעיון המולדת ל"עם הפלסטיני", בהוסיפה כי יש לשתף את אש"ף במשא ומתן. הודגש גם הצורך לדון בסוגיית מעמדה של ירושלים. המדינות הידידותיות לישראל כגון הולנד, דנמרק וגרמניה לא קמו למנוע הצהרה זו.

כל מדינות השוק המשותף הצביעו בעצרת האו"ם ב-1980 בעד החלטה שגינתה את חוק ירושלים. (לא הייתה אחידות כזאת במקרים קודמים בהם נערכה בעצרת או"ם הצבעה בעניין ישראל). הצבעה זו התקיימה כאשר השלום בין ישראל ומצרים כבר היה שריר, מה שהיה אמור להמתיק את יחסה של אירופה לישראל. אולם דווקא באותה תקופה הצביעו תשע מדינות הקהילייה האירופית באו"ם בעד הצעות החלטה אנטי-ישראליות, או, שלמצער, נמנעו מהחלטות בעלות ניסוח חריף במיוחד. אירופה ככלל לא הביעה התלהבות מהסכמי קמפ-דייויד בין ישראל ומצרים, ולמעשה שמונה חברות הקהילייה האירופית התייצבו מאחרי צרפת בהסתייגותה מ"שלום נפרד עם מצרים".

עד הסכמי אוסלו היה התיק הישראלי-פלסטיני משמש כנושא חביב לניסיונות גיבוש מדיניות חוץ אחידה של האיחוד האירופי. מאז אוסלו קיבלו הפוליטיקאים האירופים תמריץ נוסף, כאשר הייתה להם הזדמנות לנוכחות פיזית בשטחי הרשות הפלסטינית. במרס 1999 קיבלה מועצת אירופה (פורום ההחלטות העליון של האיחוד האירופי המורכב מראשי מדינה וראשי ממשלה) החלטה הידועה כ'הכרזת ברלין' ולפיה "האיחוד האירופי מכריז על נכונותו לשקול הכרה במדינה פלסטינית בכל עת הראויה לכך".

ההחלטה כללה גם קביעה חד-משמעית בעניין שלילת ההתנחלויות ושלילת סיפוחה ירושלים למדינת ישראל, תוך התייחסות לצורך להקמת מוסדות שלטון פלסטינים במזרח העיר. אכן, בעקבות הסכמי אוסלו עודדו האירופאים את נציגיהם המבקרים בארץ לפגוש את ההנהגה הפלסטינית ב'אוריינט האוס', דבר המנוגד להסכמי אוסלו המגדירים צעד כזה כקביעת עובדות חד-צדדיות בשטח. (אמנם 'מפת הדרכים' משנת 2002 מדגישה את הצורך בבניית מוסדות שלטון פלסטינים, אך לא בירושלים).

אפילו תכנית העקירה של יישובים יהודיים מגוש קטיף לא חוללה באירופה גלי אהדה לישראל. באפריל 2004 מועצת שרי אירופה קיבלה החלטה המקדמת בברכה את תוכניתו של ראש הממשלה שרון, אך קבעה כי לא תתקבל על דעת אירופה אם לא תתואם עם הפלסטינים ואם לא תלווה בפתרון בעיות הליבה הכוללות את "בעיית הפליטים הערביים". מה שפחות ממדינה פלסטינית לא שווה הרבה.

והנה הגיעו בשעה טובה 'הסכמי אברהם', והעניין נדון, איך לא, גם בפרלמנט האירופי ב-24 לנובמבר 2020. ז'וזפ בורל, סגן נשיא הנציבות ומי שממונה על תאום יחסי החוץ של האיחוד (מכונה בטעות "שר החוץ האירופי") ברך על ההסכמים, אך לפני שהגיע לאמצע נאומו הכריז על ה"אבל" הגדול:

אבל ההסכמים לא מתייחסים לעימות הישראלי-פלסטיני. תוכניות הסיפוח של ישראל חייבות להיעלם לחלוטין. מדגיש, לא להיות מושעים אלא להיעלם. תמיד גרסנו ששלום בר-קיימא יתכן רק אם יהיה פתרון לעימות הישראלי-פלסטיני על בסיס שתי מדינות עצמאיות"

בורל המשיך ותקף את החלטת ממשלת ישראל להוציא מכרזים לבנייה בגבעת המטוס, "ההתנחלות הראשונה מזה 20 שנה במזרח ירושלים הכבושה", וגילה כי העביר את דאגתו לשר החוץ דאז גבי אשכנזי.

'יום אירופה' מצוין מדי שנה על ידי האיחוד ב-9 למאי. השנה, לרגל האירוע, נשא דברים שגריר המשלחת האירופית לישראל, דימיטר צנצ'ב. השגריר, בן הלאום הבולגרי, הוא אדם משכיל והמציאות הישראלית והאזורית אינה זרה לו שכן בעבר כיהן גם כשגריר בולגריה בישראל. דבריו שפעו שירות ותשבחות על מדינת ישראל, ובין השאר העלה על נס את הסכמי אברהם, אך מיד הדגיש את המנטרה האירופית, לפיה ללא פתרון הבעיה הישראלית-פלסטינית המבוסס על שתי מדינות עצמאיות לא ישרור באזורנו שלום בר-קיימא.

***

ד"ר עלי ראשיד אל נועיימי הוא דיפלומט מאיחוד האמירויות, יו"ר "המועצה הלאומית לענייני חוץ וביטחון", פעיל מדיני ואיש תקשורת. בראיון שהעניק ל- European Jewish Press   באפריל השנה תקף את האיחוד האירופי על ראייתו המעוותת את הסכסוך הישראלי-ערבי, המתבטאת בכך שהאיחוד נוקט בסכסוך זה אותה גישה מלפני חמישים או שבעים שנה שכבר אינה רלוונטית.

לדבריו, האיחוד חייב להתנות את הסיוע לרשות הפלסטינית בשדוד ערכים מוחלט בקרב האוכלוסייה הפלסטינית בכל הקשור בישראל וביהודים ולסלק את זוהמת האנטישמיות. הפלסטינים אינם מוכנים עדיין לשלום, והנרטיב הפלסטיני הנוכחי חייב להגיע לקצו. הוא הדגיש כי הדיפלומטים האירופים פשוט אינם מבינים את המזרח התיכון.

אל נועיימי סיפר כי עם חתימת הסכמי אברהם נשאל על ידי דיפלומט של האיחוד האירופי: "מדוע לא שיתפתם אותנו במידע שאתם מנהלים משא ומתן עם ישראל על הסכמי אברהם?".  "הייתי מאוד כן אתו", אמר אל נועיימי, "והשבתי: כי אתם חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון".

ד”ר שלמה פרלה הוא חוקר יחסים בינלאומיים ומומחה לענייני אירופה והאיחוד האירופי. למאמרים נוספים היכנסו לאתרו האישי.