הודות לחולשה אמריקנית וחוסר רצון לפעול, האייתוללות מגבירים את ייצוא הנפט ודוהרים לעבר נשק גרעיני
תוך התרסה מוחלטת מול ממשל ביידן ומדינות אירופה, האייתוללות האיראנים ממשיכים לקדם במהירות את תוכנית הגרעין שלהם, עד לנקודה בה הם נמצאים על פי דיווחים שונים (בין היתר של הבית הלבן וסבא"א) במרחק של שבועות ספורים מייצור פצצה גרעינית. מנהיגותו הרופסת של ממשל ביידן וחוסר יכולתו לדרוש דין וחשבון מן המפירים את הסנקציות, הן בין הסיבות העיקריות לכך שהמשטר בטהרן מתעלם בבוטות מארה"ב וממשיך להתקרב לרגע בו איראן תהפוך למדינה גרעינית.
נכון להיום, הסנקציות האמריקניות כבר אינן משפיעות במיוחד על הכלכלה האיראנית והן אינו מצליחות לעצור תזרים המזומנים לטהרן. האייתוללות מפיקים כיום יותר נפט ומוכרים אותו בכמות הקרובה לתקופה שלפני הסנקציות. הלקוחות הראשיות הן מדינות כמו סין, הזקוקה נואשות לעוד נפט, וכל זה קורה בזמן שממשל ביידן עצמו מגביל מאוד את חיפושי הנפט.
למעשה, החל מהרגע בו ביידן נכנס לבית הלבן, ייצוא הנפט האיראני נמצא בעליה. במהלך כהונת ממשל טראמפ, ייצוא הנפט מאיראן הופחת באופן משמעותי עד לכמות הנעה בין 100 ל-200 אלף חביות ביום. כיום איראן מייצאת יותר ממיליון חביות ביום, מתוכן בין 700 ל-800 אלף חביות לסין. "מכירות הנפט הוכפלו", התפאר לאחרונה הנשיא איברהים ראיסי. "אנחנו לא מודאגים ממכירות הנפט".
ייצוא הנפט הוא מקור הרווח העיקרי של טהרן. על פי דיווחים, משטר האייתוללות מחזיק גם במאגר הגז הטבעי השני בגודלו בעולם, ובמאגרי נפט גולמי הרביעיים בגודלם. מכירות הנפט מהוות כ-60% מכלל הכנסות הממשלה, ויותר מ-80% מההכנסות מייצוא. גם ראשי המשטר מודעים היטב לתלות בייצוא הנפט. "למרות שיש לנו מקורות הכנסה אחרים", הסביר הנשיא לשעבר חסן רוחאני, "המקור היחיד שיכול להחזיק את המדינה הוא הכסף שמגיע ממכירת נפט".
ונצואלה הפכה בעת האחרונה ליעד עיקרי נוסף של משלוחי נפט מאיראן, מבלי שאף אחת מהמדינות תישא בהשלכות מצד ממשל ביידן. בדיווח של רויטרס ב-13 ביוני נמסר למשל כי מיכלית השטה תחת דגל איראני ועל סיפונה כמעט מיליון חביות נפט גולמי, הגיעה למימי ונצואלה בסוף השבוע הקודם:
"זהו המטען השלישי של נפט גולמי הנשלח בידי חברת Naftiran האיראנית לחברת הנפט הממשלתית של ונצואלה, על פי חוזה אספקה המעניק למדינה הדרום-אמריקנית את חומר הגלם. ונצואלה מעבדת את הנפט האיראנית במתקני האנרגיה שלה…שתי מיכליות ענק נוספות, המפליגות בשמות Dino 1 ו-Silvia 1 הגיעו בחודש שעבר לנמלים בוונצואלה ונשאו את המשלוחים הראשונים מאיראן"
בצעד נוסף המנצל את חולשת הממשל האמריקני, האייתוללות חותמים על הסכמים ארוכי-טווח לאספקת נפט, במטרה לבודד את הכלכלה האיראנית מן הסנקציות. רק לאחרונה איראן חתמה על הסכם שיתוף פעולה עם ונצואלה לתקופה בת עשרים שנה, במסגרתו שתי המדינות יחזקו את הקשרים הצבאיים והתעשייתיים. "יש לנו מיזמים חשובים של שיתוף פעולה בין ונצואלה ואיראן בתחומי האנרגיה, הפטרוכימיה, הנפט והגז", הצהיר הנשיא ניקולס מאדורו.
בנוסף, סין ואיראן הודיעו בחודש ינואר השנה על ראשית יישום תכנית רחבה לשיתוף פעולה בין המדינות, לאחר ששר החוץ האיראני עבדוללהיאן ביקר בסין ונפגש עם עמיתו וואנג יי. "שיתוף הפעולה" מתייחס לחוזה בן 25 שנים שנחתם בין טהרן ובייג'ינג, בו מתחייבת סין להשקיע כמעט 400 מיליארד דולר בתעשיית האנרגיה האיראנית. בתמורה, סין תקבל עדיפות במכרזים של כל פרויקט חדש הקשור בתחום. היא גם תקבל הנחה של 12% על מחיר הנפט ותוכל לעכב תשלומים לתקופה של עד שנתיים. בסיכום הכללי, ההנחה לסינים מוערכת ב-32%.
הסכמים כאלה יאפשרו ככל הנראה לאיראנים לעקוף בקלות רבה יותר את הסנקציות האמריקניות, ליהנות מגישה לכסף מזומן, לחזק את רשת הטרור האזורית ולהמשיך לקדם את תוכנית הגרעין.
מול כל אלה, ממשל ביידן צריך להטיל על איראן סנקציות חדשות וחמורות בהרבה, לפחות בכל הקשור לתעשיית האנרגיה והפיננסים. צעד כזה יערער את אחיזת האייתוללות בשלטון, ויבהיר להם היטב כי אם יבחרו להמשיך בתוכנית הגרעין, הרי שהאופציה הצבאית מונחת על השולחן.
אלא שנכון להיום, הודות לחולשת ממשל ביידן וחוסר רצונו לאכוף את הסנקציות, לפעול נגד הפרתן ולעצור את זרם הכספים לטהרן, למשטר האייתוללות אין שום תמריץ לעצור את הדהירה לעבר הפקת פצצה גרעינית. הם ולקוחותיהם הרבים פשוט ממשיכים הלאה ללא הפרעה.
ד”ר מג’יד רפיזאדה הוא חוקר מדעי המדינה באוניברסיטת הרווארד, ונשיא ‘המועצה האמריקנית הבינלאומית למזרח התיכון’. הטור התפרסם לראשונה באתר מכון גייטסטון.
