שרת החינוך לא באמת רוצה לתקן את מערכת החינוך

"- בשלב ראשון ובאופן מיידי ובלתי מותנה יעלה שכר המורים המתחילים…יש לשאוף כי מורה יגיע לשכר הממוצע במשק בתוך 7 שנים.

– מורים יתוגמלו ויקודמו לא על בסיס ותק והשכלה בלבד אלא גם על בסיס הערכה של הנהלת בית הספר למורים אשר קידמו את תלמידיהם והפגינו מצוינות אישית ומקצועית. קידום זה ייעשה הן ברמת השכר והן בקידום מקצועי

– מורה מתחיל יקבל במשך שנתיים ‘מאמן’ בדמות מורה מוערך

– יחוקק “חוק מעמד המורה” אשר יסדיר את הפרופסיה ויקבע, בין היתר, את תנאי הסף והכשירות הנדרשת להוראה.

– המשרד יספק למורים הכשרות מקצועיות הרלוונטיות לתחום מומחיותם"

נשמע נהדר נכון? רעיונות שלא היו מרגישים זרים בפרסומים של משרד האוצר למשל, פורום קהלת, תנועת 'מורים מובילים שינוי' או גופים אחרים הרוצים בטובת מערכת החינוך ובשיפור איכות ההוראה  ותנאי המורים בישראל. אבל לא לשם כיוונתי. רשימת ההצעות הנהדרת הזו מופיעה (יחד עם שלל הצעות נוספות) בפרק החינוך במצע אותו פרסמה מפלגת 'תקווה חדשה'. כן. המפלגה אליה משתייכת שרת החינוך יפעת שאשא-ביטון.

באופן אישי אודה כי חשתי שמחה כאשר שאשא-ביטון מונתה לתפקיד. סוף סוף אשת חינוך שמגיעה מהשטח וחברה במפלגה המציגה על פניו מצע מרשים, בדיוק לקראת חתימה על הסכם שכר חדש. האדם הנכון במקום הנכון. אך כגודל הציפיות כך גודל האכזבה. כפי שנראה למרבה הצער בשבועות האחרונים, שרת החינוך אינה מציבה דרישות ברורות בכל הנוגע למשא ומתן בסוגיית תנאי המורים, מתחמקת מעימות הכרחי עם ארגוני המורים ועל פי התבטאויותיה שלה מתכחשת לסעיפים רבים במצע המפלגה.

תחום העסקת המורים בישראל סובל מעיוותים רבים. המעסיק הישיר הוא משרד החינוך, המעסיקים בפועל הם מנהלי בתי הספר, ומשרד האוצר הוא שחותם על הסכמים מול ארגוני העובדים. המורים עצמם תקועים באמצע, חסרי אונים וללא יכולת להשפיע על שכרם.

בעולם מתוקן, שרת החינוך הייתה קמה ונלחמת כדי לשנות את מבנה ההעסקה הקלוקל, ובוודאי נוקטת בעמדה ציבורית כלשהי בנוגע לתנאי העסקת המורים. בעולם מתוקן, היא הייתה דורשת להיות חלק מרכזי מהמשא ומתן ונאבקת כדי, ובכן, נאבקת למען משהו. אלא שיפעת שאשא-ביטון מסתפקת עד כה בהצהרות פושרות אודות  "מאבק לגיטימי" או סיסמאות על "העלאת שכר לכל המורים", תוך הצהרות לפיהן ללא חתימה על הסכם לא תיפתח שנת הלימודים.

בכך נופלת השרה כפרי בשל לידי ארגוני המורים אשר לוקחים בשבי מערכת חינוך שלמה על הוריה, תלמידיה ומרבית מוריה. הרי זאת בדיוק האסטרטגיה של יפה בן דוד – הצהרות כלליות על הצורך הבהול לחתום על הסכם מהיר, תוך זריית חול בעיני הציבור והמורים. המטרה היא לעוור את כולם כדי שלא יוכלו להבחין באסון הקרב ובא – המשך אותה מדיניות עקומה שהביאה את מערכת החינוך ואת מעמד המורים למצב הנוכחי.

שרת החינוך תומכת במאבק המורים ״מאבק לגיטימי״ וחוששת ממחסור בעובדי הוראה בפתיחת שנת הלימודים הבאה pic.twitter.com/BFuVr4FUcd

— נדב אלימלך Nadav Elimelech (@NadavElimelech) June 19, 2022

אינני תמים. בעולם הפוליטי וכחלק מקמפיינים של בחירות נזרקות לחלל האוויר אינספור סיסמאות, וכל מפלגה נוקטת בארסנל שלם של תכסיסים תקשורתיים. אולם במקרה של 'תקווה חדשה' והבטחות החינוך שלה אני סבור כי אפילו הציניקנים הגדולים ירימו גבה. כתוב שם שחור על גבי לבן – "תגמול דיפרנציאלי על בסיס מצוינות". איך הגענו מהמשפט המפורש הזה לבליל הקלישאות אותן מגמגמת השרה כיום? איך הגענו מ"העלאת שכר מיידית ובלתי מותנה" למורים המתחילים להתעלמות מוחלטת של השרה מהעניין?

התנהלותה הנוכחית של שאשא-ביטון, התייצבותה לצד ראש הארגונים והתעקשותה להתעלם מן המצוקות בשטח חוטאת לא רק להבטחות מפלגתה, אלא למערכת החינוך כולה.  נראה שכמו רבים מקודמיה בתפקיד, שרת החינוך מעוניינת בעיקר בשקט תעשייתי בגזרת העסקת המורים, כזה שאולי יאפשר לה לקדם כמה "רפורמות" אחרות (בגיל הרך, רפורמת גפ"ן או רפורמת הבגרויות) שבהן תוכל להתגאות בתום הכהונה הקצרה.

הנקודה העיקרית שתקבע האם מערכת החינוך בישראל תוכל לזנק קדימה או מנגד תמשיך לדשדש בבוץ בו היא נמצאת, היא שאלת איכות המורים. כלומר – יכולת המערכת למשוך כוח אדם איכותי פנימה, לשמר ולפתח אותו. אלא שהשאלה הזו כלל לא מעניינת את הסתדרות המורים שמתעקשת לשמר את פערי השכר, לעודד בינוניות במערכת ולעקר כל יכולת לפרק את נוקשות ההעסקה של המורים. למרבה הצער, נראה שהיא גם לא מעניינת את שרת החינוך.

טל לוריא הוא מורה, יזם חברתי ומייסד קבוצת 'מורים מובילים שינוי'.