אותה אישיות ייחודית בזכותה ג'ונסון עלה לשלטון, הובילה לבסוף למשבר שאילץ אותו לפרוש
בוריס ג'ונסון הפך לראש ממשלה בעיקר בזכות האישיות הייחודית שלו, ואותה אישיות היא גם הסיבה בגינה נאלץ לבסוף לפרוש מהתפקיד. התדמית שיצר לעצמו הייתה מעוצבת היטב. קצת סר פאלסטאף, האביר הצבעוני של שייקספיר; קצת ג'נטלמן עשיר וחביב מסיפורי פ.ג'. וודהאוס; השכלה משובחת, כמה בדיחות טובות וקסם אישי שופע. זה עבד היטב בעולם התקשורת בו צמח ועשה את שמו, ולבסוף גם בזירה הפוליטית אשר תמיד עמדה כמטרה לנגד עיניו השאפתניות.
"בוריס" (מעט מאוד פוליטיקאים בריטים נודעים בציבור בשם הפרטי) ניצח פעמיים בבחירות לראשות עיריית לונדון, בזמן שבו שום מנהיג אחר במפלגה השמרנית לא היה יכול לעשות זאת. ככל הנראה, המחנה שתמך בעזיבת האיחוד האירופי לעולם לא היה מנצח במשאל הברקזיט אילולא ג'ונסון לקח בו תפקיד מוביל, החלטה שהייתה יותר חלק מנחישותו להגיע לצמרת מאשר סלידתו מהאיחוד האירופי, מוסד אותו הוא רואה באור מגוחך.
מן הרגע בו תרזה מיי האומללה נדחקה מראשות הממשלה, ג'ונסון זכה בתפקיד הנחשק, ובדיוק כמו בלונדון הדגים במהרה את יכולתו לגשר בין המחנות הפוליטיים. "בוריס" הצליח לבנות קואליציה אלקטורלית שחיברה בין שמרנים ותיקים מהדרום לבין מצביעי לייבור מסורתיים מצפון, והעניק למפלגה השמרנית את ניצחונה הגדול ביותר מאז ימי השיא של מרגרט תאצ'ר. חשוב לא פחות, ג'ונסון עצר בכך את הסכנה הממשית בעלייתו לשלטון של מנהיג הלייבור דאז ג'רמי קורבין.
בוריס הצליח (פחות או יותר) לעמוד בהבטחת הבחירות המרכזית שלו והוביל את בריטניה לעזיבת האיחוד האירופי. הוא גם זכאי לקרדיט על מבצע חיסונים מוצלח יחסית, ולקח תפקיד מרכזי בארגון וגיוס התמיכה הבינלאומית באוקראינה. כל אלה הם הישגים חשובים מאוד, אך עדיין לא קשה להבין מדוע ג'ונסון איבד את הרוב הפוליטי בו החזיק לרגע.
בתחום הכלכלי, ג'ונסון מעולם לא שכנע שהוא איש ימין אמיתי, וגישתו למשק דגלה בהתערבות ממשלתית ראוותנית ויקרה מאוד מבחינת משלמי המיסים. הוא חיזק עוד יותר את המחויבות של מיי להפחתת פליטת גזי החממה בתוך תקופת זמן לא-מעשית, והכין את הבמה לאסון הכלכלי והפוליטי שהתרגש עליו. היה נראה כי אין אדם מתאים יותר מבוריס כדי להתמודד עם השמאל ההזוי, אך לרוב מתוך עצלות ופחדנות הוא סרב לעשות זאת.
המדיניות השגויה בה בחר, יחד עם חוסר מוחלט בכישרון ניהולי, סייעו לשחוק את התמיכה בו, אך נפילתו הסופית של ג'ונסון הייתה קשורה יותר בחסרונותיו האישיים. הוא הפגין אנוכיות מוגזמת וחוסר עניין לשחק על פי הכללים החלים על שאר האדם, וגישה לאמת שהייתה כמעט פוסט-מודרנית בגמישותה. שערורייה רדפה שערורייה. אף אחת מהן לא הייתה משמעותית בפני עצמה, אבל כמעט כולן הפכו לגרועות יותר בשל ניסיונות התחמקות והונאה.
לאור כל זאת, לחברי המפלגה לא הייתה סיבה לצפות לשום דבר מלבד עוד מאותו הדבר, ועם משבר כלכלי מחריף בפתח וקהל מצביעים שהתעייף מהשטיקים של בוריס והבין מי הליצן מאחורי המסכה, הם החליטו ובצדק כי הגיע הזמן להיפרד. כעת לאחר שנפטרו ממי שהיה לתקופה מסוימת הקלף החזק ביותר שלהם, השמרנים בבריטניה יהיו חייבים למצוא מנהיג המסוגל להחיות את אותה קואליציית בוחרים שרק בוריס היה יכול לבנות. בהצלחה עם זה.
הטור התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.
