להיות מורה בישראל

על מנת להבין איך זה להיות מורה בישראל, נבחן לרגע את עובדי ההוראה לעתיד. ניסיון פשוט לאפיין אותם יתברר כלא פשוט בכלל.

הסטודנטים, אלו שחולמים להיות מורים, רחוקים מלהיות מקשה אחת. הם יכולים ללמוד למשל  באוניברסיטה יוקרתית או במכללה ממוצעת. ציון הפסיכומטרי שלהם יכול להיות 760 או 400, או שהם יכולים בכלל להתקבל על סמך תעודת בגרות סבירה. הם יכולים להיות בני 21 או מוסבים להוראה בני 50. הם יכולים ללמוד לתואר ראשון במתמטיקה עם תעודת הוראה או לתואר ראשון בחינוך עם התמחות בהיסטוריה של עם ישראל. אין באמת רף, אין באמת דרישות ברורות. אין באמת יכולת לאפיין ולהעריך.

נעבור הלאה. כאשר אותו סטודנט סיים את לימודיו או נמצא לקראת סיום, בעודו מחפש בית ספר או גן לעשות בו את שנת הסטאז', עליו להחליט איזו מסגרת תתאים לו. מבין אלו שמייעדים את עצמם לגיל הרך, המצב יחסית פשוט – הם יכולים לעבוד בגן ממלכתי, ממלכתי דתי, חרדי, ערבי וכיו"ב. כמובן, כל אחד מאלו יכול להיות אנתרופוסופי, משלב ועוד כל מיני סגנונות חינוך מגוונים. אבל השונות איננה מאוד גדולה כי בסופו של דבר ברוב מסגרות הגנים אופן העבודה יחסית דומה.

לעומת זאת, מי שבוחר לעבוד בבית ספר יסודי צריך לקבל החלטה הרבה יותר מורכבת. גם כאן קשה לבחון באופן כוללני את סוגי המורים למיניהם. מעבר לזרמים השונים, מעבר למגזרים, מעבר לשיטות החינוך השונות, ישנו שוני מהותי ועמוק בין מקצועות, כיתות וסוגי תלמידים.

וככל שעולים בשכבות הגיל המצב הופך מורכב יותר. בחטיבות ביניים ולאחר מכן בחטיבות העליונות, יש יותר סוגים של חינוך מיוחד, יש יותר מוסדות מיוחדים – החל מאנתרופוסופי, דרך דמוקרטי, עבור בישיבות תיכוניות וכלה בבתי ספר ניסיוניים ללא בגרויות. בכל אחד מהמוסדות הללו, מורים עובדים בצורה שונה, מלמדים בסגנון שונה ונדרשים להתמקצעות ייחודית.

ניסיון להשוות, להעריך באופן כללי או לנסות למצוא חוויות דומות הוא עקר לחלוטין. הדומה מורה לשפה בכיתה ב' למורה לספורט בכיתה ו'? הדומה מורה לחינוך גופני בכיתה ט' למורה המלמד חמש יחידות מתמטיקה בכיתה י"א? מורה לספרות בכיתה ז' למורה לכימיה בכיתה י"ב? מחנכת כיתה ז' מקדמת למחנך כיתה י' טכנולוגית?

גם אם נניח אפילו לרגע שאולי אפשר להשוות, שאולי יש דימיון בעבודה – הרי בסופו של יום כולם מורים וכולם עומדים מול כיתה – יצוצו קשיים נוספים בהשוואה. הדומה מורה שמלמד כיתה בת 13 תלמידים למורה שמלמד את אותו המקצוע בכיתה של 36 תלמידים? הדומה מחנך של כיתה ברמת השרון למחנך של כיתה באותו גודל ברהט?

לדעתי, אין באמת תשובה לשאלה איך זה להיות מורה בישראל. אם כך, כיצד קרה שהשיח הציבורי, הייצוג של ארגוני המורים והסכמי השכר כולם מתייחסים לציבור המורים, ובכן, כ"המורים"?

למרות השוני הגדול בין המורים, שני ארגוני המורים מייצגים את רובם, כמעט ללא יצא מן הכלל. אלא שכפי שהסברנו לעיל, האם לא היה נכון יותר, במקום לייצג תחת אותו ארגון מורה לחינוך גופני ביסודי ומורה לפיזיקה בתיכון, להכניס את המורה לחינוך גופני לאיגוד המאמנים הארצי למשל, ואת המורה לפיזיקה לאיגוד החוקרים האקדמאים או ארגון דומה.

במקום זאת, ארגוני המורים כופים ייצוג אחיד שמתוכו נגזרת כפיה של הסכמי שכר אחידים. מבנה המשרה, מאפייניה, חלוקת השעות ואופן התגמול זהים כמעט לחלוטין. למרות שברור לכולם שלא באמת ניתן להשוות בין עבודת מורה אחד לחברו, עדיין קיימים הבדלים זניחים באופן התגמול בין המורים השונים, אך לא יותר מכך.

אתמול נחתם הסכם שכר בו מדינת ישראל הכירה בעובדה שהמורים שונים אחד מהשני. הסכם השכר, למרות שאיננו מושלם, הכניס לראשונה מושגים, שינה מעט את השיח המיושן והגדיר שינויים הכרחיים. הם מנסים לענות על השאלה איך זה להיות מורה בישראל בתשובה – לא רלוונטי. כל מורה שונה – לכן חוזים אישיים. יש איכויות שונות בקרב המורים – לכן תגמולי מצוינות. יש יכולות שונות למורים – לכן גמישות ניהולית.

אז איך זה להיות מורה בישראל? התשובה היא שאין תשובה אחת. אני יכול לספר איך אני, באופן אישי, מרגיש בתור מורה בבית הספר שאני עובד בו, בדיוק כמו שכל אחד אחר יכול לספר על עצמו ועל עבודתו שלו. עולם ההוראה הוא מורכב ומגוון מדי מכדי להגדיר אותו כקבוצה אחת – "המורים". אם נתחיל להבין את זה אולי גם נוכל להתחיל לפתור את הבעיות הרבות בו.

טל לוריא הוא מורה, יזם חברתי ומייסד קבוצת 'מורים מובילים שינוי'.