העיסוק בהגדרות עבר לאירועי ההווה הוא רק הסחת דעת מהחלשות כוחו הפוליטי של השמאל ברחבי אירופה
בשבוע הקרוב אתם הולכים לשמוע הרבה מאוד את ה-F Word. הכוונה כמובן ל"פאשיזם". ה'ניו-יורק טיימס', למשל, זרק אותה לא פחות מ-28 פעמים בכתבה קצרה מיום שבת, אודות מי שכנראה תהיה ראש ממשלת איטליה החדשה, ג'ורג'ה מלוני. הכל כדי שתבינו שהדמוקרטיה שוב במשבר.
ממשלת הטכנוקרטים של מריו דראגי, שלא קיבלה מעולם את אמון הציבור האיטלקי אבל הייתה אהובה מאוד במסדרונות האיחוד האירופי, קרסה והתמוטטה. כעת נראה שממשלה בראשות מפלגת 'האחים של איטליה', היחידה שהתנגדה לדראגי, נבחרה במקומה. 'האחים של איטליה' היא סוג של מפלגה אירוסקפטית. היא מבקשת לדון מחדש בחלק מההיבטים של המעורבות האיטלקית באיחוד האירופי, ולהעדיף את החוק האיטלקי על פני זה האירופי. בנטייתה היא לאומנית ופופוליסטית, ודומה למפלגות אחרות שעלו ביבשת בשנים האחרונות. למרות שבעבר המפלגה תמכה בשיפור היחסים עם רוסיה, מאז הפלישה לאוקראינה היא תומכת בחיזוק הצד האוקראיני ובסיוע צבאי לקייב.
המפלגה עצמה נוצרה לאחר פיצול מפלגת 'העם החופשי' של סילביו ברלוסקוני, ויש בה זרמים רבים. הם כוללים למשל "שמרנים ליברלים" התומכים בשוק חופשי לצד קבוצת שמרנים חברתיים, בראשה עומד הפוליטיקאי ממוצא מצרי מג'די עלאם, מבקר חריף של האסלאם שהמיר את דתו לקתוליות. הסיסמה של מלוני הייתה "אלוהים, משפחה ומדינה".
בעת כתיבת שורות אלה נראה כי מפלגתה זכתה בכ-30% מו הקולות, וככל הנראה תקים קואליציה עם ברלוסקוני ומפלגת הימין-מרכז 'פורצה איטליה', מפלגת 'המתונים' והפופוליסטים הימנים של מפלגת 'הליגה' בראשות מתאו סלביני, שצפוי לשוב לתפקיד שר הפנים ולחדש מדיניות קשוחה בענייני הגירה.
Wow. Italy’s new Prime Minister Giorgia Meloni sums it up perfectly. No wonder the elites and establishment don’t want her to succeed. pic.twitter.com/aYdecShaNs
— Malcolm Roberts 🇦🇺 (@MRobertsQLD) September 26, 2022
כמה מחברי 'האחים של איטליה' פעלו בעבר הרחוק במסגרות ימין קיצוני, ואמנם חלק מצאצאיו המפוזרים של מוסוליני אכן ניסו להתמודד במסגרת המפלגה, אך רובם כשלו, למעט אחד המכהן כיום במועצת העיר של רומא. אבל הנפנוף באזהרות ה"פאשיזם" הוא לא יותר מהסחת דעת.
האבטלה בקרב צעירים באיטליה היא בעיה כה כרונית עד שהיא עומדת במרכזו של משבר עזיבה המונית. בעיה זו מצטרפת למגמות מטרידות נוספות במדינה בה שיעור הפוריות נמצא בירידה מתמדת, ומנגד הפכה ליעד נחיתה מועדף של מהגרים מעברו השני של הים התיכון. כריסטופר קולדוול בדק את המספרים, לפני פרוץ מגפת הקורונה:
כמעט רבע מן הנשים שנולדו ב-1978 מסיימות את שנות הפוריות שלהן ללא ילדים, שיעור הכפול מזה שנרשם ב-1950. בכל שנה נולדים 440 אלף איטלקים, ובערך פי שניים מכך נפטרים. אבל המספרים האלה לא מעבירים במלואו את קצב דעיכת האוכלוסייה. איטלקים ילידים היגרו החוצה מן המדינה בקצב שיא במשך יותר מעשור – 160 אלף מהם עזבו ב-2018 לבדה. רשויות מקומיות ברחבי איטליה מעניקות בחינם למעשה בתים נטושים, רבים מהם נאים למדי, לכל אדם שמוכן להשקיע בשיפוץ שלהם"
אלו הן בעיות חמורות מדי ודוחקות מדי מכדי שניתן יהיה להישאר את הפתרון לדורות הבאים. המעמד הפוליטי באיטליה, וזה של אירופה מאחוריו, כשל בטיפול באסונות החברתיים והכלכליים. יתרה מכך, הנחת היסוד הנוכחית של הממסד, לפיה יש לחזק את הקשרים עם האיחוד המהווים ברכה לכולם, הופכת כל הטלת ספק בה לכמעט בלתי אפשרית.
ללא ספק, גם הממשלה האיטלקית החדשה תוגדר במהרה (יחד עם החשודות האחרות בפולין והונגריה למשל) כעוד "משבר לדמוקרטיה". אך האמת היא שפוליטיקת הקונצנזוס של השמאל-מרכז ששלטה בשנות ה-90 הולכת ונסדקת בהדרגה. בכל מקום בו עדיין ניתן לנהל מאבק דמוקרטי כדי לאתגר אותה, הוא מגיע והוא מנצח. איטליה היא רק דוגמה אחת נוספת ברשימה מתארכת, והיא בוודאי לא תהיה האחרונה.
הטור התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
נס שלא זייפו שם את הבחירות. באופן לא מפתיע הגרמנייה אורסולה פון דר ליין, נשיאת הנציבות האירופית, התחילה לאיים על איטליה. https://rotter.net/forum/scoops1/761482.shtml
הגיע הזמן שגם אצלנו הימין יפסיק להיות המחנה הפוחד והנגרר ושהגלגל יתהפך לטובתנו והשמאל יהיה המחנה הכנוע והנגרר. זאת אחרי 40 שנה מאז ההפגנה הארורה ההיא של שלום עכשיו שהייתה ציון דרך חשוב באותה התדרדרות אשר לשלבים הסופניים שלה הגענו כיום בכל התחומים – עצם הנכונות לתגובה מול אויבינו, השפעת השמאל הרדיקלי, אובדן המשילות של ממשלות נבחרות וכמובן גם מול אויבינו. זאת בעצם גם אחרי קרוב ל125 שנה מאז ראשית הציונות.
השמאל בהיסטריה תמידית כשלוקחים לו את השלטון והוא לא יכול להרוס את המדינה בשיטתיות . ולכן הם כל הזמן חרדים שמישהו ישלוט ויגלה את השחיתויות ואת הקומבינות שלהם . די אין מקום יותר לא לשמאל ולא לימין צריכים להפסיק להגדיר מפלגות לפי צדדים בתוך המדינה צריכה להיות מפלגה לאומית בה יהיו מפלגות לאומיות שישמרו על האינטרסים של המדינה .
השמאל לא בהיסטריה אל בהצגה, כנראה משכנעת, של היסטריה תמידית משום שהוא פונה אל הרגש מתוך הבנה שזה הרבה יותר יעיל מאשר לפנות אל השכל. הם יודעים שאם תצליח להפחיד אנשים – הם יחפשו מושיע. ואם הם יציעו את הישועה (השקרית כמובן) אז אנשים יתנו להם כוח, העיקר שמישהו ירגיע אותם. וזו סיבה נוספת שבגללה השמאל דואג לפגוע בכל המוסדות המספקים בטחון ושייכות לאדם, כי מי שמרגיש תלוש, מפוחד וחסר ישע – קל להשתלט עליו. ואם בדרך גם דואגים לעוות ולרסק את היכולת של האדם לחשוב ולצבור ידע ולנתח אותו ולהגיע למסקנות לבד, אז זה נעשה עוד יותר קל.
וכל זה משום שהשמאל דוגל, מאז ומתמיד, בעקרון אחד עליון – כוח. זה כל מה שהם מדברים דרכו וזה כל מה שהם רוצים, החל ממרקס ועד ימינו. לכן הם מנתחים את העולם תמיד לפי קבוצות לכאורה יריבות (עשירים נגד עניים, נשים נגד גברים, שחורים נגד לבנים וכו'). זה בכלל לא משנה מה קורה במציאות, אלא רק מה שהם מצליחים לדחוף לראש של מספיק אנשים, כדי שייבהלו ויתנו את הכוח לשמאל.
ומה שכן, הייתי מאוד נזהר במקומך מההצעה בסוף דבריך. וזאת משום שהכוח משחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט (ע"ע). וזה נכון גם לאנשים שאני מסכים עם עמדתם האידאולוגית, וגם לאלה שאני מתנגד לעמדתם, משום שהם כולם – אנשים.
אז לא, מה שנדרש זה בדיוק ההיפך ממפלגה אחת. מה שנדרש זה חירות, ואיזון, וחזרה לערכי בסיס, וחופש דיבור, ושוק חופשי וכל שאר הדברים הטובים האלו, שאנחנו יודעים שהם טובים, והשמאל מנסה להציג אותם כרשע.
דמוקרטייה לא חייבת להיות זהה בכל המדינות ובכל האיזורים .דמוקרטייה צריכה להיות מותאמת לגאוגרפייה של המדינה ולצרכיה .דמוקרטייה בארה"ב לא מתאימה לישראל ודמוקרטייה של אירופה לא מתאימה גם לישראל .ישראל היא מדינה מורכבת עם משמעויות של קיום ולא יכולה לאפשר לקבוצות קיצוניות לשלוט בשום צורה .דמוקרטייה יכולה להשתנות בהתאם לסיטואציות בתוך המדינה בתקופות מסויימות .
נכון, אבל לא מדויק.
דמוקרטיה היא סט של תפיסות, כלים מדיניים וערכים. היישום שלה הוא שונה בכל מקום, ולא רק על פי גיאוגרפיה אלא גם על פי תרבות, מידת הומוגניות, היסטוריה, גודל אוכלוסיה, טמפרמנט ועוד.
ארה"ב היא לא דמוקרטיה, אלא רפובליקה נשיאותית העושה שימוש בכלים דמוקרטיים מסוימים (כמו בחירות והפרדת רשויות). אין כמעט שום מקום להשוואה בין ארה"ב לישראל.
לעומת זאת, בהשוואה למדינות אירופאיות, נמצא הבדלים כה רבים ביניהן לבין ישראל עד שגם היא כמעט מאבדת משמעות.
ישראל אינה בהכרח מורכבת יותר או פחות ממדינות אחרות, אך בהחלט מתמודדת עם כמה אתגרים ייחודיים לה ההופכים את יישום הדמוקרטיה הטהורה למאתגר יותר. וכמובן, שדמוקרטיה גם יכולה להשתנות עם הזמן, כלומר להתקרב או להתרחק מהמודל הטהור בהתאם לנסיבות.
ישנם כמה עקרונות שבלעדיהם אין טעם לדבר כלל על דמוקרטיה: הכרעת הרוב, ריבונות של העם, שלטון החוק וושוויון בפני החוק, זכויות אדם בסיסיות, הפרדת רשויות, הגבלת השלטון. אלו הדברים העיקריים (תקנו אותי אם פספסתי). אל מול אלה יש לבחון עד כמה מדינה היא דמוקרטית במובן המערבי הליברלי המקובל ואל מול המודל הטהור. וכשם שברור שמדינה שקיימים בה כל העקרונות היא דמוקרטיה, כך ברור שמדינה שקיים בה רק אחד או אפס אינה דמוקרטית. ועכשיו השאלה איפה עומדת כל מדינה על פני ההמשכיות הזו, לאורך זמן. ולא קל לענות על זה בכלל, בעיקר כי לא קל למדוד את זה.
אבל זה לא אומר שאין תשובה!
וכל מי שחי במדינה הזו, ונסע קצת בעולם, וראה דברים, וקיבל חינוך ו/או השכלה בסיסיים, אמור להיות מסוגל לענות, אפילו חלקית, על השאלות האלו. וזה כלי רב עוצמה אל מול הפרופגנדה הבלתי פוסקת של השמאל. אני מאוד ממליץ לכל אחד לחמש את עצמו בנשק החשוב ביותר – הידע.
מבחינת השמאל שבעמדות הכח, המאמר צודק.
אבל במחינת מצביעי השמאל הלחץ הוא באמת מתוך הנחה מעוותת שאנשים לא משתנים ואפילו לא יכולים להיות שונים מאבותיהם. כי בשמאל שופטים אותך רק לפי הגנים שלך ולא לפי המעשים שלך.
זו הסיבה שקשה להם עם מפלגות שלפני שנות דור היו פאשיסטיות.
זו הסיבה שקשה להם עם מי ששם משפחתו הוא במקרה 'מוסוליני'.
זו הסיבה שרדיפת פוליטיקאי ימין תמיד כוללת גם את בני משפחתם(נתניהו, טראמפ).
זו הסיבה שפוליטיקאית בכירה בישראל מעדיפה לשכתב את ההיסטוריה מאשר לומר: "סבא שלי מכר את נשמתו לשטן אבל אני אדם אחר ולא צריכה להישפט על מעשיו".
זו הסיבה לאובססיה עם ייצוג קבוצות שונות ללא קשר לכמה הם ראויים לתפקיד.
זו הסיבה לחוסר האמון היכולת של קבוצות שונות להבין זו את זו('הסגברה').
זו הסיבה שהם כועסים שהמשטרה בארה"ב מצליחה לעצור אותו אחוז של הפשועים השחורים כמו אחוז הפושעים הלבנים ולכן יש תיאום בין אחוז הפשיעה הגבוה בחברה השחורה לאחוז האסירים הגבוה שלהם.
זו הסיבה שלמרות שמחוץ לחברה החרדית כולם מתחתנים עם כולם ומעורבים אשכנזים עם מזרחים-השד העדתי עדיין בועט.
ההגנה הטובה ביותר היא התקפה.
רוצה לאמר, לא מסבירים שנוכלי הסמול קוראים בשימות גנאי לכל מי שהם לא מסכימים איתו, שזה מדרדר את השיח הציבורי, שזה אומר שאין לנוכלי הסמול נימוקים – כי אם היו, היו מביאים אותם ולא מקללים (למרות שסמול ויכולת הנמקה לוגית, זה זן נכחד – היו פעם כאלה, אך נכחדו בשנות ה-50 של המאה הקודמת).
אומרים דבר אלמנטרי – נוכלי הסמול עד היום קוראים לרצח ישראלים עבור פרסים מאוסלו, שלום. זה מבהיר לכל אדם החושב עצמאית, אשר לא זקוק לאישור משוקן לחשיבתו – שהטקטיקה היחידה של הסמול היא להחליף משמעות מילים. כי רק אם רצח ישאלים זה שלום, אז מי שאני לא מצליח להתמודד לוגית עם נימוקיו – נקרא לו פאשיסט ושאר כינויי הגנאי.
במקרה של נוכלי הסמול בארה"ב, ההדגמה פשוטה עוד יותר. אם אצלינו נוכלי הסמול, רצחו ישראלים עד תחילת שנות האלפיים (מאז למזלינו, נמנע מהם לעלות לשלטון [הכוונה לרשות נבחרת, מפלגת בג"צ בוחרת את חבריה שלא דרך בחירות], עד שהגיע הצמד שקד ובנט), אז בארה"ב – הסמול רצח בפרעות שלום (זוכרים את mostly peaceful protests על רקע בריקדות, עיר עולה בלהבות ואנשים בוזזים מכל הבאה ליד ופוגעים, כלל רצח, בכל העומד בדרכם?) רק כמה חודשים אחורה.
זה פשוט הרבה יותר מכפי שחושבים.
לא משתמשים בסלנג של נוכלי הסמול. לא מתרצים שהסמול הוא הפאשיסט האמיתי – מדגימים של מטרתו של הסמול, זה להחליף משמעות למילים – כמו רצח ישראלים עבור פרסים מאוסלו, נקרא בפיהם שלום – ומאלצים את הסמולן התורן (אשר ניסה לקלל אתכם), לחזור לשוקן כדי לקבל ממנו קללות חדשות, כיוון שהטקטיקה הסמולנית נחשפה וחשיפת הטקטיקה, זו המטרה האמיתית.
זאת, כיוון שבדיון ציבורי, המטרה אינה לשכנע את הסמולן שמולכם/אתם מגיבים על דבריו. זו הסיבה, מדוע הדיון נקרא ציבורי – המשתתפים בו לא רק בעלי השיח עצמם, אלא גם הציבור (אולי המשתתף העיקרי).
נוכחות/השתתפות הציבור/צופה, זו ההבדלה המהותית בין לוגיקה פורמלית ללא פורמלית – זו שבשימוש בעולם האמיתי, מחוץ לתחומי המתמטיקה. משתתפי השיח אינם רק מנסים לשכנע זה את זה, דבריהם מופנים גם ואולי אף בעיקר, לציבור.
בלוגיקה פורמלית, אין כלל מושג כזה – שכנוע. פסוק בלוגיקה פורמלית יכול להיות רק תקף או לא תקף. אך כאשר מדובר בתחומים, בהם קיימת אי וודאות מובנת – כגון, דיון על העתיד לקרות – באופן מובנה, לא ניתן להציע שום טענה ב-100% וודאות ולפיכף, מסגרת הלוגיקה הפורמלית אינה מתאימה. כך בכל מסגרות הדיון הציבורי – החל ממשפטים וכלה בקביעת מדיניות ציבורית, המסגרת הלוגית התקפה הינה זו הנקראת "לא פורמלית" (פורמלי מלשון form, דהיינו צורה – בלוגיקה פורמלית, "צורת" הנימוק קובעת את תקפותו – לא לא-פורמלי במשמעות "בין חברים" ו/או "מחוץ למוסדות רשמיים") – ובמסגרת זו, הציבור הוא משתתף פעיל וחשוב, כאמור.
זו הסיבה, מדוע אין כל תכלית לאמץ ולחזור על דבריהם של נוכלי הסמול. המטרה צריכה להיות אחת ויחידה – להדגים לציבור הרחב, שנוכלי הסמול סה"כ מנסים להחליף משמעות של מילים. אין לסמוך אפילו לא על מילה אחת, מפי מי שקורא לרצח ישראלים עבור פרסים מאוסלו, שלום.
מי, לעזאזל, עוד משגיח כלל באשפה המילולית הניגרת מפיהם של פרוגרסיבים ארורים?!
הם קהל שבוי, טאבולה רסה, בידיהם של האנשים החולים והרעים ביותר שהצמיחה האנושות.
וכרגע אתה לא יכול לעשות כלום בנדון!
בארה"ב, הורים שהחליטו שלא לאפשר לילדיהם לחוות ולספוג את מעלליי החינוך הפרוגרסיבי ובמקום זאת לתת להם חינוך שיותר מתאים לדרכם ולאורח החיים שלהם, נאלצו להתמודד מול ארגון הטרור הממשלתי האף בי איי ושולחו משרד המשפטים. בישראל, הקסטנרית הסוחרת באדם כבר אמרה בראש חוצות שלדעתה ילדים צריכים לגדול מחוץ להשפעת הוריהם.
אם ב 1/11 אתה לא תבחר במפלגה אשר מבטיחה ותממש חינוך מסורתי, הילדים שלך ישלמו את המחיר. למען הסר ספק אצל חולי הנפש, החינוך צריך לכלול גם מדעים מדויקים (לא מדעי הדשא כמו לימודי מגדר). ולמען הספר ספק אצל פסואדו ימנים ושמרנים, הליכוד אינה מפלגה שראוי להצביע עבורה, לפחות לא כרגע. בוחרי הימין שמצביעים ליכוד מקבלים ממשלת שמאל פרוגרסיבית ואנטישמית.