התערבותו הגסה של יו"ר ועדת הבחירות בעבודת הכנסת ובפשרת המחוזי שוברת את הכללים ומפרה זכויות דמוקרטיות בסיסיות
כמורה לאזרחות אני נתקל לא פעם בקושי גדול של תלמידים להגדיר מהי דמוקרטיה. התשובות הפופולרית לצערנו הן – משטר של זכויות אדם, שוויון ושאר תשובות הלקוחות הישר מספר הציטוטים של אהרן ברק.
אבל התשובה האמיתית והבנאלית יותר היא פשוט שלטון העם. שלטון של העם המתורגם על ידי מערכת בחירות הוגנת לכדי דמוקרטיה של נציגים המשרתים אותנו בפרלמנט. בעיית הנציג ידועה וימיה כימי הדמוקרטיה. אבל הדמוקרטיה הישראלית מיוחדת בכך שהנציגים יכולים להבטיח דבר אחד, ולאחר הבחירות לבצע סיבוב של 180 מעלות על חשבון הבוחר.
כך היה בזמן ההתנתקות עם שרון שהבטיח דין נצרים כדין תל-אביב, עם נתניהו שבמשך שנים ארוכות לא פעל כדי לרסן את מערכת המשפט, ועם שאר פוליטיקאים שמומחים בלהבטיח אבל פחות מומחים בלקיים. שונה מכל אלה היה ח"כ עמיחי שיקלי, שנבחר לרשימת 'ימינה' לכנסת הקודמת על הטיקט החינוכי-מסורתי וכמי שמייצג את ישראל היפה כראש מכינה מפוארת שהקים בעשר אצבעות.
אבל שיקלי לא הבין את תפקידו ככזה שרק נועד להיות פרצוף על הפוסטר בקמפיין ולאחריו לכבות את שיקול הדעת האישי, ליהנות מהמשכורת ומהכיבודים ופשוט לציית לראש המפלגה (כמו בשאר המפלגות בראשן מנהיג שהמפלגה היא קניינו האישי). בצעד נועז ותוך סיכון הקריירה הפוליטית שלו החליט שיש לו מערכת יחסים עם הבוחר, ולא רק עם ראש מפלגתו, בנט.
שיקלי הבין את תפקידו כשליח ציבור, וכאשר ראה כיצד נפתלי בנט מבטיח לבוחרים שלא ישב עם יאיר לפיד, החליט שגם אם ראש מפלגתו החליט לבגוד בבוחר, הוא נשאר נאמן, אבל לא לראש המפלגה והאמביציה שלו לראשות ממשלה, אלא לבוחרים – כיאה לכל מי שמבין מהי דמוקרטיה.
במשך השנה פעלה ממשלת בנט, שיקלי נע בין מחויבות עניינית לקואליציה בהצבעות שלא הפרו את הבטחות הבחירות שלו, לבין רצונו להיות חבר כנסת שמבין שהוא גם חלק מסיעה. במשך זמן מסוים הוא הצליח לרקוד על שתי החתונות, תוך כדי שמירה על עצמאות – הן מהמשמעת הקואליציונית והן מהאסטרטגיה האגרסיבית של האופוזיציה לא לשתף פעולה עם הקואליציה על מנת להפילה.
לפני מספר חודשים, בתגובה לעתירה שהוגשה לבית המשפט המחוזי, הסכים שיקלי להתפטר מהכנסת ובלבד שלא יוכרז כפורש מסיעתו – וכך יוכל להתמודד לכנסת הבאה במסגרת כל סיעה שתחפוץ להיעזר בשמו ובמוניטין שרכש בעמל רב.
אבל לדמוקרטיה הישראלית כללים משלה, וראש ועדת הבחירות המרכזית, שופט בית העליון יצחק עמית, פסק בהחלטה שנויה במחלוקת לפסול את שיקלי מרשימת הליכוד, תוך שהוא מאשר את מועמדותה של עידית סילמן שפרשה גם היא מ'ימינה' ואף הביאה להפלת הממשלה.
עמית נימק את החלטת הפסילה בכך היה שאם לא נחשיב את שיקלי כפורש מסיעת 'ימינה', הרי ש"יש לפגוע באמון הציבור ב"כללי המשחק" כפי שנקבעו על ידי הכנסת עצמה". וכאן המקום לשאול את כבוד השופט: מדוע הוא מתערב באופן כל כך גס בעבודת הכנסת ופשרת בית המשפט המחוזי, ומשנה את הכללים ואת ההסכמות שהובילו להתפטרות שיקלי ולריצה בליכוד?
כעת, משחלף מועד הגשת הרשימות לכנסת, זהו צעד בלתי הפיך. שיקלי לא יכול לרוץ מטעם רשימה אחרת, והלכה למעשה השופט עמית ביטל את זכותו של אחד מחברי הכנסת היוצאת להיבחר לכנסת הבאה, ופגע בזכות שלנו כאזרחים בדמוקרטיה לבחור את האנשים שלדעתנו ייצגו אותנו היטב, ולא את האמביציה האישית שלהם.
במילים אחרות, אם להשתמש בלשונו של השופט עמית, "יש (בכך) לפגוע באמון הציבור בכללי המשחק" וביכולת האזרחים לבחור בפוליטיקאים אמינים וישרי דרך. מצער מאוד ששופטי ישראל, הנוהגים להדוף בנחרצות כל ביקורת ציבורית מוצדקת, ממשיכים לספק לציבור עוד סיבות לחוסר האמון בהם ובבית המשפט.
עו"ד תמיר דורטל הוא מורה לכלכלה ופילוסופיה פוליטית ויוצר הפודקאסט 'על המשמעות'
הבכיינות הרגילה של הימין נטולת הכח והנלעגת. "אמון הציבור" קשקוש בכייני. לאפקט של בכיינות יש כח מוגבל. כח שלטוני אמיתי אינו צריך להתבכיין הוא נותן לצד הנגדי להתבכיין.
צעדים של כח הם: א. הקמת ממשלה – נצחון בבחירות. ואם צריך לצרף את רע"מ מצרפים ללא היסוס "הנצחון הוא לא הדבר היותר חשוב הוא הדבר היחיד". ב. בלי להדגים , ברור שבית המשפט העליון מושחת. כי בידם כח מוחלט וכח מוחלט משחית באופן מוחלט. לכן על הממשלה לפעול להגבלת כח השופטים ולכך יש דרך אחת, העברת הסמכות למינוי שופטים לידי פוליטיקאים בלבד (נניח 40 חברי כנסת או וועדת חוקה ומשפט יחד עם וועדת הפנים ואידך זיל גמור) והגבלת כהונה ל6 שנים ולאחריה עמידה חוזרת לבחירה.
ג. ביטול החוק המאפשר לגוף כל שהוא לפסול רשימה או מועמד. רק הציבור בבחירות חופשיות "יפסול" רשימה.
אין אופציה של פסילת מועמד או רשימה בידי גוף מי שלא יהיה. מחר יפסלו את הליכוד. מה נעשה אז? נרוץ להאג? ואולי לאו"מ?
אפשר לכתוב, אפשר למחות, אפשר לצעוק , אפשר הרבה דברים אבל אף אחד מהם לא עוזר. הם עושים מה שהם רוצים ושמים קצוץ. רק הצבעה למפלגות הימין יחזירו את השפיות למדינה. לכו להצביע
לא ההצבעה אלא הקמת ממשלת ימין (ללא גנץ ומפלגתו)
הלנה, ובשביל שיהיו לימין מספיק מנדטים להקמת ממשלה צריך מספיק הצבעה למפלגות הימין.
בהחלטת ועדת הבחירות נכתב: "בנסיבות התנהלותו של שיקלי לאורך כל הדרך, הטענה כי יש לראות בהתפטרותו לאחר משיכת הערעור התפטרות 'בסמוך לפרישתו', עושה את החוק לפלסתר. שיקלי פעל מהרגע הראשון לכינונה של הממשלה בניגוד לעמדת סיעת ימינה. במישור הכמותי ובמישור האיכותי הצביע עם האופוזיציה החל מתחילת הדרך ועד סופה, לרבות בהצבעות חשובות בנושאים שלכאורה עומדים אפילו בניגוד לעמדתו הערכית-אידאולוגית שלו עצמו…."
מר עמית פשוט "שכח", שחבר כנסת הנו נבחר ציבור. הוא מייצג את הציבור. לא מפלגה. נאמנותו והצבעותיו של נבחר ציבור, נתונות לבוחריו ולא לפיהרר במפלגתו.
כיוון שאם כבר מר עמית החליט לספור כמה פעמים הצביע מר שיקלי ומי הצביע באופן דומה ומר עמית אף הכריז שעתה, הוא יודע לקרוא את מחשבותיו של מר שיקלי וכך הוא יודע מתי מר שיקלי הצביע "בניגוד לעמדתו הערכית-אידאולוגית שלו עצמו" ומתי בהתאמה להן.
כי ללא יכולת קריאת מחשבות, קצת קשה להוכיח שאדם הצביע בניגוד לעמדתו – הסקה לוגית פשוטה לכאורה, כביכול על בסיס מה שהאדם אמר קודם לכן, היא כשל לוגי ידוע – כל אדם טוען שאיננו מעוניין למות, אז למה אנשים הולכים לצווי 8? כי הם הולכים להגן על משפחתם, חבריהם, בן/בת הזוג בבית וילדיהם וקצת יותר גבוהה בסדר העדיפויות שלהם, אל מול הטענה הקודמת. אלה היו 5 שניות על ההבדל בין קריאת מחשבות לבין הסקה.
אז אם כבר מר עמית החליט כאמור, לספור כמה פעמים הצביע מר שיקלי ומי הצביע באופן דומה לו וכיצד הצביעו באותה הצבעה, שעאר חברי סיעת "ימינה" – מר עמית פשוט "שכח" המסכן, שהחובה להצביע בהתאם לדעתו של שהפיהרר בלבד ולא עפ"י הציבור אותו נבחר ציבור מייצג – פשוט לא קיימת, במשטר דמוקרטי. היא קיימת אך ורק במשטר פאשסטי ורק בו.
החוק הרלוונטי למקרה שלנו פשוט (חוק יסוד: הכנסת, ס' 6א) ומדבר על תמורה עבור הצבעה (לשון החוק: אולם הצבעה כאמור לא תיחשב כפרישה אם חבר הכנסת לא קיבל כל תמורה בעד הצבעתו) וע"מ למנוע אי הבנות – הכוונה שתמורה שהובטחה לח"כ *תמורת* הצבעתו ולא הזכות להתמודד לרשות נבחרת *על בסיס* פועלך בכנסת היוצאת, כי לפי "פירוש" אבסורדי זה, כל חברי הכנסת פורשים ועוד, על עשיית עבודתם (הצבעות).
אז בלשון העדינה, "נימוקיו" של מר עמית, אינם מחזיקים מים. תוארו "שופט בית העליון", לא עושה עליי רושם – אין להם שום חשיבות לוגית. גם אם יקרא לעצמו "נשיא הקוסמוס והגלקסיות", זה לא הופך את נימוקיו לעיל ליותר טובים. אם מר עמית רואה את המשטר הישראלי כמשטר נאצי, בו על נבחרי הציבור חלה החובה להתיישר עפ"י הצבעותיו של הפיהרר במפלגתם, אחרת … ואף קורא את מחשבותיו של מר שיקלי – אז איך נאמר, זה אומר הרבה יותר על הבחירות שהוא אחראי עליהם – תקפותן, תוצאותיהן ומשמעותן, מאשר כל מה שהוא ניסה לספר לנו על מר שיקלי.
נב: אמנם החלטת המחוזי התירה את התערבותו של עמית (בכפוף לאישור יו"ר ועדת הבחירות, לשון ההחלטה) אך כל החלטה, צריכה להתבסס על נימוקים – לא פשוט, אמרו לי שזה תלוי באישור שלי, אז אני יכול לאשר ויכול לא – וכפי שראינו מעלה, נימוקיו של עמית, אינם מחזיקים מים.
נב 2: ולח"כ גבי לסקי, יוזמת העתירה שגם הגדילה ואמרה כי "התיקון לחוק יסוד הכנסת נחקק כדי למנוע קניית שלטון בתמורה לשירון וטובות הנאה. המפלגה הביביסטית ממשיכה לפגוע בשלטון החוק ולזהם את המערכת השלטונית עם השריונים שלה", אגיד דבר פשוט – לא נתת בדל של הוכחה, כי שיריונו של שיקלי הובטח בתמורה להצבעותיו. לראיה, גם השופט עמית לא התייחס בהחלטתו לטענה המופרכת שלך. לפיכך ועקב העובדה שגרמת עקב מועד מתן ההחלטה, לכך שמר שיקלי לא יכול להתמודד לכנסת הבאה, גם לא כרשימה עצמאית (גם השופט עמית, כמובן שותף לזה) – אני שמח לבשר לך שאכן לא תמיד אבל הרבה פעמים כן, קארמה היא חוף הים.
האופן שבו את טומנת מלכודות לאחרים, בהחלט ובהחלט יכול לחזור אלייך. אכן לא מובטח אבל אם וכאשר זה יקרה, אנא זכרי, שלקלל את מי שאת לא מסכימה איתו, אולי תורם לנרקיסיזם שלך- אך זה לא יעזור כאשר יעשו לך בדיוק, את מה שאת עשית לאחרים ולא תוכל להיות לך, שום טענה כנגד.
אין פה קריאת מחשבות.
הרי לא ניתן למצוא סתירה בין עמדותיו של שיקלי לפני כניסתו לכנסת ואחריה. הדבר היחיד שהוא סתר זה עמדתו של בנט, יו"ר המפלגה בה שיקלי רץ.
כלומר לדעת השופט עמית, עמדתו של ח"כ חייבת להיות זהה לעמדת ראש מפלגתו ולכן אם הוא חורג ממנה זה נחשב סתירה.
כלומר לח"כ זוטר במפלגה אין זכות לעמדה עצמאית והדברים שהוא אומר אינם נחשבים כזו. הדעה היחידה שלו היא ההתחייבות (הלא קיימת בחוק) להיות חותמת גומי של יו"ר מפלגתו גם כשהוא חורג לחלוטין ממצע המפלגה והבטחותיה!
חשוב לשים לב לתקדים המסוכן שנוצר פה.
יש.
ציטוט מתוך החלטתו של עמית: "במישור הכמותי ובמישור האיכותי הצביע עם האופוזיציה החל מתחילת הדרך ועד סופה, לרבות בהצבעות חשובות בנושאים שלכאורה עומדים אפילו בניגוד לעמדתו הערכית-אידאולוגית שלו עצמו…."
אז נכון שלא ניתן למצוא סתירה בין עמדותיו של שיקלי לפני כניסתו לכנסת ואחריה אך זה לדעת שנינו. לדעתו של עמית, כמצוטט, יש – ומכאן טענתי שעמית המליך עצמו ליודע מה שיקלי חושב על כל סיטואציה וסיטואציה.
אבסורדי אבל זה מה שעמית כתב.
על שאר הדברים אנחנו מסכימים. אני בוחר להדגיש שמעבר לזה שחבר כנסת חוקית, אכן אינו חייב להיצמד לדעתו של יו"ר המפלגה (יש משמעת סיעתית/קואליציונית, אך היא מופעלת לעיתים רחוקות), אינו חותמת גומי – אני בוחר להדגיש *בעקבות דבריו של עמית* שטרח והביא כחלק מנימוקיו ממתי, כמה ולמה הצביע שיקלי שונה משאר חברי הקואליציה (נעזוב לרגע אפילו את הטענה המגוחכת של עמית, לפיה הוא יכול לדעת ששיקלי הצביע גם בניגוד לעמדותיו) ובוחר להדגיש כי בעיניי זה חשוב – שה"עבירה" אותה מייחס עמית לשיקלי ב"נימוקיו" – קיימת רק במשטרים פאשיסטיים.
רק במשטרים כאלה, חובה על כל חבר כנסת להצביע תמיד בהתאם להצבעתו של הפיהרר במפלגתו ולא בהתאם לציבור אותו ח"כ מייצג.
במשטר דמוקרטי, אין חובה כזו, לכן "נימוקיו" של עמית, אומרים הרבה יותר על עמית מאשר על שיקלי.
אחד הנימוקים של השופט היה ששיקלי 'פעל בניגוד לעמדתו שלו עצמו'-על בסיס תקדים זה הימין צרי להגיש בהקדם בקשה לפסול את סער, שקד וכהנא. לא חסרים ציטוטים שיסתרו את פועלם בממשלה האחרונה.
ועל הדרך להתחייב ששיקלי יהיה שר מטעם הליכוד במקרה והם מקימים קואליציה(הפסילה של השופט עמית לא מפריעה לזה כלל).
המטרה של הפסיקה הזאת היא עוד צעד בביטול הדמוקרטיה האמיתית והמהותית. כל הרעיון הדמוקרטי מבוסס על בחירת הציבור והתמיכה שלו בנציגיו שמבוססת על הבטחות ומעשים. מה שנציג האוליגרכיה המשפטית רוצה לקבוע בעוד נדבך במארג ההשתלטות על השלטון הוא שציות לשמאל חשוב יותר משמירה על הבטחת בחירות. פתאום ״החוק הכתוב״ חשוב לשופט העליון יותר מ״מידתיות״ ומ״ערכים״ כאשר גם כאן, כמו בכל פסיקה נגד הימין, מדובר על פרשנות עקומה של החוק ולא על החוק כפשוטו וכוונתו.
יש כאן עוד יושב ראש וועדת בחירות שכבר לפני הבחירות שם אצבע על המאזניים. צריך לעקוב אלו קלפיות הוא בוחר לפסול ואלו להשאיר. אל תהיו מופתעים כאשר התוצאה תמיד תהיה לרעת הימין. בישובים שנוטים להצביע ימין צריך לבדוק הייטב שלא יסתננו סוכני שמאל שינסו לשבש את ההצבעה ההוגנת ואם מזהים אחד כזה להתקשר מייד למשטרה.
האנשים הללו מאמינים בכל ליבם שהשמש זורחת להם מהאחוריים לכן מותר להם לעשות הכל.
שיקלי לא נבחר בכוחות עצמו אלא בזכות מפלגתו, ומרגע שמפלגתו שינתה את מדיניותה, היה עליו לפרוש מהכנסת, או לשכנע חברים בסיעתו להקים סיעה נפרדת. מרגע שפעל כפי שפעל, אין סיבה שיקבל שיריון במפלגה אחרת לכנסת הבאה. חוקת הכנסת ברורה ומיועדת למנוע את תופעת הכלנתריזם – שיחוד חברי כנסת בהבטחת מקום בכנסת הבאה. חבל שלא הדיחו גם את חברות הכנסת עידית סילמן ושיר סופר -שעברה ללפיד – על התנהגות דומה. אין שום ענין לציבור בחברי כנסת שעוברים בן מפלגות. כל הכבוד לחברי כנסת שפועלים לפי 'צו מצפונם', אך אין צורך לפרנס אותם גם בכנסת הבאה.
שקלי וכל חברי סיעתו נבחרו בזכות הבטחה מסויימת לבוחר. ההבטחה כללה פעולות מסויימות, עקרונות וגם את הנציגים ברשימה כך שאין שום ערך לדברים שאתה כותב. מדובר בברברת שמאלנית מתובלת בפרשנות משפטית עקומה כדרכם של שמאלנים בקודש.
אבסורד כזה, כבר מזמן לא קראתי.
בחוק בישראל, אין דבר כזה "חוקת הכנסת" ואם לך היא ברורה אנא בדוק איזה דיקטטור חוקק אותה, אז החוק במדינת ישראל רואה בחופש הדעה והביטוי – ערך יסוד (מופיעים/נגזרים מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו).
בוודאי ובוודאי בכנסת ישראל. מה שאתה המצאת ומנסה לתאר במילים יפות – נקרא דיקטטורה ולכן, אולי אצלך בצפון קוריאה, הנושאת גם היא את השם דמוקרטית אגב, אתה חייב להצביע כמו שמנהיג המפלגה שלך ציווה. אצלינו בכל העולם המערבי, חופש הדעה (הנקרא גם, חירות המחשבה) וחופש הביטוי, הם ערכים אוניברסליים ויסודיים. כך שאנא קח את "חוקת הכנסת" שלך, בחזרה לצפון קוריאה.
החוק אוסר תמורה עבור הצבעה מוגדרת. לא את הרעיון האווילי שלך, לפיו התמודדותו של חבר כנסת לכנסת הבאה, על בסיס פועלו בכנסת הנוכחית – זו התמורה.
והשורה התחתונה שלך, היא פשוט משהו מיוחד – מפריעים לך אנשים שמצפונם אינו מאפשר להם להפר הבטחה שנתנו ולדעתך אין לפרנס אותם. אבל חסרי המצפון, אשר שיקרו לכולם והפרו כל מה שניתן, אלה אצלך בסדר. עם מוסר כזה, לא כדאי לך לדרג מוסריות של אנשים אחרים.
חמוד, חבר כנסת לא חייב ציות לראש מפלגה, חובתו לציבור שבחר בו והמנדט שהוא מחזיק בו- שלו ושלו בלבד. כך קובע החוק.
החוק לא מכיר במנדט שהתקבל בזכות מפלגה/ראש מפלגה או כל שטות אחרת. אינו מחייב התפטרות עת מתעוררת מחלוקת כי המנדט של חבר הכנסת לכל אורך הקדנציה.
המטרה היא שמעת שנבחר חבר כנסת, יפעל לפי צו מצפונו בלבד, לא לפי משמעת סיעתית או הוראת ראש המפלגה.
יש לך ראיות כלשהו שהובטח לשקלי משהו?
מוזמן להציג לנו ולעמית.
א. מה זה חוקת הכנסת?
ב. שיר סופר? ממתי ועדת הבחירות דנה בח"כים או מפלגות שלא הגישו נגדם תלונות? ואיך מעבר ליש-עתיד הוא מהלך שסותר את דרכה הקודמת?
ג. ואם כבר לדון בכאלה-איך אפשר להאשים בכלנתריזם את מי שנשאר נאמן להבטחותיו וסבל מתקפות הרבה לפני שהייתה לו הזדמנות למו"מ עם מפלגות הימין-ולא לפסול את מי שהלכו כנגד הבטחות הבחירות שלהם תמורת משרד הפנים, משרד הדתות ומינוי יו"ר מפלגתם לראשות הממשלה? וגם ההוא שמכר את הבטחותיו תמורת משרד המשפטים.
אגב, גם החברה האלה עברו מפלגה בתקופת הבחירות…
ד. איך אפשר להתלונן על מעבר מפלגה בתקופת בחירות ולקבל בגידת מפלגה בהבטחותיה?
לכנסת יש תקנון שמגדיר היטב את היחסים בן חבר כנסת לבין סיעתו. מכיוון שתקנון הכנסת נקבע בידי חברי הכנסת, דינו כדין חוק מדינה.
יש הרבה מיקרים בהיסטוריה של ישראל שמפלגה פעלה נגד התחייבותה לבוחר – למשל כניסתה של מפלגת העבודה לקואליציה עם נתניהו.
יש בתקנון הכנסת התיחסות מפורשת לאיסור 'שוחד' בצורה של הצעת תפקידים תמורת קולות.
חבר כנסת שמצפונו מציק לו, יכול תמיד להתפטר, או לשכנע חברי כנסת נוספים מסיעתו להתפלג למפלגה חדשה.
אין לי שום סימפטיה לאלי אבידר – שפרש ממפלגתו של ליברמן, למיכל שיר שפרשה ממפלגתו של גנץ, וגם לא לשיקלי וסילמן שפרשו ממפלגתו של בנט. שילכו כולם לפח הזבל של ההיסטוריה. לא רוצה לראות אותם בכנסת הבאה.
קניית הצבעתם של חברי כנסת בתפקידים, הביאה לתוצאות כמו הסכם אוסלו.
כזה אבסורד, כבר מזמן לא קראתי.
חוק יסוד: הכנסת, ס' 6א ובכלל לא תקנון הכנסת, אוסר על הבטחת תמורה טרם ההצבעה ועבור הצבעה מוגדרת. אם נקבל את ההסבר המטומטם שלך לסעיף זה – יוצא שכל חבר כנסת המתמודד לכנסת הבאה על בסיס פועלו בכנסת הנוכחית, קיבל שוחד.
שוחד זה לפני ההצבעה וברור לכל בר דעת, שאין לך שום הוכחה לשום הצעה שהוצעה לשיקלי לפני הצבעה כלשהי, אחרת כבר מזמן היית כותב אותה. קיצר, באת ללכלך על שיקלי עם ציטוטים ממקורות שניכר שאין לך מושג בהם ציטוט עבורך מהאינטרנט: תקנון הכנסת הוא קובץ תקנות, כללים והוראות שגיבשה הכנסת במהלך השנים, המסדיר את נוהלי עבודתה. כשמו כן הוא, תקנון לכנסת. לא לסיעות.
ושוב, שורתך התחתונה היא האבסורד הגדול ביותר – אסור לחברי כנסת לעבור מפלגה, בתקופת בחירות לכנסת. אולי אצלך בצפון קוריאה זה אסור, אך אצלנו בעולם המערבי, יש חופש התאגדות. אצלנו בעולם המערבי, זהו ערך אוניברסלי ויסודי, המעוגן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
תפנים, אין לך שום קייס נגד שיקלי. אתה, השופט עמית, נתפסתם עם המכנסיים למטה בהחלטה פוליטית חסרת נימוקים (נסה לרשום שוב תקנון הכנסת, אולי הפעם מישהו יאמין לך). אם היית אדם בוגר, היית קורא את הנימוקים שהובאו כאן בשלל תגובות, מבין שטעית ומשנה את דעתך בהתאם. אך ניכר שאינך מעוניין לנהוג כאדם בוגר. ניכר שאתה רוצה להמציא תירוצים פומפוזיים, מדוע דעתך נכונה. זו התנהגות ילדותית, האפיינית לשמאל וזו הסיבה מדוע אתם לא מצליחים לשכנע בוחרים להצביע לכם (מעבר לשקרים על שיקלי) והדרך היחידה שהצלחתם לחזור לשלטון, היא כאשר בנט שיקר לבוחריו.
בדוק בתקנון בג"צ, האם מותר לכתוב דיעה שונה משלך. אולי כתוב שם שכבר אסור.
שנה קריטית, במהלכה ימונה כנשיא העליון השופט מעוות הדין יצחק עמית. מדובר בנוכל משפטי מעוות דין, מכיר פנים, מטה משפט אשר מגבה שחיתות מערכתית. "חביבים" עליו במיוחד חושפי שחיתות אותם הוא רומס. לשופט יצחק עמית זכויות יוצרים בגניזת חקירות רות דוד והסתרת חומרי חקירה בעניינה. למעוות הדין נפלה ה"זכות" לקבוע כי המדינה אינה מחויבת בקיומו של פסק דין חלוט של בית המשפט העליון. בג"צ 7633/16 – בג"צ 4823/21 הנוכל המשפטי אשר נמנע מלציין את שמו על פסק הדין המעוות, מוזמן לבדיקת פוליגרף הדדית במסגרתה ישאל באם הטה משפט? לחילופין מעוות הדין מוזמן להגיש תביעת לשון הרע. שמי מוכר וידוע והוא במערכת
כמה זמן נדרש לנוכל המשפטי יצחק עמית בכדי להשחית את מידותיה של רות רונן? או אולי הליכי ריקבון מצפונה החלו קודם למינויה לבית המשפט העליון??? ביום 04.08.22 מסגרת עתירה המבקשת כסעד את קיומו של פסק דין חלוט של בית המשפט העליון בג"צ 7633/16, לקחה חלק מרכזי בהליך מעוות דין, מכיר פנים ומטה משפט – בג"צ 4823/21. בכך רמסה את יסודות חוק יסוד השפיטה, זיהמה את מידותיה וזיהמה את היכל המשפט. העתירה הוגשה ע"י חושף שחיתות מוכר מתוקף "חוק לעידוד טוהר המידות בשירות הציבור, תשנ"ב-1992 " העתירת בג"צ 4823/21 מתעדת הפליה והתעמרות שלטונית כנגד חושף שחיתות. ידוע כי לפטרונה של רות רונן, יצחק עמית, זה אשר קבר קבורת חמור את פרשית רות דוד בלום, "חיבה מיוחדת" לחושפי שחיתות את זכויותיהם רומס הנוכל ברגל גסה. במקרה כאן במעורבות רות רונן, התקיים ציפוף שורות וגיבוי שחיתות. "כבודה" מוזמנת לבדיקת פוליגרף במסגרתה תישאל באם לקחה חלק בהטיית משפט לחילופין הגישי כנגד העותר, אותו חייבת במרמה בהוצאות משפט, תביעת לשון הרע.