שיקלי הציב מראה בפרצוף האופורטוניזם

ח"כ שיקלי נותר נאמן לערכיו למרות מתקפה פוליטית ותקשורתית והציב מראה בפרצופם של האופורטוניסטים החדשים

ח"כ שיקלי | דוברות הכנסת

מושב הקיץ של הכנסת הסתיים לו בשבוע שעבר לאחר כמה חודשים סוערים במיוחד. מערכת הבחירות הרביעית ברציפות הובילה סוף סוף להקמת ממשלה קבועה, אך גם זו קמה לאחר תקופה מתוחה ומרובת ספינים, מאבקים ואכזבות. המערכת הפוליטית יוצאת לפגרה קצרה כאשר על הפרק עומדות עדיין סוגיות כבדות משקל ובראשן התהייה האם ממשלת ה"שינוי" המוזרה תחזיק מעמד ותוכל לתפקד כראוי מול המשימות הלאומיות החשובות העומדות בפניה.

בין התפרצות נוספת של מגפת הקורונה, איומים אסטרטגיים ישנים ומתחדשים והתכתשות פוליטית מתמשכת, שתי דמויות בלטו בשבוע האחרון בכנסת ומשני כיוונים מנוגדים. הראשון היה אלי אבידר, חבר הכנסת מ'ישראל ביתנו' שהפך לאחר מחאה קצרה לשר במשרד ראש הממשלה, או כפי שכותרת ב'ידיעות אחרונות' הגדירה זאת היטב – השר לענייני כלום.

רק לפני מספר חודשים, אותו אבידר קרא בכנס 'התנועה לאיכות השלטון' נגד ה"שחיתות" שבממשלה מנופחת ויצא נחרצות נגד חלוקת ג'ובים פוליטיים, לקול תשואות השמאל והתקשורת; כעת הפך לאביר כמות השלטון וקיבל ג'וב פוליטי מובהק ומושחת בממשלה שהיא אולי המנופחת ביותר בהיסטוריה. הכנסת עצמה, אגב, כנראה שלא תתגעגע במיוחד לחבר כנסת שכל תרומתו הסתכמה בצעקות והפרעות במליאה ובוועדות, ובאופן יהיר וטיפוסי – אבידר אפילו טרח להתייצב לדיון בו אושר מינויו כשר לענייני שום דבר.

אבידר כמובן אינו היחיד. גם ראש הממשלה החליפי לפיד יצא בעבר בביטויים קשים נגד ממשלות מנופחות ומשרדים מומצאים, וכעת מחלק בשמחה ג'ובים לחברים מסביב לעולם. כאשר נשאל לאחרונה בישיבת הסיעה על מספר השרים הגבוה הממשלה, הודה הלוחם הגדול למען ממשלה קטנה: "נכשלתי בזה. אין לי איך להגן על זה". גם הנואם הדגול יאיר גולן קפץ בשמחה על ההזדמנות הראשונה לקבל משרת סגן שר מופרכת.

מעבר לצביעות הברורה ולמהירות המסחררת בה חברי ממשלת "השינוי" הפרו את כל הבטחותיהם, הבטחות שכנראה מעולם לא התכוונו לקיים, יש כאן פשוט אופורטוניזם טהור מצד חבורה שכל שאיפותיה מסתכמים בתאוות שלטון ותו לא. לפיד וליברמן למשל, כך למדנו גם בשבוע שעבר, כלל לא טרחו להופיע לישיבות קבינט הקורונה. מגפה עולמית? משבר כלכלי מאיים? מבחינתם העיקר זה הג'וב המפנק.

מנגד ניתן היה לראות לאורך כל מושב הקיץ של הכנסת תופעה שונה לחלוטין ומרעננת מאוד ביחס לנוף הפוליטי המקומי – פוליטיקאי אשר נותר נאמן באופן מלא לערכיו ולהבטחותיו לבוחר, גם מול פיתויים רבים ומול מתקפה תקשורתית ופוליטית מכוונת היטב.

עמיחי שיקלי הוא היחיד בסיעתו 'ימינה' שאכן עמד בדבריו מימי מערכת הבחירות, ובניגוד לשאר ששת החברים למפלגה סירב להצטרף לממשלת שמאל בתמיכת הסיעות הערביות. שיקלי ודאי היה יכול לדאוג לעצמו לתפקיד נוח כמו שקיבלו למשל עידית סילמן או ניר אורבך, אך בחר באומץ למרוד ולדבוק בערכיו.

גם הראיונות המפנקים ותמונות היח"צ בשערי העיתונים להם זכו אנשי 'ימינה' היו יכולים להיות בקלות מנת חלקו של שיקלי. אך בעוד הרמאים זכו לסיקור האוהד, דווקא שיקלי הישר זכה למתקפת תדרוכים מכוערת כמיטב המסורת של בנט, וניסיונות שלא צלחו להשלכת בוץ רכילותי ירוד. כך היה למשל בדיווח המכוער של אמנון אברמוביץ' מפי "גורמים" עלומים על כך שח"כ שיקלי הוא לא יותר מ"בחור מבולבל וחסר ידע בהיסטוריה". מי שמכיר את שיקלי אפילו לדקות ספורות יודע עד כמה הציטוט הנבזי הזה רחוק מהמציאות. לפני הבחירות אגב, אותו אברמוביץ' דווקא שיבח והילל את שיקלי האלמוני יחסית אז, כנראה שוב בשליחות בנט.

וכך אבידר ושיקלי הפכו למעין סמלים הפוכים של שני המחנות הפוליטיים הקיימים כיום. מצד אחד אבידר האופורטוניסט הציני והשטחי שמכר הכל ברגע עבור תואר חלול, הוא המייצג המושלם של הגוש המכנה את עצמו גוש "השינוי": עטיפה רועשת ומתוקשרת המכילה מאה אחוז אנוכיות ואפס עשיה למען הציבור. הכל כשר במרדף אחרי הג'וב, גם אם זה אומר ויתור מוחלט על כל ערך שאולי החזקת בו פעם.

מנגד ניצב עמיחי שיקלי, שלמרות שהוא משמש בפועל כסיעת יחיד מייצג בדמותו ציבור ימני גדול בהרבה מזה שעומד כיום מאחורי ששת אנשי 'ימינה' שחברו לשמאל. שיקלי גילה עמוד שדרה ערכי, סירב להצטרף לחרם אותו מובילים אנשי "ימין" כבנט וסער נגד הגוש הלאומי הגדול, וגם נאום הבכורה שלו בשבוע שעבר היה מדויק ומרשים. הוא סיכם במדויק את רוח הזמן: " לא באתי לכאן כדי למרוד באיש או במפלגה, אלא כדי למרוד באותן רוחות הזמן המבקשות לטשטש את ההבדל שבין אמת לשקר, ומביאות איתן תרבות של שקר ומרמה".

אז שיקלי אולי לא יזכה בקרוב לתואר שר או סגן שר במשרד מומצא כלשהו, אבל בטווח הארוך ובניגוד לאחרים הוא ייזכר כמי שעמד על עקרונותיו ולא שינה אותם לפי הנוחות או כדי להשיג ג'וב. בעוד המערכת הפוליטית וישראל כולה צועדות לקראת תקופה קשה של חוסר ודאות ומשבר, נקווה לראות בזירה הציבורית שלנו קצת יותר עמיחי שיקלי, והרבה פחות אלי אבידר.


עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

5 תגובות למאמר

  1. דיקטטורה בולשביקית שיפוטית קומוניסטית אנטישמית לא מחליפים בקלפי…
    רק בהתקוממות עממית ומהפכה אזרחית!

    הגיע הזמן שמיליוני יהודים יעלו על בית המשפט וכל המשרדים של אירגוני השמאל(הסוכנים הזרים)!

    תומאס ג’פרסון: “כשהממשלה חוששת מהעם, יש חירות. כשהעם חושש מהממשלה, יש עריצות.”
    וולטייר: “אם אתה רוצה לדעת מי שולט בך, תסתכל על מי אסור לך לבקר.”
    תומאס ג’פרסון: “כאשר עוול הופך לחוק, ההתנגדות הופכת לחובה.”

  2. שיקלי זה הצדיק היחידי בסדום, ואמנון אברמוביץ זה מוגלה אנושית, חלאת אדם, אדם מכוער מבחוץ ובפנים…