מזל מועלם השקיעה שנים בניסיון להבין מה מניע את רה"מ לשעבר. התוצאה מעניינת וגם מצליחה לחדש
במהלך מערכת הבחירות של 2006 החליטו גורמים במפלגת 'קדימה' להחרים את הכתבת הפוליטית של 'הארץ', מזל מועלם. היועץ האסטרטגי אייל ארד כינה אותה "ביביסטית". היא לא הביעה תמיכה במועמד הליכוד בנימין נתניהו או בכל מועמד אחר. הסיבה שזכתה לכינוי הייתה כתבה שפרסמה ובה דיווחה על סופו של "פורום החווה", חוג המקורבים של אריאל שרון ז"ל.
אף אחד לא באמת יודע למי הצביעה מועלם, במי היא תומכת ובמה היא מאמינה. מהבחינה הזאת מועלם משתייכת לקאדר מצומצם ונדיר של עיתונאים שלא מהססים לבקר את כל השחקנים במערכת הפוליטית ללא מורא וללא משוא פנים. הודות לכך קראתי את ספרה החדש 'צופן נתניהו' בלב שלם ובנפש חפצה.
על בנימין נתניהו נכתבו לא מעט ביוגרפיות, בהתחשב בעובדה שהוא עדיין בשיא אונו הפוליטי ובעל סיכויים לא מבוטלים לנצח את הבחירות הקרובות. השוני בספרה של מועלם טמון בעומק המחקר – שבע שנים ארוכות שהושקעו במאות ראיונות, איסוף חומרים וכתיבה. המטרה של מועלם הייתה לפענח או לפצח את מה שהיא מכנה ה"צופן" המכיל תשובות לשאלות רבות: מהו סוד כוחו ומה מניע אותו, באיזה אופן השפיעו אביו ואחיו על מסלול חייו, כיצד בן האליטה הפך לקול עבור החלשים, האם החמיץ או הכשיל שלום עם הפלסטינים ומדוע לא תקף באיראן?
בניגוד לבן כספית למשל שפרסם ביוגרפיה לקויה ומוטה, מועלם חיברה ספר מעניין וכתוב היטב, שאפילו מצליח לחדש ולהעמיק בלא מעט מקרים. חלק מן הדברים נתונים לפרשנות ונתפסים בצורה סובייקטיבית, אך למרות זאת מדובר בסופו של דבר בספר מסקרן וחשוב, במיוחד כאשר ספרו האוטוביוגרפי של נתניהו רואה אור בימים אלה ממש.
האבא כמצפן
הספר מחולק לארבעה שערים ונפתח בתיאור תולדות השושלת דרך חיי הסב נתן מיליקובסקי, האב בנציון נתניהו והאח יוני. שלושת הדמויות הללו שימשו עוגן שעיצב אולי יותר מכל את אישיותו של בנימין נתניהו. מועלם לא מחדשת בכך אך מביאה נופך חדש שראוי להתעכב עליו: להוציא את הממד האידאולוגי, נתניהו חונך למצוינות ובדרך זו פועל כל חייו. כך כבר מן השורשים אנו מתחילים לפענח את הצופן: מה שמניע את נתניהו הוא הצלחת מדינת ישראל.
השער השני עוסק בצעדיו הפוליטיים הראשונים של נתניהו הצעיר, ומועלם מיטיבה לתאר כיצד גם אז פעל במצוינות כאשר שימש שגריר באו"ם. היא מתמקדת בעיקר במאבקי הכוחות בשגרירות אך ניתן היה להדגיש דברים אחרים בהם עסק באותן שנים כמו חשיפת את עברו של מי שכיהן כמזכ"ל האו"ם ולאחר מכן נשיא אוסטריה קורט וולדהיים. מדוע זה חשוב? כי זה מתחבר בדיוק לתפיסות ההיסטוריות הברורות של האב לגבי רדיפת היהודים והסכנות שרובצות לפתחנו.
מועלם מרחיבה על סיפור מוכר מאותם ימים בארה"ב, לפיו
"… מיד עם בואו לניו-יורק החל נתניהו לשכלל את יכולותיו בתחום התקשורת האלקטרונית. הוא הבין את מידת עוצמתה של הטלוויזיה ואת יעילותה בתחום ההסברה וחיפש את המורה הטוב ביותר להופעה מול מצלמה. כך הגיעה את יועצת התקשורת ליליאן ויילדר. היא לימדה אותו לתמצת את המסר למנות קצרות וקטנות, סאונד בייטס, לשחק עם הקול, לשלב תנועת ידיים ברגע המתאים ולהשתמש באביזרים נלווים"
כאן יש חובה לדייק : הפגישה עם ויילדר הייתה קצרה ובניגוד למה שמתואר לא משמעותית במיוחד. במקרה אחר חוזרת מועלם על השמועה כי "עורך הדין יעקב נאמן הביא לחתימת הסכם בין בני הזוג שהסדיר את חייהם המשותפים וכלל סעיפים דקדקניים, למשל שנתניהו מתחייב לאחוז בידה של שרה בכל אירוע פומבי. ההסכם מעולם לא נחשף ויש הטוענים שלא היה ולא נברא". כאן למשל היה ראוי לציין כי מי שהבהיר פעמים רבות כי אכן לא היה ולא נברא היה יעקב נאמן ז"ל בעצמו.
ההסתה שלא הייתה
בהמשך מתארת מועלם סוגיה מוכרת נוספת והיא תווית "ההסתה" שמנסים בשמאל להדביק לנתניהו. מועלם משתדלת גם כאן לשמור על אובייקטיביות אבל יש להשלים את התמונה במלואה. כך למשל, היא מצטטת רק חלק מהדברים שאמר נתניהו בכיכר ציון, ואת החלק החשוב בו הוא מתווכח עם מפגינים ונוזף בהם נשמט.
היא אכן מביאה את אמירתו של נתניהו בכנס ברמת הגולן לפיה "רבין לא בוגד, הוא טועה", אך כיכר ציון הוא אירוע הרבה יותר משמעותי שראוי היה להתייחס אליו בהקשר מלא לאור השימוש הפוליטי שעושים בו עד היום.
מנגד, בראיון עם שמעון שבס המובא בהקשר זה, מועלם חושפת כי רבין ז"ל ואנשיו הובילו אסטרטגיה של השחרת נתניהו מכיוון שהבינו שהדבר יועיל לסגור את הפער שנוצר בסקרים עקב הפיגועים הנוראיים באמצע שנות ה-90. זהו גילוי שלמיטב ידעתי לא הופיע עד כה בספרות.
השער השלישי מתאר את דרכו של נתניהו מ-1996 ועד 2009 דרך הניצחונות וההפסדים. כאן הייתי מדגיש שני עניינים יותר מכל: ראשית, מועלם מביאה באופן מקיף ויסודי את ההתמודדות המדינית של אותן שנים. אנשי ימין וימין מומר של ימינו חייבים להעמיק בפרקים החשובים הללו בהם מתואר ההקשר בו נאלץ נתניהו להשלים עם הסכם אוסלו מחד, אך מנגד פעל להדוף לחץ בינלאומי (בייחוד מצד ממשלים אמריקנים עוינים) ובפועל עצר את תהליך אוסלו ומנע הקמת מדינה פלסטינית.
נקודה נוספת הראויה להתעמקות נוגעת לסיפור ההתנתקות. נתניהו נאשם שלא מנע את הגירוש מגוש קטיף ואף הצביע בעד שלוש פעמים בממשלה. אלא שכאן מחמיצה הכותבת פרטים חשובים על ההונאה הקרויה "פשרת לבני", על מאמצי נתניהו להביא למשאל עם בנושא ועל התמודדותו מול שרון הערמומי.
בשער הרביעי אנו מקבלים תרומה חשובה של מועלם להבנת התקופה כאשר היא מתמקדת בנושא אי-התקיפה באיראן. אנשי ימין ושמאל מאשימים את נתניהו שלמרות כל השיח הנחוש לא העז לתקוף, אלא שבפרטים שמביאה מועלם מתברר כי הוא התכוון ודחף לכך מאוד. בתחילה תמך גם שר הביטחון ברק אך שניהם נאלצו להתמודד עם התנגדות מצד שרים בקבינט, ראשי מערכת הביטחון וגם הרב עובדיה יוסף. בהמשך ברק שינה את דעתו לא בשל עמדה מהותית אלא משום ביקש לנקום בנתניהו על כך שלא קידם אותו מבחינה פוליטית.
קואליציית המקופחים
אחת הסוגיות המעניינות לגבי נתניהו היא כאמור השאלה כיצד בן האליטה שגדל ברחביה הצליח לסחוף אחריו את כל מי לא הוא, כלומר חרדים, מתיישבי יש"ע, העולים מברה"מ ויוצאי עדות המזרח. מועלם מנסה לפענח את הצופן גם במובן הזה.
לגבי המתיישבים זה די מובן – נתניהו מנע הקמת מדינה פלסטינית באמצעות טרפוד אוסלו ובהמשך סלל ציר מדיני עוקף רמאללה; לגבי העולים מברה"מ לשעבר מדובר בהנחלת ערכי הדמוקרטיה וחופש הביטוי; לגבי יוצאי עדות המזרח מדובר ברדיפת מפא"י ושינוי דרמטי במצבם הסוציו-אקונומי על ידי הליכוד ובעיקר על ידי נתניהו; לגבי החרדים זו השמירה על עולם התורה.
אלא שאני סבור שיש הסבר אחר, אולי משלים, לתופעה והוא טמון באופן בו נתניהו הפך את ישראל למעצמה כלכלית. התל"ג לנפש עלה דרמטית בשנות שלטונו ושיפר את מצבם של כל הישראלים ללא יוצא מהכלל. ישראל גם הפכה למעצמה מדינית וצבאית בה יכולים להתגאות כל הישראלים מכל הקבוצות. פתיחת השוק לתחרות הובילה להשתלבות כל הציבורים אותם מזכירה מועלם בקרב החברה הישראלית. אלו הדרכים המלאות לפענח את צופן נתניהו, אך בכל מקרה את הספר הזה חשוב לקרוא על מנת להבין לעומק את האדם ואת התקופה הסוערת שבה אנו חיים.
אלי ורד חזן הוא שגריר בינלאומי של מפלגת הליכוד
שני ההסברים בסוף קשורים זה לזה בחבל הטבור.
סוד כוחו של נתניהו (והליכוד) הוא בלגיטמציה לכל מי שמוכן לשתף פעולה ולתת למדינה-מעוצמה יהודית ועד רע״מ(בתקופה הקצרה שהיה נראה שיש שם שותפים פוטנציאלים, מזל שסמוטריץ׳ זיהה בזמן שזה שקר) ובלי לאבד את סדרי העדיפויות בין הקבוצות השונות(שתלויות בכמה כל קבוצה מוכנה להציע).
זה מה שדוחף להגן על הקבוצות המוזכרות בפיסקה הלפני-אחרונה(מה שמחזק את האחדות והאפתיות זה מזה ומהכלל) וזה מה שמאפשר להשיג ולנצל הזדמנויות כדאיות תוך הימנעות מבזבוז זמן, כח אדם וכסף על מקומות שלא מחזירים למדינה ותוך יצירת מוטיבציה למעוניינים להשקיע-מה שמביא להצלחה שבפיסקה האחרונה.
כנראה פספסת את הראיון של אלחרומי, בו טען שמעולם לא נוהל מו"מ הליכוד. סמוטריץ' לא זיהה כלום, באופן מגושם ונאיבי לא הבין את התרגיל שבישל נתניהו לסער והרס את האפשרות לממשלת ימין.
איני מכיר את הראיון הזה אבל:
א. לאנשי רע״מ יש אינטרס לא להיתפס כמשתפי פעולה עם השלטון הציוני-אז אני לא ממש מאמין לראיון הזה.
ב.עצם העובדה שהאמינו לראיון ביחד עם זה שהליכוד אכן ישבו בעבר בראש קואליציה שכללה את העבודה מוכיחות שהטיעון שלי על הסובלנות של המפלגה עדיין מחזיקות.
ג.אם אכן היה פה תרגיל-כנראה שנתניהו וסמוטריץ׳ עבדו יחד והצליחו. ההכשרה לכאורה של רע״מ ללא הצטרפות בפועל הביאה ליצירת ממשלת בנט-לפיד שחשפה את פניהם האמיתיות של הפסאודו-ימין(בנט, סער, ליברמן וגנץ) וכשלה בטחונית ולכן החזירה קולות ימנים רבים הביתה.
בנוסף לפיד עכשיו מכוון לקואליצית מרכז-שמאל-ערבים מגוונת מכדי להיות מאוחדת ולכן יהיה קל למצוא בה עריקים(אני משוכנע שכהנא למשל מתכנן לערוק).
יש טעות בכתבה. ייתכן שהטעות נמצאת בספר עצמו. נתניהו לא הצביע בעד ההתנתקות 3 פעמים בממשלה.
בהצבעה השנייה והשלישית כשדובר במפורש על פינוי יישובים, נתניהו הצביע בממשלה נגד ההתנתקות.
בפעם הראשונה הוא אכן הצביע בעד. כידוע, בישיבת הממשלה הראשונה היה איום מפורש מצד שרון, שגם בוצע בפועל, לפטר שרים שיצביעו נגד כדי ליצור רוב להחלטה. אחרי משא ומתן ארוך עם נתניהו ועוד שרים שחשבו להצביע נגד התכנית, הגיעו להסכם פשרה (פשרת לבני) שלא יהיה שום אזכור בהחלטת הממשלה על פינוי יישובים, וכל החלטה על פינוי יישובים תחייב הצבעה נוספת בממשלה, כפי שבאמת קרה.