בעזרת סדרת מרואיינים אובייקטיביים והצגה סדורה של ראיות, הסרט התיעודי הקצר מטלטל גם את הקהל הבלתי-מעורב
כאשר חולפות להן התמונות האחרונות של הסרט 'המשפט' (בימוי, הפקה ועריכה: גלעד גולדשמידט, תחקיר והפקה בפועל: יועד בן יוסף, מפיקים ראשיים: אבי גרוס ואופיר פלק), נותרות באוויר השאלות הגדולות: האם הפרקליטות אכן תפרה תיקים לראש ממשלה מכהן? האם אכן בוצעה בישראל הפיכה שלטונית בכלים משפטיים ותקשורתיים?
יש אנשים שהתשובה לשאלה, לחיוב או שלילה, ברורה להם כשמש בצהרים. לא אליהם מכוון הסרט. הקהל שעבורו נוצר הסרט הוא הקהל הבלתי מעורב, זה שישמע את העובדות לאשורן בפעם הראשונה. עבור קהל זה הסרט מציג במשך 45 דקות מטלטלות "מארג שלם של ראיות", כפי שאוהבים לומר דוברי הפרקליטות, אשר מוביל את הצופה הסביר להאמין שאכן, להוותנו, התשובה לשתי השאלות היא חיובית.
יוצרי הסרט אספו כמרואיינים חבורה של משפטנים, עיתונאים, ואישי ציבור אשר ברובם אינם חשודים באהדה יתרה לנתניהו. מן הצד השני הם הקפידו לא להביא כאלה ששנאתם העודפת לנתניהו תמנע מהם להסתכל על העובדות כפי שהן. כך קיבלנו קאדר שסיפק אמירות אובייקטיביות שאינן נגועות בפוזיציה, אך עדיין – כל השומע אותן תצילנה שתי אוזניו.
המשימה היא אדירה. לא ניתן להציג את תיקי האלפים המלאים בפרטי פרטים במסגרת סרט תיעודי קצר יחסית. כל ניסיון כזה נידון לכישלון. לפיכך טוב עשו היוצרים שבנו את חוט השדרה של הסרט לא על האישומים עצמם, אלא על שמונה עובדות שלטענתם לא ניתן להתכחש להן:
1. מעולם לא הועמד לדין ראש ממשלה של מדינה כלשהי באשמת שוחד בגין התערבות בסיקור עיתונאי.
2. חקירות נתניהו נפתחו ללא אישור חתום ומנומק של היועץ המשפטי לממשלה.
3. כתב האישום הוגש כשנתניהו בביקור מדיני חשוב בארה"ב. בהוראת בית המשפט, כתב האישום שונה פעמיים. בקשת התביעה לשנות את כתב האישום עקב עדותו של שלמה פילבר נדחתה ע"י בית המשפט.
4. המשטרה והפרקליטות הפעילו אמצעי חקירה קיצוניים בניגוד לחוק.
5. המשטרה והפרקליטות התערבו במתחם הייצוג בניגוד לחוק.
6. המשטרה והפרקליטות השתמשו בתוכנות ריגול בניגוד לחוק.
7. המשטרה והפרקליטות לא העבירו חומרי חקירה רבים וחשובים להגנה.
8. המשטרה והפרקליטות הדליפו חומרי חקירה רבים וחשובים להגנה (לדעתי נפלה טעות במקור, והכוונה הייתה לתקשורת).
לכל העובדות הללו ניתן לספק תירוצים מתירוצים שונים, אך לא ניתן לסתור אותן, ומי שיצפה בסרט גם יראה את הראיות לכך שהן אכן התרחשו. בתוך עובדות אלו חבויות לכאורה עבירות קשות וחמורות על החוק, שבוצעו לכאורה דווקא על ידי האנשים האמורים להיות אמונים על שמירת החוק ואכיפתו. ועובדות אלו גם מהוות את אותו מארג שעל פיו יכול כל אחד להסיק את המסקנות לגבי השאלות שצוינו לעיל.
אז מה היה למומחים לומר על התמונה שנפרשה בפניהם? אביא לכם מספר ציטטות מייצגות.
אתחיל דווקא עם נציג הפרקליטות, לשעבר מנהל המחלקה הפלילית, עו"ד ג'ואי אש, שהיה חלק מהצוות הפרקליטים שהחליט כמעט פה אחד על הגשת כתב האישום. וכך הוא אומר על חקירותיו של עד המדינה ניר חפץ:
זה אירוע חמור ביותר. אין דברים כאלו. להפעיל לחץ כזה על נחקר זה מזעזע. לא פחות מכך".
ועל סדרת ההדלפות הבלתי-פוסקת (הדלפות שלגביהן העידה בעילום שם אישיות בכירה בפרקליטות שמקורן הוא סביבת היועץ המשפטי לממשלה או התובעות בתיק) הוא מגיב: "פרקליט שמדליף חומר חקירה גולמי, פרוטוקול של חקירה, לא יכול להישאר בתפקידו דקה".
בכירה לשעבר בפרקליטות, עו"ד רחל ווזנר, מגיבה על המאמץ האדיר שהושקע בחקירות, כולל חיקורי דין בכל העולם עבודה של מאות חוקרים: "זה מדליק נורה אדומה. לא רואים משהו פלילי שמצדיק את העשייה העצומה סביב התיקים האלו". היא גם מהדהדת את מה שאנו בפרויקט 315 אומרים זמן רב: "המחשבה הייתה שלא ינהלו את התיק בסוף", כלומר, שעצם החתמת עדי המדינה והאיום בהגעה לבית המשפט תביא להזזת נתניהו.
פרשן 'מקור ראשון' יהודה יפרח, שזכור כמי שהגן על ניצן ומנדלבליט בשעתו במהלך הגשת כתב האישום, שינה את דעתו בעקבות הדברים שנחשפו במשפט, בייחוד לאחר עדותו של שלמה פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת בשעתו. וכך אומר יפרח כעת:
זה נראה כמו סזון, צייד ממוקד, שבמהלכו נחצו קווים אדומים"
פרופ' יובל אלבשן, שהשתתף בסוף 2018 בפורום כרמים בו חיפש היועמ"ש מנדלבליט תמיכה בהגשת כתב האישום, רומז לנו שהוא ניסה לעזור למנדלבליט להגיע להחלטה אחרת דווקא. כעת הוא מעז ואומר: " האצבע המאשימה נשלחה מראש".
העיתונאי בן דרור ימיני לא בוחל במילים: "היו מוטיבציות פוליטיות, הייתה רדיפה", וחיים רמון אומר בצורה ברורה שהיה כאן ניסיון של פרקליטים לייצר מהפכה משטרית ושמנדלבליט חיפה על כך. פרופ' חנינה בן מנחם אומר שבפרקליטות איבדו את החוש הביקורתי של השכל הישר. ועו"ד ציון אמיר תוהה כי בהינתן העובדות הנחשפות, מה הפלא שמישהו חושב שזה ניסיון להחליף שלטון?
ארי שביט וגדעון לוי, פובליציסטים הנמצאים בברור בצד השני של המתרס לנתניהו, לא עושים גם הם חיים קלים למערכת אכיפת החוק: "התהליך שכל כך חשוב שיהיה מזוקק ונקי וטהור, התהליך הזה זוהם", אומר שביט. "באווירה הזו קל יותר לשעוט קדימה נגד נתניהו", אומר לוי. אז נכון, חלק מהדוברים גם אמרו שהם לא מאמינים שהיה ניסיון של הדחה פוליטית. אך התחושה היא שהם נזהרים מלשפוך את התינוק עם המים.
ולבסוף, אחד הדוברים הרהוטים ביותר, ד"ר רפי ביטון, מביא את המשפט להקשר ההיסטורי שלו: "יש פה חלק גדול מהציבור שמסתובב בתחושה שהאפקט של הקול שלו בקלפי מסוכל באמצעות מערכת המשפט". ומוסיף ד"ר ביטון ומסכם:
מערכת המשפט, מאז שנות ה-80, מזיזה כוח לכיוונה, עד שהתזוזה הזו היא טקטונית ממש. תזוזה שפגעה קשות בתפקודה של המדינה בשורה ארוכה של דברים (והוא מפרט). היכולת הזו לסחוב כוח, כל יום קצת, יכולה להתנהל רק בסיטואציה אחת: שבה האור כבוי. מה שעשה משפט נתניהו, שזה בעיניי טעות אסטרטגית היסטורית של היועמ"ש, זה להדליק את האור על תהליך סחיבת הכוח הזה"
לסיכום, גם מגיניה הגדולים ביותר של מערכת אכיפת החוק מותחים עליה בסרט ביקורת קטלנית. לכולם יש תחושה שנעברו עבירות חמורות, וכולם מודעים לכך שאין מי שיחקור אותן. ההתלבטות היחידה שלהם היא לא לגבי המעשים עצמם אלא לגבי המוטיבציה שלהם: האם היא נבעה משיקולים פוליטיים, או שמא היא נובעת מהיעדר חוש ביקורת ומתחושת יהירות של כוח בלתי מוגבל.
נעשו כבר, וייעשו בוודאי עוד בעתיד, ניסיונות להפריך את הנאמר בסרט מבחינה עובדתית, אך כולם נשמעים כמו דברים שנאמרו טרם נפתח שלב ההוכחות, ולפני שצפינו בזעזוע בעדויות ובראיות שנפרשו באולם בית המשפט המחוזי בירושלים. לאחר שעדי תביעה מעידים זה על זה שהם משקרים, ולאחר שהפרקליטות עצמה מבקשת לתקן את כתב האישום עקב קושי ראייתי מהותי, לא ניתן עוד למכור לציבור את הבדיות הללו.
אבל הסרט אינו מתמקד ברקע העובדתי של התיקים אלא בתהליך עצמו ובמקורתיו. על רקע כל הדעות שהושמעו בסרט קשה שלא להגיע למסקנה הברורה: מדובר בכוונת מכוון שמטרתה הייתה להדיח ראש ממשלה. יש כאלו שכבר הגיעו למסקנה הזו מזמן, אבל כאמור לא אליהם מכוון הסרט. האחרים שייחשפו לראשונה לחלק מהדברים, אולי סוף סוף יוכלו להגיע למסקנה המתבקשת בכוחות עצמם.
גילוי נאות: המחבר צולם לסרט ומופיע בו לזמן קצר, אך לא הייתה לו כל מעורבות ישירה בתכני הסרט או בעריכתו.
שחיתות שלטונית ברייש גלי
השמאל לא מעוניין לשכנע את הציבור בדבר, הוא פשוט מעוניין לשלוט בו בכל תחום, ובכל זמן ובכל מקום. הוא מעוניין לאחוז את הציבור באחיזת חנק כל כך חזקה (בעיקר בעזרת אחיזת החנק שלו בתקשורת ההמונים) ולהכתיב את המציאות (קרי, את העבר, ההווה, והעתיד) לציבור.
לא לשכנע. להכתיב.
כל הניסיון לדון ולהפריך את התכתיבים ההזוים ומטורפים של השמאל הם חסרי תועלת. השמאל לא מנסה לשכנע את הציבור ש 5=2+2. הוא מכתיב לו בכוחניות את המציאות ש 5=2+2, שציונות היא גזענות™, ושרוצחי יהודים הם בצד הנכון-של-ההיסטוריה™.
הסרט ממחיש למעשה את הבקשה להגנה מן הצדק שהגיש עו"ד ז'ק חן בשם אלוביץ. הבקשה היא מסמך מטלטל, מדהים ומרשים ובלתי ניתן להפרכה בהיותו מבוסס על עובדות ועדויות של עדי התביעה עצמה. צריך לכן לראותם יחד ואז כל אדם ישר והוגן שיעשה זאת חייב להשתכנע שנעשה כאן מעשה נבלה חמור מאין כמוהו – הפיכה שילטונית בכלים משפטיים ובכוונת זדון. את מבצעי הנבלה הזו צריך להעמיד לדין פלילי.
פרופ' רפי ביטון טועה. היועמש לממשלה לא טעה טעות אסטרטגית. כתב האישום הוגש על כל סעיפיו בדיוק בזמן שבו ראשי מערכת המשפט הבינו שהעוצמה של המערכת הפוליטית בראשות נתניהו תגבר על העוצמה שלהם. הגשת כתב האישום תוזמנה מראש לשעת החתימה על הסכמי אברהם בוושינגטון כדי להכתים את נתניהו וכך להנחית את מידת הרושם וההשפעה שלהם על הציבור בישראל. ראשי המשפט, ואהרון ברק בראשם, הרגישו שזו ההזדמנות האחרונה שלהם לנצח את המערכת הפוליטית במאבק על הבכורה במדינת ישראל ולכן הגישו את כתב האישום כמות שהוא, על כל הפשעים, הקלקולים, הסתירות והחוסרים שבו. לאסונם, נתניהו השיב מלחמה למרות המכשולים והפיתויים שהציבו בדרכו, והמשפט חשף את בושתם וערוותם לעיני כל, למרות קריאות העידוד והתמיכה מהתקשורת הצוהלת.
ההתנגשות הזו היתה בלתי-נמנעת. האירוניה היא ששופטי העליון בהווה ובעבר יצאו רק עם חצי תאוותם בידם. נתניהו אמנם הודח מראשות הממשלה, אבל ממשלת ההתבזות והבזיון שעבדה אותם למטרותיה הלכה למעשה, והפכה אותם משליטים לעבדים.
חייבים לשדר את הסרט בערוץ 14,חייבים
מתוך התלהבות מקצועית ו/או רשלנות ו/או זדון – דחפו את נתניהו ואתו את כל הפוליטיקה הישראלית לביצה דביקה וטובענית. ועכשיו, לך תצא מזה.. אחד המחדלים החמורים והמזיקים ביותר בתולדות המדינה. תידרש וועדת חקירה מעמיקה ומחמירה כדי לחשוף את תהליך קבלת ההחלטות שהוביל למצב הנוכחי. ובעצם, השתלשלות המשפט הוא וועדת החקירה היסודית ביותר – בזכות קפדנותם של עורכי הדין של נתניהו.