כדי לבסס פשרה בעם ולהתגבר על האיבה, טוב אם יעמדו לנו אנשי רוח שלא ישנאו אלא יאמנו את עצמם באהבת ישראל
ד"ר עשהאל אבלמן הוא היסטוריון של היהדות בעת החדשה, מחבר הספר 'תולדות היהודים'.
***
ההיסטוריה מלאה מקרים של גילויי איבה ושנאה בין קבוצות שונות של יהודים. כך היה בעולם העתיק ובימי הביניים, וכך היה גם בעידן המודרני והאידיאולוגי באירופה.
יהודים מברלין שהזדהו עם תנועת ההשכלה במאה ה-18 חשו ריחוק והפגינו התנשאות כלפי בני קהילותיהם שלא היו מודרניים בעיניהם. כאשר התעשרו יהודים דוברי גרמנית וזכו בשוויון זכויות פוליטי במאה ה-19, הם הפכו עוינים ואפילו שונאים ליהודים שחיו במזרח אירופה או היגרו ממנה ובאו לחיות ביניהם. בעיני המערביים היו המזרחיים הללו מרושלים ומקולקלים ומקור לבושה. באופן מיוחד התגבשה העוינות הזו אצל אינטלקטואלים יהודים מגורמנים. בשאיפתם לאסתטי, לאוניברסלי ולרוחני הם לא יכלו לשאת את מה שראו ככיעור, בדלנות וארציות אצל בני עמם.
מלחמות תרבות גדולות ניטשו בין יהודים אירופאיים לאורך המאה ה-19. בגרמניה ניזוקה תחושת האחווה בין יהודים בשל העימותים שבין יוצרי התנועה הרפורמית לבין הרבנים האורתודוקסים. באימפריה הרוסית התנהל עימות מריר בין משכילים שביקרו את מוסדות הדת ואת חיי ההלכה, לבין רבנים ועסקנים אורתודוקסיים שתקפו את החילוניות. המלחמה האינטלקטואלית הזו הייתה רוויה האשמות הדדיות וכללה הלשנות לשלטון הרוסי ואלימות.
בקרב תנועות השמאל היהודיות פותחה איבה כלפי אמונת ישראל ודת ישראל. כאן פעלו אידיאליסטים – אינטלקטואלים שדגלו בחירות, בסובלנות, בחינוך ובשלום עולמי, אך התקשו לחוש את כל אלו כלפי היהודים החרדיים שחיו בעיירות או ברחובות הערים הגדולות של פולין וליטא. היהודים הללו היו בלתי נסבלים עבורם, ונתפסו כסרח עודף של עולם ישן שיש להחריבו. במציאות האוטופית אותה דמיינו אנשי הסובלנות לא היה להם מקום.
כאשר פרצה המהפכה ברוסיה העלו היהודים הקומוניסטים קורבן למולך של לנין. היו בהם מי שהובילו את הבולשביזם והקריבו את חייהם למענו. אחרי יסודה של ברית המועצות התגייסו יהודים אינטלקטואלים למלחמה וקמו לחסל כמה מאוצרות הרוח של עם ישראל ובהם – הישיבות, העברית והציונות.
הציונות של הרצל – שהחלה את דרכה כעשרים שנה לפני המהפכה הבולשביקית – הייתה תרופה לאיבה בין היהודים, עם מטרתה האצילית ללכד את עם ישראל המפוזר והמפורד לאומה אחת. אך לא כל היהודים רצו בה. מתנגדי הציונות בעם היהודי – ליברלים, קומוניסטים וחרדים – היו רבים וחזקים הרבה יותר מהציונים ומתוך עוינות וחרדה התאמצו לבלום את התנועה הלאומית ולהמעיט מכוחה.
בתוך הציונות פנימה נוצרו זרמים – הציונות הרוחנית והציונות הסוציאליסטית – שחלמו כל אחת בדרכה האינטלקטואלית על חברת מופת, והיו מוכנות לבלום את עלייתם לארץ ישראל של יהודים שלא התאימו לחלום.
ערב מלחמת העולם השנייה נפערה תהום בין השמאל והימין בתנועה הציונית. שיאיה היו העימותים בין שמאל וימין ביישוב היהודי בארץ ישראל, וחוסר יכולתן של תנועות הנוער היהודיות לשתף פעולה במאבק אחד נגד הנאצים, גם כאשר מיליוני יהודים כבר נרצחו על ידם.
הקרעים האלה בתוך עם ישראל נמשכו בדרכים שונות גם בימי קיומה של מדינת ישראל. במשך עשרות שנים לובו שנאות בין חרדים לחילונים, בין אשכנזים ולספרדים, בין החולמים על חברת מופת כלשהי לבין מי שלא עמדו בקריטריון הנחוץ להגשמתה של חברה זו. הקרעים הללו קיימים עד היום.
האיבה והשנאה בין היהודים בעידן המודרני הדהדה את האנטישמיות. כמו בקרב שונאי יהודים מבין עמי העולם, כך גם היהודים – מכל קצות הקשת – הטילו באחיהם עלילות, קטרוגי שקר, סילופים והאשמות. כמו האנטישמים הם הפנו כלפי אחיהם את הבדות – האשמת יהודים בחטאים שאין בהם כלל. את ההכללה – גלגול על הכלל אשמה של יחידים. את היהוד – הצגת חטאים מסוימים כיהודיים. ואת ההחמרה – להחשיב ליהודים חטאים, שאצל אחרים אינם נחשבים ככאלה. נגע האנטישמיות חדר למערכת היחסים שבין היהודים לבין עצמם והרעיל אותו.[i]
לאיבה ולשנאה הללו מקורות רבים. הם נבעו מהקלקולים שיש בכל אדם, באופיו ובמחשבותיו. הם ביטאו את ההזדהות המוגזמת והקנאית שעשוי אדם לחוש עם הציבור והעמדות אליהם הוא שייך ואת בידולו מציבור אחר. הם הדגימו כיצד עשוי האינטלקטואל לאהוב את האנושות, אך לשנוא אנשים. הם הוקצנו על ידי הצמדות עיוורת לאידיאולוגיות. הם המחישו כמה אלימות טמונה ביומרה להקים סדר נצחי וצודק אחת ולתמיד.
מודעות להיסטוריה הארוכה הזו מעלה שאלות: האם ניתן לסיים את הפרשה הארוכה הזו של שנאה פנימית ולחסוך את כל הנזק והסבל להם היא גורמת? האם תתכן אפשרות לאחוז בדעות מוצקות, להתווכח ולבקר בחריפות אך לא תוך יצירת תהום של איבה? האם יוכל הדור הנוכחי להוריש לדור שאחריו נקודת מוצא אחרת, שראשיתה שותפות לאומית אוהבת?
אין תועלת ביצירתם של שיח מזויף ומתקתק או להפגין ממלכתיות מלאכותית. אין מנוס מוויכוח עקרוני והכרעה ביחס להגות ולמדיניות. אך נחוצות פשרה והסכמה בין הקבוצות השונות המתקיימות בעם ישראל. הבסיס לנכונות להגיע לפשרה והסכמה מותנה בהתגברות על האיבה והשנאה. טוב יהיה אם יעמדו לנו אנשי רוח, מלומדים, מורים ואינטלקטואלים שלא ישנאו אלא יאמנו את עצמם באמנות אהבת ישראל.
[i] את כל אלו ביאר המלומד יחזקאל קויפמן במאמרו 'חורבן הנפש'.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
אכן משחר היווצרותו של העם היהודי ועד היום, היו בו מוטציות שונות שכולן נכרתו ממנו ונעלמו או הפכו לתנועות נפרדות. גם אסא כשר ודומיו הם מוטציות מסוג זה והן תכרתנה במהלך הזמן מעתידו של העם היהודי…
אסא לא כשר ומסריח מפאשיזם.
חפרו לנו במוח על פלורליזם, על הכלה, על האחר הוא אני.
בא הפרופסור הלא נכבד ואומר, אין פלורליזם, אין הכלה אין האחר הוא אני.
אסא לא כשר אומר האחר הוא מוטציה.
אסא לא כשר ומסריח מפאשיזם.
חפרו לנו על פלורליזם, הכלה, האחר הוא אני.
בא הפרופסור הלא נכבד ואומר, אין פלורליזם, אין הכלה, האחר הוא לא רני ולא מהעם שלי.
האחר הוא מוטציה!
לפי שיטת בלעם בן ברק "ואני לא משווה" היטלר נעזר באקדמאים גרמנים לקדם את תורת הגזע שלו באיצטלה מדעית כביכול.
מי שלא מתאים לסטנדרטים של אסא לא שייך לעם האסאי, העם האסאי העליון הטהור שאין בו מוטאציות.
אפשר לבקר על דרך, אפשר לרוץ לבחירות עם דרך אחרת.
מוטאציות זה מחוץ לשיח הציבורי.
על מנת שיהיה ניתן לנהל דיון ציבורי בין אנשים בוגרים,
נדרש שכמה אנשים יפסיקו להכריז שהם ממשלת שינוי, עוד לפני שעשו מעשה 1.
וכדי שזה יקרה, לאנשים אלה נדרש ריפוי. לא, באמצעות ממשלה. באמצעות פסיכיאטר – כיוון שהפרעת אישיות נרקיסיסטית, הגורמת לשגעון גדלות לפיו אתה התגלמות הדמוקרטיה וללא אישורך, האחרים הם גזע נמוך יותר, דורשת טיפול. בדיוק על מנת לתפקד כאדם בוגר בחברה.
תתיחסו גם למה שהוא אומר,
לא רק לאיך שהוא אומר
וגם
לא ראיתי פוסט דומה כשאמרו
שמאל-קיצוני, או תומכי טרור, או . .. (לא חסר)
הוא מקשקש שקרים מביכים שהם פרפורי הגסיסה של השמאל הקיצוני ותומך הטרור.
אין צורך ליחס מיוחד
ההבדל הוא שהוא נחשב והיום התברר שלא בצדק כאיש של קודים מוסריים. בן אהרון של זמננו ! דמוקרטיה רק לי אני ואני ואין בלתי .
אנחנו מתייחסים בדיוק, אבל בדיוק, למה שהוא אומר.
איך שהוא אומר זה מספיק דוחה, לא מוסיף ולא גורע.
אבל מה שהוא אומר – זו בדיוק השנאה, ההסתה, הפילוג, השיסוי, השיסוע, הגזענות וכל שאר מילות הברכה שהשמאל מטיח ביריביו, כדבר שבשגרה, בתרגיל ההיפוך הקלאסי. זוהי רשימה, חלקית אמנם, של פשעי השמאל. והפשע הגדול מכולם – העובדה שהוא מאשים אחרים בפשעיו שלו.
אז גברת שרה נכבדת, את מוזמנת בבקשה להגיב למה שהוא אמר, ואם תרצי גם לאיך שהוא אמר. אם יש לך אומץ ויושר.
אז קדימה, אנחנו מוכנים לשמוע – מה דעתך על מה שהוא אמר?
יש לך אומץ לצאת נגד מה שהוא אמר, או שאת, בעקרון, בעצם, די בסדר עם זה?
יצור שפרצופו נגלה לפני כולם ונראה כאילו הגיע לכאן היישר מהגיהנום.
מפלצות מבהילות ומוטציות שהפכו מעגלונים בגלות למי שחושב שהוא בעל הבית.
בעלגולס! הביתה.
במילה אחת- מגעיל, ובשתי מילים- מגעיל מאד.