מדינה פלסטינית היא סכנה רב-מימדית

…קשה לתאר עניין אחר שנוצל אמצעי התקשורת הבינלאומיים באורח כה מוצלח – מבחינתם של הערבים – כמו העניין הפלסטיני… מכל השקרים הפלסטינים אין לך שקר גדול ומוחץ יותר מזה התובע הקמת מדינה פלסטינית נפרדת בגדה המערבית… מאז ימיו של ד"ר גבלס לא היה עוד מקרה דומה, שבו חזרה מתמדת על שקר הניבה פירות כה מרובים …"

"שקרים פלסטינים" מאת פרופ' אמנון רובינשטיין, 'הארץ', 30.7.76

המניע לתמיכה בהקמת מדינה פלסטינית מערבית לנהר הירדן נעוץ או ברשעות או בבורות – ברשעות משום שהדבר משקף רצון לפגוע קשות בביטחון הלאומי של מדינת ישראל ובביטחון האישי של אזרחי ישראל; או בבורות משום שהדבר משקף העדר ידע או הבנה אודות ההשלכות שיהיו להקמת מדינה מעין זו.

למרבה הצער, צלה המאיים של סוגיית המדינה הפלסטינית שוב הגיח לקדמת הבמה בשיח הציבורי, לא רק מאז כינון ממשל ביידן בבית הלבן, אלא גם בזכות הפטפטת המיותרת בנאומו האחרון של יאיר לפיד באו"ם.

למרבה האירוניה, הסכנות הכרוכות בהקמת מדינה פלסטינית תוארו בדיוק מצמרר על ידי לא אחר משמעון פרס, האדריכל העיקרי של הסכמי אוסלו, שהזהיר לפני חצי מאה כמעט:

הקמת מדינה [פלסטינית] כזו פירושה – נהירת כוח פלסטיני לוחם (יותר מ- 25,000 לוחמים על נשקם) אל תוך יהודה ושומרון; כוח זה, בצירוף צעירי המקום, יכפיל את עצמו בתוך זמן קצר – נשק וציוד לא יחסרו לו; בתוך זמן לא רב תקום ביהודה ושומרון וברצועת עזה תשתית למלחמה; יהיו לישראל בעיות של ביטחון שוטף, והן עלולות לדרדר את ישראל למלחמה, או לערער את המורל של אזרחיה; ובזמן מלחמה – יהיו גבולות המדינה הפלסטינית קו זינוק מצוין לכוחות ניידים, כדי לפרוץ מיד לעבר התשתית החיונית לקיום ישראל, לפגוע מיד בחופש הפעולה של חיל האוויר הישראלי מעל שמי ישראל, ולהקיז את דם האוכלוסים…בסמיכות מקום לקו הגבול"

למעשה, אין צורך בכושר ניתח יצא דופן כדי להבין שמדינה פלסטינית תהווה איום רב-ממדי עבור ישראל. בין אם מדובר בממד הגובה, הרוחב, העורך ואף העומק – הקמת מדינה מעין זו תהיה כרוכה בסכנות קיומיות עבור ישראל.

מימד הגובה

את ההמחשה הדרמטית ביותר של הפגיעות מסמרת השיער אליה תיחשף ישראל אם תוקם מדינה פלסטינית, מספקת סקירת המבנה הטופוגרפי של השטח הנועד לאותה מדינה.

השטח המיועד למדינה פלסטינית, בכל קונפיגורציה עתידית אותה ניתן להעלות על הדעת, שולט על מישור החוף צפוף האוכלוסין המשתרע לרגלי הרי הדולומיט המהווים את מרבית שטחה של המדינה הפלסטינית הנחזית. מהרים אלה ניתן לשלוט מבחינת תצפית, סיקור אלקטרוני, ואש על כל פעילות שמתרחשת במישור החשוף, הפרוש תחתיו כולל:

– מרבית שדות התעופה של ישראל (אזרחיים וצבאיים) – בהם גם נמל התעופה הבינלאומי היחיד.

– מרבית נמלי הים של ישראל ובסיסי חיל הים.

– מרכזי ממשל אזרחיים ופיקוד ושליטה צבאיים.

– מתקנים ומערכות תשתית חיוניות (יצור חשמל והובלתו, מתקני התפלה ליצור מים, צירי תנועה עיקריים כבישים ומסילות ברזל כולל כביש 6.

– כ-80% מאוכלוסיית המדינה ושיעור דומה של הפעילות המסחרית בה.

כל אלה יהיו חשופים לחלוטין לפגיעה מצד גורמים עוינים שיתפרסו בשטחים שהועברו לשליטה ערבית.

מימד האורך

ויתור על שטח ביהודה ושומרון ("הגדה המערבית") לטובת מדינה פלסטינית, פירושו הארכת גבולה המזרחי של ישראל לפחות פי ארבעה (ואולי אף יותר) בהתאם לפרטי הסכם עתידי. הקמת מדינה פלסטינית תחייב שינויים דרמטיים בתוואי הגבול. במקום גבול ישר שאורכו כ-75 ק"מ בעמק הירדן צפונית מים המלח, תיאלץ ישראל להתמודד עם גבול פתלתל ומפותל באורך של מאות קילומטרים, הנושק למרכזי אוכלוסייה וצירי תנועה עיקריים.

הצעות בהן מדובר על מובלעות פלסטיניות אוטונומיות יביאו לגידול ניכר בקווי המפגש בין ישראל הריבונית והשטחים הפלסטיניים (עד אלף ק"מ ואולי יותר), מה שיהפוך את היכולת לאבטח את שטחי הריבונות הישראלית לבלתי-אפשרית כמעט.

מימד הרוחב

הקמת מדינה פלסטינית תהיה כרוכה בהכרח בחזרת ישראל לגבולות שבמידה רבה יהיו דומים לגבולות טרום 1967, כולל רצועה צרה באורך כ- 100 ק"מ של השטח המאוכלס ביותר במדינה, ובמקומות מסוימים רוחבה אינה עולה על כ-15 ק"מ מפאתיה המזרחיים ועד חופי הים התיכון.

לדברי יגאל אלון, מבכירי מפלגת העבודה ומפקד הפלמ"ח, התוואי של קווי טרום 1967 "עובר לרגלי שיפוליהם של הרי יהודה ושומרון ולאורך מישור חופי ים התיכון – כלומר שטח מישורי ללא כל מכשולים טופוגרפיים. הדבר מותיר את מרכזה של ישראל עם איזור צר שמהווה את העקב אכילס של הקווים ששררו לפני ה-4 ליוני 1967".

לגבי משמעות הדבר, אלון התריע: לא זו בלבד שהחידושים והתחכום של מערכות נשק לא הפחיתו את הערך של עומק אסטרטגי ומכשולים טבעיים, אלא שהם אף הגבירו את חשיבותם. הדבר תקף ביתר שאת במקרה של ישראל ומצבה הגאוגרפי הקשה.

בנימה דומה, הזהיר שמעון פרס נגד חזרת ישראל לממדים הזעירים בטרם 1967. לדבריו: "…היעדר מרחב טריטוריאלי מינימלי מעמיד מדינה במצב של אי הרתעה מוחלטת. דבר זה, כשהוא לעצמו, יש בו משום פיתוי כפייתי כמעט לתקוף את ישראל מכל העברים".

בדומה לאלון, פרס הטעים:

…עם התפתחות יכולת התנועה המהירה של צבאות, עלתה חשיבותו של עומק שטחי ההגנה…'המותניים הצרים' של האזור המאוכלס ביותר במדינת ישראל יהיו חסרי הגנה לחלוטין מול הטווח, הניידות וכוח האש המוגברים של נשק מודרני…. בהעדרו של גבול בטחון, צפויה המדינה להכחדה במלחמה…"

גם אלון התרה כי "המותניים הצרים" יהוו "פיתוי מתמשך עבור צבא עוין בהרי יהודה ושמרון לנסות ולהנחית מכה קטלנית על ישראל ובהתקפה מהירה, לבתר אותה לשתים. יתרה מזו, חולשה זו לא רק תאפשר לצבא [ערבי] לפגוע במרכזי אוכלוסייה הצפופים ביותר של ישראל ובריכוזי התעשיה שלה, אלא לשתק את המרחב האווירי של ישראל כולו"

מימד העומק

השיפולים המערביים של הרי יהודה ושומרון שנועדו למדינה פלסטינית עתידית ממוקמים מעל מקורות מי תהום –אקוויפר ירקון תנינים במערב ואקוויפר שכם גלבוע בצפון –אשר במשך עשורים היוו מרכיב חיוני במערך אספקת המים הישראלית. שאיבת יתר וזיהום במקורות אלה עלולים להסב נזק חמור, אולי בלתי הפיך, לאספקת המים לצרכן הישראלי.

עד כמה הסכנה הזו נתפסה כחמורה גם בקרב חוגי השמאל, ניתם להבין מדיווח (אפריל 1989) של ראובן פדהצור המנוח, מי שהיה הכתב הצבאי של עיתון 'הארץ':

ביכולתו של השולט במקורות המים של הגדה המערבית לייבש, פשוטו כמשמעו, את רצועת החוף בישראל. שליטה בשני האקוויפרים העיקריים בגדה המערבית, ביצוע קידוחי עומק חדשים ובעקבותיהם שאיבה אינטנסיבית בחלק המערבי של השומרון ובאזורי ג'נין וטובאס, עלולים להותיר את חקלאיו היהודים של השרון ללא מי השקיה, ואת שדות עמק יזרעאל חרבים"

זאת ועוד. למעלה מעשור לאחר מכן (נובמבר 1999), אלוף בן, עורך 'הארץ' הנוכחי, חיבר מאמר נושא הכותרת, "המלצה לברק לשמור על שליטה ישראלית במים בגדה", וקבע: "הסכנה העיקרית [למימי אקוויפר ההר המערבי] נובעת מהיכולת הדלה של הפלסטינאים לאכוף את ההסכם [לניהול משותף של המאגר], וכתוצאה ממנה לריבוי קידוחים פראיים ושאיבת יתר שתדלל את כמות ואיכות המים באקוויפר".

היום כמובן, עם שילוב מתקני התפלה בהיקפים גדולים, התלות במקורות טבעיים פחתה במידה רבה. אולם התפתחות זו לא ביטלה את החשיבות ההידרו-אסטרטגית של האקוויפרים ביהודה ושומרון. בהקשר זה, מחקר מקיף שהוזמן על ידי מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים (כיום המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS) וחובר על ידי שני הידרולוגים בכירים של תה"ל (אז הרשות לתכנון המים בישראל) קבע כי בשל סיבות הידרולוגיות ואקולוגיות שונות, "אף כאשר ההתפלה תתפוס מקום נכבד לא תפחת חשיבותו של אקוויפר ירקון-תנינים שישמש כמאגר עונתי ורב שנתי".

גם היום, שאיבות יתר, מזבלות שלא נאטמו או לא נאטמו כהלכה, הזרמת ביוב עירוני או פסולת תעשייתית באזורים שנועדו למדינה פלסטינית, יכולים לסכן מקורות מים ישראליים. ללא נוכחות וסמכות ישראלית במורדות המערביים של יהודה ושומרון, ישראל תהיה חסרת אונים בהתמודדות מול האיומים האלה.

"עם אימוץ פתרון שתי-המדינות ישראל תקרוס"

לאור הניתוח לעיל, מסקרן לגלות מה לדעת דמויות פלסטיניות בכירות אכן מסתתר מאחורי עקרון שתי-המדינות.

במאמר שראה אור ב-2009, הצהיר בכנות זכי עבאס, לשעבר שגריר הפלסטינים בלבנון וחבר הוועד המרכזי של פת"ח:

עם יישום פתרון שתי-המדינות…ישראל תתמוטט. מה יהיה עם כל ההקרבות שלהם – רק כדי שיאלצו לעזוב? עבור היהודים, יהודה ושומרון מהווים חלומם ההיסטורי. אם היהודים יעזבו את אותם מקומות, הרעיון הציוני יחל לקרוס. הוא יסוג מעצמו. אז, ננוע קדימה"

קשה להעלות על הדעת אמירה ברורה יותר.

ד"ר מרטין שרמן שירת כשבע שנים בתפקידים מבצעיים במערכת הביטחון. הוא מייסד המכון הישראלי למחקרים אסטרטגיים (IISS), חבר בצוות המחקר של תנועת 'הביטחוניסטים', ומשתתף בפרויקט הניצחון הישראלי.