לפיד קיבל כותרת, אנחנו נשאר עם הסכנה

בניסיון להשיג עוד קצת זמן אוויר ונוכחות פוליטית, רה"מ הזמני פיזר סיסמאות מופקרות ומנותקות מהמציאות

שבשבת של קלישאות. לפיד באו"ם | צילום מסך

בחלוף חודשיים וחצי בלבד מפיזור הכנסת, ראש הממשלה לפיד חזר לאותת שמאלה חזק. אם היה נדמה שמנהיג 'יש עתיד' יצליח להמשיך להחביא את עמדותיו המקוריות בסוגיה הפלסטינית, הגיעה נאומו בעצרת הכללית של האו"ם וחשף אותן שוב, כאשר לפיד הצהיר בין היתר כי "הסכם שמבוסס על שתי מדינות לשני עמים הוא הדבר הנכון לביטחון ישראל, לכלכלה הישראלית ולעתיד ילדינו". כפי שתודרך וצוטט בהרחבה עוד שלשום, זו הפעם הראשונה מזה שנים ארוכות בה ראש ממשלת ישראל מדבר בפורום בינלאומי על נכונות להקמת מדינה פלסטינית.

בטרם נחת בלשכת ראש הממשלה לפיד לא באמת נדרש להתייחס ברצינות לסוגיות מדיניות כבדות משקל ובוודאי שלא לעצב מדיניות של ממש; לרוב הוא נע כשבשבת של קלישאות ומדי פעם היה יוזם מיני-קמפיין תקשורתי ממנו נותרו בעיקר כותרות. כך למשל, בהיותו שר האוצר הוא הזהיר מפני חרם אירופי על ישראל הסרבנית, והתריע על הצורך להגיע להסדר עם הפלסטינים כדי לא לאבד את אהדת העולם.

אלא שלמרות נבואות הזעם של לפיד, מה שקרה במציאות היה בדיוק ההפך – מעמדה המדיני של ישראל הלך והתחזק והיא אפילו הגיעה להסכמי שלום היסטוריים, ללא שום קשר לפתרון כזה או אחר מול הפלסטינים. כעת, כאשר הוא נושא בתואר מחייב יותר ומתקרב לבחירות מאתגרות, נראה כי הקמפיינר שוב מתעורר, מאוורר את חליפת המדינאי ומעורר יחד איתו נשכחות ממחזור אוסלו 93'.

לאורך העשור האחרון, אפילו כמה מאנשי "מחנה השלום" הנחושים ביותר נאלצו להודות כי רעיון "שתי המדינות" איבד מזוהרו ואיבד כל סיכוי להתממש. בכתבה משנת 2013, יוסי שריד הודה בתבוסה בפני דני קושמרו והסביר כי הרכבת עזבה מזמן את התחנה. חלפו שנתיים וגם קושמרו עצמו הודה כי ה"פתרון" המיוחל נראה רחוק מאוד. שנות האינתיפאדה המדממות, טראומת הגירוש מגוש קטיף, סרבנות הפלסטינים והעובדות בשטח הורידו אותו מהפרק ברמה הציבורית. במקביל ניהל נתניהו מערכה מדינית מורכבת מול לחצים מבית ומחוץ, שהצליחה במידה רבה למוסס הן את התקווה הפלסטינית לעצמאות והן את אשליות "התהליך המדיני", ולסלול כאמור נתיבים לשלום שאינם תלויים עוד בסוגיית "הסכסוך".

בנוסף, ולאחר ניסיון רב ומר, מרבית הציבור בישראל הבין כי בכל פעם שמדווח על שיחות או כוונה לנהל משא ומתן מול הפלסטינים, הטרור מקבל זריקת מוטיבציה. כך קרה בימי ערפאת ורבין או בפרוץ האינתיפאדה השנייה בשלהי ממשלת ברק, ושוב ושוב בגלי טרור נוספים. גם כיום אנחנו נמצאים בעיצומו של גל טרור עם פיגועים בכל הארץ ותעוזה גוברת של המחבלים, המקפידים להזכיר לנו שהאידיאולוגיה הרצחנית של הפלסטינים עדיין כאן ורק מחכה להזדמנות. תזכורת כזו הגיעה שוב אמש, שעה קלה לאחר שלפיד ירד מן הבמה בניו-יורק, כאשר מחבל דקר ופצע שמונה בני אדם בצומת שילת סמוך למודיעין.

אם כן מדוע לפיד, איש המסרים הכלליים והסתמיים, ממהר להצהיר על חזרה לפתרון שתי המדינות דווקא כעת? מדוע להעניק פרס לאבו מאזן, מי שממשיך לשלם למשפחות מחבלים ומגביר את ההסתה? האזנה לנאום אמש רק העלתה שוב את המסקנה לפיה לפיד, כמו לפיד, מדבר הרבה אבל אומר מעט מאוד.

רוב הנאום הורכב מאותן מנטרות שגרתיות על הטוב והרע (מבזק חדשות: מלחמה היא רעה ושלום הוא טוב) ושיעורי היסטוריה נדושים ולא רלוונטיים, אבל ישנן כמה נקודות שבכל זאת חשוב להתעכב עליהן.

בטרם פרס את חזונו המדיני החדש, לפיד תיאר כיצד רצועת עזה לאחר הנסיגה הישראלית מגוש קטיף הפכה לבסיס טרור רצחני עמו ישראל נאלצת להתמודד בסבבי לחימה נשנים. הוא אפילו סיפר סיפור אישי מרגש על הרגע בו ניסה להסביר לבתו, באחת הריצות למקלטים, מדוע ישנם אנשים המנסים להרוג אותה בטילים. זהו אכן מצב מצער, אבל מה הפתרון שלפיד הציע מיד לאחר מכן? לקדם הסדר במסגרתו ישראל תיסוג מחלק משמעותי מיהודה ושומרון תוך גירוש עשרות אלפי יהודים מביתם (כפי שהצהיר בעבר), ובפועל להקים עוד כמה רצועות עזה בלב הארץ ולגרום לכך שגם נכדינו ונכדיהם ימשיכו לרוץ למקלטים.

בהמשך הוא אף השמיע את הטענה המדהימה לפיה "גם היום רוב גדול של הישראלים תומכים בחזון פתרון שתי המדינות". כפי שכבר הסברנו, כל אדם שפוי החי בישראל היה יכול לסתור בקלות את האמירה הזו, שלא ברור מה היא יותר: שקר גס, בורות מדאיגה או סתם ציניות אופיינית. אפילו חלק משותפיו הבכירים בממשלה כבר הודיעו כי הם מתנגדים למדיניות הזו ואף חולקים עליה קשות, ודקות ספורות לאחר הנאום אמש הוצג בחדשות 12 סקר לפיו רוב הישראלים דווקא מתנגדים לחזון לפיד ושתי המדינות. במילים אחרות, לפיד ניסה לשדר רלוונטיות פוליטית, אבל שוב בחר לשם כך בסיסמאות הכי פחות רלוונטיות.

ועם מי בדיוק אותו שלום דמיוני אמור להיחתם? עם עבאס המזדקן שמתחמק מבחירות כבר 15 שנים ועומד בפני קרב ירושה אכזרי? תוסיפו לכל זה את העובדה שלפיד עצמו הוא לא יותר מראש ממשלה זמני ולא נבחר בממשלת מעבר, ולא ברור כלל באיזו סמכות ובשם איזה ציבור הוא מציע פתרונות מדיניים שעשויים לחרוץ גורלות, ומדוע הוא מתעקש להקים לתחיה רעיונות מתים ולהגשים את כל חלומות האויב.

אם יש דבר אחד שכהונת לפיד כשר חוץ וראש ממשלה לימדה אותנו, הוא שברוב המקרים בהם נדרש לקבל החלטה משמעותית, לרוב היא קיבל את זו השגויה והמזיקה לישראל. אחרי ההצלחה המסחררת להרגיז בו זמנית את רוסיה ואוקראינה, הזיגזג המסוכן בסוגיית הגרעין האיראני, הכניעה המוחלטת מול כל דרישות ממשל ביידן והדהירה התמוהה למסור ללבנון שטחים חשובים בגבול הצפון – ההימור הנוכחי בזירה הפלסטינית מפחיד במיוחד וצריך להדיר שינה מעינינו.

והעמדה הפלסטינית, כאמור, לא השתנתה וכנראה שלא תשתנה בקרוב. מחמוד עבאס שוב ינצל את במת האו"ם כדי להפיץ שנאה, שקרים ועלילות דם נגד ישראל, בזמן שהעומד הזמני בראשה מנסה לפייס אותו לשווא ורק מגביר את תאבונו. את ההשלכות הקשות שעשויות להיות לכך למדנו על בשרו כל כך הרבה פעמים בעבר, אך לפיד מתעקש להראות כי לא למד דבר והתירוץ של "גם ביבי אמר פעם שתי מדינות" לא ממש משכנע. טענת "האין ברירה" התבררה אף היא כמופרכת במבחן המציאות, שהוכיחה כי ישנה חלופה מעשית ובטוחה הרבה יותר לשלום, כזו שדווקא לא כוללת ויתורים ופלסטינים אבל כן כוללת שלום אמיתי ומתוך עוצמה. מנהיגות חזקה ומפוכחת הייתה מבינה את המציאות ופועלת בהתאם; מנהיגות חלולה שרק מנסה למצוא חן תמשיך לדבוק בטרנדים ישנים וכושלים.

גם אם נאום לפיד באו"ם לא יוליד לבסוף מהלכים מדיניים מעשיים, וגם אם מדובר בניסיון לסחוט תשומת לב פוליטית ומנדטים לקראת הבחירות, מהלכיו של לפיד חייבים להדליק נורות אדומות. אחרי כישלונו המוחלט של הניסוי שכונה "גוש השינוי", אין לנו את הפריווילגיה לניסיון נוסף, מסוכן הרבה יותר.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

8 תגובות למאמר

  1. הטיעון ׳גם ביבי אמר פעם שתי מדינות׳ (המתייחס לנאום בר-אילן) הוא לא רק לא ממש משכנע אלא שיקרי:
    א.הוא מתעלם מההקשר, אז הסוגיה הפלסתינית היה משמעותית והיה צורך להרגיע את הנשיא העוין ולשמור שלא יזיק ע״י פיזור הבטחות תוך קניית זמן. לעומת זאת, לפיד קיבל מצב בו הפלסתינאים לא מעניינים איש ולכן ממילא הזירה הבינ״ל רגועה בהקשר זה ועצם העלאתו רק מזיק.
    ב.אז אלה היו רק מילים חלולות חסרות כיסוי שנועדו לקנות זמן עד שיתחלף הנשיא. אבל עכשיו רואים צעדים מעשיים מצד ממשלת ישראל לסגת בגבול לבנון תוך שהיא מראה מוכנות לחפש פתרונות עוקפים לכל עיכוב ושמראה כניעות קומה מול וושינגטון. ולכן מדובר פה על יותר מסתם מילים שאפשר להתחמק מלקיים ולמרוח זמן.

  2. בחודשים האחרונים, המכון הישראלי "לדמוקרטיה", ועוד גופי שמאל ופובליציסטים שלהם, התחילו לקדם רעיון.

    הם רוצים משטר יציב, נמאס להם מבחירות (גם לי). ויש להם כמה רעיונות מאד מעניינים ומסוכנים.

    לפי משנתם, נשנה את השיטה כך שהמפלגה הגדולה ביותר תקבל אוטומטית מנדט להרכיב ממשלה – אין צורך ברוב מהעם באמצעות נציגיו בכנסת.

    עוד הם מציעים, חסינות לממשלה לשנתיים ראשונות, ניתוק הקשר בין העברת תקציב לפיזור הכנסת, רוב מינימלי של 80 חכים לפיזור הכנסת, ועוד רעיונות "דמוקרטיים ונפלאים".

    הם מאד אוהבים ללהג על ברלין 39. הם רק שכחו, שהנאצים עלו בגלל "הצורך ביציבות" ו"הכאוס הפוליטי". חוסר המודעות שלהם צריך להפחיד כל דמוקרט בישראל.

    נמשיך. למה טוב להם מפלגה גדולה כתנאי יחיד? כי הם יודעים שהשמאל הומוגני יותר – סך הכל, רובו המוחלט אשכנזים חילונים. קל לאחד למפלגה גדולה.

    תאורטית גם הימין יכול, אבל קשה לראות מפלגה משותפת לליכוד, לסמוטריץ, לבן גביר, לחרדים. לא יתפוס.

    ועל זה הם בונים.

    לפיד בנאומו הכריז מלחמה על מרצ, העבודה, גנץ. הוא רוצה לשתות אותם, ולהפוך למפלגה הגדולה ביותר בכנסת, במקביל לקידום התכנית המסוכנת הנ"ל, שהנה יאיר גולן – חיפשת תהליכים? הם כאן.

    בקיצור, הם הולכים למהלך של ריסוק סןפי של הדמוקרטיה. ישביעו ממשלה עם המשותפת, יעיפו אותם וישלטו שנים בלי אסמכתא מהעם באמצעות רוב מנציגיו בכנסת.

    פ ח ד א ל ו ה י ם

    1. אין פה חוסר מודעות.
      יש פה הטעיה מכוונת.

    2. רוב דברי נכונים וחשובים. רק כמה הערות נקודתיות:
      א. השמאל הומוגני אידיאולוגית(קשה לחשוב על נושא שיצר ויכוח בין גנץ לעודה אבל קל למצוא ויכוחים בתוך הליכוד). פחות מבחינה גנטית, חלק בלתי מבוטל ממצביעי השמאל-מרכז הם ערבים ובדואים.
      ב. "לפיד בנאומו הכריז מלחמה על מרצ, העבודה, גנץ. הוא רוצה לשתות אותם"-ובדיוק כמו שכתב דוד לעיל(תגובה מס' 5) זה בדיוק מה שהימין רוצה.
      ג. זה לא שקשה לדמיין מפלגת ימין אחת-זה שארבע מפלגות הימין(או טכנית 6-יהדות התורה והציונות הדתית הם 2 מפלגות כל אחת) כבר ככה מתנהלות כגוש מאוחד ולכן אין צורך במפלגה כזו.

  3. יהיר (באות ה ולא אלף) הוא אדם מסוכן. נבל רשע טיפש ואנטישמי.
    שימו לב אליו חסר לו בורג (אולי שניים). אם הוא יהיה ראש ממשלה הלך עלינו.

  4. רוב הישראלים מעוניינים בפתרון שתי מדינות.
    רוב הישראלים מבינים שאין לזה סיכוי.
    בני דודינו רוצים הכל.

    1. עם לא מוותר על אדמת מולדתו. לעולם. אלא אם כן מורידים אותו על הברכיים

  5. לפיד, תמשיך ככה. תמשיך לכוון ספציפית לקולות שמאל-מרכז.
    שיטת הקמפיין הפרסונלי במקום קמפיין מבוסס ערכים ומחנה פוליטי כבר הביאה את השמאל למצב שכחציו נמצא קרוב מאוד לאחוז החסימה.
    עוד קצת שתית מנדטים והשמאל יקרוס לחלוטין.