אילון מאסק ומלחמת המעמדות בטוויטר

קארל מרקס טען כי "דברי ימיה של כל חברה עד כה הם דברי ימים של מלחמת מעמדות". למרות העובדה שהיה עוד אחד בשורה ארוכה ולעיתים קטלנית של נביאי זעם משוגעים, מרקס לא תמיד טעה. או לא טעה לגמרי, לפחות. ההיסטוריה היא בלגן, "דבר אחד אחרי השני", כפי שסברו אנשים שונים בזמנים שונים, כך שכל ניסיון להחיל עליה "חוקים" כלליים כמו זה של מרקס תמיד יתקל בבעיות.

יחד עם זאת, בחינת אירועים מנקודת מבט מעמדית עשויה לעתים להיות תרגיל שימושי, כפי שהודגם לאחרונה בסדרת ציוצים מאת אנטוניו גרסיה מרטינז. קצת רקע – מרטינז הוא יזם היי-טק שאחד מעסקיו נרכש בעבר על ידי טוויטר והוא עצמו הפך יועץ לחברה. בהמשך הוא חיבר ספר אוטוביוגרפי על המתרחש מאחורי הקלעים של עמק הסיליקון, והסערה שעורר הייתה כנראה אחת הסיבות לפיטוריו מחברת 'אפל'.

וכך הוא צייץ:

מה שאילון מאסק עושה זהו מרד באמצעות הון יזמי נגד מעמד המנהלים המקצועי השולט בכל מקום (כולל ובמיוחד בחברות טכנולוגיה גדולות, ואותו מעמד מנהלים (הכולל את התקשורת) מתייחס לכך כמעשה של בגידה בשלטון"

כן ולא, הייתי אומר, אך זו בהחלט דרך מעניינת לנתח את המתרחש, וכזו שבוודאי מושפעת מחוויותיו האישיות של גרסיה מרטינז ב'אפל'. התשובה לשאלה מה דחף את אילון מאסק לרכוש את טוויטר היא מורכבת, אך גם האירועים שקדמו לה וגם האופן בו הושלמה לבסוף מזכירים במידה מסוימת את המאבק המעמדי אותו מתאר גרסיה מרטינז.

והוא ממשיך:

על פי הנוסחה של בורנהם, מעמד המנהלים החדש יתפוס את מקומם של בעלי העסקים הבורגנים ואפילו את מקום ההון עצמו, וכך יהפוך למעמד השולט. רוב השערוריות הפוליטיות והתקשורתיות האחרונות בעולם הטכנולוגיה הן תוצאה של מנהלים מפונקים המתנגשים עם מייסדי החברות"

ולא בהכרח רק עם המייסדים. המאבק יכול להתנהל בין חלקים בתוך מעמד המנהלים עצמו ובאופן כללי גם בין האינטרסים של בעלי המניות בחברה – אינטרסים הנמצאים תחת מתקפה מצד הבריונים של מדיניות "ההשקעה האחראית". אלה יכולים לכלול חלק מהמנהלים בדרג הביניים אליהם התייחס גרסיה מרטינז, אך גם כל סוג אחר של תושב במערכת האקולוגית המשגשגת של ה-ESG, החל מאוליגרכים בוול-סטריט דרך רגולטורים להוטים ועד לפעילים פוליטיים.

עוד מגרסיה מרטינז:

אילון פשוט זרק מהחלון את כל מנגנון משאבי האנוש, נוכלי ה-ESG וכל העובדים הזוטרים עם השיער הצבעוני שרואים בעצמם צלבנים חברתיים אמיצים, אך בפועל הם משקל טפילי עודף על צווארו של כל ארגון. יש כאלה שרואים בכך הפיכה בלתי-נסבלת של הסדר החברתי"

ועוד:

טוויטר חייבת להיכשל לאחר הטיהור בשורות הבכירים האלה. כי אם טוויטר לא תיכשל, אם למעשה היא תצא מכל זה חזקה יותר מתמיד, איזו מין דוגמה זו תהיה לכל ארגון אחר הלכוד באופן דומה בידי האליטות? אי אפשר לדמיין"

אילון מאסק מצדו לא הפך את חייו קלים יותר, בלשון המעטה, באופן בו הוא מנהל את המצב. יחד עם זאת, אם נלך לפי היגיון הטיעון של גרסיה מרטינז (ונזכור גם שהתקשורת, או לפחות האנשים שעובדים בה, כלולה בקטגוריה הזו של ניתוח מעמדי), ניתן להבין בקלות את הטון ההיסטרי של הכיסוי התקשורתי הנוכחי סביב מעללי מאסק.

חומר למחשבה.

הטור התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.