הפרדת כוחות: די לשחק לידי האנרכיסטים

שום דבר לא הכין אותי לעיר הזאת. זה היה הביקור הראשון שלי בחברון, וכנראה שאילולא השירות הצבאי זמן רב היה חולף עד שהייתי בוחר לבקר בה מיוזמתי. בחורף הקר של 1998 הגעתי יחד עם חיילי לתגבור בעיר. האווירה הייתה שלווה. יהודים וערבים חצו את הקסבה איש איש לדרכו, חנויות של ערבים היו פתוחות לרווחה, גמל גדול חצה עם מובילו את הכביש בדרכו להפוך לסעודה שלפני פתיחת צום הרמדאן, והרחוב המרכזי המה אדם.

בתוך כל זה התלוו לסיור הרגלי שלנו שני ילדים ערבים תושבי המקום, שנהנו לחקות את צעדינו המדודים בסמטאות. כשעצרנו למנוחה ביקש אחד הילדים לחבוש את הכומתה שלי. הגשתי לו אותה בחיוך והוא חבש אותה על ראשו, לפתע הגיח אדם יהודי מבוגר, תלש את הכומתה מראשו של הילד וזרק אותה אלי. "אל תחבוש את הכומתה שלהם, אלו רוצחים" הוא קרא בעברית לעבר הילד שלא הבין מילה מדבריו.

לא עברו מספר רגעים ומאחורי האיש המוכיח הגיחו שלושה נערים ערבים בוגרים והחלו להכות את הילד נמרצות. האיש עמד מהצד, הביט במתרחש ולא אמר דבר. בקושי רב הצלחתי להפריד בין התוקפים לילד הבוכה שדם ניגר מראשו. "זה הכל בגללכם", אמר לי האיש. "אם לא הייתם פה הכול היה בסדר", הטיח והסתלק מהמקום. כך למדתי על בשרי בשבוע הראשון בחברון על "תרומתם" של אנשים בעלי עניין למפלס המתח בעיר.

חברון הייתה אמורה להיות דוגמא ליחסי שכנות טובה, יותר ממה שיפו, עכו או חיפה היו לאורך רוב השנים. לכאורה יש בה את כל מה שנדרש: אתר דתי אותו מקדשים בני כל הדתות, פוטנציאל תיירותי, מסחר משמעותי ועוד. אך במקום להפוך לעיר משגשגת ומצליחה הפכה חברון בידי פעילים וארגונים רדיקליים לכלי שמטרתו הנצחת המאבק ומלחמה ברעיון של חיים משותפים.

כך הפכה חברון מוקד עליה לרגל לאנרכיסטים למיניהם, שהבינו את פוטנציאל הסכסוך הקיים בעיר ואת פוטנציאל "תיירות הסכסוך" של מבקרים מרחבי העולם המוזמנים לצפות בהצגה. לאורך זמן, בשיטתיות ובעקביות, למדו הארגונים את מאפייני העיר ואת הכוחות השולטים בה, ובפעילות יומיומית משולבת הפכו לכאב ראש הכי גדול של צה"ל ושל תושבי העיר כולם.

א', אביו של אחד הלוחמים מהתקרית עם פעילי "שוברים שתיקה" בחברון, מאשים אצל @amirivgi: "במקום להתעסק באויב, הם צריכים להתעסק ביהודים שבאים להפריע"#יומןהצהריים pic.twitter.com/yAUkDG4rpw

— גלצ (@GLZRadio) November 28, 2022

"תשאירו את הנשקים באוהל ותביאו אתכם רק מצלמות, זה האמל"ח החשוב ביותר בעיר הזאת", אמר מפקד פלוגה במילואים לחייליו לפני מספר חודשים, כאשר הגיעו לגזרה. מילים שמספרות את הסיפור כולו. גם את הסערה המתוקשרת האחרונה בה קומץ אנרכיסטים הצליח לייצר "תמונת ניצחון" נוספת בעימות בין חיילי גבעתי הנמצאים בשיאה של תעסוקה מבצעית מפרכת, לבין "בלון הניסוי" התורן שנשלח להתעמת עמם.

פעם נוספת לימדו אנשי ארגוני "שימור הסכסוך" את הרמטכ"ל את משמעות "תמונת הניצחון". הם הצליחו לגרום לצה"ל לשחק לידיהם, בכך שהצבא עצמו הפך במו ידיו אירוע שולי לסערה תקשורתית ופוליטית מיותרת, ועל גב הלוחמים המותשים.

גם החיפזון בפרסום "אגרת הרמטכ"ל" טרם השלמת התחקיר וההליך המשמעתי מלמד על הניתוק של הדרג הפיקודי הבכיר מהמציאות היומיומית ומהאתגרים איתם מתמודדים חיילי צה"ל מול פרובוקציות למיניהן. במקום לתת לפרובוקטורים לשלוט בגובה הלהבות בחברון ובכלל, צה"ל היה צריך מזמן להרחיק אותם מהשטח.

סא"ל במיל' ירון בוסקילה הוא מזכ"ל תנועת 'הביטחוניסטים' והפרשן הצבאי של ערוץ 14.