תנו לחיילים שלנו להגן עלינו, אל תשמיצו אותם

במקום לשפוט לוחמים המתמודדים עם מציאות מורכבת, יש להרחיק את האנרכיסטים שמפריעים להם במשימתם

צילום באדיבות המחבר

השנה היא 2008, אני לוחם בחטיבת גבעתי בגדוד צבר. קו שכם. קמים כל יום בארבע ורבע לתדריך מוצב. בחמש עולים למחסום חווארה, באותם ימים המחסום הכי גדול בשומרון. בין 5000 ל-8000 איש עוברים בו מדי יום. צפיפות, לחץ ובעיקר התמודדות עם סכנה יומיומית. כבר אחרי שבוע זרקו על חברים שלי בקבוקי תבערה ואבנים.

לצד כל זה – פעילות הארגון 'מחסום ווטש' שמגיעות מדי שבוע, מכנות אותנו "פושעי מלחמה", מצלמות אותנו ומפריעות לנו לעבוד. התרגלנו.

באחד הבקרים הגעתי למחסום כמדי יום. מאבטח את הבודקת בעמדה, ולפתע מגיע נער, נראה מפוחד מעט. עובר פעם אחת – המגנומטר מצפצף. מוריד חגורה, שוב המגנומטר מצפצף. אומרים לו לרוקן את הכיסים ומסתבר שיש לו רימון של מטול בכיס. באותו רגע לוקח זמן להגיב. חולפות כמה שניות עד שהמוח נותן את הפקודות לגוף.

חבר שלי, ואני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול, הקדים אותי, דרך את הנשק וצעק לכולם להתרחק. באותו רגע אני מתאפס על עצמי, דורך את הנשק, ואומר לו להרים ידיים או שאני יורה. הוא מרים ידיים ומשתין במכנסיים מהפחד. הרימון של המטול בתוך הכיס. מתקשרים לשב"כ, מתקשרים להנדסה שיבדקו אם הוא לא מחובר למטען.

עכשיו צריך לפנות מאות אנשים שעומדים במחסום. הם לא רוצים להתפנות. לא מבינים למה אנחנו מזיזים אותם. מבחינתם אנחנו החייל הישראלי. הם לא מבינים שאנחנו דואגים שהם לא יתפוצצו ביחד עם הנער הזה.

קשישה אחת התקשתה ללכת. הגעתי אליה לאחר שהנער אובטח בידי חיילים נוספים. דחפתי אותה קלות, כדי שהיא תתקדם מהר. כדי שהיא לא תיפגע. ניסיתי לעזור לה להזדרז. אף אחד לא רוצה לראות אדם חף מפשע נהרג. ככה חונכנו. זהו הצבא שאליו התגייסנו.

באופן מיידי המצלמה של אחת מפעילות 'מחסום ווטש' נדבקת אליי: "למה אתה דוחף אותה?". "אתה מתעלל בה". אין שום קשר בין המציאות לבין מה שהיא אומרת, אבל ממתי העובדות מעניינות את האנרכיסטים?

מי שלא עמד במחסום לא מסוגל להבין את התחושה של שעות ארוכות, לפעמים 12 שעות ברצף, בלי מנוחה, בלי אפשרות לשבת, עד שהרגליים בוערות לך. בשמש, בקור, בגשם. בכל מצב. וחלק זה כדי לאפשר לתושבי רשות האויב להיכנס לישראל, לעבוד או לבקר משפחה. משהו שאף מדינה אחרת לא הייתה מאפשרת לישות אויב, אבל בישראל מאפשרים.

בדיוק ההפך מ"כיבוש". בדיוק ההפך מחוסר מוסריות. במקום לשפוט את החיילים שלנו לעונש כליאה על משפט שנאמר ברגע של כעס או על סרטון ערוך בידי ארגונים שרודפים אותם, תשלחו להם ממתקים. אדוני הרמטכ"ל – תגיע לחברון. תראה בעצמך עם איזו מציאות בלתי-אפשרית החיילים שלנו נאלצים להתמודד. דבר אחד אתה צריך לעשות – להעיף משם את האנרכיסטים. אין להם מה לחפש שם.

תנו לחיילים שלנו להגן עלינו. אל תשמיצו אותם. הם באמת הכי טובים והכי ישרים בעולם. אף חייל לא קם בבוקר וחושב להיכנס לעימות עם אנרכיסטים. איך אני יודע את זה? כי הם זה אנחנו.


מתן אשר הוא דובר תנועת 'אם תרצו'

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

5 תגובות למאמר

  1. אנו חסרי ביטחון עצמי…..אין "אל ג'זירה" יותר בישראל ועל הדרך אין "ווטש" למינהם בסמיכות של 300 מטר לפחות מחיילים בפעילות….הפגנות מותר כמובן אך באישור משטרה ועם שוטר שנמצא כמו בכל הפגנה בארץ…אנו לא צריכים להוכיח לאף אחד בעולם שאנו דמוקרטיה…ומי שמנסה להוכיח בסוף.. "גם אוכל את הדגים הבאושים גם חוטף מכות וגם מגורש מהעיר."…

  2. להעדיף את הגופים הזרים ואת כל האנרכיסטים מחברון. מי שמגיע לשם למעצר מנהלי של חודש. שיצרחו עד השמיים. זה לא מעניין. אם יש בעייה לרמטכל עם זה אז שיניח את המפתחות ויעוף.

  3. יישר כוח על המאמר

    ל-עופר, לא צריך להעיף את הארגונים הזרים כשבעצם מדובר בבני אדם. צריך להודיע למדינות שלהם שבעוד 6 שעות כל נתין זר שיפריע לחיילי צה"ל בכל אופן שהוא, או יגרום, במזיד או בשוגג, לתסיסה באוכלוסיה של המכנים עצמם פלשתינים, ייחשב למרגל ויחוסל בו במקום ללא אזהרה מעבר לזו. יש לאותם מתסיסים 6 שעות לברוח מהאזור. מבטיח לך שבתוך שעה כבר לא יהיו מרגלים זרים באזורי יו"ש.

  4. לא לשכוח שיש בג"ץ בגץ וכו' שולטים במדינה ללא עוררין ואין מעליו שום סמכות , אז אין על מה לדבר כלום עד שתהיה הפרדת רשויות אמיתית