הישראלים ישלמו עבור ערך תרבותי אמיתי אם ירצו בכך, אבל אין שום סיבה להכריח אותם לשלם
איזו הצדקה יש לקיומו של תאגיד שידור ציבורי הממומן מכספי המיסים?
בחברה ליברלית שלוקחת ברצינות זכויות קניין פרטי, למדינה צריכות להיות סיבות כבדות משקל כדי להעביר הכנסות מכיס לכיס. דוגמה לסיבות כבדות משקל יכולה להיות שיקולי ביטחון לאומי ואכיפת חוק וסדר: צבא מיומן, משטרה מקצועית ומערכת משפט אמינה הם כולם תנאים לקיומם של שווקים מתפקדים ושל חברה חופשית ומשגשגת. בלי תשתית מוסדית כזו שמצריכה משאבים, לא יתכן בכלל סדר חברתי.
ברור שתאגיד שידור ציבורי לא עומד באף קריטריון גבוה שכזה, בדומה להרבה מאוד שירותים אחרים שמדינת ישראל מספקת, כמו למשל מנהלת הזהות היהודית במשרד לשירותי דת. גם אותם נכון וצריך לבקר ואף לבטל, אבל הפעם נדבר ספציפית על תאגיד השידור.
בואו נחליש את הקריטריון שהצבנו. יש דברים שהם נורא חשובים ושניתן לספק עבורם הצדקות חזקות לסבסוד ציבורי, אבל הם לא תנאי לעצם קיומו של סדר חברתי מתפקד. למשל – שירותי בריאות בסיסיים, רשת ביטחון כלכלית למי שלא יכולים לעמוד ברשות עצמם או שירותי חינוך.
אחרי הכל, אף אחד לא רוצה לחיות בחברה שבה אנשים לא מקבלים טיפול רפואי או נמנעים מלשלוח את ילדיהם למוסד חינוכי רק בגלל מחסור במשאבים. האם תאגיד השידור הציבורי עומד בקריטריון הגבוה פחות הזה? התשובה היא לא. תכני טלוויזיה שייכים לקטגוריה רחבה של פנאי. פשוט לא מדובר בשירות בסיסי שכל חברה מתוקנת צריכה לספק לחבריה.
המצדדים בתאגיד השידור הציבורי טוענים כי ללא סבסוד ציבורי, איש לא ייצר תכני איכות. בשוק הפרטי נקבל אולי שפע של תכניות ראליטי, אבל לא נקבל תחקירים אמיצים או סדרות דוקומנטריות. בואו נשים לרגע בצד את הדיון על מי בדיוק קובע מהו תוכן איכותי ומהו תוכן איכותי פחות, ונקבל לצורך הדיון את הקביעה שבלי כסף ציבורי, אותו תוכן איכותי לא ייוצר. השאלה היא האם זו בעיה? האם צריך להפנות כסף ציבורי, שאין לנו הרבה ממנו ויש לו שימושים חשובים אחרים – לייצורו של תוכן שהרוב המוחלט של הציבור, לו ניתנה בידיו הבחירה לרכוש אותו, היה מסרב?
זוהי הזדמנות מצוינת להזכיר שבחברות ליברליות, הצרכנים הם הריבונים. כולנו מצביעים עם הכסף שלנו עבור אותם דברים שבעינינו הם חשובים יותר מהחלופות. אנחנו לא נשלטים על ידי אליטה נאורה שצריכה להחליט עבורנו מה טוב, ומה בעצם אנחנו צריכים לרצות לעשות עם הכסף שלנו. תוכן איכותי, בדומה לכל תוכן אחר, צריך לצלוח את מבחן השוק. בחברה חופשית, יוצרי תוכן – כמו כל היצרנים האחרים – צריכים לשכנע את הציבור בכדאיות של הסחורה שלהם, ובערך שלה עבורו.
אני באמת חושב שיותר ויותר אמנים ויוצרים ישראלים צריכים לראות בעצמם כיזמי תרבות ולא כנתמכי תרבות. זה צריך להיות לא רק באינטרס של הציבור, אלא גם באינטרס של עולם התרבות להיות עצמאי לא רק מבחינה פוליטית אלא גם מבחינה כלכלית. ישראל התברכה בהון אנושי גבוה עם כוחות יצירה אדירים. המוני ישראלים יהיו שמחים לשלם ממיטב כספם עבור ערך תרבותי אמיתי, אבל אין שום סיבה להכריח אותם לשלם על מה שלאו דווקא ברצונם לרכוש.
לסיום, כדאי להבהיר כי סגירת תאגיד השידור הציבורי הוא לא הנושא הראשון שבו צריכה לעסוק הממשלה הנכנסת. יש נושאים חשובים ודחופים הרבה יותר שמשפיעים על חיי הישראלים. גם מבחינת כספי הציבור המעורבים, למרות שכל שקל ציבורי הוא חשוב, צריך לקחת את הדברים בפרופורציה הראויה. תקציב התאגיד מתקרב ל-800 מיליון שקלים בשנה, מתוך תקציב מדינה שעומד על למעלה מ-400 מיליארד שקלים. לשם השוואה, הענקת חינוך לגיל הרך תעלה לציבור מיליארדי שקלים בשנה – הרבה יותר כסף ממה שעולה לנו התאגיד.
ד"ר שגיא ברמק הוא ראש תכנית אדם סמית לכלכלה פוליטית ומדיניות ציבורית בקרן תקווה
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
חשוב להזכיר שלתאגיד השידור רייטינג נמוך באופן מביך.
https://b.walla.co.il/item/3508157
מה שמעלה את השאלה: אפילו אם נניח שהם אכן היחידים שמייצרים תוכן איכותי ותרבותי. איזה ערך יש לתוכן הזה אם איש לא צופה בו ואין לו השפעה על החברה כלל.
דמיינו שרפא״ל יפתחו נשק מהפכני, יעיל וכירורגי ואז ינטרלו אותו כך שאיש לא יוכל להשתמש בו-אז מה הצידוק להשקעה והעבודה במחקר ופיתוח של הנשק?
בסופו של דבר, בעומדך מול סוציאליסט, יש לשאול אותו שאלה אחת עיקרית – כיצד אתה מצדיק לקיחה בכוח של כספו של פלוני עבור אלמוני, מבלי לשאול את פלוני ולעיתים אפילו תוך כדי התנגדותו? (ולעיתים אפילו בלי לשאול את אלמוני).
לזה אין להם תשובה.
לצערי, לא מספיק אנשים מכירים את זה, ונכנעים לטיעוני הסרק העלובים והדמגוגיים שהלם, שבסופם תמיד, אבל תמיד, השמדה, עבדות ומוות בגיהנום סוציאליסטי.
סליחה על הפאתוס, אבל ההיסטוריה מאחורי.
מבחינת הסוציאליסטים פער כלכלי בין ראובן לשמעון הוא עוול מוסרי ולכן ראובן(העשיר) אמור מעצמו לתת את הכסף לשמעון(העני). אם ראובן לא עושה זאת הרי שהוא רשע שלא ראוי להתחשבות(ובדרך כלל גם מגיע מקבוצת אוכלוסייה שמלכתחילה אינה ראויה להתחשבות מסיבות דומות) ולקחת ממנו את הכסף זה לא מעשה עוול אלא תיקון המעוות כלומר ממש 'מצווה'. הממשלה בעיניהם היא רובין הוד מודרני.
וזו התשובה לטענתך.
לימני –
ברור לגמרי, זו התשובה של הסוציאליסט, והיא כל כך מטומטמת ולא מוסרית שקשה לתאר, כמו שכולנו כאן מבינים.
ועל זה בדיוק אני מדבר – על הצורך בהפצת ההבנה שהתשובה הזו מטומטמת ולא מוסרית. היא אולי נשמעת נכונה לאנשים עם לב רגיש, אבל היא לא.
משום שעצם קיומו של אי השוויון בין ראובן לשמעון נתפסת בעיני הסוציאליסט כעוול, מבלי להתייחס לסיבה לאי השוויון (למשל, מה אם ראובן חרוץ ושמעון עצלן? האם זה מצדיק גניבה מראובן כדי לתת לשמעון? ברור לכל מי ששפוי שלא).
ומזל שיש אתרים כמו מידה, וממשיכים לצמוח נוספים, כדי להפיץ את ההבנה הזו. המלאכה עוד רבה.
זה תמיד מפתיע אותי שהיא רבה, אחרי 100 מליון גופות הסוציאליזם, אבל זה מה יש.
לימני. רובין הוד האגדה לא לקח כסף מהעשירים ונתן לעניים, זו טעות שגורה, אלא לקח מגובי המסים של המלך ונתן לעניים. הוא כיבד את זכות הקניין של העשירים אבל לא את גובי המסים.
אוריאל ויובל, צודקים.
האם במדינה דמוקרטית ולא כל שכן ליברלית יש הצדקה לרדיו צבאי?
בן-גוריון לא היה ליברלי.
לא רואה טלוויזיה בכלל , אז אני די אובייקטיבי לטעמי.
חדשות למשל (כמו חדשות של בעל הון = רופרט מרדוק) , יראו עמו עלון פירסומת של בעל ההון.
תחקירים = מסוכן.
דעות = מוצר בעייתי (יכול להרחיק).
בקיצור מי שרוצה לשלוט באמצעות ההון יצטרך לקנות ערוץ
ואז , לא תהיה שום התנגדות
לא צריך להיות פרופסור בשביל להבין איך נראית ארץ עם אמת של בעל ההון.
מספיק לראות ערוץ 12 או 14 בשביל זה.
לא הבנתי מה אתה רוצה? שטוף תעמולה קומוניסטית, למה דחפת את ערוץ 14 לנושא? התפיסה הקפיטליסטית אומרת שלא בעל ההון שולט אלא הצרכן.
המטבע, שגיא, אינו נמצא מתחת לפנס שהצגת.
הצידוק העיקרי לשידור ציבורי בישראל, ובייחוד לחטיבת החדשות ושלוחותיה, הוא יצירת פלטפורמה לאומית שבה מיוצגת קשת הדעות בישראל, ושבו מכריחים את הקיצונים משני הצדדים להסב אל שולחן אחד.
הבעיה היא שעם קריסת המרכז הישראלי, באדיבות ההקצנה הדיגיטלית, שידור פרטי נוטה להיות שבטי, מתלהם וחד צדדי. והמחיר של השבטיות, בישראל, עולה לנו הרבה יותר מ-800 מיליון ש"ח.
לא הבנתי מה אתה רוצה? אתה מעונין לכפות מלמעלה איזה גוף פלורליסטי ולממן אותו? אם הצרכן רוצה אתר ימני על מלא ואין לו ענין לשמוע את דעות השמאל, הוא זכאי לכך בארץ חופשית. ולא הבנתי למה אתר פרטי המתפרנס מפופולריות ובאמצעותה מפרסומת יעלה לנו כסף.
נכון שצריך להפסיק לחלוטין מימון ערוצים באמצעות פרסום ממשלתי שממילא מוטה לכיוון הפוליטי הנוח. אין צורך בפרסומת בעתונים ובאמצעותו לממן את מה שהחברה קוראים לו "דער שטירמר מרחוב שוקן"
יש להקים אתר ממשלתי שירכז את כל המודעות הממשלתיות, כל המעונין להשתתף במכרז או במשרה יכנס לאתר וזהו.
מי אמר שאין זכות לאנשים לצרוך תקשורת קיצונית ומקטבת ("על מלא")? ודאי שיש. אבל במסגרות כאלה הצד השני (והשלישי) לדיון, אם בכלל מביאים אותו, הוא עלה תאנה או מטרה לניגוח לשם העלאת הרייטינג.
שידור ציבורי ראוי – וזו משימה שתמיד אפשר לשפרה – מאפשר לחזק את השיח הישראלי המשותף. וכן, בהגיון השבטי והפוליתאיסטי המודרני, צריך תמיכה ציבורית יציבה בכדי לאפשר זאת. ולעומת רשות השידור ז"ל, התאגיד הנוכחי מאוזן בתכניו ובמגמתו, ומשקף את העמדה הפרו-מסורתית של רוב הציבור בישראל. והוא מכריח את הקיצונים משני הצדדים להסתכל לצד השני ולכלל ישראל בעיניים.
שידור ציבורי זה קומוניזם. מי שרוצה משטר קומוניסטי אין בעיה. הצרכן לא מאוזן ואין סיבה להאכיל אותו בעל כורחו במשהו פלורליסטי שבין כך קיים רק בתעמולה הקומוניסטית. ימין מלא זה לא תקשורת מקטבת אלא כזו המנגישה לצרכן את מה שהוא רוצה. אם הוא לא ירצה ירד הרייטינג וממילא יהיה שינוי מחויב המציאות
לתאגיד כאן יש כמה וכמה בעיות, שלא כולן אוזכרו. אלו שכן, למשל, הן העובדה שתאגיד הציבור סובל מרייטינג נחות בהשוואה לטלוויזיה המסחרית וכמובן הבעיה השניה – הנושא שרוב הציבור כן חפץ בסגירת השידור הציבורי וכל אחד מסיבותיו שלו (בין אם מסיבות פוליטיות ובין אם מסיבות כלכליות). אבל עוד כמה בעיות שלא אוזכרו, לא במאמר ולא בתגובות, הן העובדה שהתאגיד ברובו הוא כר פורה לג'ובים ליוצאי גל"צ.
מבלי להיכנס לסוגיות האחרות (הפוליטיות והכלכליות), גוף תקשורתי שרוב עובדיו הם ילדים של \ אחים של \ דודים של \ הורים של וכמעט כולם מגיעים מתוך הקליקה התקשורתית (כשהבת עובדת בתאגיד והאבא עובד בערוץ מסחרי) הנקראית גל"צ, אין שם גיוון. בקול ישראל הקודמת, שגם עליה הייתה לי ביקורת – לפחות בהיבטים הכלכליים של רש(ע)ות השידור לפחות כן היה גיוון וכן היה הזדמנות לאנשים שלא מגיעים מתוך העולם הברנז'אי. ב"כאן", אם אתה לא X של, פשוט שמים עליך X כזה גדול.
הרשות, על כל חוליה (והיו הרבה מאוד כאלו, ובמיוחד בכלכליים), הייתה גוף שנתן הזדמנות למי שלא מגיע מתוך העולם הסגור של גלי צה"ל. התאגיד, כמו חלק מהערוצים המסחריים (כולם להחריג את 14), היא הדרך של יוצאי גל"צ להתפרנס מכספי ציבור גם אחרי השירות הצבאי.
לדעתי, עוד לפני שסוגרים את התאגיד חובה עלינו לסגור את גל"צ בדיוק משום האפליה הזו שחלק מהאנשים מקבלים בשירותם הצבאי לימודי תקשורת בחינם על חשבון הציבור. אם לא לסגור את גלצ, לכל הפחות להעביר אותה לידי הרשות לשירות לאומי-אזרחי, הצבא לא צריך תחנת רדיו – הקהילה אולי כן.