זעקות המתנגדים לרפורמה במשפט הן צביעות של אליטה החרדה מאיבוד פריבילגיה. ד"ר גדי טאוב מפרק 10 טענות סרק של השמאל
אין כל דחיפות בשכנוע השמאל בצדקת הרפורמה במערכת המשפט אותה הציג שר המשפטים יריב לוין. עכשיו העת לבצע ואין להתרשם מן הצווחות.
נדמה לי שרבים אכן חשים שהן הרבה פחות מרשימות, לאחר שקיבלנו הדגמה מהדהדת להבדל בין יחסם של אלה המכנים עצמם 'שומרי סף' לממשלת ימין לבין יחסם לממשלת שמאל. דומה שמאז נשק נסיך האופל נתניהו ללחיה של היפהפייה הייעוצית הנמה, היא התעוררה לחיים ונזכרה לחפש סף לשמור עליו. הפער הזה בין מה שמותר לשמאל ומה שמותר לימין הבהיר כמה התיאוריה העומדת מאחורי רעיון 'שומרי הסף' נטולת יושר.
לא לכל דבר שטות צריך להשיב ברצינות, אבל לטובת הפרוטוקול כדאי להבהיר את מה שהשמאל מטשטש, ואת הפגמים בטיעונים השטחיים שהופכים אחר כך לדפי מסרים וסיסמאות. לפיכך, הנה סקירה קצרה של אמירות דמגוגיות נפוצות בוויכוח הזה, תזכורת לגבי המציאות שהן מבקשות להסתיר, וכיצד להשיב להן.
1. דמגוגיה: בישראל אין הפרדת רשויות מכיוון שהכנסת נשלטת על ידי הממשלה.
מציאות: בישראל נהוג משטר פרלמנטרי, לא נשיאותי, ובו הממשלה קמה מתוך קואליציה בפרלמנט. זה לא אומר שהפרלמנט נשלט על ידי הממשלה. להיפך – הממשלה תלויה בכנסת במידה יוצאת דופן, כפי שמעידה תכיפותן של בחירות.
פעמים רבות גם מפלגה בודדת יכולה להפיל ממשלה, לעתים אפילו חבר כנסת בודד יכול לעשות זאת. במובן זה כמעט כל חבר קואליציה הוא בלם ברשות המחוקקת נגד הרשות המבצעת. זה איזון שונה מזה הנהוג במשטר נשיאותי, אבל בכל זאת איזון. מכל מקום, ביחס הזה בין המחוקקת למבצעת אין שום הצדקה הגיונית או פוליטית להקמת בית משפט עליון שהוא גם לא נבחר וגם כל יכול, שאין מולו לא בלם ולא איזון, בזמן שהוא מחזיק בזכות וטו על מינוי שופטיו.
2. דמגוגיה: בישראל אין חוקה ולכן דרוש בית משפט חזק שיכול לרסן את הרשות המחוקקת.
מציאות: ההפך הגמור – בהעדר חוקה לבית משפט אין סמכות לבטל חוקים, ואין לו כלים חוקיים לעשות זאת. לאנגליה אין חוקה, ובית המשפט שלה אינו יכול לפסול חוקים. היא דמוקרטיה מפוארת.
אבל שימו לב: ההפיכה של אהרן ברק נסמכה על הטענה לפיה לישראל דווקא יש חוקה, בדמות חוקי יסוד. איך עברו חסידיו לטעון פתאום את ההפך? לו רצו להיות עקביים היה עליהם להכיר בכך שהרפורמה של יריב לוין דווקא מקבלת את טענתו של ברק ומתייחסת לחוקי היסוד כמעין חוקה בפועל. בכך היא מעניקה לבית המשפט באופן חוקי, לראשונה, סמכות לפסול חוקים, על סמך חוקי יסוד (ברוב מיוחד). היא גם מאפשרת לו להתגבר על פיסקת ההתגברות בהחלטות פה אחד.
אבל בית המשפט של חיות לא מסתפק בסמכות שברק חמס לעצמו. בית הוא לקח לעצמו סמכות לדון גם בחוקי יסוד. הרפורמה מציבה כאן גבול ברור: אם חוקי היסוד הם סוג של חוקה, בית המשפט לא יכול לפסול חוקה ובטח לא את החוקה שעל בסיסה הוא אמור לפסול חוקים. זה אמור להיות מובן מאליו.
3. דמגוגיה: הרפורמה של יריב לוין תבטל את הפרדת הרשויות בישראל ותהפוך את הפרלמנט לכל יכול.
מציאות: בית המשפט הוא שביטל את הפרדת הרשויות בישראל בהציבו את עצמו מעליהן, ובכך שלקח לעצמו סמכות שלא ניתנה לו לפסול כל פעולה שלטונית שהיא – מחקיקה ועד מינוי – גם כאשר פעולה זו היא חוקית וחוקתית. מבחן הסבירות הוא שמאפשר לבית המשפט להתערב ואף לבטל גם פעולות חוקיות. זה דבר מופרך שאין להסכים לו בדמוקרטיה.
כאמור, הרפורמה תסדיר, לא תבטל, את האפשרות לבטל חוקים. אבל המובן החשוב בו הכנסת אינה כל-יכולה טמון בכך שבניגוד לבית המשפט, היא כפופה לבוחר פעם בארבע שנים לכל היותר.
4. דמגוגיה: הרפורמה של לוין תשליט עלינו את עריצות הרוב.
מציאות: רעיונות הפרדת הרשויות ושיטת הבלמים והאיזונים מבוססים על ההנחה לפיה אין לרכז בשום רשות כוח שאין עליו מגבלה. חסידי בית המשפט האימפריאליסטי שלנו סבורים משום מה שאסור לרכז כוח בלתי מוגבל בידיה של הכנסת, אבל מותר לרכז כוח בלתי מוגבל בידי אנשים שלא נבחרו ואין אפשרות לפטרם, כל עוד הם עוטים גלימת שופטים.
התרופה שהם מציעים לסכנת עריצות הרוב היא עריצות המיעוט, מה שמעלה על הדעת כי הבעיה שלהם אינה עם עריצות, אלא עם הרוב. התיאוריה המצדיקה עליונות מוחלטת של גוף לא נבחר על נבחרי הציבור מודאגת תמיד מעריצות הרוב, אבל אין בה שום כבוד לרצון האזרחים, המבוטא באמצעות שיטת ההכרעה הרובנית.
הרפורמה של יריב לוין שואפת להשיב את האיזון בין רשויות ויוצרת מצב שאף אחת מהן לא תישאר ללא בלמים ואיזונים.
5. דמגוגיה: הרפורמה של יריב לוין תביא לרמיסת זכויות האדם וזכויות המיעוט בידי הרוב.
מציאות: מצב זכויות האדם בישראל הוא נורא, משום שבית משפט נטול איזונים ובלמים הפך חותמת גומי של פרקליטות ומשטרה שגם עליהן אין שום מורא.
מדיניות המעצרים של ישראל היא מופרעת, שיעורי ההרשעה נושקים לשחקים, כמעט לא קיים סיכוי לזיכוי בפני המערכת הדורסנית וחזקת החפות אינה קיימת כאן בפועל.
הרשות המחוקקת היא שדאגה לזכויות האדם בישראל באמצעות חקיקה הומנית ונאורה. המשטרה (שביטלה בפועל את מח"ש), הפרקליטות (שסירסה בבריונות את מוסד הביקורת עליה) ובתי המשפט המלאים בשופטים שבאו מן התביעה – הם שרוקנו אותה מתוכן. אשר למיעוטים: בית המשפט מגן על מיעוטים שנושאים חן בעיני ההגמוניה הליברלית, אבל מתנכר לאלה שסר חינם בעיניה (מתנחלים, חרדים).
6. דמגוגיה: הרפורמה של יריב לוין תבטל את עצמאות הרשות השופטת.
מציאות: עצמאות הרשות השופטת לא אמורה להיות מוחלטת, ואינה כזו בשום דמוקרטיה מתוקנת.
בית המשפט הישראלי לא רק שחרר את עצמו מכל בלם ואיזון מן הסוג הנהוג בכל דמוקרטיה מתוקנת, לא רק קיבל שליטה כמעט מלאה (וזכות וטו מוחלטת בעליון) על מינוי שופטיו, הוא גם שחרר את עצמו בפועל מכפיפות לחוק באמצעות שיטת פרשנות המציבה את ערכי השופט מעל לכוונות המחוקק (ראו לעניין זה מהי "הפרשנות התכליתית" לפי שיטתו של אהרן ברק).
זו אינה עצמאות שיפוטית. זו עריצות שיפוטית. כי כוח משחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט. הכלל הזה של לורד אקטון – בניגוד לסיסמאות הדמגוגים – חל גם על הרשות השופטת.
7. דמגוגיה: הרפורמה של יריב לוין תביא לפוליטיזציה של בית המשפט כי היא תפקיד את מינוי השופטים בידי הפוליטיקאים.
מציאות: בית המשפט נדחף לזירה הפוליטית בכך שחרג מתפקידו – לשפוט לפי החוק – והחל להשתמש ברעיון המופרך של פסילת החלטות וחוקים בשם 'עילת הסבירות'. כלומר, החל להתערב בשיקול הדעת הפוליטי של שתי הרשויות האחרות, כאשר הרשה לעצמו להורות להן לא רק מה חוקי אלא גם מהו "סביר".
שופטים הם משפטנים ואין להם שום כלים לשפוט סבירות החלטות בתחומים אחרים, לרבות הפוליטי. עליהם לשפוט לפי החוק, ולא צריכה להיות להם סמכות מעבר לו – להחליט שמשהו אמנם חוקי אבל אינו "סביר". זה מה שהם מנסים לעשות במקרה של השר אריה דרעי ומדובר בחוצפה שאין לתאר.
האם לפוליטיקאים יש סמכות והצדקה להתערב במינוי שופטים? ככל שזה נוגע לבית משפט המוסמך לפסול חוקים, חייבת להיות להם. כך זה כמעט בכל דמוקרטיה מתוקנת ב-OECD. הליך בחירת שופטי עליון היכולים לפסול חוקים הוא פוליטי, כולו או בחלקו הגדול, וזאת במטרה שהשופטים ייצגו דעות מרכזיות בציבור, לא דעת מיעוט המשכפל את עצמו כמו אצלנו.
8. דמגוגיה: אם יועצים משפטיים יוגבלו לייעוץ בלבד, שרים יוכלו לרמוס את החוק.
מציאות: תפקידם של יועצים משפטיים הוא לייעץ. כך קבעו שוב ושוב ועדות בראשות שופטים. אלא שהיועצים המשפטיים לממשלה כבשו לעצמם בלא רשות ובעזרת בית המשפט סמכות בלעדית על ייצוג השרים, ואת היומרה לאסור עליהם מדיניות.
על היועץ לסייע לשר במימוש מדיניותו, ועליו להתריע מתי המדיניות חורגת מן החוק. אבל השר הוא שמוסמך להחליט על המדיניות, ואם יש בה עבירה, יופעלו נגדה האמצעים הקבועים בחוק: אפשר יהיה לעתור נגדה והיא תיבחן בבית משפט. אם היועץ יסרב להגן עליה הוא יוחלף.
אהרן ברק הוא שהנהיג פה את הרעיון המופרך לפיו היועץ מייצג את המוסד ולא את האדם המופקד עליו (מדובר היה אז על ראש הממשלה), ולכן בבית המשפט תישמע דעתו של היועץ (המייצג את המוסד) ולא תישמע דעתו של האדם שבמקרה מאייש את המוסד (שהוא ראש הממשלה הנבחר).
כך מנע ברק מרבין לטעון בפני בית המשפט נגד דעתו של היועץ לפיה שר שהוגש נגדו כתב אישום חייב להתפטר (אלה היו ימי אוסלו, ורבין רצה למנוע את התפטרותם של דרעי ופנחסי כדי לא לסכן את התמיכה במתווה אוסלו).
9. דמגוגיה: החלשת היועצים והשופטים היא רמיסה של שלטון החוק.
מציאות: שלטון החוק, כפי שניסח זאת תומס ג'פרסון, הוא שלטון של חוקים, לא של אנשים. בישראל המשטרה, הפרקליטות ובית המשפט מתנהגים כאילו הם מעל החוק. זה ההפך משלטון החוק. זה שלטונם של אוכפי החוק. הוא שרירותי, לא ליברלי ולא דמוקרטי, והרפורמה של יריב לוין מבקשת להתחיל לתקן זאת.
החוק והחוקה בדמוקרטיה מקורם בריבון, שהוא גוף האזרחים. הכפפת נבחרי הציבור למשפטנים שאינם נבחרים פירושה ביטול עקרון היסוד הראשון של הדמוקרטיה: ממשל בהסכמת הנמשלים.
10. דמגוגיה: דמוקרטיה אינה (רק) שלטון הרוב.
מציאות: זה איש קש. איש לא טען שדמוקרטיה היא רק שלטון הרוב. מה שמגדיר את הדמוקרטיה הוא ריבונות האזרחים, והיא מוצאת את ביטויה בבחירות. בדמוקרטיה הממשלה אינה מושלת על נתינים, היא מוציאה לפועל את רצון האזרחים. היא ועד הפועל בשמם. מדוע עקרון ההכרעה הרובני הוא דרך הפעולה השגרתית של הדמוקרטיה? מפני ש"רצון האזרחים" זו הפשטה. כמעט לעולם אין נושא שבו כל האזרחים רוצים אותו דבר. הדרך להתקרב להפשטה זו היא הכרעה באמצעות עקרון הרוב. שכן בכל החלטה מתקרבים יותר להפשטה המכונה "רצון האזרחים" אם ההחלטה מרצה את הרוב ומתסכלת את המיעוט מאשר במצב ההפוך.
אבל משטר שבו האזרחים הם ריבונים – דמוקרטיה – לא יכול להתקיים בלי שיש לאזרחים זכויות יסוד ליברליות: חופש הביטוי, הזכות להתאסף, הזכות להתאגד, הגנה על הרכוש, על החירות הפרטית, על הזכות להליך הוגן (ועוד). כדי להגן על כל אלה, הדמוקרטיה זקוקה להפרדת רשויות, מפני שכך אנחנו מונעים מגוף שלטוני לצבור כוח רב מידי, העשוי לאפשר לו לכרסם בזכויות האזרחים. הבלם החשוב ביותר נגד סכנת רמיסת הזכויות הליברליות הוא הבחירות. כדי שהאזרחים לא יתדרדרו למעמד של נתינות, צריך השלטון להיות ירא מפניהם.
בישראל הצליחה החונטה המשפטית לשכנע את עצמה, ואחר כך את מרבית השמאל, שהבחירות הן רק הפרוצדורה של הדמוקרטיה ואילו הזכויות הליברליות הן המהות. מכאן מפתה להמשיך רטורית לשאלה איך להגן על המהות מפני הפרוצדורה, ומזה נובעת הנטייה לבחור מכל הסכנות האורבות לדמוקרטיה רק את עריצות הרוב (תוך התעלמות מסכנת עריצות המיעוט – ראו לעיל סעיף 4). ומכאן קצרה הדרך (הרטורית) לרעיון לפיו רק שופטים מורמים מעם, שסמכותם נמצאת מעבר להישג ידו של הרוב המסוכן הזה, יכולים להגן על זכויותינו.
הם בעצם רוצים בליברליזם שאינו דמוקרטי. במרכזו של הסידור הזה עומד דיל: אזרחים יפקידו את ריבונותם בידי אפוטרופוסים בגלימות, ובתמורה אלה יגנו על זכויותיהם הליברליות. הסידור הזה נקרא במדעי המדינה עריצות נאורה, והניסיון מלמד שהוא לא עובד (ואכן לא עובד גם אצלנו – ראו סעיף 5 לעיל). שלטון שאין עליו אימת האזרחים, סופו שהוא מפקיע לא רק את ריבונותם, אלא גם את זכויותיהם. מה שהמשפטנים מכנים "דמוקרטיה מהותית" אינו אלא אוליגרכיה משפטית.
האם קיימת סכנה שהרוב ירמוס את זכויות המיעוט והפרט? כן. לכן רצויה לדמוקרטיה חוקה המגינה על זכויות אלה, ובית משפט שיהווה בלם נגדן. אבל הבלם יכול להיות רק מקומי וזמני, למקרה שהציבור נאחז בהתכווצות זמנית בנסיבות קיצוניות. הוא לא יכול להיות ביטול של רצון הרוב לאורך זמן, ודאי לא באופן קבוע. ומה אם הרוב רוצה לבטל את הבחירות, או להדיר מיעוט, לבטל את הרכושה הפרטי כפי שעשו הקומוניסטים או למנות דיקטטור פשיסטי? התשובה היא שאם רצון הרוב הוא כזה, לא תהיה דמוקרטיה.
דמוקרטיה אי אפשר לכפות. זו סתירה פנימית. ומאליו מובן שמה שאינו אפשרי, אפילו בית משפט לא יכול לעשות. כלומר, גם בית משפט לא יכול לכפות דמוקרטיה. ובמיוחד מגוחך להעמיד פנים שבית המשפט יציל את הדמוקרטיה מעצמה, בכך שיבטל אותה מראש כדי לבלום את האפשרות ההיפוטית שהרוב יתפתה מתישהו לעשות זאת. הטיעונים המתחילים ב"דמוקרטיה אינה (רק) שלטון הרוב" בדרך כלל מסווים תפיסה אוליגרכית ואליטיסטית, המניחה שהדבר הכי מסוכן לדמוקרטיה הוא האזרחים.
הבחירות האחרונות הבהירו כי האזרחים שלא מסכימים לכך הם הרוב. זהו רוב מאד מאופק, שסבל במשך זמן מיחס האליטה כאילו הוא תמיד רק "עריץ". ואחרי שמיעוט עריץ רכב עליו שנים הרבה, נמאס לו והוא התנער מהאפסר. כל פוליטיקאי ימני חפץ חיים מבין שלא ניתן עוד לרמוס את הרוב הזה, מפני שהרוב הזה, בניגוד לאליטה, מאמין עדיין בעקרון היסוד של הדמוקרטיה המתנגד לעריצות: ריבונות האזרחים.
הצעקות שאתם שומעים עכשיו על קץ הדמוקרטיה הן זעקותיה הצבועות של אליטה החרדה לא מסוף הדמוקרטיה, אלא מסוף הפריבילגיה שאפשרה לה למשול למרות שהיא מפסידה בקלפי. שנה וחצי של ממשלת השינוי-בסיקור חשפה לעיני כל את הצביעות של האליטה הזאת, את בריונותה ואת הבוז שלה לדמוקרטיה. הגיע הזמן להפסיק להתרשם מהזעקות.
***
להאזנה לכל פרקי הפודקאסט 'שומר סף' עם ד"ר גדי טאוב – לחצו כאן.
נקודה 8 היא מאוד משמעותית.
הרי גם אם השר יוכל להחליף את היועץ המשפטי שלו במקרה של התנגדות מצידו, הוא עדיין יקבל מחליף שמחויב לחוק. אז מה הטיעון? שהחלפת היועמ״ש תאםשר לשר להשיג ייצוג לפי פרשנות שונה מזו של השמאל.
התרגיל הגדול של ברק היה להפריד בין החוק, שבסמכות הרשות המחוקקת לפרשנות החוק שבאחריות הרשות השופטת ולהגדיר את השני כשווה ערך לראשון תוך נטרול המחויבות לכוונת המחוקק(בלשונו של ברק: הפרשנות הסוביקטיבית) וכך לקבע את דעת הרשות השופטת באופן אנטי-דמוקרטי.
ועל זה הויכוח: האם העם יכול לשנות בקלפי/בכנסת את הפרשנות המחייבת של החוק או שיש פרשנות מעל החוק והדמוקרטיה.
המגרעת של תכנית לוין היא החלקיות. מתעלם מההנחיה של קלאוזביץ, אם אתה יוצא למלחמה אז טוטלית לא למחצה לשליש ולרביע.
א. לבטל בכלל את הוועדה האקסלוסיבית לבחירת שופטים. יצור מוזר משונה ומושחת. 40 חברי כנסת לפי מפתח של 1 ל3 יבחרו את השופטים. אין צורך בשימוע העתקה מלאכותית מארה"ב האפשרית במקום של הפרדה בין הגוף הבוחר לבין גוף ממליץ. אצלנו אין צורך.
ב. אין צורך בחוקי יסוד, כל החוקים שווים אין אחד שעולה על חבירו. רק לקבוע כמו באנגליה שבית המשפט אינו יכול לעולם לבטל מסיבה מהותית חוק שחוקק על ידי הכנסת. סוף סיפור. אין צורך בפסקת התגברות, אין צורך בקביעת מינימום של שופטים לצורך ביטול חוק.
ג. לקבוע את מעמדו של היועץ המשפטי כיועץ בלבד. העליון הפך אותו לעוד ערכאה משפטית מכריעה. איך? כי כך זה בא להם. ולהוסיף יועץ המודיע שאינו מסוגל להגן על עמדת הממשלה, יגיש את התפטרותו לממשלה וזו תחליט אם לקבל את ההתפטרות או שתהא זכאית לשכור שירות של עו"ד פרטי (האפשרות השניה אינה מומלצת)
לגבי דרעי כמשל …
למה צריך חוק ובית משפט עליון לגבי דרעי מה עם מוסר בסיסי , שכל ישר ! האם זה מוסרי לתת למי שסרח וגנב להיות שר ? ועוד שר אוצר ?
האם היית ממנה רואה חשבון לנהל את כספיך אם יתברר שגנב ממך כסף ?
האם בנק יחזיר לעבודה פקיד שגנב כסף ?
הנה דוגמא למה צריך להיות בית משפט עליון !! אוי לבושה אם דרעי יהיה שר בישראל באיזה מדינה זה קורה ? רק בעולם שלישי ….
צריך באמת להיות מלומד כדי להבין מה מוסרי ומה פסול ? נו באמת …..
אנא קרא את החוק וחזור אלינו
למערכת חוק ראוייה לשמה אסור להיות בררנית. אם אחד כמו ליברמן לא יושב בכלא יחד עם 'יד ימינו' הגב' פאינה קירשנבאום ושות' שגנבו גם לעצמם וגם עבור מפלגתו של ליברמן רק מכיוון שהפרקליטות המושחתת לא חוקרת את פשעיו, אז אין לפרקליטות הזאת שום זכות קיום ובוודאי שלא זכות להגיש כתבי אישום נגד מי שהיא חפצה בנפילתו. דווקא במיקרה של ליברמן המשטרה המליצה בשעתה להעמידו לדין, אך היועמ"ש המושחת סגר את התיק והוא לא חייב הסבר לאף אחד. גם בעניין הזמנת הרצח לכאורה של ניצב סנדו מזור ע"י ליברמן לא נפתחה חקירה. ע"פ עדותו של אולמרט שהיה ראש ממשלה, שר הביטחון בממשלתו אהוד ברק לקח עשרות מיליוני דולרים שוחד בעסקאות נשק. אבל הוא לא הועמד לדין וההאשמות נגדו אפילו לא נחקרו ברצינות. רק שפתאום עובד המדינה ברק הפך למולטי-מיליונר ואיש לא בדק איך. לדרעי הם הוציאו את הנשמה 7 שנים בעניין פעוט למדי, והוא חתם על הסדר טיעון כדי שלא ימררו את חייו עוד 7 שנים כמו שהם עושים לגל הירש. עצם העובדה שאין עליהם הגבלת זמן ואין שום ביקורת, והם יכולים להוריד אדם שאולה בטרם יוגש כתב אישום היא שערורייה. ועוד לא דיברנו על תפירת תיקים, חקירות בלתי-חוקיות, סחיטת הודאות וכד' כפי שנחשף לעיני כל במשפט נתניהו. גם סחיטת הודאות ע"י עינויי אינקוויזיציה מותרת להם, במדינה היחידה בעולם הקרוי דמוקרטי, כפי שאנחנו רואים בפרשת דומא ופרשיות אחרות.
כנראה שבאמת צריך להיות מלומד כדי להבין מה מוסרי ומה פסול-
אחרת איך תסביר את כל אלה לא מבינים שאדם שכבר שילם את חובו לחברה מקבל דף חדש חלק וחזקת חפות?
ד"ר טאוב מכובדי,
כפי שכתבת נכונה הבעיה היא לא "דמוקרטיה" או זכויות אלא שלטון.
השמאל הובס בבחירות פעם אחר פעם בגלל הדמוגרפיה. לנשות הימין יש יותר ילדים והן יולדות מוקדם יותר. השמאל הפנים כבר בשנות ה-90 שהרב ההסטורי שהיה לו הפך לשיוויון ומשנות ה- 2000 יש רב לימין. רב מוצק שילך ויגדל עם חלוף השנים. גם כאשר ישראל ביתינו וקבוצת גדעון סער שאינם שמאל לא הצטרפו לממשלה לימין יש 64 מנדטים. אם נסתכל מה היה המצב לו לא היו נלקחים שיקולים פרסונליים ומשקעי עבר לימין היה כמעט 75 מנדטים.
להערכתי לאחר פרישתו של נתניהו בעוד כמה שנים בתחילת העשור הבא הימין יגיע ל- 80 מנדטים.
ישאלו איך יתכן? הילודה בקרב הערבים ירדה בממוצע מתחת לילודה של היהודים ואלו גם נהנים מעליה. אם בשנים עברו הגרמנים (51.2K$), היפאנים (39.3K$), הצרפתים (43.7K$), האיטלקים (35.7K$), הבריטים (46.5K$) החזיקו בתל"ג לנפש גבוהה מישראל בשנות ה- 2020 התל"ג לנפש בישראל גבוהה יותר (52.1K$). יש לקחת את הנתון הזה תחת ההבנה שלמשפחה היהודית יש גם יותר ילדים והתל"ג לנפש סופר גם אותם. ישראל הוא מקום מצויין לחיות בו והמדינה מושכת הגירה. לא פעם יצא לי לדבר עם מהגרים מארצות ברה"מ לשעבר שאין להם שום קשר ליהדות – לדבריהם הם מרוויחים בישראל פי 10 מאשר בארצות מוצאם. את אותו הדבר יודעים גם האריתראים והסודנים.
מה עשתה להבנתי האליטה? פעלה למתן את הילודה הגבוהה והעליה הגדולה של יהודים בערב רב. שופטת פסלה 3 פעמים חוק הגירה שנועד לאפשר להחזיר לאפריקה מהגרי עבודה לא חוקיים או להשימם במעצר עד שיסכימו לעזוב. האם השופטת פעלה בשם רצון הרב או בשם ערכים שהיא מאמינה בהם?
כשהחלה מלחמה באוקראינה 2022 ביהמ"ש אסר לגרש אישה שגורשה בעבר מישראל – כאשר ברור שהסמכות לכניסה ושהיה בישראל היא רק של שר הפנים הפיזי לא שר הפנים הסביר, המידתי וכזה ששתה תה עם החברים ברחביה של 1970.
השמאל אף על פי שמובס שוב ושוב בקלפי אוחז בשלטו דרך גופים לא נבחרים אלא ממונים: מערכת השפיטה שלשופטים וללשכת עו"ד יש בה רב. מערכת הפרקליטות, צמרת המשטרה וצה"ל.
מעניין אם יד המקרה דאגה שליותר מדי שרי משטרה ומשפטים נפתח תיק חקירה בסמוך להודעה על מינויים?
מפלגת הבג"ץ (סליחה מר"ץ) הובסה בבחירות ולא עברה את אחוז החסימה. מפלגת האבודה (אין שגיאת כתיב ב- ע) פסע מלהימחק בבחירות. האם זאת לאור החוסר המשילות של השר לבטחון פנים בר לב בשנה וחצי האחרונות?
מה צריך הימין לעשות? לטעמי, למשול ולא להבהל ממה יאמר בערוץ 12 או בעיתון הארץ.
יש לסגור את הבג"ץ ולהפחית את מספר השופטים בבהימ"ש הארצי (לא עליון) ל-3 בלבד שיעסקו בערעורים לא בפוליטיקה. מי מהשופטים שרוצה פוליטיקה שיתמודד בבחירות ויקים ממשלה. יש לבטל בחקיקה את פסילת החוקים שביהמ"ש פסל – קרי לפסול את הפסילה ברב של 64 ולהגדיר כי רק 64 ח"כ ומעלה יכולים לשנות את ההחלטה הזו. לחדד את חוק יסוד השפיטה שאין לביהמ"ש בשום ערכאה סמכות לדון בחקיקת הכנסת קל וחומר לבטל חוק "והאמא" של קל וחומר לדון בחוק יסוד. ביהמ"ש חייב לשאול את עצמו האם מי שעומד מולו נפגע מהעניין או ששוב מדובר בעותר סדרתי שבה על חשבון גברת כהן מחדרה ושאלות ערעור על משמורת קטינים, ממונות, מסוי, פלילים? השר הבטחון חייב למנות את צמרת צה"ל כולל שליטה במינויים ברמת הרב סרן ומעלה על מנת שלא כל האלופים יראו כאלו יצאו משבלונה של ישראל של מפלגת העבודה 1970. השר לבטחון לאומי חייב לשלוט במנוי הקצונה החל ברמת הפקד. ושר המשפטים חייב לשלוט במנויים לצמרת הפרקליטות כמשרות אמון אישיות שלו – לכל הפחות כשני עשורים עד שה- DNA של המערכת ישתנה. שר המשפטים חייב להמליץ על מנוי שופטים בכל הערכאות ווועדת חוקה חייבת לחקור ולאשר או לדחות.
לסכום: לימין רב. הוא צריך להיות דומיננטי כמו שמייצג את רב הצבור ולא לנסות למצוא חן בעיני הפקידות. הפקידות היא ממונה והשר או הח"כ הוא שליח צבור.
שבת שלום.
הערה: ממליץ לצפות בסרטון ומה אנשי הפרלמנט בארה"ב יודעים על פועלו של אהרון ברק.
מועמדת לשפיטה נשאלת מפורשות מה דעתה על אהרון ברק:
https://twitter.com/ptr_dvd/status/1610886013127098368
להערכתי ברור לחברי הסנאט והקונגרס מה יקרה אם דעות כמו של אהרון ברק ישמשו לשופטים בארה"ב.
בנוסף פורסמה רשימה של חוקים שבג"ץ פסל ובראשם 3 חוקים בעניין הגירה לא חוקית לישראל (אדם שנכנס למצרים מארץ שלישית הוא לכל היותר פליט במצרים – הדין אומר שבישראל הוא מהגר לא חוקי):
https://rotter.net/forum/scoops1/776277.shtml
להערכתי, הכנסת חייבת לחוקק את כל החוקים כחבילה אחת ולהגדיר שכנסת עתידית תוכל לבטל מי מהחוקים ברב של 64. לביהמ"ש ברור שאסור לבטל חקיקה או לדון בחוק יסוד.
"ישראל ביתינו וקבוצת גדעון סער שאינם שמאל…לו לא היו נלקחים שיקולים פרסונליים ומשקעי עבר לימין היה כמעט 75 מנדטים."
מצטער לומר לך אבל אתה נאיבי.
ראשית-הפסילה אינה רק של נתניהו כמו שהם טוענים אלא של כל מפלגות הציונות הדתית שבכנסת(האיחוד הלאומי, עוצמה יהודית ונעם) והם הראו את זה בקיתונות השנאה שלוו בדיוק באפס מילים טובות. אפילו אחרי כל הדיבורים על הפלילים של דרעי ועל שוויון בנטל איש לא מוכן לקרוא לסמוטריץ' שותף עדיף על ש"ס(אפילו לא בליכוד ובטח שלא לאחרים).
שנית-ראינו איך כל פעם הם היו אופוזיציה תוך הקואליציה-למעט בממשלת בנט-לפיד בה הם הפכו לתומכים נלהבים של סוציאליזם ותוכניות מדיניות.
המעשים שלהם מדברים בקול רם בהרבה מהדיבורים הנשפכים מפיהם וחושפים את הפנים האמיתיות שלהם. מי שהצביע להם גם אחרי כל זה, יודע בדיוק למי הוא הצביע ואיננו איש ימין.
ל- (2),
אני מסתכל על קהל הבוחרים. אישית אני מכיר מצביע לקבוצת גדעון סער שבגלל חקירות נתניהו בבחירות הקודמות הצביע לסער וחבורתו תחת מחשבה שהוא מצביע לימין אבל לא לנאשם בפלילים. בבחירות האחרונות כבר לא היה לו ספק שלא יצביע למי שיחבור לערבים בממשלה.
לגבי ישראל ביתינו, יש קהל של כ- 3 מנדטים של ה"זקנים" מברה"מ. הליכוד ושאר חברי הקואליציה חייבים לפעול ב- 4.5 השנים הקרובות בעזרת תקציבים אבל בעיקר קשב לאוכלוסיה זו. העבר 3 מנדטים מישראל ביתנו לליכוד ותם הטקס – גוש הימין מעבר ל- 70 מנדטים "ברזל".
קהל המבוגרים שלא שולטים מספיק טוב בעברית או לא שולטים כלל שצורכים שדורים ברוסית – הם קהל יעד שילך ויתמעט עם השנים. אבל עד אז, זה קהל שאפשר לכבוש אותו. הם אידאולוגית בצד הימין של המפה. חובה לרכז מאמץ וקשב לכ- 100-200,000 עולי ברה"מ שלאורך שנים הליכוד איפשר לישראל ביתינו לקבל את הקולות הללו. לאחר 4 מערכות בחירות ברור שכבר כיום צריך לעבוד על מנת לקבל את אותם 3-4 מנדטים של המבוגרים מברה"מ. לא צריך יותר תקציב אלא בעיקר עבודה עם אנשיך על מנת שיבינו שהחמאה לא מרוחה רק בצד של ליברמן.
מבחינת קהל המצביעים, הן אחרוני המבוגרים מקרב עליית ברה"מ ומדובר באוכלוסיה בגילאי ה- 70-90 ומצביעי גדעון סער – מדובר במצביעים מגוש הימין.
השמאל השתלט על בג"צ ומערכת המשפט ומנהל משם את הפעילות הפוליטית שלו אחרי שאיבד את כוחו בכנסת.
כך מסכם עו"ד יורם שפטל את הסכנה שמהווה בג"צ במתכונתו הנוכחית להמשך קיומה של מדינה יהודית:
"ברק ובייניש שעמדו בראש בג"צ כמעט 2 עשורים, עיצבו אותו במודע ובמובנה כבית משפט פוסט ציוני מובהק שחייב לפעול נגד יהדותה של המדינה.
בג"צ חותר תחת הרוב היהודי במדינת ישראל!
ישראל היא מדינה יהודית ומדינת הלאום של העם היהודי, אך רק רוב מוחלט ומאסיבי של יהודים באוכלוסיית ישראל הוא המבטיח את יהודיות המדינה.
האוייב הערבי והשמאל הישראלי, בפועל ובשתיקה, בעזרת בג"צ פוסט ציוני עם פסיקות שחותרות תחת הרוב היהודי במדינת ישראל, עושים הכל כדי לבטל את יהדותה של המדינה באמצעות הכנסת לא יהודים רבים ככל האפשר לארץ.
כמו כן פועל בג"צ באופן לא חוקי כשהוא מבטל חוקים של הכנסת, כיוון שאין לו רשות לכך. החוק קובע שכל גוף שלטוני בדמוקרטיה אינו רשאי לעשות שום פעולה שהחוק לא התיר לו אותה במפורש".
סידרת הכתבות באשכול תציג את הבעיה ובהמשך גם את הפתרונות.
http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FLKFKE&c41t4nzVQ=EEJ
השמאל בישראל איבד את כוחו בכנסת אך לא השלים עם החלטה דמוקרטית זו של הבוחר הישראלי ובשיטות אפלות השתלט על בית המשפט העליון ועל כל מערכת המשפט על ידי החדרת אנשיו בלבד לשם ומשם הוא מנהל את הפעילות הפוליטית שלו, עוקפת הממשלה והעם.
את תהליך הפיכת בג"צ והמערכת המשפטית כולה על כל זרועותיה השונות למרכז פעילות של השמאל החל אהרון ברק לבצע משהתמנה לשופט בבית המשפט העליון.
אהרון ברק הוא אדם ערמומי וחסר עכבות, שפרופסורים ומומחים למשפט בעלי שם עולמי עמדו על שיפלותו ועל חוסר המוסריות וחוסר כיבוד החוק שלו.
פרופ' פוזנר דייק וכינה אותו דיקטטור ואדם שעבר על החוק אולי יותר מכל אדם אחר והישווה בינו לבין נפוליאון שלקח את כתר האפיפיור והניח אותו על ראשו. הוא מצא בו היבריס וחוצפה חסרת גבולות המעידה על זלזולו בעם בישראל ובתוצאות הבחירות והזהיר את מערכת המשפט האמריקנית מללמוד ממעשים נוראים אלה.
אהרון ברק הוא ניצול שואה ובשל חוויה משפילה ומזעזעת זו יכול להיות שראיית עולמו עוצבה באופן מעוות ובלתי הפיך ואם זה המקרה הרי שזו נכות נפשית.
ההלכה היהודית אוסרת למנות מי שהוא נכה פיזית או נפשית לעמוד בראש מערכת ציבורית כלשהי, שכן נכות נפשית או פיזית משבשות את התנהלות האדם והוא עלול לפגוע בהחלטותיו ומעשיו בטובת הכלל.
אהרון ברק הוא דוגמא מצויינת לכך שההלכה פועלת נכון, שכן הוא אחראי על הרס הפרדת הרשויות במדינת ישראל על ידי הפיכתה של מערכת המשפט לממשלת על באמצעות המהפיכה החוקתית השיקרית שביצע ללא רשות או סמכות מהכנסת.
אהרון ברק הרס את מערכת המשפט והפך אותה למרכז פעילותו הפוליטית של השמאל.
מצד אחד של המתרס עומדים אירגוני השמאל הממומנים במימון זר, פראי ופושע ללא שום פיקוח ממשלתי או אחר יחד עם מפלגות השמאל שעותרות ללא הרף בנושאים פוליטיים ומצידו השני של המתרס עומדת מערכת משפט פוליטית של השמאל ופוסקת פסקי דין לטובתם של אותם גורמים עלומים אלה שמטרתם חיסול המדינה היהודית וזכותה הגוברת על כל זכות אחרת – להתקיים!
סימוכין:
פרופ' פוזנר הסיר את המסווה מעל פרצופו של ברק.
פרופ' פוזנר : "אהרן ברק שודד-ים משפטי והחוק בשבילו הוא רק טיוטה. אהרן ברק שבר את השיא העולמי ביהירות שיפוטית. הוא האיש שהפר את החוק יום יום ויותר מכל אחד אחר. בביקורתו כותב פוזנר: לישראל אין חוקה, רק חוקי יסוד שחוקקה הכנסת ואותם הגדיר מחדש ברק כחוקה וקבע כי הכנסת אינה יכולה לבטלם.
מדובר ברעיון מדהים.
תארו לכם שהקונגרס האמריקאי יחוקק חוק כלשהו ובית המשפט העליון שלנו יחליט שלעולם אי אפשר יהיה לבטלו, כאשר החוק המדובר נחקק בתמיכת רבע בלבד מחברי הקונגרס, שהרי בישראל חוק יסוד כבוד האדם וחירותו נחקק בתמיכת 32 ח"כים בלבד. ברק אינו מנסה להגן על גישתו השיפוטית כי אם לוקח כמובן מאליו שלשופטים יש סמכות טבועה לגבור על חוקים. גישה כזאת יכולה להיות מתוארת כתופסת שלטון בכוח.
מערכת המשפט בישראל הרואה עצמה חופשיה לגבור על החלטות של הגורמים הנבחרים באופן דמוקרטי, מטשטשת בעצם את הדמוקרטיה.
בית המשפט בישראל הוא שיוצר את דבר החקיקה בישראל, תוך שהוא, בית המשפט, הופך את החוקים עצמם לטיוטה ראשונה שהוא חופשי לשכתבה.
ברק גם קבע כלל שאין לו אח ורע בחוק האמריקאי, שכל החלטת ממשלה הנחשבת 'בלתי סבירה' בעיניו ובעיני בית המשפט היא גם מטבעה בלתי חוקית. כך הוא קבע שביהמ"ש יכול לאסור על הממשלה למנות אדם לתפקיד כלשהו, אם עבר על החוק וגם אם קבל חנינה, או אם קיים חשד שעבר עבירה אתית; והוא גם יכול להורות על פיטורי שר בממשלה אם הוגש נגדו כתב אישום; ושביהמ"ש יכול להחליט אם לשחרר טרוריסטים במסגרת הסדר פוליטי; ושבכוחו לבטל פקודות צבאיות ולהורות לממשלה להזיז את גדר ההפרדה שאמורה למנוע מטרוריסטים מתאבדים לחדור לשטחי ישראל…
רק בישראל מעניקים השופטים לעצמם את הסמכות הזו, לביקורת שיפוטית מופשטת, מכוח עצמם, בלא הסמכה חוקתית או חקיקתית מפורשת, מפי הרשות המחוקקת.
זה מזכיר את נפוליאון שלקח את כתר המלכות מידיו של האפיפיור והניח אותו על ראשו בעצמו. ברק פשוט דרס את הדמוקרטיה ואת החלטות המחוקקים בישראל.
ברק פשוט ציפצף על החוק הכתוב ולש אותו כרצונו, באורח אנטי דמוקרטי מובהק, אולי דיקטטורי.
יכולים נבחרי העם לחוקק מה שיחוקקו, אבל ברק יהפוך את חקיקתם על פיה ויחליט על דעת עצמו, כאילו היה נפוליון מס' 2, בשביל אזרחי ישראל ומחוקקיה".
http://www.shofar.net/site/ARDetile.asp?id=9415
שופט אמריקאי בכיר: אהרן ברק – מעין שודד-ים משפטי
http://www.haaretz.co.il/misc/1.1559062
לעיון האשכול:
https://rotter.net/forum/gil/20101.shtml
לעיון האשכול:
פרופ' דיסקין: צריך שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על פסיקות בג"צ!
https://rotter.net/forum/gil/27118.shtml#15
היה מי שחזה מראש את הפוליטיזציה של השפיטה ואת משבר האמון שהוביל לפלונטר שאליו נקלע כעת גדעון סער. הפתרון הוא שינוי שיטת בחירת השופטים
לא תמיד זכתה הוועדה לבחירת שופטים לסיקור התקשורתי שאנחנו מכירים כיום. בעידן אחר, לפני המהפכה החוקתית, היו דרכי עבודת הוועדה והרכבה נחלתם של יודעי ח"ן בלבד, והחלטה סופית על מינוי זכתה לכל היותר לידיעה קטנה בעמודים האחוריים בעיתון. אבל העולם השתנה, והציבור כבר לא חושב שהשפיטה היא מדע אובייקטיבי ושהתכונה הכי חשובה של שופט היא החשיבה האנליטית שלו.
הדחייה הזמנית של המינויים לבית המשפט העליון ממחישה, שוב, כיצד מתנהל ההליך: דילים שמבוססים על אפיון וזיהוי של מועמדים על רקע עמדותיהם הערכיות והגישה השיפוטית שבה הם דוגלים.
ראינו כיצד מועמדים נפסלים בגלל האג'נדה שלהם והעובדה ש"לא קורצו מהחומר הנכון".
נחשפנו להסכמות בין השופטים לבין שרי המשפטים, לתדרוכים ול"אקדחים על השולחן". החברות בוועדה הפכה לאחד מהתפקידים הנחשקים במערכת הפוליטית, לסלע מחלוקת בכינון ההסכמים הקואליציוניים ולעילה לעתירות נגד הרכב הוועדה ודרכי עבודתה.
השינוי לא נגרם בגלל התקשורת.
נשיא בית המשפט העליון לשעבר, משה לנדוי, חזה את האירועים האלה מראש והזהיר את עמיתו אהרן ברק שהאקטיביזם השיפוטי שהוא נוקט יביא בהכרח לאובדן האמון הציבורי ולפוליטיזציה של השפיטה.
בניגוד לשופטים שמאשימים בדיעבד את שר המשפטים התורן בהסתה נגד בית המשפט, ואת חברי הכנסת בביקורת לא ראויה על פסקי הדין שלהם, לנדוי השמיע את אזהרותיו מראש.
הדיווחים על עבודת הוועדה שאליהם נחשפנו בשבועות האחרונים מלמדים שהיא מנסה לגשר על הפער בין המנגנון הישן לבין האופי הלא אובייקטיבי העכשווי של השפיטה. לכן נדרש שינוי עומק.
הוא צפה שנטישת האובייקטיביות תפר את האיזון בין הרשויות ותיצור חיכוכים בלתי פוסקים בין נבחרי הציבור והשופטים, שאמורים להתרכז בפתרון סכסוכים קונקרטיים ולא לנהל את המדינה.
השופטים שינו את התפקיד של בית המשפט, הפכו אותו לערכאה חוקתית עליונה, ונטלו באופן חד-צדדי את הסמכות לבחון את שיקול הדעת של נבחרי הציבור ולהכריע במחלוקות פוליטיות.
כפועל יוצא מכך, האמון בשופטים צנח והדרישה לשינוי שיטת מינוי השופטים מתגברת.
יותר ויותר אזרחים מתרעמים על האופן שבו מחליפים השופטים את נבחרי הציבור. את השיא ראינו לפני כמה חודשים כאשר בג"צ דן בחוק הלאום והחליט שהוא מוסמך לפסול אפילו חוקי יסוד אם הוא מתנגד להכרעות של חברי הכנסת.
ישראלי ממוצע מאמין בחשיבות שלטון החוק ורוצה שישבו בבג"צ שופטים שיבחנו אם הממשלה או הכנסת פועלים בניגוד לכללים שנקבעו בחוק או בחוקי היסוד, אבל התיאור הזה כבר מזמן לא משקף את ההליכים בבג"צ.
לרוב אין קנה מידה אובייקטיבי שמשמש את השופטים לבחון אם הממשלה פעלה באופן "סביר" והאם החוקים "מידתיים".
כעת, לאחר שנים של מהלכים חד-צדדיים של השופטים שערערו את האיזון, הגיעה העת להסדרה מחודשת של יחסי הכוחות בין הרשויות. מומלץ להתחיל מהתאמת שיטת בחירת השופטים לשינויים שעברו על שיטת המשפט. הוועדה מורכבת כיום ממומחים ונבחרי ציבור אבל כאשר עוסקים במינוי שופטים לעליון אין הצדקה להרכב שמובל בידי גורמים "מקצועיים".
הדיווחים על עבודת הוועדה שאליהם נחשפנו בשבועות האחרונים מלמדים שהיא מנסה לגשר על הפער בין המנגנון הישן לבין האופי הלא אובייקטיבי העכשווי של השפיטה.
לכן נדרש שינוי עומק: יש להתאים את הליך המינוי לאופן שבו פועלים כיום השופטים ולהעניק לנציגי הציבור את הסמכות למנות שופטים, בדומה למקובל בעולם ביחס לערכאות חוקתיות.
לצד זאת צריך ליצור מנגנוני שימוע פומביים שיאפשרו להתרשם מהמועמדים על סמך הערכים והדעות שלהם.
שינוי שיטת הבחירה הוא רק תוצר לוואי של השינוי המהותי שכבר התרחש בתפיסת התפקיד של בית המשפט, ולכן ההליך ישתנה, במוקדם או במאוחר.
https://www.ynet.co.il/news/article/rjr3ptjtf
לעשות לעשות ולעשות. לא לפחד מהיללות והאיומים. נבחרתם לשלוט. נבחרתם בדיוק לבצע את החזרת הדמוקרטיה לעם. מי שלא נראה לו מוזמן להגר. מי שינסה בכח למנוע מנציגי העם כלומר הכנסת והזרועה שלהם כלומר הממשלה לבצע מה שהחליט רוב העם מקומו בכלא.
מאמר לפנתאון.
לפני שנים, בשיחה שהייתה לי עם גדי טאוב, הוא אמר לי (בקירוב): שהמערכת ("שלטון החוק") תמשיך עם ההשתוללות שלה ועם ההשתנה מהמקפצה, יגיע יום שמרוב הגזמה לא תהיה ברירה אלא לשנות את המצב.
עברו כמה שנים טובות והמקפצה רק עלתה לגבהים חדשים, וחשבתי שהתחזית של גדי טאוב מופרכת.
כעת, הרפורמה של יריב לוין מוכיחה כמה דעתו אז של גדי טאוב היתה נכונה וכעת קורמת עור וגידים.
אגב, לגבי נקודה 2-לא חסרים דוגמאות בהם המשפטנים הפכו לנערי ונערות גומי אז קצת קשה לטעון שבג"ץ מהוה כרגע 'בית משפט חזק שיכול לרסן את הרשות המחוקקת'.
פורסם בתאריך 21 בספט׳ 2015
שר המשפטים לשעבר פרופסור דניאל פרידמן התארח באולפן הפטריוטים ואמר שמערכת המשפט תופרת תיקים לפוליטיקאים שפועלים נגדה. הפוליטיקאים חוששים מכך ויודעים שאם יצאו נגדה יהיה לזה מחיר
מערכת המשפט תופרת תיקים לפוליטיקאים שפועלים נגדה!
https://www.youtube.com/watch?v=Z8jZ02Y05hw
פרופ' דניאל פרידמן: "מה שאני רואה לא פעם זה שאנשים שמתבטאים בכיוון שאני מדבר עליו, ברגע שהם נכנסים לפוליטיקה, תוך איזה זמן, הם משתנים. אתה רוצה אני אתן לך דוגמאות. למשל תחשוב על לפיד האבא. לפיד האבא כשהיה שר משפטים…למעשה היה חותמת גומי של בית המשפט העליון.
אראל סג"ל: המערכת תופרת תיקים למי שהיא לא רוצה כשר משפטים ולאחרים? אתה חששת מתיק?
פרופ' פרידמן: קודם כל אנחנו מדברים על ההווה או על העבר?
אראל סג"ל: על העבר.
פרופ' פרידמן: אם אנחנו מסתכלים על העבר, אז היו מספר מקרים של העמדות לדין ושל חקירות שאין להן הסבר מתקבל על הדעת. זה מה שאני מוכן לומר. יותר מזה אני לא מוכן לומר.
אראל סג"ל: בזמן שהיית שר משפטים אתה חששת מהמערכת?
פרידמן: אה, נעזוב את ההיבטים האישיים. אני…
אראל סג"ל: אבל זה חשוב, אתה יודע. אנחנו מדברים על דמוקרטיה במובן העמוק ביותר. האם אתה חששת?
פרידמן: אני חושב שאני פעלתי כפי שמצפוני הנחה אותי. אבל נכון הוא שבעבר היו תופעות כאלו. זה נכון ואני מוכן להוסיף עוד משהו. זה נכון שהפוליטיקאים מאד מאד חוששים מן העובדה שאם הם לא ינהגו כפי ש"ראוי" לנהוג, עלולות להיות לזה תוצאות לא חיוביות ביום סגריר.
אראל סג"ל: וואו…
פרידמן: החשש הזה קיים. קיים!
וימשיך לרתוח ולרתוח ולרתוח ולהיות נדון יום ולילה – יום ולילה עד שיבוא השינוי הרצוי ותשוב לנו שהוא הדמוקרטיה, שהיא שלטון העם והרוב, בלי פלפולי האשפה המומצאת של הנוכלים האלה על מהותיות ושאר שקרים ורמאויות מבית היוצר של גנבי השלטון האלה.
כל המהומות של השמאל הנתעב, כולל הצעת גנץ הנתעב, שבא כשליח של מערכת המשפח כדי לסכל את התיקון – לא יעזרו. תפקידו של המסוכן הזה גנץ הוא למסמס. הכל שקוף ורקוב.
גמרנו. כל העם רואה להם ולא ישתוק עוד לעולם עד שיקרה מה שצריך לקרות.
לא עובר יום כבר כמה שנים שהנושא עולה לדיון ציבורי חסר מנוח ודורש תיקון מלא.
לכן זה לא יפסיק עד שיהיה תיקון.
השמאל יכול לצווח ולחתום על קשקושי ניירת וכו'
שום דבר לא יעצור את הצונאמי הזה. זו סערה שלא ניתן עוד להפסיקה ולא משנה מה יקרה ומה יעשה הסמאל כדי למנוע שינוי דרוש זה.
שוב, כל הכבוד על המאמר. אבל למה בכלל אנחנו צריכים להתנצל בפני השמאל וה"מרכז"?
אני מסכים עם שר המשפטים יריב לוין בכל מילה ומילה, הצדק הישר נמצא לצידו בגץ פועל בניגוד לחוק וללא סמכות זו צריכה להיות נקודת המוצא ומכאן אפשר להתקדם הלאה. אין חיה כזו הסמכות היא על אחד והאחריות היא על האחר… הגיע הזמן פשוט להתעלם מהדיקטטורים ותומכיהם ולהשיב לעם ישראל את הדמוקרטיה שכולנו מתגעגעים אליה. תודה.
לאדון עופר: בדמוקרטיה אמיתית, פעם מפלגה גדולה א' בשלטון, ופעם מפלגה גדולה ב'. הגלגל מסתובב.
הבעיה של הדמוקרטיה שלנו היא התקשורת !!…שיוצרת מציאות מדומה וגורמת להיסטריה ופחד עצום אמיתי!אצל ציבור של השליש המבוסס בעם, ציבור זה באמת ובתמים (ברובו) אכן מאמין שהולכת לקום פה מדינת סטייל ארדואן ודומיו…והתקשורת דואגת לתדלק זאת, אל תזלזלו בזה!!..הם מאמינים עיוורים!
אין כאן שום דיון אמיתי,ציבור זה כלל לא יודע את העובדות, בעיניו כל האתרים המציגים את הצד השני הוא "מוקצה" ולכן הדיונים מתנהלים ביננו לבין עצמנו בלבד ויש להכיר בכך!!
שנים של תעמולה שכל מה שדתי לאומי חרדי וימני אמיתי הוא בחזקת פשיסט מסוכן חסר תבונה ונתניהו הוא המנהיג המאחד של הקבוצה הזו מגיעים לשיא מסוכן בבחינת "המלחמה על הבסטיליה"…ואין לנו פריבילגיה לכך(ולו בטחונית)!!!
לפיכך עלינו להתנהג עימם כמו עם קבוצת ילדים אינפנטילים,כי הם בבחינת "תינוקות שבויים" ולנהוג על פי הפסוק "בתחבולות תעשה מלחמה"…גם אם הדבר מחייב נסיגה טקטית כל שהיא!
ולכן את התקשורת יש לפרק קודם ויש ליצור תקשורת חופשית אמיתית…תקשורת שבה יתקיימו דיונים בבחינת טריבונלים הוגנים עם טובי מייצגי הדעות מכל הצדדים…חדשות שבה העורכים יהיו מכל הצדדים..כי אין יותר חשוב מתקשורת חופשית והוגנת ובלעדיה יש עריצות..וזה מה שקורה בישראל עריצות השמאל כתוצאה ששליש מהעם ויותר שבויי תקשורת השמאל,לא מכירים את המציאות וההזדהות הרגשית שלהם מטורפת ממש.מזדהים יותר ויותר עם הפרוגרס השמאלי.
ולסיום אותו תהליך מתרחש בצד הימני שהפרוגרס הימני של ארגוני העליה להר הבית עושה אותו דבר עם עיתונאים החוזרים על מנטרות ומסכנים את קיומנו מהצד השני. וכל מי שסוטה מהקו מוקע או מודר עד שאומר זאת תחת התנצלות והפןוליטקאים מיישרים קו עם הרוח…אוי לנו משמאל אוי לנו מפרוגרס הימני…ואנה נפנה.."אין על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים"
פסקת התגברות. – חייבם להניח על השולחן אנשים לא מבינים מה זה ומתלהמים סתם.
הכנסת חוקקה חוק – בית המשפט מפרש את החוק בצורה X (לפעמים גם אומר לכנסת – לא הבנת מה רצית לכתוב) – פסקת התגברות הכנסת לבית המשפט – אתם לא הבנתם טוב – אני רוצה Y לא X ולכן אני מתקן את החוק כדי שלא יהיו טעויות ומתקין את פסק הדין ואת הטעות של בית המשפט
נקודות להתייחסות
1. לבית המשפט אין כח ואין שום סמכות לעשות כלום – כל הכח שבידו וכל הסמכות מגיעות מהחוקים שהכנסת חוקקה.
2. מערכת המשפט – לכאורה – עיקר עבודתה פרשנות החוק. הכנסת חוקקה חוק – ישנו מקרה אשר אינו תואם ב 100% את לשון החוק – מישהו – בית המשפט – צריך לקבוע איך מתייחסים למקרה
3. שלושת הרשויות (מחוקקת מבצעת שופטת) אמורים להיות מערך של איזונים ובלמים. יופי – אבל מי שאיזונים והבלמים של המערכת המשפטית ?
4. גם לפני אברון ברק היתב דמוקרטיה בישראל. עד כמה שזה ברור לכלנו צריך להזכיר את זה שוב – ברק לא המציא את הדמוקרטיה – וגם לאחר התיקונים במפלצת שיצר – תשאר שמוקרטיה
כל כך נכון כל כך מדוייק עד כדי כאב
יש כאן בעייה ואשמח לתשובה:
כפי שמוצג בכתבה, בדמוקרטיות בהן שופטים פוסלים חוקים – השופטים נבחרים ע"י פוליטיקאים.
יריב לוין גם רוצה למנוע משופטים את היכולת לפסול חוקים (רק בפה אחד זה מונע ברוב המקרים), וגם שפוליטיקאים יבחרו אותם.
קצת בעייתי לא?
לאייל,
א.איך הגעת מכך שבדמוקרטיות בהן יש לבית המשפט כח לבטל השופטים נבחרים ע״י הפוליטיקאים לכך שבדמוקרטיה בה כמעט אין לבית המשפט כח לבטל תהיה בעיה בכך שהם נבחרים ע״י הפוליטיקאים.
ב.דווקא יש צורך בשניהם. רפורמת לוין לא כוללת הגנה על האופוזיציה(לצערי) ולכן עלולה רק להחריף את הדיכוי של בג״ץ אם לא יהיו מספיק בלמים.
אם רק תצמצם את כח הביטול של בית המשפט בלי בחירה פוליטית, פשוט תוביל למצב בו חברי הועדה למינוי שופטים (המוטה גם ככה) יפסיקו להכניס עלי תאנה שימנעו הצבעות פה אחד.
ואם רק תשנה את הרכב הועדה, לוין רוצה לתת לממשלה את רוב הקולות בועדה ומספיק קולות לאשר כל שופט שהממשלה תרצה-זה אומר שאם השמאל יצליח לעכב מספיק מינויים(במניעות משפטיות, האשמות אונס ישנות וכדומה) עד שהוא יחזור לשלטון-הוא יוכל לעשות מחטף(טקטיקה אהובה עליו) ולפוצץ את בג״ץ באנשיו.
אבל מסכים איתך, שיש דרכים יותר טובות לסייג את הרפורמה הדרושה.
גדי חמודי
כל מה שכתבת פה זו דמגוגיה אחת גדולה
וכמה שיא כתובה היטב ומאוד מנומקת
הרבה יותר מיזה מהמציאות לגמרי מנותקת
המציאות:
יש בישראל רוב גדול לימין שעוד ימשיך לגדול ולגדול!!
מה שגורם וימשיך ביתר שאת לגרום
לדמוקרטיה,
לזכויות האדם,
לסיכוי לשלום,
להפרדת הדת מהמדינה,
לאיכות השלטון,
ולעוד הרבה דברים חשובים
לקטון ולקטון!!
מי שצבוע פה זה אתה גדי
כי אתה יודע טוב מאוד
שאין פה שום צבועות של אליטה
ואין פה שום חרדה מסוף הפריבילגיה למשול
החרדה היא לחלוטין אך ורק מסוף הדמוקרטיה!!!
ולצערינו יש לחרדה הזו את כל הסיבות להיות
אז שלטון הרוב אינו דמוקרטיה? טוב לדעת שכל המסיכות של השמאל הצבוע יורדות, ומתחת מתגלים דיקטטורים בורים
חמודי בינתים מי שהביא ארבעה הסכמי שלום בשנים האחרונות זה הימין. אז תמשיך לבכות לוזר
ימני מספר 1:
שלטון הרוב הוא דמוקרטיה כשהוא לא הורס את הדמוקרטיה!!!
פוטין הדיקטטור, ארדואן הדיקטטור, היטלר הדיקטטור ועוד רבים כמוהם
נבחרו בצורה דמוקרטית על ידי הרוב והחריבו את הדמוקרטיה
ימני מסםר 2:
חמודי זה לא חוכמה הסכמי שלום עם מדינות שכנות שגם השמאל היה מביא בקלות ובפחות ויתורים.
הסכם עם הפלסטינים שחיים פה יחד עימך (תרצה או לא תרצה) הוא מה שצריך להביא
ובנתיים מי שמרחיק את זה ומחזק את החמאס והאיסלם הקיצוני זה שלטון הימין אצלנו
– החמאס והאיסלם הקיצוני צריכים את הימין הקיצוני אצלנו
– הימין הקיצוני אצלנו צריך את החמאס והאיסלם הקיצוני אצלם
ושניהם מחזקים אחד את השני ומעצימים את הסיכסוך
קפצת ישר לנאצים? חכה, לשמאלני ממוצע צריכות להיות מדרגות לפני – רצח רבין , סוף הדמוקרטיה. חבל ישר לשלוף את היטלר אתה מבזבז את האס.
השמאל היה בשלטון ממש עכשיו ולא ראינו שום שלום אלא להפך. ההסכם היחיד שלפיד הביא הייתה כניעה מוחלטת לחייזבאללה ומסירת שטחים אסטרטגיים בניגוד לחוק. יפה שאתה מזלזל ככה בהסכמי שלום עם האמירויות, סודן, בחרין ומרוקו. הסכמים שדווקא הוכיחו שאין שום קשר בין שלום ל"פלסטינים". טוב לדעת שמחנה השלום מבטל לאחר יד ארבעה הסכמים.
ולסיום – מי שבליל הבחירות האחרונות קיווה והתפלל שנציגי החמאס בכנסת (חלקם אגב צאצאיו הרעיוניים של מי שבאמת סייע לנאצים) יקבלו מספיק מנדטים זה אתה – אז שיהיה בהצלחה עם הסרט שאתה חי בו
אביב קורן,
א.דמוקרטיה הוא שלטון הרוב אבל זה שממשלה נבחרה באופן דמוקרטי לא אומר שהיא המשיכה לתפקד באופן דמוקרטי אחר כך. אנשים מסוגלים לשנות את דעתם.
ב.הסכמי שלום שהשמאל היה מביא במחיר נמוך??? בינתיים, המציאות היא שלפיד בשביל לשמור על שקט באחד. הגבולות היותר שקטים שילם מחיר גבוה יותר משנתניהו שילם בשביל הסכמי שלום עם 4 מדינות.
ג.נכון, הסכם שלום עם שכנינו זו באמת מה שנחוץ. אבל הדרך עוברת ע״י פרטנר. ומה לעשות שכרגע אין.
ג.בינתיים מי שמזרים כסף לתומכי טרור, קושר את זרועות מערכת הבטחון, נותן חופש ביטוי לאמירות נגד המדינה ומחליש את יכולתנו לאסוף קשרים בעולם שיחזקו את עמדתו מול הפלסתינים-זה לא הימין הקיצוני, אפילו לא קרוב.
לגבי דמגוגיה 6 יש להוסיף: יש להבחין בין מינוי לבין תלות. מה שגורם לתלות אינה סמכות המינוי אלא סמכות ההדחה. לשופט יש חסינות (הדחת שופט דורשת תהליך מיוחד ותמיכה של בית המשפט העליון) ועל כן השופטים חופשיים מכל איום מצד הרשויות האחרות. בפרט, שופטי בית המשפט העליון עצמאים לחלוטין. מעבר לכך, מכיוון שהממשלות מתחלפות באופן תדיר, לשופט בערכאה נמוכה אין כמעט אינטרס לפסוק בניגוד לדעתו כדי לשאת חן בעיני מישהו שישפיע על קידום עתידי שלו. היום לעומת זאת, שופטים בערכאות נמוכות תלויים בצורה משמעותית בנשיא בית המשפט העליון במינויים העתידי, מה שמייצר עוד סיבה ל"שיבוט" השופטים על פי "רוח המפקד".