מרבית הציבור הישראלי מבין היטב את כשלי מערכת המשפט ואת הצורך הדחוף בתיקון
ג'ון סטיוארט מיל, מחשובי ההוגים המדיניים של העת החדשה, האמין כי לא ניתן להבין דבר כהלכה מבלי להכיר היטב את ניגודו. במסה 'על החירות' (1859) הוא טען כי מותר להתווכח, לתקוף, לדחות או להוקיע בלהט דעות של אחרים, אולם אסור לדכא או להשתיק אותן – מעשה שבעיניו היה אנטי-מוסרי ואנטי-אינטלקטואלי. ספק אם האוחזים בקרנות המזבח של מערכת המשפט ופוסלים מראש כל הצעה לתיקון היו חותמים על דברים אלו.
מכל מקום, שווה להעמיד את עמדתם למבחנו של מיל קשישא, ולשאול מי לא מצא לנכון להשתתף במחאה נגד תיקון מערכת המשפט, ומה ניתן ללמוד מכך לגבי הרפורמה והמפגינים נגדה, עליהם כתב רענן שקד ב'ידיעות אחרונות' כי הם מייצגים את "לבה הפועם של הישראליות". מותר לי, אני חושב, לערוך כמה הכללות צנועות, פחות יומרניות מאלו של מר שקד, ולהתבסס על העובדה לפיה מסרי המחאה בנוגע לקריסת הדמוקרטיה אשר זכו להד נאה בתקשורת, מייצגים נאמנה את דעת הציבור שתמך והשתתף באירוע. ומה שנכון לגביהם, אמור להיות נכון לפחות באותה מידה, גם לגבי תמונת הראי שלהם.
ובכן, את קולם של מי לא שמענו בהפגנה? בראש ובראשונה אלו שלא השתכנעו כי מערכת המשפט היא "נפלאה, מן המשובחות שבמערכות המשפט בעולם", כפי שהתבטא לאחרונה אהרן ברק בראיון נרחב לרוני קובן. אנשים שאינם סומכים במיוחד על סעד שיקבלו מהשופטים המצוינים שמינתה הוועדה לבחירת שופטים, ונאלצים לשכור עורכי דין יקרים רק כדי להשיג צדק מובן מאליו כמו כליאת חשוד ברצח.
לא ראינו בהפגנה שום שלט שהניפו נפגעי הפשיעה החקלאית בקיבוצים ומושבים ברחבי הארץ. בתקשורת נטען כי רבים מהם הצביעו בן גביר בבחירות האחרונות, בין היתר משום שנמאס להם למרוט את שער ראשם לנוכח פסקי דין מגוחכים שהושתו על המנוולים המציתים את שדותיהם. לא שמענו גם את קול זעקת בעלי העסקים המתגוררים בצפון ובדרום וחרב פרוטקשן מונחת על צווארם, בין היתר בשל ענישה מקלה. התאמצנו לשווא למצוא בקהל החוגגים שלטים של נציגי הגברים הגרושים, הנטחנים באבני הריחיים של בתי הדין לענייני משפחה המבזה ומפלה אותם לרעה. לאבות הגרושים הללו, יש ייצוג נכבד בסטטיסטיקה של המתאבדים בישראל. ייצוג החורג בהרבה מחלקם היחסי באוכלוסייה.
בדומה, לא זיהיתי בהפגנה את הוריה המיוסרים של הילדה מן הנגב אשר הותקפה מינית בביתה על ידי בדואי, ושופטת רחמנית סברה כי יש להקל בעונשו מחמת גילו הצעיר; או את מר מ. האלמוני, שהאנס שתקף את בתו בת הארבע קיבל שש שנות מאסר. בראיון רדיופוני אמר האב הזועם כי המקרה המזעזע היה יכול להימנע "אבל השופטים פה בישראל לא מונעים שום דבר". הוא הדין במאות נשים מוכות שבני זוגן המתעללים נשלחו לתקופות מאסר חינוכיות והשתחררו תוך זמן קצר, רק כדי לחזור ולהכותן. הן כנראה לא ידועות מספיק כדי לזכות ביחס מערכתי מיוחד.
מן הצד השני של המטבע, לא נראו בהפגנה שהעלתה על נס את תרומת בית המשפט להגנה על זכויות הפרט רבים נוספים, שמצאו עצמם מככבים בסטטיסטיקה של 90% הרשעות. אותה רוח קטגורית נוכחת מסתמא, בעיקר כאשר עיניינם של משרתי ציבור מגיע לערכאות, או כאשר כבודו של כבודם נפגע. כפי שאירע לאותו אומלל שהשליך נעל שהחמיצה את כבוד הנשיאה הגב' דורית ביניש, ונדון על כך לשלוש שנות מאסר. אין לדעת עד כמה כל זה נובע מנוכחותם המרשימה מדי של פרקליטים לשעבר על כס המשפט, או מגישה מערכתית מעוותת לפיה כל אדם הוא בחזקת אשם עד שתוכח חפותו. בשנים האחרונות יותר ויותר הארכות מעצר מאושרות ללא הנד עפעף, לעיתים תוך תיאום שערורייתי עם החוקר בתיק, וכל המעורבים בפרשה חוזרים לתפקידם כאילו לא קרה דבר. והודות לאישורים סיטונאיים להאזנות סתר ושימוש ברוגלות, חוקרים חדרו לחייהם האישיים לא רק של הנחקרים עצמם, אלא גם של בני משפחה וחברים, תוך הפרה חמורה מאין כמותה של זכויות הפרט.
לא מצאתי בהפגנה נוכחות של עשרות אלפי תושבי דרום תל-אביב, ביניהם שפי פז ודורון אברהמי, ממובילי המאבק נגד תופעת המסתננים הבלתי-חוקיים. במשך שנים ארוכות הם נתקלים בפסקי דין של בג"ץ, הפוסלים את הכלים שהכנסת והממשלה העמידה לאותה תכלית. פרשן 'כלכליסט' משה גורלי כתב לאחר אחת הפסילות כי על בית המשפט להיזהר בפסילת חוקי הכנסת, מייצגת הריבון שהוא העם. פסילת חוק כך טען, אמורה להיות נשק יום הדין השמור למצבי קיצון. את טורו סיים בהכרזה לפיה התערבות בג"ץ בנושא המסתננים היא: "מהלך מרחיק לכת שיחייב אותי, למרבה הצער, לתמוך בפוליטיקאים, אם וכאשר יהם חוקקו במקרה כזה פסקת התגברות עוקפת בג"ץ". כיום גורלי הוא אחד אחד המתנגדים הקולניים ביותר לרפורמת התיקון, שאימצה בין היתר את דבריו מאי-אז.
אין לי מושג כמה עורכי דין נכחו בהפגנה, אבל אני מנחש שנעדרו ממנה לא פחות. כל מי שביקש את יומו בבית המשפט על מנת לאכוף קיום תנאי חוזה למשל, יודע כי מדובר במערכת לא יעילה. מי שמבינים זאת יותר מכל הם עורכי הדין עצמם שהעלו הצעות לייעול כמו פסיקת הוצאות משפט ריאליות, שיגרמו להפחתת תביעות השווא הסותמות את המערכת מאז 'הילכת אפרופים' שנטלה מן ההליך המשפטי את הוודאות הדרושה. הוא הדין בדרישה מהשופטים לטיפול מחמיר בהתגלה עדות שקר, וחשוב לא פחות: באמצעות משוב עורכי דין על תפקוד השופטים. אהרן ברק ניהל מלחמת חורמה נגד היוזמה והצליח בסופו של דבר לחסל אותה, בטענה הידועה כי: "המשוב פוגע בעצמאות בית המשפט".
נשמע מוכר? שינויים או אפילו ביקורת על מערכת המשפט, תמיד עלולים, בדרך זו או אחרת "לפגוע בעצמאותה". גם מינוי נציב תלונות ציבור שיבדוק תלונות נגד שופטים הפך לסאגה דרמטית, בסופה נתפרה הגדרת התפקיד לשופט עליון בדימוס, שהוא מי שאמור לברר תלונות נגד עמיתיו. כפי שניתן ללמוד מכמה קביעות מבית הנציב הנוכחי הנוגעות לחבריו לשעבר לכס העליון, הציפיה כי החתול יפסיק לשמור על השמנת התבררה כאופטימית למדי.
מיותר לציין שבהפגנה לא השתתפו מפוני גוש קטיף משכבר או מי מבני משפחותיהם, אלפים רבים שנדהמו לגלות כיצד זכויות המיעוט אינן בהכרח תופסות לגביהם בבית המשפט. קולם של עשרה עליונים גבר על זה של אדמונד לוי, שטען כי תהליך ההתנתקות פוגע בזכויות היסוד של המתיישבים ועל כן אינו חוקתי ויש לבטלו. לא נמצא אז אפילו צדיק אחד מנאמני הדמוקרטיה הליברלית, שהרים קול זעקה על החיפזון בו מתבצעת ההתנתקות; היועץ המשפטי דאז מני מזוז לא מצא קשר בין ההתנתקות לחשדות הפליליים נגד ראש הממשלה שרון שהוביל את המהלך באגרסיביות, ואף נימק זאת בטענה כי בתקופת ההתנתקות היה חשש אמיתי ומוצדק כי הרשות המבצעת לא תהיה מסוגלת לבצע החלטה של הממשלה והכנסת, אלא אם בית המשפט העליון יטיל את כובד משקלו.
ניתן היה לראות בהפגנה אלפים הנושאים את דגל מדינת ישראל לצד שלטי "ד-מ-ו-ק-ר-ט-י-ה". אבל אפילו לא אחד שנשא את השלט "יהודית וגם דמוקרטית". הרעיון לפיו מדינה יהודית אינה יכולה להיות דמוקרטית ולהגן ברצינות על זכויות אדם ללא סיועו של בית המשפט, שהחל כרעיון מבית מדרשו של אהרן ברק, הפך לבון-טון באקדמיה, בתקשורת, ובקרב הפקידות הבכירה, אנשי פיננסים והייטק. שמנה וסלתה של הישראליות החדשה, המזהה עצמה עם אותן השקפות. חלק מנושאי נס הדמוקרטיה והנורמות האוניברסליות נרתמים במרץ להפוך את ישראל למדינה ליברלית-נטולת יהדות. כל אחד מוזמן לנחש בעצמו, עד כמה כל זה משפיע על ההתלהבות בה מקדמים במדינת תל-אביב חגיגות החל מהכריסטמס ועד ליום הרווקים הסיני, ואיך נדחקו לשוליים בקרב בני הדור הצעיר ט"ו בשבט ופורים, סוכות ושבועות. ודאי הדבר שלא מעט ישראלים, בין שהם מסורתיים או שאינם, מביטים בתדהמה על המורשת התרבותית-דתית החדשה הזו שהתפתחה כאן והחליטו שלא להצטרף למפגינים.
מותר גם לתהות כמה מאלו שלא הצמידו לתמונת הפרופיל שלהם את הציווי 'לך', הניפו דגלים שחורים מעל הגשרים וקיימו את הטיש בבלפור מדי שבת – בקיצור, כמה מכל אלה שלא הפסידו בבחירות האחרונות, השתתפו בהפגנת ההמונים מול הכנסת. האמת שהיו גם כמה כאלה, והתקשורת עטה עליהם כמוצאת שלל רב. אלא שמכלל הן אתה שומע לאו. הפרופיל של משתתף אקראי בהפגנות פחות או יותר זהה לזה של מצביע למפלגות האופוזיציה. מענינת במיוחד העדרותם השיטתית של ערביי ישראל מן הההפגנות הגדולות, אולי משום שהם מהווים אופוזיציה לאופוזיציה כפי שטוען יאיר לפיד. במילים אחרות, ההפגנה אולי מייצגת חלק מהציבור, אך ודאי שלא את מחצית העם כטענת המארגנים.
גם אני לא השתתפתי בהפגנה שהייתה מכובדת ומרשימה, ועל כך אין ויכוח. לא השתתפתי למרות שרוב חברי הטובים, ביניהם אנשים שאני אוהב אהבת נפש, נטלו בה חלק פעיל. אולי משום שבדומה לתגובתו של מארק טווין, שמצא בעיתון יום אחד מודעה על מותו והכריז כי השמועות על מותו היו מוגזמות מאוד, גם אני סבור שהדמוקרטיה הישראלית לא תגווע אם מערכת המשפט תעבור רפורמה מקיפה.
להבנתי, כל זעקות השבר נגדה הן חלק ממאבק על כוח. שפירושו, כפי שהסביר ברטראן דה ז'ובנל, היכולת להורות לאחרים לציית מתוקף סמכות היונקת מן החוק. זה בדיוק מה שקרה אצלנו, משעה שהמשפטנים אימצו את הרעיון המסוכן לפיו ניתן לפרש טקסט "תוך שינוי לשונו לשם הגשמת תכליתו" כפי שטען בשעתו ברק, קביעה שהפכה אותם בעלי סמכות להורות לרשות המחוקקת (מקור החוק) והממשלה לציית.
בעשותם כך הלכו המשפטנים והתנתקו מחללית האם הקרויה מדינת ישראל. המפגינים בכיכרות, נמנים ברובם על חסידי אלו שסייעו למשפטנים להתנתק מכוח המשיכה של בית המחוקקים שלנו מתוך כוונה למנוע מהם לשוב לבסיס. בין היתר משום שהודות למצבם הפריווילגי באקדמיה ובתקשורת, בפיננסים ובמערכת הביטחון (במיל'), הם תופסים עצמם עליונים על רוב מניינו של הציבור המיוצג בכנסת.
יתכן כי ההצעות של לוין ורוטמן מרחיקות לכת, ודאי שהם ירו את החץ גבוה. במקרה כזה חשוב לדון בתכניתם ולכוון אותה למטרה הראויה. אבל לא ניתן לעשות זאת בלי להכנס עימם בהקדם האפשרי לדיאלוג בונה וללא התנשאות, בלי להציב לכך תנאים מוקדמים. הכתובת על הקיר. אם מערכת המשפט לא תעבור ובהקדם רפורמה מקיפה ובכל הרמות, היא תאבד את שאריות הלגיטימציה שנותרו לה בציבור הרחב, שאותו לא ראינו ולא שמענו בהפגנות המרשימות. אם כך חלילה יהיה, מדינת ישראל תאבד לא רק את הדמוקרטיה התוססת שלה, אלא תחזור למצב הטבע שאותו הגדיר הובס כ-"אדם לאדם זאב". נדמה לי שאנחנו לא רחוקים משם היום.
אל"מ (מיל') משה (בנדה) בן דוד הוא ד"ר להיסטוריה ופילוסופיה של הרעיונות, איש הייטק וסמנכ"ל לשעבר בחברת אמדוקס. מילא מגוון תפקידי פיקוד ומטה במערך החי"ר, ומייסד פו"ם 'אפק' להכשרה בינזרועית בצה"ל.
לדיאלוג יש מטרה אחת, לקצץ כמה שאפשר ברפורמה המצ'וקמקת בין כך של לוין. כל קיצוץ כזה ירחיק עוד יותר את סוף הדיקטטורה המשפטית ויציאת עם ישראל לחרות בארצו. יפגע במצביעים הימניים המייחלים לרפורמה אפילו יותר רחבה, כמו למשל ביטול הועדה האקסלוסיבית לבחירת שופטים לחלוטין, אין צורך בהצגה של שימוע כי אין צורך בשני גופים אחד ממליץ ואחד בוחר פורום אחד שכולו פוליטיקאים יבחור.
זו תהיה הפרת הבטחות הימין לבוחריו בנוסח של בנט.
הידברות היא פגיעה במצביעי הימין לא ישרה ולא הוגנת
ממש לא ירו את החץ גבוה מידי.
אפילו נמוך מידי. מה עם ביטול זכות העמידה? גם ימנע את ההשפעות הזרות על החלטות הממשלה וגם יפנה זמן לביהמ"ש העליון לדון בנושאים עליהם הוא אשכרה אמור לדון. העומס בביהמ"ש (בבעיות אמיתיות של האזרח מול השלטונות) נובע מכך ש-60% מזמנו מוקדש לעניינים פוליטיים. תורידן את זה וראו באיזה פלא הזמנים לקבלת החלטה יקוצרו ביותר ממחצית.
השר לוין ציין שוב ושוב שמדובר רק בשלב הראשון של התוכנית.
עוד נחייה ונראה כמה גבוה הוא, רוטמן ושותפיהם מכוונים ואילו עוד בעיות הם יפתרו.
לא תמצא בהפגנות גם את דיירי הדיור הציבורי שבתי המשפט זורקים אותם מהאולם (ומביתם) לפני שיש להם הזדמנות לפתוח את הפה, כי עילת הסבירות כנראה לא תופסת לגביהם.
לא תמצא גם את עשרות אלפי חייבי הבנקים, שבתי המשפט חותמים נגדם כדבר שבשגרה על פסקי דין שמאשרים ריביות נשך שהן כמובן סבירות בהחלט לפי עילת הסבירות.
גם לא פושטי רגל שנטחנים במערכת עד דק והשופטים עושים להם טובה שמוכנים לדון בעניינם בכלל, כי הרי פשיטת רגל היא "חסד המחוקק" כפי שהגדיר זאת בית המשפט העליון, אז מספיק שתשכח לצרף רבע טופס כדי שישללו ממך את החסד הנפלא הזה.
ועוד ועוד. בית משפט עליון מנותק, שלא רואה ממטר את העם, ואחר כך מצפה שנזדעק להגנתו כשמנסים, רחמנא ליצלן, להחזיר אותו לגודלו הטבעי. ובכן, לא
לצד התהייה על היעדרות הקול הערבי ראוי גם לציין את המסתננים מאפריקה שלא טרחו לצאת להפגנה שלכאורה אמורה להגן עליהם.
מי שלא בא להפגין זה מי שלא נשטף מוחו בזרם התכנים השליליים ברשתות החברתיות שעלותו עשרות מיליוני דולרים במימון גורמים אירופאים ואולי גם בחסות הדמוקרטיים בארצות הברית
הכותב מתעלם מכמה עובדות
לא מדובר בחוק אלא בחבילת חוקים שכולם יחד הופכים אותנו לדקטטורה כדוגמא במידה והחבילה עוברת זכות הכנסת לבטל את הבחירות. אז אם יש לה זכות ללא בלם, משמע הבחירות יהיו עפי רצון השליט כלומר זאת דקטטורה.
לא לחינם בדמוקרטיה יש הפרדת רשויות ולא הכפפת רשויות , כפי שלוין ורוטמן עושים זאת.
העונשים בבית במשפט נעשים עפי חוקי הכנסת, לו הכנסת היתה מגדירה את החזקת נשק לא חוקי שהעןנש עליו שלוש שנים בפנים אז אולי היה ויכוח אם זה טוב או לא.
שום דבר ברפורמה לא מדבר על "ביטול הבחירות". זה פשוט שקר שהכניסו לך למוח.
קרא את חוק יסוד הכנסת ותבין כמה משקרים לך.
מצד שני היחידים כרגע שמדברים על ביטול הבחירות הם יועמשים למיניהם עם הספינים על "נבצרות". מי ישים להם בלמים אדון שקרן?
שלום עמית. נקודת המוצא לטיעון שלך היא שהח"כ הממוצע הוא אדם מסוכן לציבור בעוד השופט טלית שכולה תכלת. ובכן, אני איני סבור כך. אילו הפוליטיקאים שלנו היו כאלה, מדינת ישראל לא היתה מגיעה להשגים כה מופלאים ב-74 שנותיה. אחרי וככלות הכל הם חוקקו את החוקים וניהלו את המדינה. ובלי לזלזל בשופטים, אם קואליציה תחליט לבטל את הבחירות, איזה כח ממשי יש לעליונים למנוע זאת ? מה הם יחסמו את שערי הכניסה לכנסת בגופם ? בסופו של דבר בית המשפט יונק את כוחו מהציבור ואם 'הציבור' המיצג על ידי הכנסת יחליט חלילה לבטל את הבחירות, אף אחד לא יוכל למנוע זאת, גם לא בית המשפט. בתי משפט בשום מקום בעולם לא מנעו דיקטטורות ששאבו את כוחן מרצון העם. היטלר כשעלה לשלטון לא שרף את בית המשפט שתמך בו אלא את הרייכסטג על מנת למנוע מהאופוזיציה לעשות לו בעיות. זמן קצר אח"כ ביטל את הבחירות.
בסדר, בוא נסתכל על התרחיש שהצעת. לאחר שבשבועות הקרובים עוברים כל חבילת החוקים מגיעים השר לוין וח"כ רוטמן ושמים על בימת הכנסת הצעת חוק לביטול הבחירות.
ראשית, מדובר על שינוי חוק יסוד ולכן נדרשים 80 מנדטים שקשה להאמין שיהיו להם.
שנית, רבים בקואליציה יתחילו לשאול את עצמם עד כמה אנחנו בטוחים שלא נרוויח עוד מנדט או שניים בבחירות הבאות?! יתכן שהליכה לבחירות אינה רעיון רע ועדיף להצביע נגד החוק הזה.
כל זה מקטין את התמיכה בכנסת וגורם להצלחת העברת החוק לביטול הבחירות לרדת יותר.
שלישית, התקשורת מגלה על החוק וכמובן שעושה סערה מה שיוצר לחץ ציבורי נגד לוין ורוטמן שמבינים שאם הם ימשיכו לקדם את ביטול הבחירות וזה לא יעבור הם ישלמו על כך בקלפי(זכור: שניהם מגיעים ממפלגות עם פרימריז).
רביעית, ח"כים אחרים שוקלים להיתפס בתור הגיבורים שהצילו את המדינה מדיקטטורה וכך להרוויח בקלפי בבחירות הבאות ולכן גם מחליטים להצביע נגד ומתחילים לבנות את התדמית בתקשורת.
חמישית, האופוזיציה גם נלחמת בכל השופרות התקשורתיים ואנשים יוצאים לרחובות להפגנות כך שהלחץ עולה והמוטיבציה של הח"כים מסעיף 2 ו4 גדלה מה שמקל עליהם לגייס עוד תמיכה סביבם בכנסת ולבודד את לוין ורוטמן.
שישית, ככל שלוין ורוטמן מוצאים עצמם במצב גרוע יותר כך אפילו החברים שלהם פחות רוצים להיתפס כמי שתמך בהם והם מאבדים כל תמיכה מתוך הכנסת ומחוצה לה. בנוסף בני המשפחות שלהם שומעים הערות בכל פינה ורבים מתרחקים מהם מה שיוצר עליהם לחץ אפילו כשהם חוזרים הביתה.
שביעית, לאור כל זאת אנשים בלשכות של לוין ורוטמן מתפטרים כי הם לא רוצים ליפול עם לוין ורוטמ שעתידם הפוליטי כבר ממש לא מובטח וכל היועצים שלהם מייעצים נגד.
הליך החקיקה כמובן לוקח זמן ועובר דרך ועדות ושלוש קריאות בכנסת… מה שמבטיח זמן לכל התופעות הנ"ל לקרות.
בשורה התחתונה יש יותר ממספיק הרתעה ומנגנוני בלימה.
ואפילו אם כל זה קורה ואיכשהוא הם מצליחים להשיג 80 מנדטים ולהעביר את החוק לביטול הבחירות(אחרי הרפורמה בג"ץ לא יוכל לדון בחוקי יסוד)-בכל רגע יכולים להתארגן 61 מנדטים שמכל הסיבות הנ"ל(רצון להגדיל את מפלגתם בבחירות, רצון להיתפס כגיבורים, לחץ ציבורי וכו') יחליטו לבטל את החוק שלהם ולהחזיר את הגלגל לאחור.
ואם אתה חושב שזה פחות הרתעה מה שיש עכשיו, זכור שההבדל היחיד הוא שהיום יש גם שלב של בית משפט שבנוי באופן לא מאוזן וכבר התיר לראש ממשלה להזיז את הגבול ללא 80 ח"כים או משאל עם ותוך הסתרת מידע אפילו מועדת השרים. כלומר בית המשפט הזה ודאי לא מגן על הדמוקרטיה כאשר זה מתאים לו לאג'נדה. אז זה בהחלט לא הבלם החזק והחשוב ביותר, אם אתה מגיע מהצד הנכון של המפה הפוליטית.
כזה אבסורד, כבר מזמן לא קראתי.
נניח שיש כנסת הקובעת שמעתה לא תתקיימנה בחירות ונניח שהמצב החוקי הנו הפי שהוא היום (טרם הרפורמה) – אתה באמת רוצה למכור לנו שמה שימנע מכנסת זו לבצע את רצונה, זה נייר שאסתר חיות חתומה עליו? אתה אמיתי????????
זה שהצליחו למכור לך פרופוגנדה כ"כ מט*מטמת, זו לא בדיוק מחמאה.
לפיכך, אתה לא באמת בעד כל המילים הגבוהות שגנבת לעצמך. כך למשל, אינך נגד פסקת ההתגברות – אתה דווקא בעד פסקת ההתגברות (שוב, כדוגמא – אני יכול להביא עשרות כאלה על כל המילים הפומפוזיות והמנופחות מחשיבות עצמית, שרשמת),
אז אתה דווקא בעד פסקת ההתגברות, רק במקומה הנוכחי – בידי דיקטטורים בגלימות בביהמ"ש המאוד-סופר קוסמי-פשוט בין גלקטי-מה זה בינגלקטי, כלל יקומי-עליון (כבר הבנת שמילים פומפוזיות ללא כל נימוק מאחוריהן, לא עושות על אך אחד רושם?). אלה שממנים את עצמם, אוסרים על דעה אחרת בביהמ"ש (מינויה של רות גביזון, מכיר?), שאינם נבחרו מעולם אבל רוצים להיות המילה האחרונה בכל דיון ציבורי אך מעולם לא נשאו בשום אחריות לתוצאות מעשיהם.
אתה דיקטטור ותו לא וכמו כל דיקטטור, אתה עוטף את דעתך הלא מבוססת במילים גבוהות. גם פוטין מדבר על מלחמה בנאציזם. מלחמה בנאציזם היא ללא ספק מעשה ראוי, אך כל קשר בין מעשיו ונימוקיו של פוטין לבין מציאות, זהה לקשר בין הסיסמאות שלך למציאות.
אני באמת לא מבין את המאמרים האלה
אנשים כאן טוענים שאין שקילות כמעט מלאה בישראל לבין הקמת ממשלה להשגת רוב בכנסת בכל הצבעה?
אנשים כאן טוענים שאוסף החוקים המוצע לא יכפיף את הרשות השופטת לכנסת ?
כל המנגנון קורס ל״הרוב קובע״ וכל המלומדים כאן בסדר עם זה ?
אתם טוענים שכל שיעורי האזרחות וכל העניינים על שלוש רשויות זה פשוט אוסף שטויות ?
באמת מנסה להבין
לגבי הכנסת והממשלה – לא היית כאן בשנים האחרונות?
במדינה דמוקרטית כל הרשויות שוות ומאוזנות. כרגע הכנסת כפופה למעשה לביהמש והכוונה היא לתקן.
הרוב אכן קובע, אלא אם אתה חושב ש-15 איש בלתי נבחרים צריכים לקבוע. זה בסדר לחשוב ככה רק שזו אינה דמוקרטיה, זו אינה הפרדת רשויות וזה בטח לא כתוב בשום ספר אזרחות.
שמחנו לעזור.
הייתי, וזו בדיוק הנקודה שלי. יש כאן שקילות מלאה בין כנסת לממשלה. כשאין/יש רוב בכנסת אז אין/יש ממשלה ולהיפך, בניגוד לכמה ארצות אחרות שהדמוקרטיה שלהם לא מתנהגת ככה, ומציעי הרפורמה משוים אותנו בטעות אליהן.
הכנסת והממשלה זו רשות אחת אצלנו. אני לא חושב שאני אומר שום דבר שנוי במחלוקת כאן.
תהיו כנים עם עצמכם. 15 איש קובעים? הם בונים כבישים? יוצאים למלחמות? גובים מיסים? חולשים על תקציבים אדירים? מתקצבים פרוייקטים וארגונים לפי שיקוליהם ? לא באמת. כן, הם משפיעים על תהליכים, וגם לפעמים עושים טעויות, כמו כולם, וגם לפעמים נותנים משקל יתר לערכיהם, כמו כולם. אבל הם לא ״קובעים״ במובן הנורמלי של המילה.
ושוב, מישהו פה טוען שאין ברפורמה הכפפה של הרשות השופטת לממשלה ? גם אם אותו אדם חושב שהרשות השופטת חזקה מדי היום ?
אנחנו מסכימים על זה ש״הרוב פחות או יותר קובע״ זה רכיב הכרחי אך לא מספיק של דמוקרטיה?
אני באמת לא חושב שזה מסובך, אז אשמח לתשובות פשוטות,כנות ובעיקר לא סרקסטיות, כי מה שאני באמת מנסה להבין אם רוב תומכי הרפורמה פשוט בסדר עם רשות שלטונית אחת, או שאיכשהו לא מבינים שאנחנו קורסים לתוך רשות שלטונית אחת, שלפי כל מה שראינו בהיסטוריה העולמית. היא תחנה בדרך לדיקטטורה
כל הטענה שלך היא איש קש אחד גדול ומשעמם. בזבוז זמן
אם היית "באמת מנסה להבין",
אז לא היית רושם דעות שאף אחד לא במאמר לא אתה "מגיב" ולא בתגובות – לא כתב, אבל עבורך זה "אנשים כאן טוענים".
ספר לשוקן שאתה צריך סיסמאות חדשות בשביל למכור לאזרחי ישראל שאתה "באמת מנסה להבין". אולי תנסה "אנשים כאן טוענים שמצה לפסח חייבת להיות עם דם של ילדים נוצרים"?
ורק כדי להראות שלהבדיל ממך, אני ועל בסיס הכתוב כאן בתגובות, גם מגיבים נוספים, חשבנו על הדעה אותה אנחנו מציגים והיא באמת מבוססת לוגית, אגיד – שאם זה מפתיע אותך שהרשות השופטת אכן כפופה לחקיקה של הרשות המחוקקת (זו הנבחרת), אז מה שלמדת אלה לא היו שיעורי אזרחות אלא שירי הלל לאפיפיור ירום כבודו אהרון ברק, אשר כדור הארץ והדמוקרטיה הבין גלקטית קיימים רק בזכותו ובשניה שהוא לא ירצה להעניק לי אישור על דמוקרטיה, כדה"א יעבור לגלקסיה אחרת והיקום יתכנס לסינגולריות. סינגולריות דמוקרטית כמובן.
התגובה האחרונה היתה מעליבה למדי. המון מלל על מנת לפקפק במניעיי ולחבוט עוד קצת באהרון ברק. בסדר. אתייחס לרסיס היחיד שהוא פחות או יותר לגופו של עניין:
הרשות השופטת כפופה לחקיקה של הרשות המחוקקת?
כן, גבולות הגזרה שלה אכן נקבעים על ידי החקיקה של הרשות המחוקקת, אבל תוך תנאים הכרחים:
1. רשות מחוקקת עצמאית. כמו שהסברתי כבר, אין בישראל רשות מחוקקת עצמאית.
2. זהות השופטים עצמאית פחות או יותר מהממשלה. אסור שישאבו את כוחם אך ורק ממינוי של הרשות המבצעת.
3. לשופטים חייב להיות מיושם מרחב ביקורת על חקיקה.
אפשר לראות את כל התנאים האלה מיושמים בצורות שונות בדמוקרטיות שונות ברחבי העולם, אך בישראל אנחנו פחות או יותר זונחים את כולם.
בלי התנאים האלה, הרשות השופטת הופכת להיות מעשית כפופה לרשות המבצעת. ולכן, כפי שכבר הסברתי, אנחנו קורסים לרשות אחת.
הפוך.
קודם כל כתבת "אנשים כאן טוענים ש…" בעוד שלא תמצא תגובה אחת התואמת כל אחת מהטענות שהמצאת ואתה מתלונן שהמגיבים לך שמו לכך לב? מי שמנסה להבין, שואל שאלות פתוחות ולא מייחס אמרות שאף אחד לא אמר ואחרי זה מצפה שכל אחד יוכיח שאין לו אחות. נטל ההוכחה הפוך לגמרי – וגם אם בכוונתך להתייחס למשהו שמישהו אמר, הבא את דבריו המלאים ולא "אנשים כאן טוענים ש…". זה חד משמעית מצביע לא על כוונה להבין אלא על כוונה להוליך שולל את הדיון – גם אם אינך אוהב לשמוע ששיטותיך שקופות ורחוקות שנות דור מ"באמת מנסה להבין".
שנית, לעניין כל מה שהוספת וכמו שכתבתי בתגובתי המקורית, במטרה להוכיח שדעתי מבוססת ומנומקת – שוב אתה מעלה טענות ומבסס אותן על דעתך הפרטית. ללא שום עובודת, התייחסות לשיקולים במציאות, השוואה לאופציות חלופיות – כלום. פשוט ככה זה כי קבעת (לדעה פרטית לא קוראים "הסברתי").
אמחיש זאת בדרך אחת: ניקח לשם דוגמא את טענתך כי "רשות מחוקקת עצמאית. כמו שהסברתי כבר, אין בישראל רשות מחוקקת עצמאית."
היות וברור כשמש, שכוונתך לרשות שופטת (או שעכשיו אתה רוצה לטעון שהרשות המחוקקת בישראל איננה עצמאית?) אז טענתי היא שלא רק שהרשות השופטת בישראל עצמאית, היא עצמאית יתר על המידה. עצמאית עד כדי כך, שהיא עצמאית מהעם. מדוע? מה הם הנימוקים שלי? אלמנטרי ביותר – אין ולא קיים בישראל בלם אחד כלפי הרשות השופטת. רוצה להוכיח שאני טועה? גם אלמנטרי ביותר. פשוט ציין בלם אחד *קיים* (!) כלפי הרשות השופטת. כן, זה הכל. רק אנא שים לב לנקודות הבאות:
עזרה א) בלם כלפי רשות כלשהי, נמצא בהגדרה (ההגדרה במדעי המדינה ו/או משפטים, אם אתה מעוניין) בידי רשות *אחרת*. דעתו הפרטית של שופט, במה הוא רוצה לטפל ובמה לא, אינה בלם.
עזרה ב) לא רק שבלם כלפי רשות א, חייב בהגדרה להמצא בידי רשות ב אלא שיש הבדל מהותי גם בסופיות הדיון בין 2 הרשויות (2 הנבחרות לבין השופטת). בעוד שהחלטות הרשות השופטת הופכות להיות חלוטות (כולן ללא יוצאות מהכלל, לכל היותר לאחר ערעור אבל ערעור הוא פונקציה של זמן, בסוף 100% מהן חלוטות) ואי קיומן זו שבירת כלים חמורה מאוד במשטר דמוקרטי (כמה פסקי דין אתה מכיר שלא קויימו ע"י רשויות המדינה?), אז החלטות הכנסת ו/או הרשות המבצעת הן לעולם כחומר בידי יוצר של הרשות השופטת.
אף פעולה/החלטה/כוונה שלהם אינה חלוטה ובית המשפט עושה בהן כבתוך שלו (להזכיר לך את "שר הבטחון הסביר" של האפיפיור ברק? [בג"ץ 3267/97, aka בג"ץ רובינשטיין] אגב, מי היה אותו "שר בטחון סביר" שדבריו מצוטטים בפסק הדין? האם האפיפיור ברק היוועץ בכך וכך שרי בטחון והשווה את דעתם לדעה מושא התביעה שלפניו? הוא התיעץ מי מגורמי הבטחון והשווה את דעתם? לא ולא, הביטוי "שר הבטחון הסביר" זהו תכסיס. תכסיס רטורי ותו לא. ברק מעולם לא התיעץ עם מישהו ולא התכוון להתיעץ. שר הבטחון הסביר הנו ברק עצמו וזהו תכסיס, מכיוון שבמקום לרשום את דעתו בתור דעה – הצגת דעתו האישית כאילו באה משר בטחון, נותן כסות אחרת לגמרי למה שהוא בעצם , דעה פרטית ומסתיר זאת וההסתרה מכוונת. אין בעיה משפטית לקרוא לדעתו הפרטית של ברק "שר הבטחון הסביר". אך יש בעיה אתית עצומה. ברק מעולם לא כיהן בתפקיד בטחוני ואין לא כל הכשרה לכך. התכסיס זהו תכסיס, כיוון שברק עשה בו שימוש במטרה ברורה להקשות על החושבים אחרת, לתקוף את דעתו – ע"י הצגתה כאילו באה משר בטחון אלום כלשהו [ועוד "סביר"], במקום לכתוב את האמת שזוהי דעתו הפרטית. סה"כ).
אז בכל אופן, אף פעולה/החלטה/כוונה שלהם אינה חלוטה ובית המשפט עושה בהן כבתוך שלו. זהו פער כוחות עצום בדיון הציבורי, המשאיר את המילה האחרונה בכל דיון ציבורי (מה שמגיע לעליון, נכון – אך האמן לי שלא מעניין אותם האם סגרת מרפסת ללא טופס מתאים – המשת"פים שלהם בארגונים ה"אזרחיים" לכאורה, כבר יתנו להם את ה"הזדמנות" להחליט בנושאים שבאמת חשובים למפלגת מר"צ), משאיר את המיהל האחרונה בכל דיון ציבורי בידי חונטה לא נבחרת של פקידים הממנה את עצמה ולעולם לא נושאת בשום אחריות לשום תוצאה של החלטותיהם.
עצם ההבדל הזה, הנו כבר דיקטטורי. חונטה לא נבחרת, המשבטת את עצמה (לא שמעת על הליך "מינוי" פרופ' רות גביזון?) מחליטה החלטות שאף אחד במדינה לא יכול לערער עליהן, בנושאים הכי יסודיים למדינה ואתה רוצה שנאמין כמה הם מסכנים ולא עצמאיים?
עזרה ג) הליך מינוי איננו בלם. אני יודע שבמחנה שלך מרבים לספר שזהו בלם אך זהו שקר אבסורדי וכ"כ גס, עד אשר קשה להאמין שאנשים לא צוחקים כאשר הם שומעים טענה מגוחכת זו. מדוע? מהסיבה הפשוטה, שע"מ לשמש בלם, מינוי היה צריך לקרות אחרי ששופט נתן החלטה לה אנחנו מתנגדים ואתה בולמים. הרי ההתנגדות והבלימה שלנו הם כלפי החלטה, נכון? לא כלפי בן אדם כולו? מתחיל לראות את האבסורד?
אז יש רק בעיה אחת בכל הסיפור לפיו מינוי לכאורה מהווה בלם (ונעזוב כרגע את השאלה, מי ממנה את השופטים – אני יודע שזו שאלה חשובה אבל זו לא הדוגמא מתוך דבריך שבחרתי). מינוי פשוט קורא **לפני** כל החלטה ששופט X נותן. לא אחרי. זה אבסורדי לטעון שמינוי מהווה בלם כלפי הרשות השופטת (מינוי הוא דבר חשוב ורק אנשים ראויים צריכים להיות מקודמים, אך כאמור אנחנו לא עוסקים כאן בהליך המינוי ושיקוליו אלא בבלמים *קיימים* כלפי הרשות השופטת), בדיוק כמו שזה אבסורדי לטעון שמרגע ששופטיפ xyz מונו, אין ולא תיתכן לנו כל התנגדות להחלטותיהם (זהו דיקטטורה, אם כבר). אז מינוי ממש, אבל ממש לא מהווה בלם.
רוצה לסתור את דבריי? להוכיח כמה רשויות אחרות מגבילות את הרשות השופטת? ולכן אינה עצמאית? שלא נדבר על עצמאית יתר על המידה, עצמאית מהעם עליו היא פוקדת. קדימה, הבא בלם העומד בהגדרת הבלם בין רשויות (לא המצאה שבחרת ונוחה לך אלא משהו העומד בכל הדרישות בהגדרה) והפכך את כל מה שכתבתי. קלי קלות.
קודם כל נראה שיש אי הבנה מאיפה אני בא, ולכן הטענות על ״איש קש״. מקבל את הטענות, ומבהיר:
נקודת המוצא שלי היא ציטוט המחבר בתחילת המאמר שלא ניתן להבין דבר בלי להבין את ניגודו.
אז הנה אני כאן, באתר שמוקדש רובו ככולו לדעה המנוגדת לשלי (ואני לא מנסה להחביא אותה.אני בטח לא אובייקטיבי, אבל לפחות אני יודע את זה).
בניגוד למה שהבנת ממני, התכוונתי למה שאמרתי הרשות *המחוקקת* שלנו אינה עצמאית כלל. הסברתי כמה פעמים את טענתי למעלה ואתה מוזמן לעיין בטענות ולהגיב. חוסר עצמאותה של הכנסת אכן יצר חלל שבית המשפט העליון נכנס אליו במקומות מסויימים. אתה רוצה לשנות את זה ? בבקשהֿ, אבל תייצר מודל הוליסטי שבאמת יכול לעבוד. אתה רוצה לייצר מודל שאפשר לבקר החלטת בית משפט ? אולי, אבל פשוט לאפשר לקואליציה (היינו, ממשלה) להגיד לא ?
באמת?
בלמים לבית המשפט? פשוט מאוד : לבית משפט אין תקציב של חצי טריליון שקלים כמו לממשלה, לבית משפט אין מערך אדיר שמממש את מדיניותו. בית המשפט לא יכול לחרוץ גורלם של מאות ואלפי אנשים ביציאה למלחמה, בית המשפט אינו משכן חצי מיליון מתיישבים בשטחים שכבשנו במלחמות, שהממשלה החליטה לצאת אליהן (ואני לא בא כאן לבקר את מפעל ההתנחלויות כלל וכלל, או את מלחמות ישראל. זה בכלל לא הנושא, זו רק דוגמה). בית המשפט האקטיבסטי ביותר הוא עדיין פסיבי מאוד ביחס לרשויות האחרות. בית משפט לא יכול להתבטא בתקשורת בעוצמה ובתדירות של הרשויות האחרות. ויש עוד בלמים רבים. בלם הוא לא בהכרח רשות שפוסלת פעולה של רשות אחרת, אלא כח ועוצמה של רשות אחת שמגבילים את השני.
נכון שהחלטות של בית משפט מקבלות זרקור בעיתונות, ואפשר להיתפס לעוולות ועינויי דין שלעיתים נגרמים ממנו, אבל בסוף, אין מקום להשוואה בין הסמכות והעוצמה וההשפעה של הרשות המחוקקת-מבצעת (כן, שוב, בישראל זו רשות אחת) לבין בית המשפט. כשאתה אומר חונטה, אני לא יכול שלא לחשוב שאתה יודע שאתה מגזים. חונטה? באמת?
ושוב, אני בא לשאול את השאלה ההפוכה. מה יתן בלמים לכח האדיר וחסר מעצורים שהרשות המבצעת נותנת לעצמה כאן? אני לא מצליח לחשוב על כלום. מלחמה תמידית בין רשויות זה דבר בריא, אבל פה אתה נותן את הנשק לרשות המבצעת את נשק יום הדין.
ולסיכום, אני יודע שקשה להימנע מציניות, סרקסזם וגוזמאות. גם לי קשה כישראלי חכמולוג, אבל אשמח לתשובה כנה ולא פוגענית.
אשמח להסבר לגופו של עניין על מה הופך את הטענה לאיש קש, או שאולי זו פשוט דרך להתחמק מדיון אמיתי, רציני, וחסר עלבונות, על ידי שימוש במונחים פסודו-אינטלקטואליים כמו איש קש ?
הפוך.
אתה זה שצריך להביא סימוכין לדבריך. לפני שאתה "מגיב" על משהו, הבא את הציטוט המדויק. אחרת, כבר הפסקת להרביץ לאישתך?
אני יודע שלא כתבת שאתה מרביץ לה, פשוט הבנתי מדבריך שלהאשים ללא כל סימוכין לדבריי זה בסדר ואתה עכשיו צריך להוכיח שאתה לא מרביץ לה.
אז על מנת לנהל דיון, תביא ציטוטים מדויקים לדברים להם אתה "מגיב" וכל עוד זה "לא ברור", אז הדבר הפסאודו אינטלקטואלי, אלה אכן הדברים שלך. רוצה להשתתף בדיון ציבורי? בסדר גמור. תביא ציטוטים מדויקים עליהם אתה מתבסס. זו לא רשות בדיון ציבורי. זו חובה. אתה לא יכול להמציא מה שבא לך ואחרי זה לדרוש מכולם להוכיח שזה לא ככה. זו בדיוק הגדרה של איש הקש. ההסבר ברור? כי אם לא, אז מדוע אתה עדיין צריך להרוג ילדים נוצרים בשביל להכין מצה?
דיון ציבורי זה מבורך אבל יש כללים ללוגיקה ואם "לא ברור" שלטפול האשמות זהו כשל לוגי, אז חסוך לכולנו את ההצגה.
הבחירה בידיך. תרשוב תגובה מבוססת לוגית, תקבל תגובות מבוססות. תרשום המצאות, גם אם קראת אותם אצל שוקן, תקבל תגובות המסבירות שכתבת המצאות וזהו אכן כשל לוגי. הבחירה בידיך, איזה סוג דיון אתה מתחיל.
לא מסתדר לי – כל הטיעונים והדוגמאות הן שבית המשפט עשה טעויות או התעלם מציבורים שלמים שלא מקבלים את הצדק המגיע להם.
אוקי, אז איך זה מסתדר עם ההצעה לפתרון של החלשת בית המשפט מול ה״רוב״? אז מה יקרה כש״הרוב״ יקבע מי השופטים? למה זה יפתור את הבעיה?
אם אני מבין נכון, אז ל״רוב״ החדש של היום אכפת מאוד מאבות גרושים (לדוגמא) ולכן סוף כל סוף הם יקבלו צדק בזכות השופט שהרוב יכניס לבית המשפט.
ועכשיו מה עם המיעוט שבמקרה לא מתאים לרוב של היום? מה עם הערבים? לא נראה לי שלרוב של היום יכאב יותר מדי לגלות שהצדק מתמהמה להגיע אליהם, אני טועה?
ונשים מוכות? האם הקואליציה הזאת ששברה שיאים של ייצוג נשים שלילי היא זאת שעליה נסמוך בדאגה למוחלשים של החברה?
ומה כשה״שמאל״ יחזור לשלטון וכיבכול ירצה להזניח שוב את האבות הגרושים – האם אז זה יהיה בסדר שבית המשפט זורק אותם לרחוב?
כל הביקורת שיש על בתי המשפט (שיש בה הרבה מאוד אמת!) לא מתחברת עם הפתרון המוצע. תציעו פתרון מערכתי אמיתי ולפחות תנסו להראות את ההגיון מאחוריו
הבנו שהכנת רשימה, מי לפי מה שהמצאת לא חשוב לקואליציה הנוכחית. אפשר להאשים אותך גם במשהו (למשל בתמונת מראה לרשימה שלך?) או שזה כבר ברור שלהתחיל מלנסות ולתפול האשמות מומצאות על הצד השני, זהו לא בדיוק טיעון מנומק ומבוסס לוגית? אין כל בעיה להתנהל בהאשמות. יש מאות כאלה שאני יכול להתחיל את הדיון, מלהאשים אותך בהן. זה "דיון" שאתה רוצה?
מה הטיעון המדויק שלך? כי אם בכוונתך לקבל תשובה על השאלה שלך ולא לספר שצריך תוכנית קוהרנטית מולטידמוקרטית פלורליסטית סימביוולנטית רבגוונית נייטרלית אומניקולורית, הצג שאלה מדויקת ויהיה ניתן לנהל דיון.
המשפטים בתגובה שלך שסיימת בסימני שאלה, קיבלו מענה כל כך הרבה פעמים אפילו בתגובות למאמרים האחרונים באתר זה וכמובן במאמרים עצמם, עד אשר לא לקרוא אותם, זו עצלנות אנטלקטואלית. אם יש שאלה מעבר או משהו לא ברור, כאמור שאל אותו כאן ויהיה ניתן לנהל דיון בכיף.
השאלות לא קיבלו שום מענה. אף פעם. בוא נצא מנקודת הנחה שבית המשפט הישראלי כרגע הוא שיקוץ דיקטטורי שחייבים לתקן. אוקיי. עם הסתכלות קדימה, פוסט רפורמה, איזה גורם ממשל במדינה יוכל לבלום את הקואליציה ?
אם אתה לא מסוגל להבין ספר אזרחות בסיסי לכיתה ח' זו בעיה שלך, לא שלנו.
עוד התנשאות והתחמקות. אבל דיקטטורה זה בעיה של כולנו. מי יוכל לבלום את הקואליציה ?
בחיי שאני לא מבין איך אתה לא משעמם את עצמך. לך תחסום איזה כביש או תנשך שוטר, ותניח לנו
באת להטריל אז מתייחסים אליך כמו לטרול. הבנת טרול?