ציד המכשפות המקצין בקרב חלקים בשמאל משבש את הדיון הציבורי ומונע כל ניסיון הידברות
בשעות הלילה של יום שני השבוע, נפל דבר במחנה השמאל בישראל. לא התבוסה הצורבת בהצבעת הקריאה הראשונה על חלקים מהרפורמה לתיקון מערכת המשפט; גם לא העובדה שמערכת מחאה משומנת בסיוע תקשורתי כבד, ואפילו ניסיון אלים לחסום את ח"כ גוטליב מלהביא את בתה בעלת הצרכים המיוחדים למסגרת החינוך, כשלו מלהשיג את מטרתם. כאשר עלה הבוקר על יום שלישי, היה נדמה שמרבית המרמור במחנה המתנגדים מתרכז דווקא בסיבה אחרת לגמרי: חברי הכנסת של האופוזיציה העזו לחייך לראש הממשלה.
רגע האסון התרחש כאשר ח"כ בועז טופורובסקי נכנס למליאה במהלך נאומו של שר המשפטים לוין ולאחר שנעדר מהכנסת בשל פציעה בתאונת דרכים.
חבריו ל'יש עתיד' ניגשו לברכו, וכאשר לוין עצר לרגע את דבריו גם חברי הקואליציה כולל ראש הממשלה נתניהו קמו ממושביהם, לחצו ידיים והחליפו ברכות. לכאורה הפוגה רגעית בתוך מרתון דיונים מתיש ודרך נחמדה להכניס את חודש אדר המשמח, אבל עבור ציידי המכשפות בשמאל הוא התברר כדגל אדום בוהק.
ח"כ בועז טופורובסקי נפצע בתאונת דרכים והגיע הערב עם סד למליאת הכנסת להצבעה, התרגשות גדולה נרשמה סביבו מצד הח"כים ואז הגיע רה"מ נתניהו לברך אותו על שובו.
קחו 44 שניות. pic.twitter.com/d3NGW1tUN4
— Yanir Cozin – יניר קוזין (@yanircozin) February 20, 2023
התגובות הזועמות מיהרו לזרום, בתחילה בגל גידופים ברשתות ובהמשך גם באולפני הטלוויזיה ובערוצי הרדיו.
בן כספית פצח במונולוג תוכחה נוקב נגד טופורובסקי "הכסיל" לדבריו, על כך שהעז להאיר פנים לנתניהו, ובני גנץ שהעז לחייך ליריב לוין, "המתנקש הראשי". כספית אף הלך צעד אחד קדימה ותבע מהאופוזיציה: "לא צריך לדבר עם האנשים האלה, לא הייתם צריכים להצביע בכלל!".
מגישי תכנית הבוקר של ערוץ 12 דרשו מח"כ מאיר כהן הסברים מדוע הניח את ידו בחיבה על השר שלמה קרעי, והטירוף נמשך עוד ועוד. נחסוך מקוראינו את הקללות הקשות שהטיחו מצביעי השמאל בנבחריהם, אותן ניתן למצוא בשיטוט קצר ברשת.
חלק מאנשי 'יש עתיד' אכן נכנעו ללחץ החברתי. ח"כ ולדימיר בליאק מיהר לפרסם ציוץ די מדהים של הלקאה עצמית, בו ניסה נואשות להסביר כי חיוכו לא היה מכוון בכלל לנתניהו, והתנצל על התמונה שצולמה. גם ההתנצלות המביכה לא עזרה במיוחד, וצייצני השמאל המשיכו להכות בו ללא רחם, במסגרת איבוד עשתונות כללי.
בשם השנאה לנתניהו הכל כשר
בן כספית מאבד את זה בשידור pic.twitter.com/2f7ZGFccBa— אביחי חדד avihai haddad (@avihaihaddad) February 21, 2023
מה ניתן ללמוד מהאפיזודה המוזרה התורנית שמספק לנו השמאל הישראלי? ראשית כל, היא מלמדת לא מעט על הכוונות האמיתיות ומטרות "המחאה" נגד יוזמת התיקון במערכת המשפט. אנשים רבים שיצאו להפגין גילו לאכזבתם כי שימשו כלא יותר מכלי משחק בידי פוליטיקאים ציניים ומסיתים אחרים. כל ההפגנות בעולם לא יכולות לשנות את הנסיבות הפוליטיות הנוכחיות, ומראש לא היה להן סיכוי להשפיע על הצבעה כזו אחרת.
אגלה לכם סוד – אנשים שעובדים ביחד באותו המקום הופכים לעיתים לחברים. גם בכנסת, הרחק מעדשות המצלמות, פוליטיקאים מימין ומשמאל יושבים לארוחת צהריים, נפגשים לקפה או צוחקים בשיחה ידידותית במסדרון. כמעט שכחנו, אבל גם במליאה עצמה היו נהוגים פעם כבוד הדדי והגינות מקצועית מינימלית כראוי לבית הנבחרים – ברגעי ניצחון, ברגעי הפסד וגם סתם בשגרה. מצב אנושי טבעי שעבור קומץ הפנאטים בשמאל מהווה פשע ללא כפרה.
מאיר כהן במשך 11 דק עובר עליהום מטורף בחדשות הבוקר.
למה??
כי הסכים לחייך ולהתחבק עם חבר אופוזיציה.
הם לא רוצים הידברות הם רוצים מלחמה!!@MKmeircohen pic.twitter.com/OkaunqO4C2— טל רימר (@TalRimmer) February 22, 2023
אלא שתגובת ההמון נושא הלפידים וההתקפלות המהירה של חלק מאנשי האופוזיציה מרמזות על מרכיב נוסף. בשם מחאה קיצונית ואלימה, כל מי שסוטה לרגע מן השורה חייב להיות מוקע פומבית, אם לא להוקיע את עצמו כמיטב המסורת הקומוניסטית. זו גם הסיבה שבסופו של דבר יאיר לפיד מסרב לכל ניסיון הידברות או פשרה, ורק מגביר בכך הסיכוי שיפסיד. אם היה מעז להגיע לשולחן הדיונים, ואולי בכך גם מצליח לרכך מעט את הרפורמה, אפילו ההישג הפוליטי הזה לכאורה לא היה עומד מול החטא המוחלט של עצם ההסכמה לדבר עם הימין וקיתונות הבוז שהיו נשפכות עליו.
בכך למעשה מצביעי השמאל, יחד עם מנהיגיהם בכנסת, מבזבזים ביחד כל אפשרות להשפיע. זו מגמה שלא רק פוגעת בדיון הציבורי, אלא גם מביעה בוז לכללי המשחק הדמוקרטיים בכלל. ואכן, קצב האירועים בינתיים מצביע על כיוון אחד בלבד. מחאה שממשיכה להקצין, פוליטיקאים בשמאל שרועדים מפחד, אבל אפס הישגים פוליטיים. אנרגיה עצומה של מחנה שלם מתמקדת אך ורק בשלילה, בחרמות ובאיומים. לכן, עד שמישהו בשמאל יתעורר אולי וינסה להוביל סוג של חשבון נפש, נשמע מהם בעיקר צעקות והתנצלויות. הרפורמה להשבת הדמוקרטיה לישראל תמשיך להתקדם כמתוכנן.
פוליטיקאי שמאל יקרים, הקשיבו לכספית והפסיקו להצביע!
כך יהיה לנו הרבה יותר קל להעביר תיקונים נצרכים!
אוח, הטרלול.
חוסר המסוגלות להכיל פשרה מזיק לשמאל כבר שנים.
ראשית, אין 61 מנדטים בין ביבי לטיבי ומכאן שכדי להקים קואליציה הם יצטרכו להתפשר עם בעלי דעות אחרות-חלקים מהליכוד, חרדים, ציונות דתית ו/או ערבים. אבל למעט החריג היחיד-רע"מ, גוש המרכז-שמאל פשוט לא מוכן להציע פשרות מינימאליות לאף אחד מהנ"ל(לדוגמה, אם היו מוותרים לחרדים בנושא הגיוס כמו שנתניהו מוותר סביר שהיה להם קל לשכנע את החרדים לעבור גוש).
אפילו כשהם הצליחו להקים קואליציה בזרת כמה מלגות שהיו מוכנות להמר נגד כל הגיון ותוך התעלמות מעמדות מצביעיהן-ראשי האופוזיציה דהיום לא היו מוכנים לזרוק עצם למצביעי אותן מפלגות מה שבסוף התפוצץ להם בפרצוף.
אותו דבר רואים במערכת המשפט שלא מסוגלת לסבול ייצוג הוגן והשמעת כלל נימוקי הימין בבית המשפט(על אף שיש בידם לוודא שהשופטים לא יקבלו את אותן הטענות)ולא וכנים להתייחס לאותן תפיסות אפילו בדעת המיעוט. פלא שבסוף הימין מאס במערכת המשפט?
אנשים אומרים שזה אירועי קפיטול בשביל להיות פוליטיקלי קורקט, אבל בפועל זה אירועי BLM לייט. לפחות הם לא שורפים ערים עדיין, זה גם משהו.
אז זה לא הולך להפסיק. גם אחרי הרפורמה. וזה גם התחיל לפני הנאום של לוין בכלל. זה התחיל כמה דקות אחרי שהקלפיות נסגרו, וניסו לאפשר לערבים להתפרע ולזייף את תוצאות הבחירות טיפה. בפעם הבאה הניסיון הזה יהיה הרבה יותר מאורגן, ולא משהו שזרקו לאוויר בדקה האחרונה.
—
המפלגה הדמקטטורית בארה"ב מכתיבה את הסטנדרט החדש של השמאל הנאור (כמו שמוסקבה עשתה בעבר) והסטנדרט החדש זה אירועי BLM לייט לפני ובעיקר אחרי הבחירות. (אם הם הפסידו – בארה"ב הם ניצחו, או "ניצחו", ולכן זה הפסיק אחרי הבחירות).
אין יותר לגיטימציה תקשורתית-ממסדית שמישהו אחר ינצח בבחירות. רק לנאורים והיפים מותר לנצח.
הדמקטטורה המערבית המצויה מתקרבת עוד ועוד לצורתה הסופית.
מי בימין עוד מאמין בכלל שאפשר להידבר איתם? ואיפה הייתה ההידברות בהסכמי אוסלו ובגוש קטיף ובחתימה הלא חוקית על מסירת משאבים לארגון הטרור האנטישמי חיזבאללה?
בימיו הראשונים של חודש אפריל בשנת 1967,
שאלו תלמידיו של רון ג'ונס, מורה אמריקאי להיסטוריה, בכיתה י' של בית הספר תיכון "Cubberley" בפאלו אלטו, קליפורניה –
כיצד אזרחי גרמניה הדרדרו לבצע פשעים נוראים כמו מלחמה עולמית, תורת הגזע ולבסוף, השואה (לא שהיית מחאה רבה גם כנגד אירועים ציבוריים שקדמו לשואה, כמו ליל הבדולח)?
הם היו אזרחי המדינה בין המתועשות ביותר ומהמתקדמות ביותר מדעית (אלברט איינשטיין היה גרמני, ורנר הייזנברג היה גרמני, מקס פלאנק היה גרמני, מקס בורן היה גרמני ואם אנחנו כוללים את האנשלוס אז קורט גדל היה אוסטרי, נראה לי שהבנתם את ה"קטע") ותרבותית. בכל חברה יש קומץ אלים, אבל מכאן ועד אושוויץ-בירקנאו, זה המרחק בין שמיים לארץ. החצי הראשון של המשפט הקודם, זה ביריון – שללא ספק מציק ומפריע לשכנים אך החצי השני, זה מדינה (ליתר דיוק, ציבור) בהפרעה ו/או הכחשה. כדי שאושוויץ-בירקנאו יכלו לקום, נדרשים לא רק בריונים (אבל הם נדרשים כמובן גם) אלא עוד הרבה גווני שחור ואפור בדרך, כולל אלה שעוצמים עיניים בדרך ובעצם מאשרים בשתיקתם.
לרון ג'ונס לא היית תשובה טובה. הוא ניסה להגיד כמה דברים על לחץ חברתי, מנהיגות כריזמטית של היטלר (ימ"ש), פולחן האישיות של אדולף היטלר (ימ"ש), פסיכוזה המונית – כל התשובות הגנריות של מורים להיסטוריה. אך אלה לא הועילו. לא רק שתלמידיו לא השתכנעו, עד היום נמשך המחקר כיצד זה באמת הצליח לקרות ואנחנו מדברים על שנת 1967.
במקום להציע עוד ועוד הסברים תיאורטיים, שלכל אחד מהם היה קשה למצוא הוכחות לקיומו במציאות, רון ג'ונס החליט להדגים לתלמידיו.
יום ראשון:
הניסוי התחיל בדרישה לבצע פעולות פשוטות – מה שרון ג'ונס בחר, היה לתפוס את מקומות הישיבה בכיתה תוך זמן קצוב (מס' שניות) שבאופן כמה שפחות רועש. היעד היה לעשות זאת בשקט מופתי ובזמן. ג'ונס כתב על הלוח "חוזק באמצעות משמעת" והדגיש בפני הכיתה את חשיבות המשמעת. התלמידים נדרשו לשבת עד הצלצול לסיום השיעור, נדרשו לעמוד על מנת לשאול שאלה או על מנת לענות לשאלת המורה. כל פנייה למורה הייתה צריכה להתחיל ב"מר ג'ונס", והפנייה היית צריכה להיות מנוסחת בשלוש מילים או פחות.
ג'ונס ביצע מספר רב של חזרות ודרש מהכיתה משמעת מוחלטת לכלליו לעיל. כבר בסוף אותו יום, הושג שיפור משמעותי מאוד בעמידה בפועל בכללים אלה, כגון ישיבה תוך הזמן הקצוב, בסוף היום, התלמידים הצליחו להכנס לכיתה בשקט מופתי ולתפוס את מקומות ישיבתם בפחות מחצי הזמן המוקצב. הזמן המוקצב אגב, היה 30 שניות!
יום שני:
במקור, ג'ונס תכנן את משך הניסוי ליום אחד. אך החליט להמשיך, לאחר שהתרשם באיזו אדיקות, משמעת ותוצאות השיגו התלמידים, ביום הראשון. ביום השני, ג'ונס הוסיף "חוזק באמצעות קהילה" על הלוח והחל לעבוד על הזהות הקבוצתית של כיתתו, במטרה להעניק להם זהות קבוצתית יחודית, הנבדלת מכל כיתה/קבוצה אחרת.
ג'ונס המציא הצדעה, הדומה להצדעה הנאצית (לא במדויק, אך העובדה שזוהי הצבעה יחודית פיזית ומשמשת רק את חברי הקבוצה ביניהם – הופך אותה לדומה) והורה לתלמידיו להצדיע זה לזה אף מחוץ לכיתה. כל התלמידים צייתו להוראה זו.
ג'ונס הצליח לעצב את הכיתה לכדי קבוצה מגובשת בעלת תחושת קהילתיות ומשמעת חזקה. ג'ונס קרא לתנועה "הגל השלישי" (מקור השם הינה האמונה לפיה הגל השלישי בסדרת גלים באוקיינוס הוא האחרון והחזק ביותר). גיונס חילק מטרות (מטלות?) לתלמידיו – מי מונה להיות אחראי להמצאת הלוגו לתנועה, מי מונה לשמור על הכניסה לכיתה מפני כניסה (!) של תלמידי כיתות אחרות ומי מונה לגייס את חבריו לתנועה החדשה.
יום שלישי:
הניסוי החל לקבל חיים משל עצמו. מה שהחל כיוזמה של מורה להמחיש משהו לתמידיו, קיבל חיים משל עצמו. תלמידים מכיתות אחרות הגיעו לכיתתו של ג'ונס וביקשו להצטרף. כיתת ההיסוריה גדלה מ-30 ל-43. ג'ונס הוסיף "חוזק באמצעות פעולה" על הלוח והחל לחלק כרטיסי חבר לכיתתו. הוא גם הדריך אותם, כיצד לבצע מבחני כניסה לתמידים חדשים המבקשים להצטרף לתנועה. בסוף היום, התנועה מנתה 200 חברים.
ג'ונס מינה 3 מתוך התלמידים לדווח לו, אם מישהו מהסטודנטים לא ממלא אחר הכללים. הוא היה מופתע מאוד כאשר 20 (!) מתלמידיו בחרו בעצמם (!) לדווח לו על עבירות כאלה של אחרים.
ג'ונס החל לערוך בכיתה משפטים ל"חוטאים" ע"ב הדיווחים שקיבל מה"מודיעים". בגלל סגנון הגסטפו בכל מה שאירע, תלמידים החלו לאבד אמון זה בזה. חברים שהכירו 10 שנים, מצאו את עצמם חוששים זה מזה ומה השני, יכול לדווח. אלימות פיזית פרצה במסדרונות בית הספר, במאבק על המעמדות בתוך "הגל השלישי" ועל חילוקי דיעות, אודות שיטותיו הייחודיות של ג'ונס.
בספר Lesson Plan, תלמידה לשעבר בכיתה (שרי טוסלי) מעידה כי שאלה את "מר ג'ונס", "מדוע איננו יכולים פשוט להגיד מה אנחנו חושבים?". בתגובה, גירש אותה ג'ונס לסיפרייה. הוא עשה זאת גם לתלמידים אחרים, ששאלו שאלות. כאשר הספרנית, אשר גדלה בגרמניה הנאצית, שאלה את שרי לסיבת היותה בספרייה – היא נחרדה מתשובתה והוסיפה "אתם לא יכולים פשוט לשבת, אתם חייבים לעשות משהו".
טוסלי ואביה, החלו לתלות בחשאיות פוסטרים ברחבי בית ספר, כנגד "הגל השלישי". כשעה לאחר פתיחת בית הספר ביום למחרת, כל הפוסטרים הוסרו.
טוסלי וחבריה ה"מהפכנים" המגורשים לספרייה, החלו לקרוא לעצמם “The Breakers.”
יום רביעי:
ביום זה ג'ונס רצה תחילה לפזר את הניסוי, היות והוא התחיל יותר ויותר לקבל חיים משל עצמו. תלמידים באופן עצמאי יסדו קבוצה של שומרי ראש והחלו לתקוף פיזית תלמידים שחלקו עליהם ואף תלמיד-כתב של העיתון הבית ספרי. אחד מהם מינה את עצמו לשומרו האישי של ג'ונס והחל ללוות אותו לכל מקום, תוך שהוא פותח בפניו את הדלתות. לבסוף, החליט ג'ונס להמשיך והודיע לכיתה שהם חלק מתנועת "הגל השלישי" העולמית והתנועה עומדת להודיע על קיומה לעולם ולהציג מועמד שלישי לנשיאות ארה"ב. לשם כך, הוא הורה לתמידיו להתכנס מחר באודיטוריות הבית ספרי, למחרת ב-12 בצהריים.
בספר Lesson Plan, ג'ונס מעיד כי מאה אנשים מצדיעים לך במסדרונות בית הספר, זה "די ממכר". לסיסמאות על הלוח, נוספה "חוזק באמצעות גאווה".
יום חמישי:
בשעה 11:50, כל התלמידים אשר מספרם כבר הגיע למאות, ישבו באודיטוריום בשקט מופתי. ג'ונס גייס מספר מחבריו, אשר הסתובבו בקהל עם מצלמות במסווה של עיתונאים. לקראת השידור המיועד, ג'ונס הוביל את לתמידיו לחזור אחריו (chanting) במה שהפך לסיסמאות התנועה "חוזק באמצעות משמעת, חוזק באמצעות קהילה, חוזק באמצעות פעולה. חוזק באמצעות גאווה". בשלב זה, ג'ונס מיקם טלוויזיה במרכז החדר ופתח ערוץ ריק (שלג על המסך) בציפייה לעלייתו לשידור. במשך מספר דקות, התלמידים בהו בשקט במסך, בציפיה לעליית מנהיגם לשידור.
זהו השלב שבו ג'ונס החל לנאום באודיטוריום. הוא סיפר לתלמידים שאין שום תנועה עולמית בשם "הגל השלישי", אשר מתיימרת להציג מועמד שלישי לנשיאות ארה"ב והם היו חלק מניסוי שהוא ביצע. כאשר במהלך הניסוי, הם בעצמם סיגלו לעצמם הרגשת עליונות מעל תלמידים אחרים, בדיוק כפי שעשו אזרחי גרמניה הנאצית. התלמידים בחרו לבצע מעשים רבים בעצמם וג'ונס דאג להדגים זאת. הוא התנצל בפניהם על הניסוי שביצע והציג בפניהם סרט על המשטר הנאצי, על מנת לסיים את הניסוי.
עכשיו, נעזוב לרגע את השאלה האתית, האם מורה להיסטוריה יכול לערוך כזה ניסוי. עדויות מאוחרות יותר, מספרות למשל על אבי אחד התלמידים שעבר את המחנות הנאציים, מתפרץ לכיתתו של ג'ונס ודורש לדבר איתו, ע"מ להבין את פשר הנעשה – רק לאחר שג'ונס מסביר לאב, כי מטרתם זהה והוא בעצם רוצה ללמד סטודנטים כמה קל יכול פאשיזם לחדור לחברה וללמדם להזהר ממנו.
תוצאות הניסוי, אגב, הפתיעו את כל השותפים. כאשר ביום החמישי, ג'ונס גילה לכולם את האמת על הניסוי, אפשר היה לשמוע בכי באודיטוריום. בין הבוכים, ניתן היה למצוא גם את התלמיד שמינה עצמו לשומרו האישי של ג'ונס. יש עדויות אגב, גם על כך שתלמידים מצטיינים טרם הניסוי, לא מצאו בו את מקומם. הם לא זכו לשום מעמד גבוהה בהירארכיה ובאופן כללי, היו אלה דווקא התלמידים שממוצעים ומטה, אשר "לפתע" עלו ל"גדולות". תוצאות הניסוי היו כ"כ איומות בעיני כלל השותפים, עד אשר עצם קיומו ותוכנו פורסמו רק לאחר כמה שנים. ג'ונס עצמו פוטר אגב מבית הספר, כשנתיים לאחר הניסוי. מנהליו לא ציינו את הניסוי שערך כסיבה לפיטוריו, אך גם לא הכחישו זאת.
אתם ודאי רואים גם דימיון רב, בין תוצאות ניסוי "הגל השלישי" לבין תוצאות הניסוי של מילגרם ניסוי הכלא של סטנפורד. על כל הניסויים אני ממליץ כמובן, לקרוא וללמוד לעומק. חנה ארנדט לימדה אותנו על הבנאליות של הרוע.
עכשיו, למה אני מספר כאן בפירוט כזה, על הניסוי הזה? מדוע זה חשוב כ"כ למקרה שלנו? הרי על פניו, מדובר רק על כמה סמולנים חמוצים, אשר אינם מרוצים מכך שאנשים יכולים להיות חלוקים פוליטית ולצד זאת, לקיים יחסים אנושיים תקינים עם יריביהם הפוליטיים (אנסח זאת, כ-להמשיך ולראות בהם בני אדם, ברשותכם). על כך שניתן להיות חלוקים פוליטית ולצד זאת, לברך אחד את השני על החלמה ולחייך.
אז אני כותב זאת, על מנת להסב את תשומת לב כולנו, לאן מובילה מחשבה לפיה אסור לחייך וללחוץ ידיים עם מי שחושב אחרת ממך.
תשפטו אתם, על בסיס הניסוי אותו סקרתי כאן, מאחורי איזו מסיכה מסתתרים הפאשיסטים האמיתיים, שעה שהם מספרים לכם שנבחרי הציבור הישראלי – מתנגדים לדמוקרטיה פלורליסטית של מקררים קוהרנטיים ולכן יש לכל הפחות לנתק אתם כל מגע אנושי, אם לא – להשיב את ה"דמוקרטיה" (או _____ השלם ערך נשמע טוב אחר כלשהו, מהמילון לסמולן הפומפוזי) באלימות וכוח.
ורק אם מי שצריך לקבל מהם אישור על דמוקרטיה ירצו, כדה"א יעבור לגלקסיה אחרת, אם לא תעשו כפי שהם קוראים לכם. תזכרו, לאן הגיע כיתתו של רון ג'ונס, כאשר אתם קוראים ו/או רואים את אלה האוסרים עליכם לקיים יחסי אנוש תקינים (ואם תקיימו, אז אתם או "כסיל" או "המתנקש הראשי") עם מי שרק חושב אחרת מכם.
יפה כתבת, אחמד.
קראתי בעיון, והייתי בטוח שהוא מדבר על ביבי!
אף אחד בליכוד לא מעז לפתוח את הפה בלי אשורו,
אף אחד מחברי הליכוד לא העז להצביע בכנסת הקודמת בעד חוקים לטובת אזרח מדינת ישראל כי הוא לא אישר להם.
חברי הליכוד – בתמונת הבושה – הורכחו לעמוד איתו יחד לבית המשפט …
מעניין הפרשנות שכל אחד נותן
זה שאתה מדמיין את המילה "נתניהו", בתגובה הכותבת בצורה מפורשת שהיא מדברת "רק על כמה סמולנים חמוצים, אשר אינם מרוצים מכך שאנשים יכולים להיות חלוקים פוליטית ולצד זאת, לקיים יחסים אנושיים תקינים עם יריביהם הפוליטיים" – זו בעיה שלך בלבד.
לפיכך, זה שאינך מסוגל להבין נכון דברים אשר תוכנם מורכב טיפה מעל לפרופוגנדה של הדיקטטור חסר תעודת הבגרות, זו הבושה היחידה.
והיא כולה שלך.
אלה היו 10 שניות על ההבדל בין לוגיקה לבין "פרשנות".
לפיכך, הדבר היחיד שמעניין, זה שכל מה שדמיינת שכתוב ועל זה "הגבת", מוכיח כמה אחמד צודק.
״ואפילו ניסיון אלים לחסום את ח"כ גוטליב מלהביא את ביתה בעלת הצרכים המיוחדים למסגרת החינוך״
ביתה=הבית שלה
בתה=הבת שלה
נא תקנו ל״בתה״.
אם תיקנתם, אין צורך לפרסם את התגובה.
סמאלנים יקרים תרתי משמע ומטומטמים, תלמדו מליברמן וחייליו: תחרימו את ההצבעות בכנסת ובכלל את בכנסת. יותר מזה, תחרימו את המדינה, תחזירו את הפנסיות התקציביות – ותעופו, חבורה של פרזיטים מטורללים, לברלין, מולדתכם החד"שה-ישנה.
חבל מאד שלא למדנו כלום מהתרבות היפנית. כי רק כך, באמצעות חריקירי, יוכלו הפוליטיקאים שכשלו וחייכו להשיב לעצמם את כבודם האבוד.
ואילו אנחנו היינו מתכבדים, לא רק בחכי״ם נורבגים, אלא גם בחכי״ם יפניים…