ממסד מחלקת המדינה העוין את ישראל פוגע באינטרס של ארה"ב בכך שהוא מחליש ידידים ומחזק יריבים
הצטרפות ארה"ב לגינוי ישראל במועצת הביטחון של האו"ם מייצגת את החזרת תפיסת העולם של ממסד מחלקת המדינה למרכז הבמה של מדיניות החוץ והביטחון האמריקנית. זו הפעם הראשונה מזה שש שנים בה ארה"ב מאפשרת למועצת הביטחון לגנות את ישראל.
תפיסת עולם זו אינה רק עוינת לישראל, כפי שמאפיין את מחלקת המדינה מאז שהובילה את ההתנגדות להקמת מדינה יהודית ב-1948 ול"כיבושי 1948". היא גם פוגעת באינטרס האמריקני, כאשר היא משעבדת מדיניות חוץ וביטחון לאומי עצמאית – כלפי משטר האייתוללות, 'האחים המוסלמים', הסוגייה הפלסטינית, וכו' – למדיניות משותפת עם האו"ם וארגונים בינלאומיים אנטי-אמריקנים, ועם אירופה הרופסת והפייסנית כלפי משטרי טרור.
תפיסת עולם זו מקריבה את מציאות המזרח התיכון על מזבח הרהורי-לב, כפי שמתעדת ההנחה לפיה מדינה פלסטינית ביו"ש תגשים את החזון הפלסטיני, תקדם את השלום, תצמצם את הטרור ואת זעזועי האזור ותשדרג את האינטרס האמריקני.
אבל מציאות המזה"ת בכלל ושל ירדן בפרט, יחד עם ההתנהלות פורעת-החוק הפלסטינית במישור הבינערבי והעולמי, מלמדות שמדינה פלסטינית מערבית לנהר הירדן תגרום להפלת המשטר ההאשמי הפרו-אמריקני והמתון-יחסית מזרחית לנהר, ותביא לתופעות לוואי הרסניות כגון:
– החלפת המשטר ההאשמי במשטר טרור פלסטיני, משטר טרור 'האחים המוסלמים', או משטר טרור אחר;
– הפיכת ירדן למדינה בלתי-נשלטת כמו לוב, לבנון, סוריה, עיראק או תימן, שתמונף על ידי איראן כדי להדק את החגורה סביב סעודיה וישראל;
– הפיכת ירדן לזירת טרור אסלאמי אזורי ועולמי;
– תופעת דומינו הרסנית לכיוון חצי האי ערב שתאיים על קיום כל משטרי המדינות הפרו-אמריקניות המתונות-יחסית ומפיקות הנפט;
– הפיכת אספקת נפט סדירה מהמפרץ הפרסי לבת-ערובה בידי משטרי טרור אנטי-אמריקנים ועלייה חדה במחיר הנפט;
– עליית רמת הסיכון של נתיבי השיט והסחר בין אסיה לאירופה באוקינוס ההודי, ים סוף ותעלת סואץ;
– החרפת השפעתם של מוקדי הפצת טרור, סמים ומערכות נשק מתקדמות למשטרים רדיקלים ברחבי העולם, כולל אמריקה הלטינית;
– רוח גבית ליריבי ואויבי ארה"ב ורוח נגדית לכלכלת וביטחון ארה"ב ובעלות בריתה.
ממסד מחלקת המדינה העומד מאחורי התמיכה בהחלטות אנטי-ישראליות באו"ם משוכנע כי הטרור הפלסטיני, האסלאמי והאיראני הוא מונחה ייאוש ולא מונחה חזון פנאטי וחיסולי. הוא מתעלם ממאה שנות טרור פלסטיני המונחה על ידי חזון עקירת הישות היהודית "הכופרת" מ"בית האסלאם", כפי שמתועד באמנות הפת"ח (1959) ואש"ף (1964), הרבה לפני פרוץ מלחמת ששת הימים.
טענת מחלקת המדינה כאילו מדינה פלסטינית מערבית לירדן תקדם שלום ויציבות, ואילו שלטון ישראל ביו"ש מהווה מכשול לשלום וליציבות, מתעלמת מהרקורד הפלסטיני הגורם להתייחסות מדינות ערב לפלסטינים כאב-טיפוס לחתרנות, טרור, שחיתות ובוגדנות בינערביים.
עמדת מחלקת המדינה כאילו הסוגייה הפלסטינית היא שורש הסכסוך הערבי-ישראלי ובבת-עין ערבית נחשפת במערומיה על ידי שתוף הפעולה חסר התקדים בין ישראל לסעודיה והסכמי השלום עם איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו וסודן, שעקפו את הסוגייה הפלסטינית ולכן התממשו (אם כי תוחלת חייהם תלויה ביציבות האזור והמשטרים הערביים).
מחלקת המדינה מקלה ראש במרכזיות מערכת החינוך לשנאה של הרשות הפלסטינית, שהפכה לקו ייצור היעיל ביותר של טרוריסטים (שאינם "בודדים"!) ולביטוי אותנטי של תפיסת העולם והחזון של ההנהגה הפלסטינית. מחלקת המדינה גם מתעלמת מהמשקל הרב של ההסתה המתקיימת במסגדי הרשות הפלסטינית, האדרת טרוריסטים בכיכרות ומבני ציבור של הרשות הפלסטינית והמענקים החודשיים למשפחות מחבלים. כל אלה מצביעים על כישלון צפוי של מדיניות המתבססת על מלל דיפלומטי מתון-יחסית, למרות שהוא מנוגד לחלוטין למעש הטרוריסטי ופורע החוק של הרשות הפלסטינית.
השתוקקות מחלקת המדינה לפרוש שטיח אדום בפני אישים פלסטינים – בניגוד למרבד המעופש המקבל את פניהם במדינות ערב – החתירה להקמת מדינה פלסטינית, והחיזור (הקטלני?) אחרי משטר האייתוללות ו'האחים המוסלמים', מתפרשים כסממני חולשה על ידי יריבי ואויבי ארה"ב.
הנסיון מלמד שחולשה מהווה הזמנה לזאבים, כולל כאלה השואפים להכניע את "השטן האמריקני הגדול" במזרח התיכון, אפריקה, אמריקה הלטינית וגם על אדמת ארה"ב. במציאות זאת על מחלקת המדינה לשדרג את יכולות בעלת בריתה היעילה ביותר – המהווה מכפלן עוצמה ייחודי עבור ארה"ב – ולא לפעול לסירוס כוח ההרתעה שלה על ידי הסגתה מרכסי יו"ש חזרה ל"קווי אושוויץ" (כפי שהגדיר אבא אבן ה"יונה הצחורה" את "הקו הירוק").
יורם אטינגר הוא שגריר בדימוס ומומחה ליחסי ישראל-ארה"ב והמזרח התיכון. קראו מטוריו הנוספים באתר 'דו"ח אטינגר'.
"ממסד מחלקת המדינה העומד מאחורי התמיכה בהחלטות אנטי-ישראליות באו"ם משוכנע כי הטרור הפלסטיני, האסלאמי והאיראני הוא מונחה ייאוש ולא מונחה חזון פנאטי וחיסולי."-זה פשוט לא נכון.
המציאות היא שילוב של השניים. האידיאולוגיה הזו רוכבת על הייאוש של אוכלוסיות רבות.
הנקודה היא שההנחה שהפתרון לייאוש הוא לתת עוד ועוד.
אדם מיואש הוא אדם שיבחר באפשרות הכי משתלמת מבחינתו גם אם מחירה נוראי. לכן, לתת פרס לאלימות זה רק להפוך אותה ליותר משלמת ולכן יותר מועדפת. ואילו להראות שמי שבוחר באלימות רק יביא להחרפת מצבו זה מה שיגרום שדרך השלום והשינוי התרבותי תהפוך ליותר משלמת.
מזכיר המדינה טוני בלינקן והיועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן הביעו דעתם עוד לפני בחירות 2020 שהטרור הוא מונחה-יאוש ולכן יש לטפל באמצעים דיפלומטים וכלכליים בשורשי היאוש ולא באמצעים צבאיים. הם מתעלמים מהעובדה שהאייתולות באיראן וגופי הטרור הפלסטיני הם מונחי אידיאולוגיה וחזון פנאטים וחיסוליים בעלי שורשים דתיים ומדיניים רבי-שנים. אין שחר להערכתם שגופי טרור אלו מעדיפים שיפורים כלכליים דרמטים על פני אידיאולוגיה. משטר האייתולות מוכיח זאת באיראן – כאשר ממנף את מיליארדי הדולרים שקיבל לשדרוג יכולות פורעות חוק, והפלסטינים מוכיחים זאת על ידי מינוף הויתורים הדרמטיים (1993 – אוסלו ו-2005 – היתנתקות) להחרפה חסרת-תקדים של הטרור.
הממשל הנוכחי הוא אנטי אמריקאי ומי שהוא אנטי אמריקאי הוא גם אנטי ישראלי. זה הסדר הנכון להשתכן על הדברים. הם חיסלו את משק האנרגיה. ארה״ב פתחו את הגבולות להגירה פרועה ובלתי חוקית. כ80k בשנה מתים מהרעלות שקשורות בסמים רובם כחולם מגיעים מהגבול הפרוץ עם מקסיקו והחומרים להפקתם מהמדינה שיודה אל משפחת ביידן. זה ממשל שהאינטרס של ארה״ב לא מעניין אותו.
מאחורי ביידן עומד אובמה המושך בחוטים. לא סתם נאמר כבר שהממשל הנוכחי הוא הקדנציה השלישית של אובמה. אובמה עוין את ארה"ב וחותר לחורבנה כיאה לתלמידו הנאמן של סול אלינסקי. אליו חברה הילרי קלינטון המושחתת עד היסוד והפרוגרסיביים. אובמה היה זה שתכנן את המפנה הטקטוני במדיניות החוץ של ארה"ב וחבר למדיניות האיחוד האירופי העוין לישראל ולאו"ם הנשלט ע"י גוש המדינות האסלמיות. שלל הפרשנים בארה"ב חשפו את המניעים של אובמה להחרבת ארה"ב בסדרה ארוכה של פרסומים בתקשורת השמרנית.
לכן הסיסמה של תומכי טראמפ הייתה MAKE AMERICA GREAT AGAIN.
הבחירות האחרונות אכן נגנבו מטראמפ שעמד לנצח בהם. הציפייה בכלל הציבור האמריקני זה הפרו-רפובליקני וזה הפרו-דמוקרטי הייתה שטראמפ עומד לנצח. והראיה לכך בין היתר בהכרזתה של קמאלה האריס ערב הבחירות שהמהומות תמשכנה גם אחרי הבחירות. מטה הפעולה הדמוקרטי-פרוגרסיבי ומממניו הרבים היה זה שעמד מאחורי המהומות ששטפו את ארה"ב לאורך כמעט כל הקדנציה של טראמפ. מותו הטרגי של ג'ורג' פלויד נוצל היטב לטובת יריבי פראמפ כדי להפוך את המהומות לאלימות יותר לקראת תקופת הבחירות. כך למשל, הלינקים בגוגל של הפגנות ה-BLM היפנו למטה של ביידן.
ועוד משהו, זהו בדיוק מודל הפעולה שהועתק במדויק מארה"ב לישראל ע"י יריבי נתניהו מאז הבחירות האחרונות ב-2015 ואולי עוד קודם לכן. בראש המטה שמאחורי ההפגנות וההיסטריה בישראל עומד אהוד ברק המחובר חזק לזוג קלינטון ולצידו יוסי קוצ'יק ועו"ד שר שניהם שירתו בממשלת ברק בשנת 200. לצד אלה עומדים בכירי הצמרת הביטחונית של ישראל, "הלשעברים", המסיתים בגלוי להמרדה. רובם נמצאים שנים ארוכות על ה- PAYROLL של הפנטגון/ממשל ארה"ב/קרנות הדמוקרטים, ומזה שנים מהדהדים את המסרים האמריקניים ובראשם הסיסמה "שתי מדינות לשני עמים".
זאת למרות העובדה של"עם הפלסטיני" הזה יש כבר שתי מדינות:
א. המדינה הראשונה היא ממלכת ירדן שרוב האוכלוסייה שלה הם "פלסטינים" [כ-80% ] שהוקמה על כ-77% מהשטח שהוקצה בהחלטות ועידת סן רמו עבור המדינה היהודית העתידית.
ב. המדינה השנייה של "העם הפלסטיני" מאז 2006 נמצאת ברצועת עזה תחת שלטון חמאס.
ג. למרות זאת הממשל האמריקני חותר לסדר עבור "העם הפלסטיני" מדינה נוספת שלישית בשטח יהודה ושומרון ובירתה ירושלים העתיקה. וזאת בסיוע של חבורת הלשעברים שלנו
אכן לא לחינם ב-2011 מיהר מאיר דגן להדליף לממשל אובמה העוין על אודות התקיפה הישראלית המתוכננת של הכורים הגרעיניים באיראן. לא לחינם אשכנזי, גנץ, גדי אייזנקוט וראש המוסד ביצעו פוטץ' נגד ממשלת נתניהו כדי לסכל את התקיפה שאובמה וממשלו התנגדו לה בתוקף.