איך בן-גוריון היה מגיב לאיומים בסרבנות

עניין המכתב שקבלנו חמור מאין כמוהו, אי אפשר שיהיו שני צבאות ואי אפשר שתהייה שתי מדינות ומר בגין יעשה ככל העולה על רוחו. נהגנו עד גבול הפשרנות האפשרית. … עלינו להחליט אם למסור את השלטון בידי בגין ולפזר את הצבא שלנו או להגיד לו שיפסיק את פעולותיו הנפרדות, ואם לא – נירה! "

(דוד בן-גוריון בישיבת הממשלה הזמנית, 20 ביוני 1948)

ביוני 1948 חוותה מדינת ישראל שזה עתה הוקמה את אחת החוויות הטראומטיות שידעה מאז ועד היום – יהודים יורים ביהודים, מטביעים ספינה נושאת נשק בשעת מלחמת קיום. אבל איזו הצדקה הייתה לאותו ירי מזעזע של איש באחיו? אם נעיין בדבריו של ראש הממשלה הראשון נגלה שלפחות על פי תפיסת עולמו, הייתה זו שאלה הרת-גורל בנוגע לאחדות העם, ואחדות צה"ל שהיה אז בחיתוליו.

בגין ואנשי האצ"ל דרשו שהנשק שהצליחו להשיג בעמל רב יגיע למערכה על ירושלים וליחדות השדה המורכבות מיוצאי הארגון. בן-גוריון והממשלה לא היו מוכנים לדון בכך כתנאי מקדים למסירת הנשק. הניצים, האחים, לא הסכימו – אז בן-גוריון פתח באש. אין כוונה להעמיק כאן בפרשת 'אלטלנה' ובשאלת ההצדקה או חוסר ההצדקה המוסרית וההיסטורית למהלך כזה; אך יש באירוע כדי לשפוך אור על החשיבות שעמדה מול עיני בן-גוריון לערך ה'ממלכתיות' ואחדות הצבא. מאז ועד היום התהדרו יורשיו במעשה הזה, ואף כינו את התותח שירה ב'אלטלנה' – "התותח הקדוש". ואולם אותם יורשים ממש, אלו שרואים בו דוגמה למנהיגות, מאיימים במו ידיהם על אחדות הצבא ואחדות העם בשעת המחלוקת העכשווית.

מבזקן 12:
ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק בוועידת הדמוקרטיה של הארץ, הקרן החדשה ומכון זולת: "כשיש פקודות שמתנוסס עליהן דגל שחור זה לא זכותו של החייל או הקצין לסרב – זו חובתו. אם הם לא יעצרו, אנחנו בתוך 6 שבועות נהיה בדיקטטורה והציבור יצטרך לעשות את מה שלא עושים הנציגים בכנסת" pic.twitter.com/OrQEnWByNQ

— הזכות לדעת 💊 האמת הלא מצונזרת (@TherightToknow7) February 25, 2023

בשבועות האחרונים נדמה כי קריאות לסרבנות ומרי אזרחי הפכו לעניין שבשגרה, ולא רק מצד אזרחים מן השורה אלא על מפי ראשי ממשלות ורמטכ"לים לשעבר. מי שככל הנראה לא היו מהססים לירות ב"תותח הקדוש" בעצמם, נמצאים כעת בצד השני של המתרס, מנסים לאתגר את אחדות הצבא ואת מרות הממשלה עליו. "במשטר בלתי לגיטימי בעליל חובה לא לבצע פקודות עם דגל שחור", הכריז בשבוע שעבר אהוד ברק. אהוד אחר, אולמרט, אמר מעט לפניו: "זמן לעבור לשלב המלחמה – לא בנאומים אלא קרב פנים אל פנים". אלו רק חלק מן האמירות המסיתות והמסוכנות שנשמעו לאחרונה על רקע הרפורמה במערכת המשפט.

במקביל קבוצות של חיילי מילואים, לוחמי סיירות וטייסים לשעבר, הרגישו החלו לאיים בהשתמטות משירות צבאי – באם הרפורמה תעבור. לוחמים אבל על תנאי. מה הייתה תגובתו של בן-גוריון על הכרזות מעין אלו מצד אנשי ציבור בכירים, קצינים ולוחמים? כנראה שלא שונה בהרבה מתגובתו כלפי לוחמי האצ"ל. ולמען ההגינות ההיסטורית יש לציין כי גם את הפלמ"ח פירק בן-גוריון ליסודותיו, אם כי בכפפות של משי.

ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט קורא למלחמת אזרחים pic.twitter.com/lpTV9HBJpK

— קיי (@qyy03608611) February 13, 2023

זהו הקו אשר אמור להנחות ממשלה, כל ממשלה, בשעה שהיא מאותגרת ומאוימת על ידי אנשי צבא ומילואים אשר שוכחים את סדר הדברים הנכון – הצבא כפוף למרות הממשלה ולא להיפך. אמנם איננו נמצאים בשנות ה-40 ויהיה זה אסון לפתוח באש כלפי מאן דהוא, מסית ככל שיהיה. אך ניתן בהחלט לצפות לקו נוקשה בהרבה כלפי איומים בסרבנות.

ממשלת ישראל צריכה להבהיר באופן הנחרץ ביותר כי לא תקבל תנועת סרבנות על רקע משבר פוליטי, חריף ככל שיהיה, כזו אשר מציבה כתנאי להמשך השירות ביצוע או אי-ביצוע של מהלך חקיקה כזה או אחר. בימים כתיקונם היו נשללות הדרגות מכל קצין אשר חושב לנכון למרוד בסמכות הממשלה, ומנהיגי המרי והמסיתים אליו היו נשלחים למעצר. אכן, אסור בתכלית האיסור לפתוח באש על יהודים, אבל אסור גם להבליג על קריאות למרי וסרבנות שעלולות לעלות בחיי אדם.

שי רוזנגרטן הוא ראש אגף חינוך בתנועת 'אם תרצו', בעברו עורך ומגיש בערוץ 20, וסטודנט לתואר שני במדיניות ציבורית באוניברסיטת תל-אביב