פנינו אל השמש השוקעת

הן הארכיונים החשאיים של הק.ג.ב והן מסמכי האף.בי.איי של פרויקט וׇנונה אינם משאירים מקום לספק לגבי חדירתם של השירותים החשאיים הסובייטים למארג הפוליטי, הביטחוני והצבאי של ארצות הברית בשנות המלחמה הקרה"

ניתוח זה מופיע בספרו של שמואל שניידר, 'למי ייללו התנים', ועוסק במיזם במסגרתו נחשפו בשנות ה-90 אזרחי ארה"ב לעומק והיקף הסתננות הקומוניזם לשורות הממשל האמריקני בכל הדרגים.

פרויקט כזה טרם נערך בישראל, אך נראה כי הצעדים החתרניים אליהם קוראים בכירי צה"ל וראשי הממשלה לשעבר מחייבים הקמת ועדת חקירה לבחינת היקף ההשפעה הסובייטית על מדינת ישראל. או כמו שאמרה גאולה כהן ב-1988, "אם נגרד את החולצה הצבאית של כמה גנרלים, חברי 'המועצה לשלום וביטחון', נמצא מתחת לחולצה את השרוך האדום". אין עיתוי טוב מכך ממלאת שבעים שנה לשקיעת שמש העמים, מותו של גיבור "המלחמה הגדולה" והמצביא הדגול יוסיף סטאלין. פתיחת חקירה כזו תיתן ל"אדומים" עוד סיבה לביטול מסיבת פורים, כמו זו שבוטלה עם היוודע מותו אי-אז במרץ 1953.

ראוי לשים לב כי הלך רוח זו אינו נחלתם הבלעדית של בכירי מערכות הביטחון אשר גדלו בערוגות 'השומר הצעיר', והדבר מלמד שיש מקום לדאגה. כך למשל ראש השב"כ לשעבר יורם כהן שלמד בישיבת 'אור עציון', או רוני אלשיך, הולכים אף הם בתלמים שחרש השמאל בשנות ה-50 ונוטלים חלק בניסיון ההפיכה.

כדי לבחון את מקורות החתרנות המובנית אצל חלק מבכירי הביטחון הקוראים לסרבנות, למרד ולהפיכה, אפשר לחזור לימי הקמת המדינה ולאישיות חשובה ומרכזית אך מעט נשכחת – חבר הכנסת מטעם מפ"ם,והקומוניסט המושבע יעקב (קובה) ריפתין. יש לזכור שבשנים הראשונות למדינה הייתה חמישית מאוכלוסייה נגועה בסטליניזם. מבחינת הבנת הלך הרוח החתרני המרחף מעל מערכות הביטחון, הביוגרפיה של ריפתין אותה חיבר יאיר שפיגל חשובה ביותר.

על הדמיון לארה"ב בהיקף חדירת הקומוניסטים ל"מארג הפוליטי והצבאי", ניתן ללמוד ממה שמספר שפיגל בספרו; על "חמש תעודות ובהן דיווחים שמסר ריפתין [לצירות הסובייטית בתל אביב] … מישיבות ועדת חוץ וביטחון". שפיגל מתאר למעשה סימביוזה שהתקיימה אז בין הדרג הפוליטי השמאלי למערכות הביטחון במדינה, ומתבררת בימים אלה כהרסנית.

מהספר מתברר כי מחד גיסא היה מעורב ריפתין בארגון סמינריון לפעילי הביטחון של מפ"ם, בו השתתפו קצינים במילואים ובקבע חברי הקיבוץ הארצי והקיבוץ המאוחד. "הסמינריון כיוון ל'התווית קווים לפעולתה של המפלגה בשטח הביטחון והצבא' והציר המרכזי בו היה תרחיש אפשרי של מלחמת עולם בין הגושים [המערב וארה"ב מול ברה"מ], והשתלבותה של מפ"ם במחנה המהפכה". כלומר, תכנון חבירה של קציני צה"ל אל הצבא האדום שהיה אמור לצעוד בישראל.

מאידך גיסא, במסגרת ההכנות לבוא הצבא האדום הפעילו אנשי השמאל ובראשם ריפתין, את ה"המחלקה לאיסוף מידע", אשר הייתה "מכשיר שעסק בהשגת אינפורמציה… על ידי הפעלת שלוחות בלתי לגיטימיות… לשאיבת אינפורמציה ממשרדי הממשלה, משירות הביטחון מהצבא". המידע שהתקבל הועבר לראשי השמאל הציוני באותם ימים. יעקב חזן, מאיר יערי וריפתין.

זאת האווירה בה גדלו רבים מקציני צה"ל בראשית המדינה. מתחוור שוב כי החריש שערך בן-גוריון כדי לשרש את המחשבה הסיעתית בקרב הפלמ"חניקים לא היה עמוק דיו. כך גם לא ערך ראש הממשלה הראשון ניקוי יסודי במערכות הביטחון משלוחות הקומוניזם.

טביעות אצבעותיהם של בכירי צה"ל וממשלת ישראל לשעבר ניכרות בתנועת המחאה כיום, אך חייבים לומר שההיסטוריה אינה חוזרת על עצמה באופן מדויק. פעם השמאל חיכה לבוא הצבא האדום לישראל; היום גורם השמאל לריפתין וחבריו להתהפך בקברם כשהוא מייחל לבוא צבא ארה"ב. אם פעם היו שרים "פנינו אל השמש העולה / דרכנו שוב פונה מזרחה", היום הפנים הן אל המערב. אולי זו הזדמנות להתנצל בפני גאולה כהן על ההתנפלות שעברה מצד חבריה מהימין בכנסת בעקבות דבריה מ־1986, לפיהם "יש לטהר את שירותי הביטחון מאנשים בעלי דעות שמאלניות".

ד"ר יהודה שלם הוא חבר מערכת 'האומה', חבר הנהלת חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי ומחבר הספר 'עוז לתמורה- עמוס עוז מכשף השבט'