"צועקים דמוקרטיה אבל סותמים את הפה לעיתונאים"

כתבי ערוץ 14 על תופעות האלימות נגדם בהפגנות השמאל: "רואים אנשים עם רעל בעיניים, מאיימים ומקללים. ההרגשה היא שמסמנים אותנו"

הכתבת שיראל ללום נהיר בהפגנת השמאל | צילום מסך מתוך ערוץ 14

לצד חסימות הכבישים ושיבושי החיים מצד מפגיני השמאל המוחים נגד הרפורמה לתיקון מערכת המשפט, נרשמו בשבועות האחרונים מספר מקרים מטרידים של אלימות נגד כתבי ערוץ 14 המסקרים את ההפגנות, כחלק ממה שנראה שהופך לתופעה. בעקבות האירועים, הנהלת הערוץ פרסמה לאחרונה הודעה בה נאמר כי "צוותים של ערוץ עכשיו 14 סופגים אלימות ותקיפות בכל פעם כשהם מגיעים לסקר את המחאות". במקרה נוסף שהתרחש הבוקר (חמישי), כתבת הערוץ שיראל ללום נהיר נתקלה באלימות מצד מפגינים בזמן שדיווחה מן השטח. בשיחה עם 'מידה' היא סיפרה על אירועי הבוקר:

"חשבתי שהעניין של תקיפת כתבים זה משהו שולי. עמדנו ליד ההפגנה באיירפורט סיטי הבוקר, בסמוך לכנס שהיה אמור להתקיים עם חברי ליכוד. בהתחלה הכל היה נראה בסדר גמור. כאשר ראיתי שחלק מהמפגינים מתנפלים על רכבים שיצאו מהמקום, רציתי לדווח על זה וביקשתי שיעלו אותי לשידור. מיד כשהתחלתי לדווח הגיעה מפגינה והתחילה בקריאות מציקות לעברי, ממש מקרוב עד שיכולתי להרגיש איך היא יורקת עליי. ניסיתי להתעלם אבל הצטרפו אליה אנשים נוספים. הם כיסו את המצלמה בדגלים ובאיזשהו שלב מישהו דחף אותי".

איך הגיבה המשטרה בשטח?

"היו שם שוטרות מדהימות שעמדו כמו חומה ומסרתי להן הרבה תודה. אבל אחרי שמישהו הצליח להתקרב ודחף אותי הרגשתי ממש חסרת אחריות שנכנסתי לשם במצב שאני בהריון, כי הבנתי שהם באמת אנשים אלימים. כל מה שרציתי היה לדווח על מה שקורה שם. היו שם אנשים שנפגעו מהמצב כי אירועים שלהם במתחם בוטלו בגלל ההפגנות. רציתי לדווח על זה אבל המפגינים המשיכו לרדוף אחריי גם כשניסיתי לצאת משם".

איך הרגשת בתוך כל האירוע?

"אותי זה מעציב. אני לא מחפשת להתקרבן אבל זו התחושה. העובדה שאני בהריון לא אמורה למנוע ממני לעשות את העבודה שלי. אני חוששת שאחרי מה שקרה היום ישלחו כתבים אחרים במקומי וזה חבל, כי אני אוהבת את העבודה שלי ורוצה לעשות אותה. אין שום סיבה שאישה בהיריון לא תוכל לעבוד ככתבת במדינת ישראל".

במקרה אחר שהתרחש הבוקר, הכתב הכלכלי של ערוץ 14 שגיא אלמוג כהן נתקל גם הוא בהפרעות ואלימות מצד מפגינים, בדיווח מצומת הכפר הירוק. "הדיווח הראשון מהשטח עבר בסדר אבל אחר כך התאספו אנשים שממש רדפו אחרינו ואחד ניסה לתקוף אותי עם הדגל", הוא מספר. "תוך זמן קצר התאספו בערך מאתיים איש שהשמיעו כל הזמן קללות ואיומים. ניסו להפריע לשידור ולא אפשרו לנו לזוז. כמה מהם צילמו אותי בטלפון שלהם ואמרו לי – אתה מסומן. אנחנו נדאג להפיץ את התמונה שלך ושלא תתקבל לאף מקום עבודה. הרגשנו מאוימים מאוד. זו הרגשה לא נעימה בכלל".

הייתה משטרה בשטח?

"בהתחלה היה שוטר אחד שכיוון את התנועה וחוץ מזה כלום. לא היו שום שוטרים שינסו להפריד או להגן עלינו, או לפחות ליצור תחושת ביטחון. רק בסוף הגיע כוח של המשטרה שהראה קצת נוכחות אבל גם הם העדיפו לחלק מים למפגינים במקום להגן עלינו".

איך אתה מרגיש במצב כזה?

"אני מבחינתי ניסיתי להימנע כמה שניתן מעימות כי אתה לא יכול לדעת איך זה ייגמר. אתה רואה רעל בעיניים של אנשים וזה לא המקרה יחיד. ההרגשה היא שפשוט מסמנים את הכתבים שלנו. במוצאי שבת הייתי בקפלן וגם שם קיללו ואיימו. מעבר לפגיעה בחופש העיתונות ובחופש הביטוי אתה פשוט אומר לעצמך – הרי כולנו ישראלים, למה צריך להגיע להתנהגות כזו? מצד אחד הם צועקים על דמוקרטיה ומצד שני סותמים את הפה לעיתונאים".

יצא לך לדבר עם חלק מהמפגינים?

"דיברתי עם אחת מהם והסברתי לה שאני פשוט עושה את העבודה שלי. היא אמרה לי שכאשר יסתיים כל הסיפור של המחאה, 'כל מי שהיה לו יד בדבר הזה, ערוצי תקשורת או פוליטיקאים – כולם יטופלו'. כאילו רצתה לומר – רק תחכו ליום שנחזור לשלטון".

זה מרתיע אותך?

"אני לא חושש מבחינה פיזית. זו סיטואציה לא נעימה שמקללים אותך ומאיימים שיפגעו לך בפרנסה בעתיד, אבל אותי זה דווקא מחזק. אתם צועקים על דמוקרטיה? דמוקרטיה אמיתי זה להביא גם את הקולות האחרים וזה מה שאנחנו עושים. אבל אתם המפגינים לא מוכנים לקבל שום קול אחר. לצערי זה המצב ואין אף אחד שיגנה את זה, לא בערוצים אחרים, לא במשטרה ולא במערכת החוק. כשהיו מקרים של תקיפת כתבים מערוצים אחרים שמענו גינויים בלי סוף, וגם אני יצאתי נגד התוקפים. אני לא רואה את זה קורה עכשיו".

כתב אחר של ערוץ 14 שנתקל באלימות דומה במהלך דיווח מההפגנות הוא עתי שלו, כתב הספורט של הערוץ שנשלח לדווח מהפגנה במחלף השלום. "לפני שבועיים הגעתי להפגנה שם. מיד כשעליתי לשידור הקיפו אותי חבורה של אנשים מקללים, דוחפים ומנסים להפריע לשידור", הוא מספר.

לדברי שלו, "לאחר חצי שעה בערך כשראיתי שהמצב מסלים ביקשתי ממישהו שיקרא למשטרה. הגיע מפקד האזור ואמר לי – תשמע אתה בתוך הפגנה אין לי מה לעשות. הלכתי משם בחוסר רצון והמפגינים כמובן הלכו ביחד איתי והמשיכו לקלל ולהפריע. כשהבנתי שלא יאפשרו לנו לצלם הבנתי ביקשתי מהשוטר שילווה אותי לרכב, כאשר המפגינים הולכים איתנו וממשיכים לקלל ולצעוק".

איך התחושה במצב כזה?

"זה לא נעים. אני לא אגיד שאני מפחד על חיי אבל המצב שבו אנשים עומדים ומקללים אותך מול הפרצוף במילים שלא אחזור עליהן, הוא לא נעים. אני יודע שחלק מהם לא מכוונים את זה אישית אליי והם רואים אותי כנציג של משהו שאפשר לפרוק עליו את העצבים. אני לא מפחד שיפגעו בי אבל כן יש חשש שאולי מישהו יגרום לי לעשות טעות ולהגיב".

אנחנו רואים שזה לא מקרה יחיד ומדובר כבר ממש בתופעה

"זה קורה כל שבוע. בדרך כלל זה מתרחש בשלבים. כשאנחנו רק מגיעים לשטח ועדיין מתכוננים לשידור, תמיד יש מפגינים שחולפים וזורקים הערות וקללות. כשהם רואים שאנחנו ממש מתחילים לצלם ולשדר, הם מתחילים להתאסף ולהפריע. זה חוזר על עצמו בכל פעם".

אבל זה לא קורה לכתבים מערוצים אחרים

"בהפגנות האלה לא, אבל כשהלכתי למשל לסקר פיגועים ראיתי כתבים של ערוצים אחרים שהתנהגו אליהן בצורה די דומה. צריך להגיד שכתבים שנמצאים איתנו בהפגנות השמאל כן דואגים ומנסים לעודד. חשוב להגיד – אפשר להסכים או לא להסכים להפגנות, אבל הבעיה שבתוך המפגינים יש אחוז מסוים שבא לעשות בעיות ולהפריע. זה צובע את כל המחאה בצבעים שלא אמורים להיות בה וזה פוגע בכולם, גם באנשים שלא מסכימים עם ההתנהגות הזו".

אתם מדברים עם המשטרה בשטח?

"בדרך כלל השוטרים פשוט אומרים לנו שאין להם מה לעשות, ושאם אנחנו רוצים לשדר אז אנחנו צריכים להתרחק מההפגנה. לרוב אנחנו משתדלים לעמוד בסביבה של שוטרים כי אז המפגינים קצת יותר חוששים".

במקרה אחר שהתרחש בהפגנה בתל-אביב לפני מספר שבועות, כתבת חדשות 14 רונה לוי נקלעה לתוך קבוצת מפגינים אלימה שהפריעו לה לבצע את עבודתה. בשיחה עם 'מידה' היא מספרת: "זו הייתה ההפגנה הראשונה שהגעתי אליה, במוצאי שבת בתל-אביב, ולא ידעתי למה לצפות. ירדתי די בתומי לאיילון ביחד עם המפגינים שחסמו את הכביש, וכבר בהתחלה פשוט לא התאפשר לנו לדווח. הם מנעו מאיתנו לשדר ודחפו את הצלם שלנו. נוצרה מהומה שלמה עד שהשוטרים הגיעו".

מה הרגשת באותם רגעים?

"אתם צופים בטלוויזיה אבל קשה לתאר את זה כשאת נמצאת בשטח. הרגשתי שחודרים לי למרחב האישי. כל הסיטואציה שצורחים עליך ומקללים אותך ומגרשים אותך מהמקום היא מאיימת ולא נעימה. את רואה מבטים של שנאה ושומעת קללות, הם מפריעים לשידור ומנופפים בדגלים, כשבסך הכל באנו לסקר אירוע חדשותי ואפילו לא הצלחנו להעביר דיווח. פעם היה מקובל שלא תוקפים אנשי תקשורת אבל עכשיו זה הפך להיות עניין של דעה, כאילו המקום שלנו לא שם בכלל. כל הגבולות נפרצו".

גם לוי מציינת כי לא מדובר במקרה יחיד אלא בתופעה החוזרת על עצמה. "פשוט לא נותנים לך לעבוד. ברגע שתגיע לשטח מיד עשרות מפגינים קופצים עליך ומקללים אותך. בתור מי שבאה לעשות עבודה ולסקר אני מרגישה לא נעים כשאני צריכה לחפש שוטרים כדי לעמוד לידם. המחשבה היא תמיד האם אצליח בכלל לשדר משהו. את לא יכולה לדעת מה יקרה ברגע שנתחיל לצלם".

ניסית לשוחח עם המפגינים?

"יש כמה מתורבתים שאפשר לנהל איתם דיון אבל רובם פשוט קובעים עובדה – את פשסיטית ומביאה את קץ הדמוקרטיה, רק בגלל שאני עובדת בערוץ 14. ההתנהגות הזו הפכה להיות לגיטימית, ואנחנו לא בסדר בגלל שאנחנו מנסים לעשות את העבודה שלנו".

לוי מספרת על מקרה בו "חבר מערוץ מקביל שבדעות שלו נמצא יותר קרוב למפגינים, הזדעזע כאשר ליווה אותי באחת ההפגנות. הוא ראה איך נשים צורחות עליי ומאחלות לי דברים נוראיים, ואחרי זה הולכות להפגין בלבוש של שפחות. הוא אמר לה – אם את ככה מדברת לאישה אז על מה את מפגינה בכלל?".

איך את מסכמת את הסיקור שלך מההפגנות?

"זו תקופה מאוד מאתגרת ולחוצה לכל הצדדים. הם נלחמים על דברים שהם מאמינים בהם וזה בסדר, אבל אנחנו בסך הכל באים לסקר ולדווח. כל אירוע או הפגנה הופך למקום טעון לכולם, כמו שקרה בהפגנה מחוץ לשגרירות ארה"ב, לשם הגיעו כמה מפגיני ימין ומיד התפתח עימות. בסוף כולנו נחיה פה יחד ונעבור את המשבר הזה, וחבל שזה מגיע למקום של פילוג ושנאה. אני מקווה שכל זה יהיה מאחורינו בקרוב ונמצא את הגשר להמשיך".

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

10 תגובות למאמר

  1. ״כשהם רואים שאנחנו ממש מתחילים לצלם ולשדר, הם מתחילים להתאסף ולהפריע״-
    קרן קטנה של אור באפלה. מתברר שהמפגינים אינם מונעים משנאה אלא רק רוצים ליהראות ככאלה ולכן רק כשהמצלמות דולקות חשוב להם להראות את השנאה.
    טוב לדעת.

    1. היוע"מ מנפנפת נגד נתניהו בהסכם ניגוד הענינים.

      הסכם ניגוד הענינים הוא בלתי חוקי בעליל והוא לכשעצמו דיקטטורה משפטית ללא בסיס חוקי.

      החוק אומר, ראש ממשלה שהוגש נגדו כתב אישום ימשיך לכהן עד פסק דין חלוט המרשיע אותו. ההגיון מאחורי החוק, לשלול מצב בו פקידות בכוחה להדיח ראש ממשלה באמצעות הגשת כתב אישום, ניסיון שנעשה גם במקרה של דרייפוס נתניהו.

      כל החוק נוצר למקרה בו הוגש כתב אישום נגד ראש ממשלה, כלומר, מצב של ניגוד ענינים, כביכול ,מובנה בחוק באופן קבוע. בכל זאת המחוקק לא סייג את סמכות ראש ממשלה ואמר רשאי להמשיך לכהן להוציא ענינים הנוגעים למשפטו. מכלל לאו אתה שומע הן, לראש הממשלה סמכות מלאה לטפל בכל הדברים שראש ממשלה ללא כתב אישום מטפל. זה רצון המחוקק המבטא את רצון העם.

      יתרה מזו, באמצעות הסכם ניגוד ענינים יכולה הפקידות לדחוק ראש ממשלה לפינה עד להכריחו להתפטר בניגוד לרצון החוק והמחוקק.

      הציבור מעונין בראש ממשלה עם סמכות מלאה בכל התחומים ולא למחצה לשליש ולרביע המוגבל בגלל קריזה של פקיד זה או אחר.

      הציבור לא מעונין בהפיכת פקיד לבית משפט עליון נוסף, המסוגל להביא להדחת ראש ממשלה. הסכם ניגוד הענינים יסודו בעריצות משפטית בלתי נסבלת.

    2. יובל,
      א.לא הבנתי מה זה קשור לתגובה של דוד?
      ב. הסכם ניגוד העניינים אינו רק בלתי-חוקי ודיקטטורי אלא גם אבסורדי וצבוע. היועמ"ש מאשימה את נתניהו בניגוד עניינים סביב הרפורמה המשפטית כי היא טוענת שבאופן עקיף ושולי הרפורמה משפיעה על תיקי נתניהו(שאינם נידונים כלל בבג"ץ וגם אם כן-הרפורמה משפיעה על מינויים עתידיים ולא על המכהנים עכשיו).
      מצד שני, הרפורמה כ כוללת סעיף של צמצום משמעותי מאוד של סמכויותיה שלה עצמה ולכן לה יש יותר ניגוד אינטרסים ומכאן הרבה פחות זכות להתערב בעניין וזה כולל לדרוש ממנו הסכם שכזה.

  2. פלוגות הסער הנאציות (SA), היו הזרוע צבאית של המפלגה הנאצית בתחילת דרכה. תפקידם היה לתקוף מתנגדים פוליטיים.

    עכשיו, מה ההבדל בין המפגינים המתוארים במאמר ל-SA הנאציים?

    אמונה שהם בעד ערכים נעלים כלשהם? גם ה-SA האמינו שהם בעד שיוויון ועוד ערכים שעל הנייר, גם היום מקובלים כערכים חשובים ואוניברסליים?

    זה שהאלימות המתוארת במאמר הינה מילולית בחלק מהמקרים (בחלק מהמקרים המתוארים, מתקיימים כל יסודות עבירת האיומים – ס' 192 לחוק העונשין – הן היסוד העובדתי והן היסוד הנפשי)? גם SA נהגו לאיים ולהטריד. לא כל פעולותיהם זו אלימות פיסית. זו עובדה היסטורית ידועה.

    אז לכל הפחות, לגבי אותם "מפגינים" (במרכאות כי עבירת האיומים אינה מותרת בחוק למשתתפי הפגנה או שחונטת צלאח אדין, אשר טרם ראיתי כתבי אישום מוגשים על ידה במקרים לעיל (לגבי המאיימים על ה"מפגינים", דווקא ראיתי גם ראיתי, פעולה מהירה מאוד של השוטרים, כתבי אישום ושופטי מעצרים) רוצה שנקרא לסוחטי פרוטקשן "שומרים"? כי אם נכנה עבריינים "מפגינים", מדוע לא נקרא לסוחטי הפרוטקשן "שומרים"?)

    אז לגבי אותם "מפגינים" התוקפים את צוותי ערוץ 14 – מה ההבדל ביניכם לבין פלוגות הסער הנאציות?

    מדוע מבין כל הדוגמאות ההיסטוריות האפשריות, אני משווה את העבריינים לעיל לנאצים? אלמנטרי:

    בשל איום המפגינים: שוטרים חילצו כתבת 'ערוץ 14' – זו כותרתו של הדיווח העיתונאי הבא: https://www.inn.co.il/news/592839 (מתאריך 19.02.23). מעבר לעובדה הפשוטה כי לכל הפחות עפ"י הדיווח, לא נעצרו חשודים באלימות בגללה החליטה משטרת לחלץ את הכתבת, נתרכז בתגובות לאירוע:

    ביניהן נמצא את כתבת 'הארץ' ענת קם, אשר טענה כי כלל לא מדובר בתקיפה וכתבה: "אז הפריעו לה קצת לשידור, לא קרה כלום. כדי שהאירוע יוגדר 'תקיפת עיתונאים' הם צריכים להיות עיתונאים".

    כלומר, אותם מעשים בדיוק כלפי מי שקם בחרה לקרוא לו עיתונאי, יוגדר על ידה 'תקיפת עיתונאים'. עכשיו החוק ו/או המוסר – מתירים תקיפה, גם כאשר מדובר לא בעיתונאים?

    אם פעולה מסוימת היא תקיפה אם תתבצע כלפי עיתונאים, אז היא בהגדרה תקיפה גם כאשר מדובר בלא עיתונאים. החוק והמוסר לא מגדירים פעולה אחרת, לפי כלפי מי הפעולה מופנית. רק בתורת גזע, פעולה מסוימת תוגדר כתקיפה, רק אם תופנה כלפי אנשים מסוג א ואם אותו הדבר בדיוק יקרה לאנשים מסוג ב', אז זו בתורת הגזע ורק בתורת הגזע, כבר לא תקיפה.

    וכולנו, כל מי שלמד היסטוריה, מה קורה כאשר יש מי שמחלק את האנשים לסוגים.

    וזו הסיבה (דבריה של קם הם רק דוגמא למה שאני עומד לכתוב), מדוע בחרתי להשוות בין התוקפים, לפלוגות הסער הנאציות. ההיסטוריה מלמדת אותנו, מה קורה כאשר אלימות היא בסדר. כאשר "כדי שהאירוע יוגדר 'תקיפת X' הם צריכים להיות X" (כלומר, לו הייתם X – זו אכן תקיפה) והדוגמא ההיסטורית מהקרובות ביותר לזמננו, אלה אכן פלוגות הסער הנאציות.

    העבריינים בהפגנה וודאי בטוחים בצדקת דרכם. הם ללא ספק בטוחים שרק הם מעניקים אישורים על דמוקרטיה. הם ללא ספק אינם חושבים "חצינו סף מסוכן של אלימות והתרנו זאת לעצמנו, בטענה שקרית שהאדם מולי הוא לא מהגזע הנכון" (לא קיבל אישור לדמוקרטיה ממני). אבל זו בדיוק הדוגמא, במה מה שכתבתי בפסקה זו, עושה אותם שונים מה-SA הנאצי?

  3. זה הקוד הבולשביקי לקרוא לחושך אור לאור חושך לדיקטטורה דמוקרטיה (זוכרים את הדמוקרטיות העממיות של הקומוניסטים?)לדמוקרטיה דיקטטורה, למושחת ישר לישר מושחת, אוי האומרים לאור חושך ולחושך אור. נס קרה לעם ישראל שהימין ניצח, נחכה להמשך ניסים.

  4. למה אתם מסקרים את ההפגנות אם המצב היה הפוך ערוצי השמאל היו מתעלמים מהפגנות הימין ומסבירים שהם לא מסקרים הפגֶנות קטנות שמספר המפגנים קטן ממספר הכתבים ( שזה בדיוק מה שקורה בהפגנות כנגד הרפורמה) ההפגֶנות הם למעשה הבלופ הכי גדול שמשרדי הציבור מייצרים וערוץ 14 נופל לתוך המלכודת

  5. למה אתם מסקרים את ההפגנות אם המצב היה הפוך ערוצי השמאל היו מתעלמים מהפגנות הימין ומסבירים שהם לא מסקרים הפגֶנות קטנות שמספר המפגנים קטן ממספר הכתבים ( שזה בדיוק מה שקורה בהפגנות כנגד הרפורמה) ההפגֶנות הם למעשה הבלופ הכי גדול שמשרדי הציבור מייצרים וערוץ 14 נופל לתוך המלכודת

  6. השמאל מורכב מאנשים שטופי מוח ומרושעים. רואים זאת על פרצופי המפגינים האטומים ששמים דגל לפני הגיב:

    העיתונאים מהימין, שנותנים מכה עם מקל על קודקודו של שר בישראל, שלא מסוגלים לאפשר הצגת המצב על ידי מי שחושב הפוך מהם על המציאות בארץ.

    השימוש בדגל ישראל מעורר פלצות בגלל שזה ניסיון להציג מצג שווא שהם ורק הם זכאים לנפנף בדגל שלנו.

    מצד שני השימוש בדגל ישראל היפה שלנו על ידי מחנה שרגיל לנפנף בדגלי האויב הוא בדיחה מקברית של אלוהים נגדם.

    ועכשיו הימין חייב לייצר נציגות בכל צמרות מוסדות המדינה שלנו שמתגלה שהכל נתון בצבת ידי המחנה הפרוטקציניסטי הזה שרגיל למנות בשיטת חבר מביא עוד חבר קיצוני שמאלני.

    השמאל מסוכן לישראל ולעתידה כמדינה יהודית.

  7. אי אפשר לפגוע במשהו שלא קיים. הדמוקרטיה הישראלית מתה לפני 30 שנה כשאהרון ברק ריסק אותה הגיב:

    כשראש ממשלה שמאלני מקבל אישור לעבור על חוקי יסוד ולמסור שטח ריבוני תחת ממשלת מעבר ואילו ראש ממשלה ימני לא יכול אפילו להחליף נהג שמרגל אחריו אז קצת קשה לדבר על דמוקרטיה.

    דמוקרטיה היא פשוטו כמשמעו שלטון העם. לא פחות ולא יותר.

    אין קשר בין דמוקרטיה למוסריות לדוגמה. לא בטוח שארה"ב עשתה את המעשה המוסרי ביותר כשהחליטה במלחמת העולם השניה להטיל בכוונה שתי פצצות אטום על אוכלוסיה אזרחית ולרצוח מאות אלפי אזרחים. אבל היא בכל זאת היתה מדינה דמוקרטית.

    חברי הכנסת, הממשלה, בתי המשפט – כל אלה הם רק אמצעים, ערוצים, כלים ומנגנונים דרכם רצון העם בא לידי ביטוי.

    העם בוחר את נבחריו, הנבחרים מעבירים חוקים המייצגים את התפיסות המוסריות והערכיות של העם ובתי המשפט פוסקים אך ורק בהתאם לחוקים אלה.

    אין ולא יכול להיות למערכת המשפט שום שיקול מוסרי, ערכי או אחר מלבד מורא החוק.

    שופט אינו מוסמך לקבוע מה טוב למדינה או רע למדינה, ראוי או לא ראוי, מוסרי או לא מוסרי, ערכי או לא ערכי וכולי.

    שופט רשאי לקבוע אך ורק מה חוקי ומה לא חוקי. אין ולא יכול להיות לו אף שיקול אחר. ואת הקביעה מה חוקי ומה לא מערכת המשפט חייבת לקבוע באופן שוויוני ונטול פניות או שיקולים פוליטיים כאלה או אחרים.

    כל תפקידה של מערכת המשפט היא להוות גורם אובייקטיבי וניטרלי אשר מוודא שרצון העם בא לידי ביטוי באופן מוחלט וללא שום אפליות או הטיות.

    כמו במשחק כדורגל, כל תפקידו של השופט הוא לוודא שהמשחק מתנהל לפי הכללים.

    אם לשופט יש העדפות והוא מפלה את אחת הקבוצות לטובה אז מן הסתם אותה קבוצה תנצח אבל זה כבר לא יהיה במסגרת משחק כדורגל, אלא משהו אחר.

    באותה מידה אם למערכת המשפט במדינה מסוימת יש העדפות פוליטיות מסוימות והיא מפלה לרעה מחנה פוליטי מסוים אז אמנם המחנה המופלה לטובה ינצח, אבל זה כבר לא יהיה במסגרת המשחק הדמוקרטי אלא במסגרת מערכת כללים דיקטטורית.