למרות הקשיים והעיכובים, המחנה הלאומי צריך להמשיך ולדרוש מנבחריו את תיקון מערכת המשפט
זמן קצר לפני יציאת הכנסת לפגרת האביב נשאלתי במספר פורומים מה לדעתי יקרה בשבועות הקרובים מבחינת ההתפתחויות וההתרחשויות בזירה הפוליטית. השבתי כי אני רואה נכון להיום אחת משלושה נתיבים אפשריים.
הראשון – הקואליציה תצליח להעביר מרכיב קטן מאוד מחבילת הרפורמה המשפטית עד לסוף המושב הבא של הכנסת, ואז תנסה לרדת מהעץ כי אכן לא ניתן לנהל מדינה מול אנרכיזם כל כך ממומן ומקושר.
השני – הקואליציה תגרור רגליים עד סוף המושב ואף תנסה בכך לרדת מהעץ, כי אכן האיראנים על הגדרות ופועל גייס חמישי מבפנים.
והנתיב השלישי ואולי האופציה הכי גרועה – הקואליציה גם לא תצליח להעביר דבר עד סוף המושב או עד בכלל, ובכל זאת השמאל ימשיך לרדוף את הממשלה ובוחריה ולא יפסיק עד שיביא הישגים מבחינתו. כך, כאשר הימין שוכב על הרצפה ומדמם, ינסו בשמאל להעביר איזו חוקה המבקשת להנציח את התיאוקרטיה המשפטית בה אנו חיים כיום, מה שנקרא "מהלך על הכתר".
מכל שלושת האופציות אותן פרסתי, נדמה לצערי ולחששי כי בשל שכרון הכוח בו שרויים כיום חלקים בשמאל (בראשם אהוד ברק וחבר מרעיו) הם הולכים על האופציה השלישית, שהיא הגרועה ביותר הן עבור הימין והן עבור המדינה בכלל. אם מישהו חושב כי 64 מנדטים יסכימו שידרכו להם על הראש באופן בוטה כל כך, הוא עלול לגלות במהרה את טעותו. לא מדובר בדור שירים ידיים בירידה מהאלטלנה ותחת אש התותח הקדוש וימלמל "רק לא מלחמת אחים".
אמנם המחנה הלאומי מוכן להכיל הרבה למען שלמות העם וגילה עד כה אחריות לאומית גדולה שלא ממש נמצאת במחנה השני, אבל גם לזה יהיה גבול מסוים. נחישות השמאל בכל מקרה ומקיר לקיר לא מתקרבת לפוטנציאל הנחישות של בוחרי הימין, אם אלו יחושו שמישהו מנסה לפגוע בזהות היהודית שלהם. זו הנקודה בסופו של דבר, והיא מתחזקת לאור העובדה כי בג"ץ במתכונתו האקטיביסטית פוגע בדמוקרטיה הישראלית, מקשה עליה להתנהל כמדינה מתוקנת והחלטותיו מסכנות את עתיד ישראל כמדינה יהודית.
לאור כל זאת, 'הפגנת המיליון' של המחנה הלאומי המתוכננת להיערך בירושלים לאחר יום העצמאות הופכת לחשובה פי כמה וכמה מכל הפגנה רגילה. ראשית כדי להזכיר לאחינו בשמאל שהם לא משחקים לבד על המגרש, על כל המשתמע מכך; שנית כדי להזכיר לאחינו במחנה הימין שלמרות הכל ולמרות המצב, התודעה הלאומית-דמוקרטית בישראל הייתה חזקה ותמשיך להיות כזו; ושלישית כדי להזכיר לנבחרי הציבור של קואליציית הימין כי אסור להם לוותר על הרפורמה לתיקון מערכת המשפט, או לפחות על חלק משמעותי ממנה.
הרי כל מה שהרפורמה אמורה לעשות הוא להבטיח את עתידה של ישראל כמדינה ציונית – כלומר מדינה יהודית בעלת משטר דמוקרטי. אנחנו, רוב העם בישראל, לא נסתפק בפחות מזה.
מתן פלג הוא יו"ר תנועת 'אם תרצו' ומחבר הספר 'מדינה למכירה' .
השאיפה לאורך זמן צריכה להיות הגמוניה ימנית, גם אם יקח כמה שנים
יפה מאוד. תיקון אחד:
הרפורמה לא אמורה להבטיח את עתידה של ישראל כמדינה ציונית. אם הימין היה מנסה לכפות את ערכיו הוא היה דיקטטורי לא פחות מהשמאל.
הרפורמה אמורה להבטיח סיכוי הוגן גם למאמינים בעולם ערכים יהודי וציוני.
הבדל משמעותי.
איזו טעות לקבוע את הפגנת המיליון רק עוד שבוע.
היו צריכים לקיים אותה לפני פסח כשהחרדים עוד היו בחופשת פסח(׳בין הזמנים׳)-בקלות היו מכיעים למיליון וחצי או אפילו יותר.
הממשלה מעולם לא כשלה כיוון שהיא מעולם לא יכלה
צריך להתחיל מינוי זוחל של פקידים ימניים בכל זרועות השלטון- כמו שעשו עם מני אסייג
ב צריך להתחיל קמפיין אחיד של כל הקואליציה עם סיסמאות פשוטות וקליטות על ההשגים והשאיפות בדגש על הרשתות החברתיות
ג להסכים לימים ארוכים של שביתות ומתקפות – בשביל זה חובה שהציבור יתעורר ויצעק וילחץ ויעשה את המוות לראשי המחנה הלאומי ליברלי- העם- דורש – רפורמה כוללנית!
אי אפשר לנצח , בלי לגלות לתמימים שבינינו שאנחנו נמצאים במצב של עריצות משפטית של בגץ והפרקליטות, והמטרה היא להחזיר הריבונות לעם.
כדאי לחשוף את הבטלנות, ושרירות הלב שמתגלה לאזרח הפשוט בכל מגע עם המערכת המשפטית, הליכים שנגררים שנים רבות ומוכרעים בשרירות ליבו של שופט או פקיד, לעיתים ללא כת קשר לחוק.