הסרט המתאר את קורותיו של קצין הביון המבריק יואן מונטגיו פותח חלון חדש לסיפור יוצא הדופן של יהודי בריטניה
בסרט 'האיש שלא היה' אשר שודר לאחרונה בנטפליקס, קולין פירת' מגלם את דמותו של יואן מונטגיו, סוכן ביון בריטי שמבצע ההונאה אותו הוביל מול הפיקוד הצבאי הבכיר של גרמניה הציל כנראה אלפי חיים של חיילי בעלות הברית בשנת 1943. צ'רצ'יל היה אז נחוש להכות בבטן הרכה של הנאצים בסיציליה ולהוציא את איטליה מחוץ למלחמה. הוא היה צריך לגרום להיטלר להאמין כי עליו להתכונן לפלישה במקום אחר (יוון וסרדיניה), ובכך להשאיר את המטרה האמיתית פגיעה באופן יחסי.
כדי להשיג את המטרה הזו, מונגטיו ועמיתיו (כולל קצין צעיר בשם איאן פלמינג) החליטו להשתמש כפיתיון בגופה שעברה תהליך הכנה קפדני, הולבשה במדי חיל האוויר המלכותי וצוידה במסמכים סודיים ביותר (ומפוברקים לחלוטין) לגבי פלישה בריטית מתוכננת ביוון. על פי תוכנית ההטעיה, הגופה הייתה אמורה להישלח לים מסיפון צוללת סמוך לחוף הספרדי ולהידמות לקורבן של התרסקות מטוס, שם ימצאו אותה מרגלים נאציים ובתקווה יעבירו את המסמכים החשובים לברלין.
הסרט עוקב אחרי התהליך המרתק של השגת גופה מתאימה מבית חולים של הצי, והמצאת זהות שלמה עבור אותו קצין לכאורה, כולל מכתבי אהבה, תמונה של "פאם אהובתו", כרטיסים לתיאטרון ועוד.
בשל הרקע המשפחתי שלו, יואן מונטגיו האמיתי התגאה בכך שהצליח להערים על היטלר. "זו פסגת ההנאה של כל אדם, ובמיוחד של יהודי, לדעת בסיפוק ובאופן ישיר כי הצליח לשטות במפלצת", כך כתב. הסרט המבוסס על הספר 'מבצע קציצה' מאת בן מקנטייר מזכיר רק בקצרה את עובדת יהדותו של הגיבור, כאשר מונטגיו שולח את אשתו ושני ילדיו למקום בטוח יחסית באמריקה, בחשש כך ש"הסיוט שנמצא בדרכו לכאן הוא אמיתי למדי", ומציב איום מיוחד למשפחה יהודית.
אך מה שלא מוזכר כלל בסרט היא העובדה שמשפחת מונטגיו הייתה בין המשפחות היהודיות החזקות, המקושרות והנדיבות ביותר בממלכה, כאשר חלק מחבריה מילאו תפקידי מפתח בעולמות הפוליטיקה, האמנות, העסקים והדת.
סבו של יואן, סמואל מונטגיו (1911-1832), זכה לתואר הברון הראשון מסוויית'לינג כאות כבוד על פועלו הפילנתרופי למען עניים, יהודים ולא-יהודים כאחד. בתור בנקאי פורץ דרך, הוא ייעץ למספר שרי אוצר בעניינים מוניטריים ושכנע את הממשלה לפטור ממס תרומות לגלריות אומנות, אוניברסיטאות ומוזיאונים. ב-1885 הוא נבחר כחבר הפרלמנט מטעם מחוז וויטצ'אפל וכיהן בתפקיד במשך כחמש שנים. הוא גם אירגן את התאחדות בתי הכנסת שאיגדה עשרות מהם במזרח לונדון. הוא אמנם תמך בתהליכי היטמעות של מהגרים יהודיים מרוסיה לבריטניה, אך גם מימן את 'חובבי ציון' וקידם התיישבות יהודית בארץ ישראל שנשלטה אז בידי הטורקים.
בנו לואיס, אביו של יואן, התחתן עם גלדיס הלן גולדסמיד, שבעצמה הייתה בת למשפחת בנקאים יהודית והפכה לנדבנית ידועה שעבדה עם פליטים משתי מלחמות העולם. למרבה הצער, היא ובעלה לא האמינו שהיהודים האומללים להם עזרו עשויים ליהנות ממדינה משלהם, ולואיס מונגטיו הפך למבקר חריף של הצהרת בלפור.
ביחד עם ליונל נתן דה רוטשליד, הוא ארגן תנועה אנטי-ציונית מובהקת שנודעה כחבר היהודים הבריטיים ומטרתה הייתה "להתנגד להנחה לפיה היהודים הם בני לאום נפרד". בה בעת, הארגון קרא "לקדם את יישוב ארת ישראל באופן בו יהודים ירצו להפוך אותה לביתם". בשנת 1929, יהודים בריטיים כה רבים ניצלו את ההזדמנות הזו כך שהארגון פשוט התפרק.
באשר ליואן עצמו, ובעוד קולין פירת' מציג נאמנה את תחושבת השליחות והכבוד שאפפה אותו, הסרט לא מתאמץ כלל להראות את המאבק האישי של גיבורו בכל הקשור לעמידה בציפיות הגבוהות שהגיעו עם שם המשפחה. יואן ואחיו איבור למדו יחדיו בקיימברידג' וככל הנראה שאפו למצוא עיסוק קליל יותר בחיים, כאשר סייעו לפתח את חוקי טניס השולחן וייסדו מועדון טועמי גבינות ידוע. "השאיפה הגדולה ביותר שלנו הייתה להשיג גבינה מחלב לווייתנים", נזכר יואן.
איבור הפך בשנות השלושים לחבר בהיכל התהילה של טניס השולחן ותסריטאי ומפיק סרטים בולט, אשר שיתף פעולה בין היתר עם במאים כמו אלפרד היצ'קוק וסרגיי אייזנשטיין. הקשר עם הקולנוע הרוסי סייע למשוך אותו לשורות המפלגה הקומוניסטית. כאשר יואן הלך והתקדם בסולם הדרגות ביחידה מיוחדת של מודיעין הצי המלכותי, התעורר חשש שאחיו עשוי לרגל בחשאי עבור סטאלין. חשדות אלה (שזכו לדרמטיזציה נאה בסרט) אוששו עם תום המלחמה הקרה, כאשר מסמכים שנחשפו רמזו כי יואן מעולם לא הבין במלואה את עומק המחויבות של אחיו הצעיר לפעילות פוליטית.
חמו של יואן, הצייר הידוע סולומון ג'וזף סולומון, היה היהודי הראשון שנבחר כעמית באקדמיה המלכותית. הוא צייר את דיוקנאותיהם של הדמויות המפורסמות ביותר בממלכה כולל המלכה ויקטוריה, המלך ג'ורג' החמישי והנסיך אדוארד. בגרסה הקולנועית לעוללות המלחמה העמוסים של יואן, הוא מרים כוסית לחיי אשתו איריס, ורומז בעדינות על הצלחת אביה: "יש לה את חוכמתו של שלמה" (שם המשפחה המקורי שלה), הוא אומר ואז מוסיף: "ואת הכוח של שמשון" (היצירה הידועה ביותר של אביה).
בתום המלחמה יואן חידש בהצלחה את עיסוקו כעורך דין ושופט שנקטע בשל אירועי התקופה. הוא שמר על קשריו בצי והחל לספר את סיפורו הדרמטי של 'מבצע קציצה' כאשר המסמכים המסווגים בעניין נחשפו בהדרגה. ב-1953 הוא בילה סוף שבוע ארוך בכתיבת הספר 'האיש שלעולם לא היה', ובו תיאר את המצאתו של הקצין המת ואת ההונאה המתוחכמת שהצליחה לשטות בנאצים. הספר הפך לרב-מכר בינלאומי ולסרט משנת 1956 בכיכובם של קליפטון ווב וגלוריה גרהאם. מונטגיו נהנה מן החוויה שבגילום דמות משנית בסרט, אחד האדמירלים שהתנגד לתוכנית וניהל ויכוח קולנועי עם בן דמותו שלו מן העבר.
הוא גם המשיך במסורת המשפחתית הארוכה של מנהיגות יהודית, בתור נשיא איחוד בתי הכנסת (1954-62) ונשיא האיגוד האנגלו-יהודי (מ-1949). בתפקידים אלה הוא קידם את דרישות הפיצוי מגרמניה ופעל למען רווחת ניצולי השואה. הוא גם בירך ותמך בהקמת המדינה היהודית, ובכך ביטל את הספקות בציונות שהניעו את אביו וחלק חבריו לאליטה הבריטית. הוא נפטר בגיל 84 בשנת 1985.
'האיש שלא היה' מאיר אור חדש על האדם יוצא הדופן הזה ועל סיפורו היוצא מן הכלל. אך הוא גם פותח חלון חדש לסיפור בלתי אפשרי ופלאי לא פחות: התהליך שעברה יהדות בריטניה, החל במאות שנים של גירוש כפי (1290 עד 1657) וחרם שנאכף בקפידה, ועד לחזרתם המבורכת בהזמנת אוליבר קרומוול במהלך המהפכה הפורטינית.
התהליך שעברו משפחות כמו מונטגיו, גולדסמיד וסולומון מדגיש את השינוי המרשים שחל במעמד יהודי בריטניה, ממטרות לבוז מוחלט מצד האוכלוסייה הממסדית, ועד לקבלה (חלקית לעיתים) לדרגות הגבוהות ביותר של כבוד, השפעה והישגים, בחברה הידועה במבנה ההיררכי שלה. הרבה מעבר לסרט או למלחמת העולם, זהו אפוס רחב יריעה ומרתק, שאינו מפסיק להדהים ולעורר השראה.
הטור התפרסם לראשונה בכתב העת 'קומנטרי'.
