ביקורת ספר: 'דרך בגין' אז והיום

חברי מושב ינון בשפלת יהודה החליטו בשנות ה-50 לוותר על חברותם במפא"י ולהצטרף לתנועת החרות בראשה עמד מנחם בגין. בתגובה הוטלו על המושב סנקציות כלכליות וחברי המושב שעבדו בחוות דגנים (מקום שלימים ננטש ועל אדמתו הוקם מרכז שפירא) פוטרו כולם ביום אחד.

"הדרך בה בחרתם קשה היא", כתב מנחם בגין לחברי המושב בטקסט המובא באוסף החדש 'דרך בגין', והוסיף:

למפא"י השלטון והכסף. תנועת החרות היא העניה במפלגות בישראל, אף כי אין היא הקטנה בהן. היא השנייה במדינה, אך הראשונה לשנאה- של מפא"י. מפא"י שונאת אותנו בגלל העבר. מאז קרא לנו זאב ז'בוטינסקי אל דגלו, היא ניסתה, הלוך ונסה, לחסלנו… ידידנו החדשים מינון, החלטתם להטיל לרגלי השליטים גט כריתות… עליכם להבין אף היום, כי זוהי קריאת תגר על מפלגה אשר לה השלטון על הכסף, וכסף השלטון. מרובים הם אמצעי השבירה בידיה…"

בסיפור ההתנכלות הממשלתית למושבניקים מינון ניתן למצוא את המבוא לנאום בגין מבחירות 81':

קבלו ברכה ידידנו החדשים. היא שלוחה לכם בשם כל שוחרי החופש בישראל… ובין מברכיכם, בטוחני, הלוחמים יוצאי תימן, המורדים במלכות בריטניה, אשר ראש־מפא"י הלשין עליהם באזני המשטרה הזרה, באמרו בפומבי באזניה כי רוב ה'טרוריסטים' בארץ־ישראל הכבושה מקרב יוצאי תימן המה"

את ההקדמה לאותו נאום בחירות ידוע של בגין, שנישא בתגובה להשתלחותו של דודו טופז במצביעי הליכוד, ניתן למצוא עוד בדברים שנשא בכנסת בגין בשנת 64':

"עתה אעלה לפני הבית את השאלה אם נגזר עלינו לחלק את עמנו,… לספרדים ולאשכנזים… חייב אני לומר שאם מישהו יקראני 'אשכנזי', ארגיש עלבון עמוק בלבי מסיבה אחת: זו במילה אחרת, התקשרות עם גרמנים… אינני רוצה להיקרא 'גרמני'. הפרדוכס בתולדותינו בימים אלה הוא בזה שאנו מחלקים את עמנו מעיקרו לשני חלקים על פי מוצא משתי ארצות [גרמניה וספרד] אשר עשו לנו בתקופה מסוימת את העוול הגדול ביותר"

מפרשת המושב ינון ניתן ללמוד על ההבדל המהותי בין הגישה הליברלית של תנועת החרות לבין התפיסה הבולשביקית של מפא"י. בגין כמובן בירך על הצטרפות בני המושב לתנועת חרות אך הוסיף כי

אין גיל בלבי. כי אף זה חולי התקופה… יום יבוא וילדינו,… ילמדו כי יש לנו כפרים לרוב, וכולם אינם שייכים אלא… לעם ישראל. ההתיישבות המפלגתית לא לעולם תהיה מנת חלקנו… ולא ישאל עוד איש בישראל למי שייכת גבעת חיים, כפי שאין איש השואל למי 'שייכת' תל אביב"

כאשר עלה מנחם בגין לשלטון הוא פעל לשחרר את המשק הסגור של מפא"י על מנת ליצור כלכלה חופשית כמו במדינה מתוקנת. עם זאת יש לציין כי הוא שגה קשות כאשר השליך את התפיסה הליברלית שלו על איוש משרות אמון בממשלתו.

רוצה לומר, הותרתם בתפקיד של פקידים בכירים בעלי אוריינטציה פוליטית מפא"ניקית הייתה תקלה חמורה. הדבר פגע בתפקוד הממשלה וביכולתה להגשים את תפיסת המשק החופשי בצורה טובה יותר. זאת כמובן מלבד הסבוטאז' הפוליטי בדמות פגיעה במשילות שביצעו אותם פקידים, בהתאם לתרבות המקדשת את כפיות הטובה ואת מיגור היריב הפוליטי, שלא לומר אויב. בגין למעשה הכשיל במו פיו את מדיניותו, כאשר אמר "באנו לשרת ולא לרשת".

אם נחזור לימינו אלה ניתן יהיה להיווכח שאת התנהגות מחנה השמאל צפה בגין בדיוק רב: "למה נכנסה מפא"י,… למערכה האומללה נגד המתיישבים בינון?… מתוך עצבנות… כקרח באביב, כן זזה הקרקע מתחת לרגלי השליטים… בעיני רוחה המבוהלת ראתה מפא"י את ינון בבחינת כדור שלג- מתגלגל, גדל, גורף". אזרחי המדינה נאלצו להיאנק תחת שלטון מפא"י עוד יותר מעשרים שנה לאחר דברים אלו של בגין. מאז בחירות 77' הדמוגרפיה של המחנה הלאומי גדלה וגורפת, והתופעה הזו גורמת לעצבנות השמאל כפי שהדבר מתבטא מאז נודעו תוצאות הבחירות בנובמבר 2022.

גם הדברים שכתב בגין בעיתון 'חרות' ב-1958נראים אקטואליים מתמיד. "דמוקרטיה, לפי דעתי, פרושה קודם כל הכרת אמת בשוויון האדם… לא אגזים אם אומר כי אויבתה הראשונה של הדמוקרטיה היא השנאה".

האדונים האמיתיים

בספר מוקדש פרק נרחב לנושא "חרויות נפשיות". כמי שחווה על בשרו את שיטות החקירה הקומוניסטיות, לאחר שנעצר בליטא על ידי הרוסים במלחמת העולם השנייה ונשלח לסיביר, גילה בגין רגישות רבה לזכויות החשודים ולתנאי מעצרם וחקירתם. כחניך משנתו הליברלית של זאב ז'בוטינסקי דגל בגין קביעת ראש בית"ר לפיה "כל יחיד הוא מלך". יש להניח כי מוראות השבי עיצבו גם הם את גישתו לשמירת חירות האדם.

הרקע האישי של בגין מתבטא במאמר "לילות לבנים בישראל" מ־1953, כשם ספרו 'לילות לבנים' שראה אור באותה שנה. ב־1953 נחשפה מחתרת "מלכות ישראל", שהקימו יוצאי לח"י במטרה לנקום פגיעה בדם יהודי. התברר כי אנשי המחתרת נחקרו ע"י הש"י (לימים השב"כ) בעינויים. בעקבות פרשה זו כתב בגין:

בימי עלילת הרופאים, אשר הודו, בוודאי כתוצאה של ה'קונוואיר' [מניעת שינה מנחקרים], כי הם רצחו,… את ז'דאנוב… הצענו בכנסת כי ממשלת ישראל… תציע מעל במת ארגון האומות המאוחדות לכרות אמנה בין־לאומית האוסרת על… נטילת שינה מן הנחקר… אולם הצעתנו נדחתה… בדיעבד התברר כי לשליטים בישראל הייתה סיבה מיוחדת לבלתי קבל את הצעתנו… והסיבה מהי? הם עצמם משתמשים בשיטת האינקוויזיציה החדישה"

לאחר שהוכיח את הממשלה על שיטות החקירה פנה בגין אל החוקרים המענים והזהירם, בדברים שכוחם יפה גם לימים אלה, כאשר נחשפות שיטות חקירה כמו בפרשת פגסוס למשל:

אנשי הש"י בוודאי מתפארים 'במלאכתם',… אך בטרם תיתנו קולכם בשיר התהילה למוריכם, שימו לב לאזהרתו של בר־נסיון. אני יודע כי אתם בטוחים, שהמשטר, אשר אתם משרתיו (ואולי אדוניו האמתיים?) יהיה קיים לעד… זכרו: המשטר: אשר למענו ובשמו אתם מעתיקים אלינו את שיטות הנקו"ד [לימים הקג"ב], לא יהיה קיים לעד… הריני אומר גם לכם, צ'קיסטונים בישראל: גורו לכם מפני הרשע שלכם. הניסיון הוכיח, כי מביא לילות לבנים על רעהו, סופו שיביא על עצמו ימים שחורים"

כדאי לשים לב לשלוש המלים, "ואולי אדוניו האמתיים?", ולבחון אותן על רקע הצהרות בכירי ביטחון לשעבר שלא למלא את הוראות הממשלה. יהיו ודאי כאלו שיאמרו שהשב"כ כיבד את בגין אך נתניהו אינו לגיטימי בעיניו. על כך ניתן להשיב בתיאורם של יוסי מלמן ודן רביב בספרם 'מרגלים לא מושלמים' (1990):

אחזה תדהמה גם בראשי קהיליית המודיעין ששמעו על נצחונו של בגין. השירותים החשאים של ישראל התרגלו,… לעבוד… עם הדמויות המוכרות של מנהיגי תנועת העבודה… רבים מבכירי הקהילה באו מרקע … פוליטי דומה… קשרו בכירי המודיעין קשרים הדוקים… אינטימיים עם… מפלגת העבודה"

חמור יותר מאותו תיאור של מלמן ורביב, הוא סיפורו של קצין צה"ל  עיזאת נאפסו, תושב כפר כמא הצ'רקסי בגליל התחתון, אשר נחקר ועונה ע"י חוקרי השב"כ ונידון ל-18 שנות מאסר בעוון ריגול. פרשה זו שהחלה ב-1980, במשמרת של מנחם בגין כראש ממשלה, נחשפה שבע שנים לאחר מכן כאשר התברר כי נאפסו הודה בעקבות עינויים בפשע שלא ביצע.

העובדה המטרידה היא שחוקרי השב"כ, הנתונים למרותו של ראש הממשלה, התעלמו כליל מהעובדה שמנחם בגין התנגד נחרצות לעינויים. האם יש מי שמעלה על דעתו שאציל פולני כמו בגין ייתן את ידו לתרגיל אותו תיאר נאפסו? – "החוקר איים שיעצור את אשתי ויפשיט אותה מולי". התשובה לשאלה זו נותנת מענה כלשהו לתהיית בגין מ־1953.

על השכחה

מחנה השמאל, בחוסר אונו הפוליטי, ממחזר אטריות כמו לחישת נתניהו לרב כדורי ומנסה להדביק לו האשמות שקריות ב"שיסוי" ו"שיסוע". במסגרת ה"עצבנות" השמאלנית, אותו ביטוי שטבע בגין אי־אז בשנות החמישים, נתקף לפתע המחנה געגועים עזים לבגין. עיון בספר החדש יכול אולי להשקיט מעט את הערגה השמאלית לבגין.

כך למשל, בנאום שנשא בכינוס השלישי של בית"ר שנערך בוורשה ב־1938, ובו התפלמס בגין עם ז'בוטינסקי על נוסח נדר התנועה, הוא האשים יהודים בבגידה בציונות: "בעוד הפרשנים האנגלים, בעזרת יהודיהם, מרוקנים את הצהרת בלפור מתוכנה,…".

עם הגיעו לארץ ב־1943, כחייל בצבא אנדרס, הצטרף בגין לאצ"ל ומונה לעמוד בראש הארגון. בנאום הכרזת המרד על המנדט אותו נשא כשנה לאחר מכן, הזכיר את שכתוב ההיסטוריה של מפא"י כאשר אמר כי "גם ההיסטוריה הציונית לא בידינו ולא לפי יוזמתנו נכתבה, אלא בידי אחרים ולפי מזימותיהם". אל היועץ המשפטי לממשלה גדעון האוזנר, אשר פנה לחבר כנסת מהקואליציה ב"עקיצה המקובלת בכל הפרלמנטים, לרבות בכנסת שלנו,…" כתב בגין כי

שום חבר כנסת מאה עשרים ואחד מדומה אינו יכול להזכיר לחבר כנסת פלוני מה שאמר בימים עברו חבר כנסת לא כל כך אלמוני. איך יכול היה היועץ המשפטי לממשלה להידבק ביצר פולמוסי, לא משפטי אלא פוליטי, תכסיסי שכזה?"

על פעולות התגמול של צה"ל בשנות החמישים העיר בגין בוועידת החרות:

התגמול, התגובה,… כל אלה הם רעיונו המקורי הראשון של הארגון הצבאי הלאומי… והרעיון הזה של האצ"ל, אשר נפסל לחלוטין, נתקבל הלכה למעשה על ידי ממשלת ישראל. אווה נמסיס [אלת הנקם] מה נוראה נקמתך!"

בעקבות מעצר מנהלי של חברי "ברית הקנאים" ב־51', מחתרת יהודית שביקשה לחזק את אופייה ההלכתי של המדינה, שאל בגין, מעל בימת הכנסת, "באיזו זכות פתחתם מחנה ריכוז בישראל?". קשה למצוא ביטויים שכאלה מפי בנימין נתניהו, ואולי זה מה שמפריע לשמאל בנתניהו – שהוא שכח מה זה להיות בגין.

השמאל לעומת זאת לא שכח דבר. ההפגנות מול בית ראש הממשלה אינן חדשות. פעם זו הייתה גולדה מאיר, היום זה נתניהו. לאחר מלחמת ששת הימים החל השמאל בקריאות למסירת השטחים ששוחררו במלחמה לערבים. על כך נאם בגין בכנסת ואמר:

כאילו כשלא היה לנו מה שהם קוראים שטחים, שום 'שטחים', לא הייתה הקזת דם קבועה,… נדע להתגבר גם על אותה פרברסיה של הסתה, של שנאה עצמית, המתחילה לתת את אותותיה אפילו בתוך מספר מצומצם של אנשים צעירים, כפי שראינו בחצרה של דירת ראש הממשלה"

יוזמי ההוצאה לאור של קובץ ממאמריו ונאומיו של מנחם בגין בסוגיות לאומיות, לא היום יכולים כנראה למצוא תזמון מוצלח יותר מן התקופה הסוערת הנוכחית. ההפגנות והפרעות שהתפשטו ברחבי המדינה מאז הקמת הממשלה מקורן בהפנמת מחנה השמאל כי הוא הולך ומאבד את אחיזתו במוקדי הכוח. עד אשר ישמטו מידיו מוקדים אלה באופן מלא עוד ארוכה הדרך, אך סיפורו של מושב ינון למשל, יכול להמחיש מה יקרה אם אזרחי ישראל יהיו נתונים שוב ב"צבת המשטר"[1] של השמאל.

הרלוונטיות של הספר מקנה לו חשיבות, אך מוטב היה להסתפק במבחר נאומים ומאמרים מצומצם יותר, לטובת מפתח שמות ועניינים הבולט בהיעדרו או הגהה מוקפדת יותר. למרות המגרעות והמקום לשיפור בעריכה, הספר מומלץ מאוד עבור מי שמעוניין להבין את ישראל אז וגם בימינו, ובעיקר מספק הצצה חשובה נוספת לאוצר המרגליות שבקעו מפיו ועטו של מנחם בגין.

[1] ספר שכתב פרופ' עזרה זהר בשנות ה-70 ומתאר את שיטת השליטה הכלכלית של מפא"י באזרחי ישראל.