יותר מדי עיתונאים מועלים בתפקידם ומייצרים או מקדמים מידע שגוי מן היסוד
בטקס שנראה כי הפך לכמעט קבוע, התותחים שוב רועמים בגבול עזה והשופרות שוב רועמים על המסכים ומעל דפי העיתונים. כמו בכל סבב לחימה, האולפנים עברו למתכונת שידור מורחבת שצריך למלא איכשהו בתוכן, ואיכשהו תמיד מתברר שהתוכן הזה בעייתי ומטריד. למרבה הצער, כבר מזמן הפסקנו לצפות מחלקים מהתקשורת הישראלית לדיווח עיתונאי אובייקטיבי, שלא לדבר על פטריוטי, ולחובתה ייאמר שהיא ממשיכה לספק לנו סיבות לחוש דחיה.
השיא, הזמני ככל הנראה, הגיע אמש (שלישי) במסגרת דיווח במהדורת חדשות 13 על חיסול בכירי הג'יהאד האסלאמי בעזה בפעולת 'חץ ומגן' של צה"ל בעזה. למרות הסיכול המוצלח של מחבלים בכירים שלקחו חלק בירי לעבר ישראל ועל פי החשד גם תיכננו לבצע פיגועים נוספים בקרוב, בחרו העורכים דווקא בכותרת בה נכתב – "באישור רה"מ: נשים וילדים נהרגו בתקיפה הלילית".
בערוץ אמנם התנצלו לאחר סערת הרשתות שפרצה וגינויי הפוליטיקאים, אבל מי שמכיר קצת תקשורת ישראלית לא היה ממש מופתע וברור כי ניסוח כזה לא התבצע בטעות. כל כותרת חדשותית בוחרת במכוון איזה חלקים באירוע להדגיש ומאילו להתעלם, והיא תהיה מושפעת מן הסתם מהלכי הרוח במערכת ומההטיות המוכרות. הכותרת שנבחרה לבסוף משקפת באופן די מדויק את מערכת 'קול הרעם' מנווה אילן שייצרה אותה, עיתונות ישראלית שפועלת נגד מדינת ישראל.
למלחמה בטרור יש מחירים מצערים, כאלה שאומה חפצת חיים חייבת לשלם לעתים, גם כאשר היא עושה מאמצים עילאיים להימנע מהם בסיכול הממוקד ביותר האפשרי, ולנוכח שיטת האויב הנלוזה והמוכרת של שימוש באזרחים כמגן אנושי. יש בהחלט מקום לדיון בכך אבל האופן בו התקשורת הופכת כל תקרית לדלק תעמולתי עבור שונאינו ובשיאה של תקופה ביטחונית מתוחה גם כך, הוא כבר עניין השייך לתחום הפתולוגי.
סערת חדשות 13 נוגעת להצגה מעוותת של אירוע אקטואלי מתפתח, אך בימים האחרונים קיבלנו עוד כמה דוגמאות לאופן בו התקשורת מעוותת ברצון ובאופן חד-צדדי גם את אירועי העבר. כך למשל, בכתבה של ערן זינגר בכאן 11 לציון שנתיים לפרעות 'שומר החומות' בעיר, שוב למדנו דווקא על סבלם של הפורעים בצד הערבי, שקיבלו מהתאגיד הציבורי במה נרחבת להאשמת הקורבנות היהודים. זו אגב אינה הפעם הראשונה בה אותו כתב משכתב ללא בושה את ההיסטוריה הקרובה.
בכתבה נוספת באותו ערוץ מסוף השבוע, נורית יוחנן יצאה לחווארה כדי ללמוד על מצוקות המקומיים, כחודשיים לאחר הפיגוע בו בכפר בו נרצחו האחים הלל ויגל יניב הי"ד. פעם נוספת, תלונות התושבים הערבים מוצגות בפירוט רב על רקע תמונות עצובות של רכבים שרופים, אך מי שיצפה בכתבה לא ממש יזכה ללמוד על שרשרת הפיגועים הרצחנית שמקורה באותו כפר ממש. גם כאן הדפוס חוזר: התעלמות מהמציאות ועיוות העובדות, הזדהות עם האויב והאשמה עצמית והמשך אספקת דלק למדורת הטרור. כאשר כל זה נעשה מכספי ציבור משלמי המיסים הישראלים, זה מרגיז עוד יותר.
https://twitter.com/elchangr/status/1655210367620988933?s=20
אותו ציבור, אגב, מבין היטב את המגמות. מסקר מדד האמון של ארגון 'מעלה' שהתפרסם לאחרונה עולה כי 15% בלבד מהציבור בישראל סומכים על התקשורת ודיווחיה, ירידה של שישה אחוזים מן השנה שעברה. מדד הדמוקרטיה של 'המכון הישראלי לדמוקרטיה' הציג בשנה האחרונה את הנתון הנמוך ביותר אי-פעם לאמון הציבור בתקשורת – 23% בלבד. גם שיעורי הרייטינג הצוללים מאשרים זאת.
הגורמים להתרסקות הזו פשוטים מאוד. יותר מדי עיתונאים, מכל כלי התקשורת ומכל מגוון המדיות, פשוט מועלים בתפקידם, ומייצרים או מקדמים, בכוונה או במחדל, מידע שגוי מן היסוד. אז מה עושים לאור הנתונים האלו והמצב שנראה כחסר תקנה, מלבד להתרגז? למרבה המזל, בעידן הרשתות והמידע הפתוח יש כיום מספיק חלופות. אם התקשורת הממוסדת ממשיכה להתעקש לנסר את הענף עליו היא יושבת, התשובה הטובה תהיה פשוט לעבור ולצרוך מידע אמין ממקורות אחרים, יחד עם תמיכה בכלי תקשורת עצמאיים. לציבור הישראלי מגיעה תקשורת אחרת והגיע הזמן שהוא יקבל אותה.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
יש למקד את הדיון הציבורי בהתנהלותה החמורה של התקשורת הישראלית שאינה משרתת את הציבור, שאינה מדווחת את המציאות ושמייצרת מציאות וירטואלית, בתקווה שהציבור הרחב יקנה את השקר ויקבלו כאמת.
בפועל מתעב הציבור את התקשורת הישראלית ואינו קונה דבר מכל מרכולתה הרקובה.
מה שהתקשורת הצליחה ליצור זה הרבה הרבה אנטישמיות נגד ישראל ואזרחיה היהודים ופעילות כלל עולמית נגדה המקבלת הדרכה מדוייקת כיצד ניתן לפעול נגד ישראל בצורה הכי אפקטיבית.
הציבור הרחב מחכה לשינוי מאסיבי.
מדובר במעשיה ועיוותיה של מפלגת התקשורת הישראלית, כפי שמכנה אותה בדייקנות ד"ר גיא בכור.
מכאן עלינו לקיים דיון ציבורי גובר והולך שיוביל בהמשך לפתיחת התקשורת בארץ לגורמים נוספים הקיימים בציבור, על מנת לספק את המידע למרבית הציבור, מתוך נקודת הראייה והעמדה הלאומית יהודית ישראלית האוהדת, שתחליף את אספקת המידע העויינת, החולנית, המחליאה והמניפולטיבית, המתבצעת במדינה החטופה שלנו מזה עשורים רבים.
ערוץ 14 וגלי ישראל זו התחלה מצויינת אבל יש לפתוח ערוצים נוספים לאומיים אשר יפעלו גם בחגים ובשבתות וישלבו תוכניות בידור ועניין מעבר לפוליטיקה.
זה צו השעה.
מה עושה קרעי בנדון?
ציטוט מתוך מאמר מלפני 15 שנים:
…מי שמקשיב או קורא את טבלואידי-הקטסטרופה (וזה נכון גם לתקשורת האלקטרונית,כמובן) מסיק שזה המקום הנורא ביותר בעולם, שממילא יושמד בתוך פרק זמן כלשהו.
ימים שלמים אין אפילו ידיעה חיובית אחת בעיתון שלם, במהדורת חדשות שלמה. רק אסונות, מעשי חורבן שאם עוד לא הגיעו, אז יגיעו מחר.
מישהו הרי עורך את העיתונים הללו, את מהדורות החדשות, את היומנים. כך הוא רצה שהדברים יופיעו.
כאילו לא מדובר בפלא עולמי, מדינה שב-60 שנה הצליחה להיות בין 24 המדינות העשירות בעולם, נס טכנולוגי מדהים, שניה לטכנולוגיית המידע לארצות הברית בלבד, שכלכלתה איתנה מכלכלת ארה"ב והמערב, שמתמודדת מול איומים אמיתיים ומדומים, במידה מרשימה של הצלחה. מדינה נעימה מאד לחיים, מלאה תרבות, יצירה ושמחה.
כל אלה הם הרי מחוץ ל"סדר יום",שנקבע על ידי אותה קבוצה סגורה של 50 אנשים שאינם נבחרים, אינם מתמודדים,ואינם נושאים בשום אחריות.
מערכות קורסות, ביורוקרטיה נוראה, שחיתות בכל מקום,
מה אתם יודעים. יש רק מערכת אחת בריאה שאין בה טיפת שחיתות ואסור לעולם לסקר או לבקר אותה, התקשורת עצמה.
…אין בתקשורת הזאת הזו חמלה אמיתית כלפי מי שקורא אותה, אין אמפטיה, אין אהבה.
התקשורת הזו שונאת את הצרכנים שלה, מענישה אותם, מצליפה בהם יום יום, כמה מצבם גרוע ועוד מצפה שישלמו על כך מכספם.
היא תמיד תדבר בשם העשוקים, המסכנים וה"פריפריה", אך היא עצמה אליטה חזקה, מקושרת, שקשה לפגוע בה; היא הון וגם שלטון…
אני לא מקבל את המסרים החד-צדדים המוטים פוליטית ואת פרשנויות ההבל.
אני לא מוכן עוד לקבל את החרבת השמחה היומית שלי ואני לא מזוכיסט.
מה לעשות. אני לא שונא את עצמי, לא את המדינה שלי ולא את הממשלה שלי, כל ממשלה שתהיה.
אני נאלץ לקבוע בצער שאיבדתי אמון בתקשורת הישראלית הזו, שאין לה דבר עם אתיקה מקצועית, גאווה עיתונאית ואובייקטיביות.
זוהי זכותו של הציבור לקבל תקשורת אובייקטיבית במדינה דמוקרטית, מסקרת ולא יוצרת, תקשורת שאין לה אינטרס פוליטי או אישי. תקשורת.
ברצותי לשמור על עצמי ועל בריאותי הנפשית, אני משתדל לא לקרוא את התקשורת הזו, משתדל לא להאזין לה, או לצפות בה. המקום היחידי בו אני רואה טלביזיה ישראלית הוא חדר הכושר הציבורי וגם אז אני מעביר מיד לערוץ בינלאומי. במכונית אני שומע מוזיקה בלבד. אבל לפעמים אין ברירה.
אם נעשה כך כולנו היא תבין ותחזור אל המקום המרכזי הראוי לה בחברה דמוקרטית: תקשורת חופשית שיש בה מוביליות מקצועית ושעריה פתוחים לכל ולא עוד מפלגה פוליטית סגורה.
לא תבין-תישא במחיר מעשיה.
מתוך:
http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=998
בכל פעם שבגל"צ נתקלים בסקר פוליטי המספרים מתבלבלים
בשבועות האחרונים פורסמו כמה סקרים שבדקו את עמדות הציבור בסוגיית הקפאת הבניה. אחד כזה היה במעריב, אחר בידיעות, שלישי בגלי צה"ל. התוצאות היו דומות. מצד אחד למעלה משליש מהציבור רוצה להמשיך לבנות בכל יהודה ושומרון. מהצד השני עשרים אחוזים שלא רוצים לבנות בשום מקום. באמצע קרוב לארבעים אחוזים בעד בניה בגושי היישובים.
במועצת יש"ע היו אמורים ללקק את האצבעות מהסקרים הללו, שכן המשמעות שלהם היא שכשבעים אחוזים מהציבור בעד בניה בגושים ומחציתם תומכים גם בפיתוח של המאחזים הקטנים.
אפילו בכנסת אין למתנחלים תמיכה שכזו. כך הוצגו הממצאים במעריב ובידיעות, שאפילו הפך אותם לכותרת מרשימה על שערו.
וגלי צה"ל? אוי, גלי צה"ל. שם עבדו קשה כדי לעשות לנתונים הפשוטים הללו מסאג' אינטנסיבי במיוחד לפני שהצליחו לייצר מהם כותרת הפוכה לגמרי ממה שמראים המספרים.
תוצאות הסקר בגלי צה"ל קבעו ש- 39 אחוזים בציבור סוברים שאין להיענות כלל לדרישה הפלשתינית להקפיא את הבניה, 33 אחוזים סבורים שצריך להקפיא רק באזורים מסוימים ו- 20 אחוזים בעד הקפאה מלאה.
בעברית פשוטה זה אומר ש- 72 אחוזים בעד המשך בניה, מלאה או חלקית, ביהודה ושומרון. חתיכת כותרת.
בגל"צ חיברו, לא ברור איך, את מי שמתנגד לכל בניה שהיא למי שמוכן לבנות בגושי ההתנחלויות והגיעו לשורה התחתונה הבאה: "53 אחוזים מהישראלים סבורים כי יש להמשיך באופן מלא או חלקי את הקפאת הבניה…נתון שתומך מאד בצעדיו של ראש הממשלה נתניהו". וואלה.
פעם, מספרת הבדיחה הידועה, נערכה תחרות בין רץ אמריקני לסובייטי. האמריקאי ניצח. בארה"ב דיווחו למחרת כותרות העיתונים שהאיש שלהם הגיע ראשון והרוסי אחרון. בבריה"מ סיפרו שהרוסי הגיע שני והאמריקאי לפני אחרון. אף אחד מהם לא שיקר. גם לא גלי צה"ל.
http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=1672#resp_blog_117821
http://go.ynet.co.il/InteractiveClass/Projects.aspx?Project=3275&cat=1058
…אסור לעולם לא להעיז ולחשוב אחרת.
החשיבה תהיה תמיד אחידה כמו סרגל.
מי שיעז ויחשוב אחרת-יסולק ממנה.
אחד מצטט את השני.
אחד מחרה-מחזיק אחרי השני – כעדר כבשים פועות, באותן נוסחאות ישנות ועבשות.
השמאל יהיה תמיד המרכז הקובע וממנו מסתעפים ה"קיצוניים".
לאיש שמאל לעולם אין אג'נדה.
לפרשן נוטה לשמאל לעולם לא תהיה אידיאולוגיה למכור. את זה יש רק ל"אחרים".
זה אומר שלאיש מן השמאל, המופיע בתקשורת, יש להתנהג בחייכנות על גבול ההתרפסות, להשתחוות לפניו אפיים ארצה, בעוד שדובר "אחר" יש לשסע ולקטוע בבוז.
התקשורת כולה היא תמיד "חברתית" על גבול המרקסיזם. זה המרכז. ברוב המקרים דובריה הלוהטים ביותר הם משום מה דווקא עשירים. הסוציאליזם המעושה בתקשורת תמיד מוכר.
העם יכול להמשיך להצביע ברגליים אך כל עוד התקשורת לא מרגישה זאת היא לא תחשב מסלול מחדש.
על מנת להשיג את זה יש לנקוט בנספר צעדים:
א.הפרטה של תאגיד השידור. עיתונאי/עורך שלא פוחד על תלוש המשכורת שלו לא יתעניין בדעת הקבל.
ב.חוק שיקבע שכל מימון ממשרד התקשורת(כמו גם כמה משרדים אחרים) יהיה חייב להיות בגדר הלוואה עם תאריך פרעון לא ניתן להארכה וריבית. כשהגופים הפרטיים יצטרכו להבטיח רווחים הם יזהרו יותר, ועל הדרך המדינה תרוויח כסף שיאפשר הורדת מיסים.
ג.חקיקה המגינה על חופש הביטוי.
ד.פתיחת ערוצים לציבורים פחות מיוצגים על מנת להכניס אותם לשיקולי הרייטינג(בעיקר מגזרים דתיים אבל גם חסר ערוץ ערבי).
ה.הסדרת עדכון רשימת המשפחות הנמדדות בקביעת הרייטינג. מדובר על רשימה ישנה ששנים לא עודכנה ולא ברור כמה מייצגת(מה גם שעם כמות הטלויזיות במגזר החרדי ברור שהמגזר הזה סובל מייצוג נמוך להחריד). או ברמה האידיאלית חיוב כל ממיר טלויזיה לכלול שבב שיספור אותו(הימינו הטכנולוגיה קיימת).
השר קרעי-לטיפולך.
ו.הקלת התנאים להקמת כלי תקשורת חדשים.
מנחה אותה חוק הפטריוטיות ההפוכה:
אנטי-ישראלי חשוב.
פרו-ישראלי לא חשוב.
חובה להבליט את מי שתוקף את ישראל, אך את מי שתומך ומגן על ישראל יש להסתיר. אם אין ברירה, יש להציגו כשולי, רצוי כתמהוני.
כל קשקוש של אחמדאיניג'אד יככב שעות באינטרנט הישראלי.
כל לוחמה פסיכולוגית של נאסראללה תועצם.
כל שיעול של דובר חמאס או איזה משט אנטי ישראלי קיקיוני, ימלאו את הרדיו ויזנקו מתוך יומני הטלביזיה.
אך משהו פטריוטי? איזו הצלחה של ישראל, המקימה אימפריה כלכלית בקנה מידה עולמי? הצלחה של ממשלת ישראל? את זה חובה לגמד.
פטריוטיות? אהבת ארצך? מדובר על פי הכלל הזה בפאשיזם.
בכל הערוצים תמצא את אותם אנשים וכשמישהו מנסה להקים תחנת רדיו או טלוויזיה עצמאית, הוא נחסם מיד ע"י שורה של חוקים דרקוניים וע"י מועצת העיתונאים, שבה יושבים שופטי בג"צ בדימוס ועיתונאים מהשמאל הקיצוני בהווה.
כל המצב הזה שונה לחלוטין ממצב התקשורת בכל דמוקרטיה.
זה לא אקראי שהתקשורת שמאלנית.
ביום שבו תהיה תקשורת חופשית אף אחד לא יתלונן על תכנים, פשוט כי כל אחד יוכל לשדר.
טומי לפיד הוא מאבות השליטה הדיקטטורית של השמאל בתקשורת, ואפילו חוקק חוק כשר משפטים, המונע מבעל תחנת טלוויזיה להתערב בתכניה.
החוק חוקק לאחר שהתברר שמיליארדר דתי מעוניין לקנות חלק מערוץ 10.
בושה וחרפה.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3829413,00.html
תגובית 129
עו"ד שפטל פותח את התוכנית ומונה את הסיבות שגרמו לו להאמין שהתקשורת הממוסדת בישראל היא הרעה החולה של מדינת ישראל.
http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FDIDHK&c41t4nzVQ=KL
גלי צה"ל אינה תחנה נטולת הישגים וחשיבות, אך כל הישגיה הן עדות לעליבות המוסד התקשורתי בישראל: העובדה כי השדרה המרכזית של עולם התקשורת הישראלי בנויה מבוגריה היא סמל ליחס המזלזל בתפקיד העיתונאי בישראל ולאו דווקא לאותה מקצועיות בלתי מתפשרת לה טוענים מליצי היושר של התחנה.
סנגוריה של התחנה מצביעים על היותה מופת לליברליזם, אבל למעשה ימיה החתרניים של גל"צ חלפו לפני שנים רבות. די להאזין לכמה דקות של הסתה והדחה ב"מילה האחרונה" כדי להבין שגם התחנה הצבאית התיישרה לפי הקו הלאומני שמושל כיום בכל התקשורת הישראלית.
אחרי סגירתה המיוחלת, את המוזיקה של גלגלצ נוכל למצוא בתחנות האזוריות ורזי ברקאי יוכל לשים נקודה במקום אחר (כשהאחרון קיבל הצעה להצטרף לרדיו של ארקדי גאידמק סירב איש הרדיו הוותיק בטענה שלא יסכים לעבוד עבור פוליטיקאי, בתגובה ששברה שיאים של חוסר מודעות עצמית).
החיילים החביבים, לעומת זאת, יוכלו עם שחרורם לשלם כמה עשרות אלפי שקלים למכללה לתקשורת כדי להתמחות ברזי התחום במקום לזכות ביתרון לא הוגן על יוצאי צבא אחרים, שנאלצים לעבוד למחייתם במלצרות ובתדלוק.
ובדרך כלל, לאבא יהיה כסף. בניגוד לדיווח המסולף של אנשי התחנה, גם כיום קל יותר למצוא בנים ובנות של אנשי תרבות, רוח ופוליטיקה לצד צעירים שהתפרסמו בטרם גיוסם משרתים שירות חובה בתחנה הקטנטנה. כיום, התחנה אף מנצלת זאת לצרכיה. כך זכתה נכדתו של סשה ארגוב להגיש ספיישל במלאת 15 שנים למותו. אולי בקרוב, תגיש בתו של דויד גרוסמן, שכפי שפורסם הצטרפה גם היא לתחנה, ספיישל חגיגי לרגל צאת ספרו החדש.
עם זאת, בניגוד למקובל לחשוב, מרבית אנשי התחנה הנוכחיים לא יהפכו לכוכבים. כבר שנים ארוכות שגל"צ לא מייצרת כאלה. מי שלא התקבל לשורותיה יכול להתעודד מכך שארבעת עורכי העיתונים הגדולים ומנכ"ל חברת החדשות המובילה בישראל לא שירתו בגל"צ. איכשהו, בדרך פלא, הם למדו לעשות תקשורת גם בלי לגדול בבניין הטחוב ברחוב יהודה הימית.
אלא שגל"צ היא ליבו של קונסנזוס ישראלי, המקדש את המושג "מה שהיה – הוא שיהיה". קיומה של התחנה מובטח, כיוון שבעיני הממסד המעוות היא אותה עדות מפוקפקת לחופש השיח הדמוקרטי בישראל. עגום מכך, בשנים הקרובות עתידים להתחזק הקולות הפרלמנטריים הקוראים להגבלת כוחה של התקשורת, וכך תתחזק גל"צ עוד יותר על חשבון מערכות חדשותיות שאינן כפופות בחוק לאהוד ברק.
לכן, סביר להניח שגם אם גלי צה"ל תמשיך להיות מופת של הדחקה וטשטוש ישראליים וסמל לשלטון הצבא בלב ליבה של המדינה, בחגיגות ה-80 של התחנה כבר לא תקראו מאמר הקורא לסגירתה. לא כי הסיבות ישתנו – פשוט לא יהיה מי שיפרסם את הדברים.
http://b.walla.co.il/?w=/3050/1744071
תגוביות:
גלי צה"ל היא תחנה מיותרת ובזבוז משאבים ותקציב.
הבלוף הגדול הוא שהתחנה משרתת את הדמוקרטיה והצבא.
התחנה הזאת מתיימרת להיות שופר הדמוקרטיה והסולידריות של הצבא.
בפועל היא תחנה גזענית, שהשדרנים הבכירים בה מהשמאל בלבד ,ושיבוץ האחרים נעשה רק על בסיס הייחוס.
היא גם המפעל שמייצר את מרבית שדרני השמאל השולטים היום בתקשורת ,שהם שופר של המיעוט במדינה שלא אוהב את צה"ל.
http://b.walla.co.il/?w=/3050/1744071
תגובית 6
האם יכולה להיות אוטו-אנטישמיות, כלומר אנטישמיות מצד יהודים? אנטישמיות שחותרת פנימה?
השאלה הזו עמדה במרכז דיון אינטלקטואלי פנים-יהודי מרתק אך גם מעורר חלחלה, אחד המוזרים במאה העשרים, בין שני הוגי דעות גרמניים יהודיים (שניהם התנצרו): אוטו ויינינגר – Otto Weininger, ותיאודור לסינג- Theodor Lessing.
וויניגר (1880-1903) היה דמות מוזרה ביותר: צעיר ממוצא יהודי, שהתנצר, וזכה לפרסום עולמי בגיל צעיר מאוד, אך כבר לאחר מותו, בשל תיזה סוציולוגית שחיבר.
היתה זו תחושת השנאה העצמית בשל היותו יהודי, שהביאה אותו לבסוף להתאבד כשהוא בן 23.
הוא כה נגעל ממקורו היהודי, כה בוש בו, עד כי פיתח כמה תיאוריות אנטישמיות על "האופי היהודי", תיאוריות שזכו לפרסום מאוחר קצת יותר בגרמניה הנאצית. תועמלני המפלגה הנאצית טענו כי אם יהודי כותב כך, הוא בוודאי יודע על מה הוא כותב. הם הביאו את ויינינגר כהוכחה לצדקת טענותיהם. האוטו-אנטישמיות הונפה לצדקת האנטישמיות.
טענותיו מרכזיות של ווינינגר (בפראפראזה):
היהודי אינו מכבד את עצמו או את אבותיו. הוא לעולם לא יעמוד על מילתו, אלא יחפש את דרך הפשרה והכניעות. הוא כפוף, לעומת זקיפות הקומה של הגוי.
ליהודי יש צורך להיטמע ולהתמזג. הוא לא יבליט את העצמי-יהודי שלו. הוא מתווך מטבעו.
ליהודי אין זיקה אמיתית לעבר שלו. הוא יביט תמיד קדימה.
היהדות כמוה "כנשיות", חלשה, ערמומית, תחבולנית.
מן היהדות אין נרפאים לעולם, שכן היא פגם נפשי מולד. מן הסיבה הזו, הסביר, כי למרות שהתנצר, האופי היהודי ירדוף אותו תמיד, ולכן אין בעצם סיבה לחיות.
על טענותיו של ווינינגר, שפורסמו בכתבי עת מדעיים, וברצינות גמורה, כהד לתורת הגזע שחלחלה אז לחיים האקדמיים במרכז אירופה, היתה גם ביקורת מתוך העולם היהודי. אחד בולטים בביקורת היה הוגה הדעות היהודי תיאודור לסינג (1872-1933). גם הוא התנצר, אך מאוחר יותר חזר ליהדות, בעקבות אירועים אנטישמיים בהם צפה, ואף הפך לציוני נלהב.
במאמרו מתח לסינג ביקורת קשה על אותם אינטלקטואלים יהודיים, כדוגמת ווינינגר, הבזים למוצאם. לסינג טען כי הוא יודע על מה הוא מדבר, גם הוא היה כזה: מומר ואנטי יהודי, עד שחזר ליהדות. כתרופה לחוליים היהודיים האלה הציע לסינג את הציונות.
טענותיו המרכזיות של לסינג באשר לאינטלקטואלים היהודיים (בפראפראזה):
האינטלקטואל היהודי לוקה באוטו-אנטישמיות, גם אם אין הוא חש כך. הוא בז לעצמו, דבר שגוי לעולם לא יחוש.
האינטקטואל היהודי תמיד יאשים את עצמו בכל דבר, גם אם אין לו שום קשר לאשמה. כיוון שגם הגויים מאשימים את היהודים בכל דבר, זה מתחבר.
היהודים האינטלקטואלים תמיד יעריצו את "האחר", הגוי, ויבוזו לבני עמם. הם יבנו את האחר, שכן הם חכמים ממנו.
האינטלקטואלים היהודים יטו להתבולל, מתוך ראייתם את היהדות כנחותה, ולכן עליהם "להשביח" את "עצמם".
גורל שני היהודים הללו היה מר. ויינינגר בחר להתאבד, כהוכחה לכך שמי שבטעות נולד יהודי, אין הרבה טעם לחייו; ואילו לסינג נרצח בידי הנאצים.
http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=840
לפני כמה שבועות, כמעט בחשאיות, התאספו בתל חדיד אלפיים איש וחגגו שישים שנה לסיירת גולני, יחידה שעשתה פה ושם כמה דברים למען המדינה. כדי לממן את האירוע, את הלהקה ואת הסנדביצ'ים התבקש כל לוחם לשלם 50 ₪ דמי כניסה עבור עצמו ועוד 25 ₪ עבור כל בן משפחה נוסף.
לפני שבועיים קיים צה"ל, האבא של סיירת גולני, סדרת חגיגות בלתי נגמרת לעוד יחידה שלו, שחשובה לו כנראה הרבה יותר. גלי צה"ל. בחגיגות השישים המתוקשרות של תחנת הרדיו בחר צה"ל להשקיע פי אלף ממה שהשקיע באלו של הסיירת. "ציפורי לילה" ניצח בענק את כיבוש החרמון, "יומן הבוקר" השכיב בנוקאאוט את מבצע אנטבה. למפקדי הסיירת בעבר, אורי שגיא, משה קפלינסקי וצ'יקו תמיר, הסתבר, אין מה למכור מול מולי שפירא, ארז טל ומרב מיכאלי.
האחרונה גם ניצלה את ההזדמנות שהעניק לה גלי צה"ל כדי לקרוא בשידור לאמהות לא לשלוח את בניהן לצבא.
ומה היה למפקד גל"צ, יצחק טוניק, לומר בתגובה? "גל'צ היא תחנת רדיו צבאית שתומכת בהתנדבות ובשירות משמעותי בצה'ל".
אם המשפט הזה לא היה עצוב, הוא היה מצחיק. כי איך אפשר, אדון טוניק, לשלוח חיילים במדים לסקר את הנעשה במשרד התחבורה ולדבר על התנדבות ותרומה?
\
אני מבין מה תורם למדינה חייל בסיירת גולני. אני מבין גם מה תורם טבח שמבשל לחיילים ומה תורם ש.ג. ששומר על שער הבסיס. אבל מה, לעזאזל, נותן למדינה חייל במדים שמשדר את המשחק של הפועל ת"א נגד זלצבורג? ולמה לחיילים בגדוד צנחנים אסור להביע את דעותיהם הפוליטיות, פן ישלחו למחבוש, כשהכתב הפרלמנטרי בן ה- 18 של גלי צה"ל יכול למתוח ביקורת על הממשלה ברשות ובסמכות?
חגיגות הששים לגלי צה"ל הזכירו כמעט את חגיגות היובל למדינת ישראל. הפקה בלתי נגמרת, עשרות חיילים שעסקו בהכנות, ימי שידור שהופקעו לטובת המאורע, גיליון מיוחד של "במחנה" שהופק לכבוד התחנה ולוגו חדש שעיצב משרד פרסום מוביל.
סלבריטאים נפוחים מחשיבות עצמית חלקו עם המאזינים חוויות עבר מהאולפן באווירה שהזכירה שיח לוחמים במלאת 40 שנה לצליחת התעלה. על חוויותיו של סמל באוגדה 46 מההיתקלות הראשונה שלו במלחמת יום הכיפורים לא תשמעו כנראה אף פעם כמו ששמעתם על ההיתקלות הראשונה של ציון ננוס עם שמעון מזרחי ממכבי ת"א. עניין של סדרי עדיפויות.
ומכיוון שאותו צה"ל עומד גם מאחורי סיירת גולני וגם מאחורי גלי צה"ל, יש משהו בלתי נסבל בהתייחסות המפלה שלו ללוחמיו מזה, ולמי שבחרו להשתמט משירות תורם למדינה, מזה. לא יכול להיות שחבורה של עיתונאים, זמרים ואמנים, שצמחו בתחנה הצבאית, יפקיעו לעצמם ימי שידור כאילו שיש עניין ציבורי כלשהו בפסטיבל הוודסטוק הפרטי שלהם. בגל"צ מותחים ביקורת על ההקצבות לחרדים? תבדקו כמה סטודנטים יכלו ללמוד בחינם עם עשרות המיליונים שמשקיעה המדינה בתחנה הצבאית המיותרת שלכם.
מי שמבקש להתרשם עד כמה מנותקים אנשי התחנה הזו מסביבתם היה צריך לקרוא את מה שכתבו לרגל חגיגות השישים. "ביום ראשון, 24 בספטמבר 1950, בדיוק בשעה שש ושלושים בערב בקעה ממקלטי הרדיו תרועת חצוצרה ואחריה נגינת התקווה. כך החל השידור הראשון של גלי צה'ל", פתח המפקד טוניק את דבריו. שימו ברקע את המנגינה של "בשתיים, שתיים ושלושים", עיצמו עיניים ותוכלו לחשוב שטוניק התבלבל עם הקרב בגבעת התחמושת. "אנחנו חייבים להיות הכי טובים, פשוט אין לנו ברירה אחרת", הוא הצהיר במקום אחר, ממש כאילו היה מפקד חיל האוויר, רגע אחרי הפצצת הכור העיראקי. והכי עצוב לקרוא אותו, את האיש שאתם ואני מממנים, מדבר על "מורשת גלי צה'ל". איזו מורשת יש בהשתמטות הזו מתרומה למדינה? האם אין בצמרת צה"ל מישהו שמבין עד כמה מסוכנת הלגיטימציה שמעניקה המדינה למי שבחרו להעביר שלוש שנים בבניית הקריירה העתידית שלהם?
"האג'נדה של גלי צה"ל אינה פוליטית", כתב באותו גיליון מיכה פרידמן, מגיש "בוקר טוב ישראל", מי שכל דיווח תנועה שלו נשמע כמו מאמר פובלציסטי.
האג'נדה של גלי צה"ל אינה פוליטית?
תקשיבו לתחנה ותגידו לי איזה אחוז מהציבור היא מייצגת.
תעברו על רשימת קובעי סדר היום שם ותגידו אם לעמדות הרוב, כפי שהן משתקפות בבחירות, יש ביטוי. ל"קדימה" יש מתנחל, ל"ליכוד" יש את דן מרידור, רק במפלגה של גלי צה"ל יש אחידות מחשבתית. שם ובש"ס. אני מתחייב כאן לעלות על הבמה בחגיגות השבעים כדי להעניק פרס למי שיצליח להכניס רגל ברווח שבין עמדותיהם הפוליטיות של מיכה פרידמן, רזי ברקאי, טלי ליפקין שחק, יעל דן ורינו צרור. אין אג'נדה פוליטית, עאלק.
ובמה מתגאים בכירים התחנה? רזי ברקאי הצהיר כבר כמה פעמים ש"אנחנו לא נהיה הדיאודורנט של צה"ל". מיכה פרידמן כתב ש"לא את הצבא אנחנו משרתים". שמעתם על עוד יחידה צבאית שבכיריה מצהירים שהם אינם משרתים את הצבא? רק לי זה נשמע הזוי?
מה צריך לעשות? מה שהייתם עושים אם הייתם יורדים לחניה ומגלים לפתע גנב שיושב לכם בתוך הרכב המשפחתי. שהרי זה בערך המצב. כמה עשרות אנשים מחזיקים בתחנת שידור צבאית ששייכת לי ולכם ועושים בה ככל העולה על רוחם. בשם חופש הביטוי הם מעניקים פתחון פה נדיב לחמא"ס. בשם חוש הביקורת הם מזנבים בצה"ל תוך כדי לחימה. בשם הפלורליזם התקשורתי הם משתלטים מדי יום על השיח הציבורי ולא נותנים ביטוי לרוב הציבור. בשם רפיסות הדרג הפוליטי, שחושש להתעסק איתם, הם ממשיכים לברוח משירות צבאי אמיתי ועדיין להיחשב לכוכבים. מספיק לראות את שר הביטחון אהוד ברק מסתופף בין כוכבי התקשורת בכנס גלי צה"ל, כשהאלוף אורי שגיא משלם על הסנדביץ' שלו בכנס נטול הרייטינג של סיירת גולני, כדי להבין הכל.
עוד יבוא היום שבו כמה אלפי אזרחים שנמאס להם, מצויידים בשלטי "די לכיבוש", יעלו עם הרגליים על בניין התחנה הצבאית ויבקשו לשחרר אותה.
http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=1765#responses
אני מבין שזה עוד מאמר בקורת מיותר על ההטיה בתקשורת – טכנית- תקשורת, מהותית – שופרות תעמולה – המונופוליסטית, הציבורית יעני, הממומנת בכח על ידי כולנו.
מי מתעסק עם תופעה קומוניסטית?
סע לפראג ותראה את הבניה מהתקופה הקומוניסטית, מבנים ארוכים ואפורים כולם עם אותה צורה אפורה מרובעת. עכשיו, כתוב על זה בקורת אדריכלית, תעשה את זה? בקורת יש לה מקום בעולם חופשי על תופעה חופשית. אבל על מונופול קומוניסטי? מי מתעסק עם האפלה הזאת?
https://www.youtube.com/watch?v=jXSVq7FUBko
בתקשורת הישראלית בנו פסל לכבוד תום פרידמן…השמאלנים שקוראים לעצמם עיתונאים יכולים להשתחוות פעמיים ביום…
תזכורת:דייויד ברוקס פובליציסט של הניו יורק טיימס! ברוקס: "חלק גדול מעיתונאי הטיימס הם אנטישמים ששונאים את ישראל"!
הניו יורק טיימס שונא: את הרפובליקנים, את פוקס ניוז, את ממשלת ישראל ואת כל מי שלא שמאלן "נאור" כמותו!
יש הבדל גדול בין דיווח על החדשות לבין יצירת החדשות.
התקשורת הישראלית = פח זבל!
זיכרו איך תקשורת השמאל נחלצה להגנת שמאלני רמת אביב מפני גן ילדים של חב"ד.
ירון דקל, וסמרטוטון "העיר": זה ישנה אופי השכונה ויוריד ערך הדירות!
אל תשכחו איך השמאלן ירון דקל, הנבזי הזה, נתן במה ושיתף פעולה עם פעילי רמת אביב בתכניתו "הכל דיבורים" נגד גן ילדים של חב"ד ועוד איזה מוסד חב"דניקי שנפתחו ברמת אביב.
הוא קיבל את טענתם כי זה יוריד את ערך השכונה ואת מחיר הדירות שלהם.
כך גם הביטאון המשוקץ "העיר", שעומד להיסגר למרבה השמחה.
ביטאון השינאה הזה לישראל וליהודים, נמנע בעיקביות מלדווח על הפיכת דרום ת"א לסלאמס אפריקני פיליפיני, על פתיחת תחנת משטרה חדשה בגן לוינסקי למאבק בפשיעת הזרים ההולכת וגואה, ועל סכסוכים יומיומיים בין היהודים לזרים.
http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=1829#responses
תגובית 321
https://www.youtube.com/watch?v=MnrunKpe66U
א. דיקטטורי המקרופון, יכולים לבוא בטענות רק לאמנון אתרוגוביץ.
ב. לא שהנרקיסיזם שלהם מאפשר להם ללמוד מביקורת. אבל זה שאינם אנשים בוגרים ואחראים, זו בעייתם של פוליטרוקי המקרופון בלבד.
ג. הפתרון פשוט ביותר – לא לתת אפילו שקל 1 מכספכם, למי שמפרסם ובכך מממן את דיקטטורי המקרופון שמתעבים אתכם. רשימה קטנה בסלולארי, זה כל מה שצריך. הייתם ממשיכים לתת מכספכם ל"אוסם" (לדוגמא), אם "אוסם" היית מממנת את יצור הרקטות של החמאס (לדוגמא)? אז אין כל צורך לתת את כספכם ל"אוסם", כאשר היא מממנת את דוברי החמאס.
רשימה קטנה בסלולארי, זה כל מה שצריך. ראיתם פרסומת המממנת את מי שחיי הישראלים שניצלו, שווים בעיניו לקליפת השום לעומת חייהם של המגן האנושי של מי שהתכוון לרצוח ישראלים אלה? מכניסים אותו לרשימה וזהו. שקל 1 לא צריך לתת לו.
ערוצי 11,12,13 זה לא תקשורת … זו תעמולה שמאלנית ופוסט- ציונית חסרת רסן. הגיע הזמן לשבור את מונופול השמאל בתקשורת ולתמוך בכלי התקשורת שמביאים לציבור מגוון דעות ולא רק תעמולה שמאלנית… ויש כאלה- ערוץ 14 , גלי ישראל ועוד…
למי שעוד לא הבין מי נמצא מולו על המסך:מדובר באספסוף אולפנים מחבלו תקשורתי שפל,נקלה ומגעיל.הטיפוסים הבזויים ביותר בעם היהודי בשני הדורות האחרונים.משרתיו,דובריו וסרסוריו של האויב הערבי ולפיכך הם האויב הערבי בעברית(ותנו דעתכם על כך שבעוד ארגונים מפלצתיים כמו בצלם,עדאללה מחסום ווטש וכו' מקבלים מימון נדיב מממשלות זרות הם מדבררים ומייצגים את האויב הערבי בהתנדבות ובחדווה). הדרך הרצויה לטפל בהם:קודם כל לעקר,לנתץ לשבר ולרסק עד דק את הדיקטטורה המשפטית של בג"ץ,חוקית כמובן בכנסת.אותה דיקטטורה שמגינה עליהם עם פסקי דין מגוכחים כמו "אמת לדעתה ואח"כ יקוים בהם הפסוק והכלל יו ברעכן של מורינו ומפקדנו הדגול זאב ז'בוטינסקי…