תוכנית אלון עדיין רלוונטית וקריטית לביטחון ישראל

הירדן חייב להיות הגבול שלנו"

כך קבע סגן ראש הממשלה יגאל אלון זמן קצר אחרי מלחמת ששת הימים, בנאום בישיבת מזכירות מפלגת העבודה ב-1968. עוד הוסיף ואמר אז –

עלינו לחתור לשלום כאילו הוא בגדר של סיכוי ממשי, אבל עלינו להתעצם צבאית ולקיים כוננות ביטחונית כאילו מלחמה נוספת היא בלתי נמנעת"

עד כמה צדק ועד כמה הייתה ההנהגה קשובה לדבריו תעיד העובדה כי כעבר כחמש שנים פרצה מלחמת יום הכיפורים, שגבתה מחיר דמים נורא וטלטלה את החברה הישראלית. חלקים נרחבים בתפיסתו של אלון נותרו רלוונטיים גם בחלוף יותר מחמישה עשורים, על כן ראוי להכירם וליישמם בהתאמות הנדרשות, בגדר של "מוטב מאוחר מאשר לעולם לא".

יגאל אלון היה אחד ממצביאיה הבולטים ומנהיגיה המפוכחים והמנוסים של ישראל, עוד טרם הקמתה. אוהב הארץ שמשחר נעוריו עמד מקרוב על טיב היחסים בין יהודים לערבים, דבר שתרם לגיבוש תפיסת עולמו הפוליטית, המדינית והביטחונית, אותה ניתן לאפיין בשתי מילים: "כבדהו וחשדהו".

בתור שר בממשלות ישראל וכמי שהיה חבר ב"וועדת השלושה" שייעצה לראש הממשלה אשכול בזמן מלחמת ששת הימים, אלון היטיב לקרוא את המפה הגאו-אסטרטגית החדשה שהתעצבה לאחר הניצחון ב-1967. כיום ניתן לומר שיגאל אלון הקדים את זמנו בראייתו מרחיקת הלכת שרק חלק ממרכיביה יושמו, ואחרים הראויים ליישום עודם ממתינים לגואל.

לאחר מלחמת ששת הימים, אלון היה מן הראשונים להמליץ בפני ראש הממשלה על ביצוע מספר צעדים שמטרתם להבטיח את קיום ישראל בגבולות בטוחים. אלה התבססו על היכרותו את חשיבות האחיזה והשליטה בשטח, את מערכות היחסים עם השכנים הערבים והערכתו את עוצמת הלחצים המדיניים הצפויים, עמם תתמודד מדינת ישראל בשנים הבאות.

כך אמר למשל במהלך ישיבת ממשלה חשאית ב-19 ביוני 1967:

הדבר האחרון זה החזרת אינץ' אחד של הגדה המערבית. לא צריך לראות את חוסיין (מלך ירדן-ט.ב) כקיים לנצח. כבר אמר פעם שר החוץ: לא לעולם חוסיין. היום זה חוסיין, מחר זה נאבולסי, מחרתיים איזה סורי שישתלט עליהם, ואחר כך יהיה להם הסכם הגנה עם ברית המועצות ועם סין, ונמצא עצמנו במצב הרבה יותר קשה. אנחנו דנים בעניין שאיננו נצח, ומשתיתים זאת על תופעה שהוא בשר ודם, ואולי מקסימום הוא יחיה עוד 60 שנה, אם בינתיים לא יקבל כדור. לכן אינני מקבל זאת, לא יימסר מארץ ישראל המערבית אף דונם אחד לשום מדינה שכנה. ובמסגרת זו נחפש פתרון, כי זה מה שקובעים צורכי הביטחון. מאז ומתמיד הגדה המערבית היה המערך המסוכן לא מבחינת העוצמה הצבאית כל כך, אלא בעיקר מבחינת תנוחתו הגאו-אסטרטגית. זה המאחז הביטחוני המסוכן. צירוף הגדה המערבית עם כוחות צבאיים ערביים חזקים יותר בתמיכה בינלאומית, זה מסוכן ביותר. שום דבר לבדו לא יקבע, צירוף של נתונים קובע". (הדגשות המחבר)

בהתייחסו לשטח שנכבש במלחמה, קרא אלון "להחיל את המשפט הישראלי על רמת הגולן". הדבר התממש בהמשך עם חקיקת חוק רמת הגולן ב- 14 בדצמבר ‏1981, בו נקבע כי "המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה יחולו בשטח רמת הגולן".

מיד בתום המלחמה אלון הציע לספח למדינת ישראל, נוסף לירושלים רבתי, גם את הר חברון, מתוך רצון להבטיח את מעמדה ועתידה של ירושלים כבירת ישראל. כן הציע בזמנו לרכוש שטחים במזרח ירושלים כדי שלמדינת ישראל יהיו בה "גם ריבונות וגם בעלות" והיה הפוליטיקאי היחיד שעבר לגור בבית משופץ ברובע היהודי. ראוי לציין כי בקיץ 1980 חוקק "חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל".

בכנס של יוצאי הפלמ"ח שנערך בהר הצופים ביוני 1968, אלון ציין:

זו הפעם הראשונה בהיסטוריה מאז ימי בר-כוכבא שירושלים, שהיא צומת לקדושה בין-דתית, נתונה בידי בעליה החוקיים, כאשר כוחם עימם להבטיח את שלמותה עד קץ הימים". אלון הבין כי המאבק על ארץ ישראל לא תם וירושלים תעמוד במרכזו גם בהמשך, בדומה לקרבות במלחמת העצמאות, באומרו: "אם נכון לנו מאבק על עיצוב גבולותיה של מדינת ישראל, תהיה עיקר המערכה על ירושלים"

תפיסתו של אלון גרסה כי בגיבוש גבולות המדינה צריכים להדריכנו שלושה שיקולים: הביטחון, הזכויות ההיסטוריות והאפשרויות המדיניות. כך הגה אלון את התוכנית הנושאת את שמו בה הציע לספח לשטח ישראל חלק מהאזורים שנכבשו במלחמה – ירושלים, גוש עציון ובקעת הירדן במובנה הרחב כגבולה המזרחי של מדינת ישראל – כדי ליצור רציפות טריטוריאלית וחגורה ביטחונית מול איומים מתהווים ממזרח:

עלינו לגבש למדינת ישראל גבולות בטוחים הנוחים להגנה מבחינת טבעם הטופוגרפי והעומק האסטרטגי. אינני רואה אלטרנטיבה לגבולנו המזרחי מאשר הירדן ובקעת הירדן ומאחזים הרריים ממערב לירדן. הירדן חייב להיות גבולנו והוא יהיה גבולנו אם יהיו יהודים בקרבתו ובסביבתו"

בתוכניתו תמך אלון בהקמת ישובים יהודיים בשטחים אלו, דוגמת קריית ארבע וחידוש ההתיישבות בגוש עציון, וטען כי "אני בעד יצירת עובדות התיישבותיות, עוד לא החזקנו בשטח אם לא יישבנו אותו". בהתייחסו לשטח צפוף האוכלוסין בגב ההר, בו ריכוזי ערים וכפרים ערביים רבים, הציע כי יקום בו ממשל אוטונומי שייקבע על ידי התושבים הערבים עצמם או יוחזר לירדן. לאחר שביולי 1988 התנתקה ירדן מזיקתה ואחריותה לשטחי יהודה ושומרון, התממשה תחזיתו של אלון לאוטונומיה ערבית עם הסכמי אוסלו שהושגו בין ישראל לרשות הפלסטינית החל מספטמבר 1993.

בוועידת הקיבוץ המאוחד באפריל 1968 אמר אלון כי:

מחויבותנו עתה ליישוב 'ישראל הגדולה' אינה פחות חשובה מיישוב עמק הירדן ובית שאן בימי המנדט. אלו המטילים ספק בכך, מטילים ספק בכל התפישה הציונית"

אלון קרא לממשלה, לסוכנות היהודית ולהסתדרות לאפשר הקמת מאחזים לאורך גבול בקעת הירדן ולהקצות את כלל המשאבים הנדרשים. בסוף דבריו שלח אלון את ברכת הוועידה למתיישבים הראשונים באזור חברון. ראוי לציין כי גם השר ישראל גלילי שנכח באירוע הדגיש בדבריו כי אין לבזבז זמן ויש לבסס את ההתיישבות בשטחים החדשים.

בישיבת מפלגתית בחיפה באפריל 1968 חזר והסביר אלון את הקווים המנחים שהובילו לגיבוש תוכניתו: "קו שביתת הנשק מעולם לא היה גבול ביטחון וחזרה אליו היא חזרה אל מלכודת". אלון הציע להקים התיישבות באותם שטחים החיוניים לביטחון המדינה והדגיש כי את הגבולות הסופיים יש לקבוע לפי עקרונות של צרכי הביטחון, לפי זיקתנו ההיסטורית ולפי האפשרויות המדיניות.

לעקרונות אלו הוסיף עקרון נוסף: "כשתהיה ברירה בין גיאוגרפיה ביטחונית ובין דמוגרפיה – עדיפה הגאוגרפיה הביטחונית, אם כי היא תחייב למצוא פתרונות מדיניים לבעיה הדמוגרפית". בישיבה דחה אלון את הדיבורים על "ישות פלשתינאית" שמעולם לא הייתה קיימת ולא קמה בשעתו בעבר הירדן, בשומרון או ברצועת עזה, לדבריו. ההסדר בינינו לבין ערביי ארץ ישראל חייב להביא בחשבון בראש ובראשונה את ביטחונה של ישראל, זהו מחיר התוקפנות, כך אמר.

בהתייחסו לטרור אמר כי יש להמשיך במדיניות היד החזקה נגד מפרי החוק יחד עם רוח נדיבה כלפי האוכלוסייה השקטה. אלון סבור היה כי אין להיבהל גם מהטרור שמעבר לגבולות הארץ על אף הטורדנות והמחיר:

לנו אין ברירה כי אם לשבור את הטרור גם מעברם השני של קווי הפסקת האש. נכבד את קווי הפסקת האש והפסקת האש עצמה בתנאי של הדדיות, בצירוף נכון של אמצעי הגנה, יחד עם קיום זכותנו לפגיעה במרכזי הטרור של האויב"

בישיבת מזכירות מפלגת העבודה הנזכרת בפתיחה סיפר אלון כי כבר עם תום המלחמה הציע לממשלה לא לדחות את ההכרעה, ולעודד את הערבים ביהודה ושומרון לכונן ממשל עצמי הקשור במדינת ישראל, כאשר בקעת הירדן מהווה רצועת ביטחון:

"על ידי תכנית זו אנו מבטיחים לעצמנו ארץ ישראל שלמה מבחינה גאו-אסטרטגית ומדינה יהודית מבחינה גאו-דמוגרפית. מאחר שאין אנו עומדים להחליט על המטרה הסופית עלינו לקבוע מטרות ביניים וליצור עובדות התיישבותיות בבקעת הירדן, בגולן, בצפון סיני ובהר חברון".

בדצמבר 1968, בהיותו סגן ראש הממשלה, נשא דברים בפני מועצת תנועת העבודה ואמר בהזכירו את תוכנית אלון כי:

יהיה אשר יהיה ולא חשוב מה תהיינה תוצאות המו"מ עם שכנינו, אם נגיע למו"מ שכזה- אנחנו נשב על הירדן בגבול ביטחון"

יגאל אלון היה "ביטחוניסט" – מצביא ומדינאי מפוכח, בעל חזון ומעוף שמעטים משתווים לו גם בימינו. תפיסתו את המציאות החדשה שהתהוותה במזרח התיכון ככלל, ובארץ ישראל שלאחר מלחמת ששת הימים בפרט, קנתה לעצמה אחיזה בחוגים רחבים שאינם מזוהים דווקא עם מפלגת העבודה של ימינו, עליה נמנה בגלגולה הקודם.

אלון היה מהראשונים לזהות, מיד בתום מלחמת ששת הימים, את ההזדמנויות שנוצרו עבור המדינה הצעירה מחד, ולהכיר בסיכונים שעוד נכונו לה בהמשך, מאידך. הוא גרס כי יש להיאחז בקרקע ולפתח את ההתיישבות, לצד חתירה מתמדת להסדרים מדיניים ולשלום מתוך עוצמה, ומתוך הכרה במאפייני המזרח התיכון ושכנינו הערבים. בישיבת ממשלה ב-19 ביוני 1967 אמר:

חוזה שלום הוא הערובה החלשה ביותר לגבי עתיד השלום ועתיד הביטחון, מאשר סידורים והסדרים טריטוריאליים-אסטרטגיים"

חלקים מחזונו אמנם מומשו ברבות השנים, מי יותר ומי פחות, אך ישנם עדיין מהלכים חיוניים לביטחון ישראל הדורשים החלטה ומעשה.

"שליטתנו בבקעת הירדן היא הכרח שאין לוותר עליו. על כן, מה שלא יהיה עם האוכלוסייה, על בקעת הירדן אין לוותר", אמר אלון בישיבת הממשלה ביוני 1967. החלת ריבונות בבקעת הירדן במובנה הרחב, בהיותה גבולה המזרחי והבלתי-מעורער של ישראל, הינו צעד מתבקש שאין סיבה לדחותו עוד. מהלך כזה יאפשר פיתוח והרחבת ההתיישבות היהודית, שיפור התשתיות במרחב לרווחת כלל התושבים, פיתוח הכלכלה האזורית ועוד.

האם ממשלת ישראל זקוקה לגושפנקא פוליטית, או שמא היא מחכה למנהיג בעל שיעור קומה כיגאל אלון, איש תנועת העבודה הישנה, שיפיח בה רוח עשייה ציונית ויעודד קבלת החלטות מהותיות ופעולות התיישבותית נדרשות בארץ ישראל?