הפופוליזם של ניר ברקת מזיק לכלכלה

לפני שפוליטיקאים מתנפלים על עסקים פרטיים, כדאי שיטפלו בחסמים הרבים אותם מטילה הממשלה על השוק

מחפש שעיר לעזאזל. שר הכלכלה ברקת | נועם מושקוביץ דוברות הכנסת, Pixabay

אחד מסימני ההיכר של האגף הפרוגרסיבי בשמאל האמריקני הוא האיבה התהומית לתאגידים וחברות גדולות. היא מתבטאת בשגרה אך עולה לגבהים חדשים בעתות משבר כלכלי ולאחרונה לאור האינפלציה הגואה.

בין אם מדובר בסנאטורית אליזבת וורן שתולה את עליות המחירים ב"תאוות בצע תאגידית" או בסוציאל-דמוקרט המושבע ברני סנדרס שטוען כי המיליארדרים מתעשרים על חשבון מעמד הפועלים, לפופוליזם הפרוגרסיבי יש שעיר לעזאזל קבוע – התאגידים. אותם קולות קוראים לממשל הפדרלי בכלל, ולרשות להגבלים עסקיים בפרט, "להגן על הדמוקרטיה" מפני הקפיטליזם ולהציל את הכלכלה מידי החברות הגדולות על ידי שורת צעדים נוקשים שאינם עולים בקנה אחד עם עקרונות החופש הכלכלי עליהם נוסדה ארה"ב.

זו עובדה מצערת שמה שנכון לגבי האגף הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית מתברר כנכון גם לגבי קולות מרכזיים במפלגת השלטון בישראל. את הקו הפופוליסטי אשר תולה את עליות המחירים בתאוות הבצע והחזירות לכאורה של עסקים פרטיים, לא מובילים חברי כנסת שוליים מהאופוזיציה, כי אם שר הכלכלה. ניר ברקת צמח בסקטור הפרטי ונוהג ולהתגאות בכך אבל לאחרונה מתנהל באופן הפוך לחלוטין.

כך למשל, בתגובה לעלייה במחירי החלב הודיעה לשכת השר כי ברקת מבקש לקדם הצעת חוק ממשלתית לפירוק מונופולים וקרטלים בתחום המזון. נגד חברת קוקה קולה, שעל מוצריה איים בפיקוח מחירים, טען ברקת כי רווח מונופוליסטי מנחה אותה על חשבון הצרכן הישראלי, כאילו זה אינו הבסיס לכלכלת שוק. לאחרונה ממש דרש ברקת לקבל נתונים מקיפים על עלויות הייצור של חברות הענק, בטענה כי הן מציגות ניתוק מזעזע. האם ברקת מתכנן לדרוש מאותן חברות למכור במחירי ייצור? לא נופתע לגלות אם כן.

אמנם, ישנו הבדל גדול בין צידוד בכלכלה חופשית ובין תמיכה בעסקים פרטיים. כלכלה חופשית היא בהגדרה נטולת פריווילגיות ואילו עסקים פרטיים לא מעטים מחפשים בדיוק אותן. בעוד שחברות פרטיות מנסות להימנע מתחרות על ידי שיתוף פעולה עם פוליטיקאים, אלו המצדדים בשווקים חופשיים מבקשים להפריד עד כמה שניתן בין מדינה לכלכלה ובין שלטון להון. בעיני ליברלים עקביים, הצרכנים – ולא פוליטיקאים המחלקים הטבות רגולטוריות ואחרות – הם שבהחלטתם לצרוך או להימנע אמורים להעלות לגדולה חברות מסוימות ולהוציא מן המשחק אחרות, בהתאם לערך שהן מייצרות. מנגד, ככל שעסקים פרטים מתחרים בהצלחה ובהוגנות על כספו של הצרכן, הם אמורים להיות זכאים למלוא רווחיהם.

בעוד שניתן לעלות על הדעת סיבות מוצדקות לבקר חברות פרטיות, המתקפות האחרונות מצד ברקת ופוליטיקאים אחרים אינן מכוונות כלפי אותם יחסי הון-שלטון מגונים. אדרבא, ברקת אינו מדבר בשם תחרות חופשית אלא מכוון את ביקורתו כלפי מה שהוא מכנה "חזירותם" של יבואנים, סיטונאים וקמעונאים. לפי הסבר שכיח המקובל על ברקת ומקודם בין היתר על ידי לובי 99 וכלכלנים שונים, הבעיה בישראל אינה בעיקר קשרי הון-שלטון המתורגמים לחסמי מדינה, כי אם "כוח שוק" שהוא פועל יוצא של "ריכוזיות". במילים אחרות, המשק הישראלי אינו תחרותי שכן הוא "נשלט" על ידי מעט שחקנים המשתפים ביניהם פעולה וגובים מחירים מונופוליסטיים מצרכנים שבויים.

הבעיות בהסבר שלעיל הן רבות ונעמוד עליהן כאן בקצרה בלבד. ראשית, מינוחים כגון "ריכוזיות" הינם שרירותיים לחלוטין. את הטוענים בגנות הריכוזיות עלינו לשאול "ריכוזיות ביחס למה?". מה אמור למשל להיות שיעור הריכוזיות בענף המזון או בכל ענף אחר? כמה חברות צריכות לפעול בענף המזון הישראלי ומה צריך להיות נתח השוק שלהן?

מאחורי הטיעונים בגנות הריכוזיות עומדת ההנחה לפיה ישנה תשובה חוץ-שוקית (המצויה בידי כלכלנים, עובדי הרשות לתחרות או בידי ניר ברקת) לשאלה הזו ממנה השוק סוטה בצורה טראגית. ואולם כפי שהצביע הכלכלן זוכה הנובל פרידריך האייק, תשובה חוץ-שוקית כזו אינה בנמצא. כלכלנים ופוליטיקאים אינם יודעים יותר מכל אחד אחר כיצד שווקים צריכים להיראות או איזו צורה עליהם לתפוס.

שנית, מאחורי הביקורת על הריכוזיות בענף המזון עומדת ההנחה לפיה ריכוזיות הינה ניגוד לתחרות. ככל שהשוק ריכוזי או מונופוליסטי יותר, כך נטען, כך הוא תחרותי פחות. אמנם אין ספק כי תיאום מחירים ופעילות מכוונת להשהיית תחרות הינם יעדים לגיטימיים לפעילות הרשויות, אך לא נראה כי על כך מתנהל הוויכוח.

אי-ההסכמה נסובה סביב השאלה האם ענף המזון אינו תחרותי בגלל שהוא ריכוזי, והתשובה על כך לטעמי הינה שלילית. כפי שהסביר הכלכלן ישראל קירזנר, זו טעות לשפוט תחרות כפונקציה של מספר המתחרים שכן בהעדר פריווילגיות מן השלטון, כל אחד – בהגדרה ממש – חופשי לנסות להתחרות בכל שחקן כלכלי. תחרות היא פועל יוצא מיכולתם של גורמי ייצור לנוע בחופשיות מאפיק כלכלי אחד לאפיק כלכלי אחר בהובלת יזמים ערניים לרווחים. בהעדר חסמי כניסה מדינתיים, התחרות היא תמריץ מתמיד שאמור להניע כל יצרן ומוכר.

שלישית ובהמשך לכך, חשוב לעמוד על הבחנה בין חסמים מדינתיים לתחרות לבין חסמים שאינם מדינתיים. בעוד שישנה הסכמה גורפת בנוגע למחיר הממשי שחסמים מדינתיים גובים מן הרווחה המצרפית, אין בנמצא הסכמה דומה בכל הנוגע לחסמים שאינם מדינתיים. בין אם מדובר בדרישות להון פיזי, בקיומו של מערך שינוע משוכלל, נאמנות למותגים או קשרים אישיים – חסמים שאינם מדינתיים מהווים רק אחת מהצורות שלובשת תחרות כלכלית. לחברות קיימות ישנו יתרון יחסי שנקנה בעמל רב על פני מתחרים חדשים. בהקשר זה חשוב להדגיש כי החופש להתחרות והיכולת להתחרות הם שני דברים שונים. כולם חופשיים להתחרות אך רק מעטים מצליחים בכך.

לבסוף, חשוב לעמוד על הסכנות שבצעדים דרקוניים נגד חברות פרטיות שלא עברו על אף חוק. התעמרות שרירותית של הממשל בעסקים כפועל יוצא של ייאוש היא מציאות רעה. ודאות עסקית, הגנה על זכויות קניין פרטי וחופש חוזים הם תנאים לצמיחה כלכלית והפגיעה בהם, גם כאשר היא נעשית לכאורה בשם רווחת הצרכן, צריכה להיעשות במלוא הזהירות ובכפוף להליך הוגן. כמו כן עלינו לזכור כי התערבות מדינתית אחת נוטה להזמין התערבות מדינתית אחרת, והתוכניות אותן מקדם כעת ברקת עלולות לסלול את הדרך לפופוליזם עתידי מרחיק לכת אף יותר.

לפני שפוליטיקאים מתנפלים על "חזירות" של עסקים פרטיים, כדאי שיתחילו עם תאוות הבצע של הממשלה עצמה ועם הפגעים שהם מנת חלקה בכל הנוגע לחופש כלכלי. בשונה מעסקים פרטיים, ממשלות לא חייבות לייצר ערך לצרכנים כדי להרוויח. הן יכולות למסות אותם ולהעביר את הכסף לשימושים אחרים. בשונה מעסקים פרטיים שנדרשים לעמוד במבחן השוק, פוליטיקאים לא מהמרים על הכסף שלהם אלא על הכסף שלנו. בשונה מעסקים פרטיים שלא יכולים למנוע תחרות אלא על ידי חדשנות מתמדת, ממשלות ישראל מונעות תחרות חופשית בענפים שלמים ומטילות חסמי כניסה רבים בענפים אחרים. אם כן, לפני שמחפשים עוד שעיר לעזאזל, טוב תעשה הממשלה לו תתחיל ותטפל בפגעיה שלה.


ד"ר שגיא ברמק הוא ראש תכנית אדם סמית לכלכלה פוליטית ומדיניות ציבורית בקרן תקווה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

20 תגובות למאמר

  1. צודק . מונופול הפועל בדרך חוקית עושה רק טוב למשק. הוא מסוגל להוריד מחירים. קרטל אסור אבל מונופול טבעי שצמח מתוך גודלו עושה רק טוב למשק. כבר איין ראנד כתבה על כך רבות. חושבים שהמונופול שולט במשק, זו טעות, הצרכנים שולטים על המונופול.

    1. אם הנחת היסוד היא שפירמה עסקית מעוניינת למקסם את רווחיה

      ומכאן היא פועלת ע"מ לזכות ביותר כספי לקוחות = מוצר טוב/יעיל/זול יותר מהקיימים = כל היתרונות של השוק החופשי שאנו מכירים (יש אמרה ידועה של אדם סמית, לפיה כל השיפור/התקדמות/קראו לזה איך שרוצים שהשוק הפרטי מביא/וגורם – מגיעים בעצם/מונעים ע"י, רצונו האנוכי של הפרט (בעל העסק) ברווח).

      אז ממש לא סביר שכאשר אנו מדברים על שוק חופשי, אז הנחה זו נכונה ומכאן, כל יתרונות השוק החופשי אך כאשר מדברים על חברה מונופוליסטית, הנחה זו לפתע לא נכונה והחברה לא רוצה למקסם את רווחיה.

    2. אנונימי,
      ההנחה היא שחברה רוצה למקסם את רווחיה. אבל בתנאי שוק חופשי גם מונופול לא יכול למנוע היכנסות שחקנים חדשים ולכן יש הרתעה שתשמור שהחברה לא תעלה מחירים(כי אז יהיה קל ליזם להיכנס לשוק ולגנוב לקוחות(.
      סוקרטס,
      לא ברורה לי ההפרדה שאתה עושה בין קרטל למונופול. הרי קרטל הוא בעצמו סוג של מונופול?

    3. נדמה לי שקרטל הוא הסכם בין חברות. ומונופול זו חברה אחת המחזיקה בנתח שוק הגדול ביותר או בכולו, כמובן בתנאי שהוא לא צמח באמצעים אלימים וכדומה, אלא באמצעות רכישת מתחרים או בזכות יזמות מוכשרת.

      גם במצב של מונופול עדיין הצרכן הוא בעל הבית במיוחד שהעולם היום בהישג יד

    4. סוקרטס,
      טכנית ההגדרות שלך נכונות אבל מעשית בשני המקרים קורה אותו אפקט בו השוק נשלט ע״י מקור כח אחד בלי שללקוחות יש השפעה באמצעות בחירה בין חברות(שוק חופשי).

    5. במידה ומונופול פשוט לא היה יכול למנוע כניסת שחקנים חדשים,

      הוא לא היה קיים מלכתחילה. עצם העובדה שקיים/נוצר מונופול, אומרת בדיוק זאת.

      במיוחד אם/כאשר אנחנו מדברים על מונופול טבעי. אתה יכול לדוגמא, לגלוש למתחרים של ChatGPT או להתקין במחשב ה-PC שלך מערכת הפעלה אחרת למעט "חלונות", אך משהו אומר לי שלא תקבל אותו שירות. לא כל דבר ניתן להזמין ממקום אחר, להיפך – עצם העובדה/ברגע שאנחנו מדברים על מונופול, אומרת שיש שוק בו רוב מוחלט ביותר מהמוצרים הנקנים, הם מאת יצרן מוגדר.

      אז ממש לא סביר שכאשר אנו מדברים על שוק חופשי, אז הנחה זו נכונה ומכאן, כל יתרונות השוק החופשי אך כאשר מדברים על חברה מונופוליסטית, הנחה זו לפתע לא נכונה והחברה לא רוצה למקסם את רווחיה.

    6. טכנית זה מהותית. קרטל הוא עבירה על החוק, חיסול תחרות באמצעות הסכם עברייני.
      מונופול מישהו החליט שיש בעיה עם מונופול. אם לא נעברה עבירה בהליך של הפיכת החברה למונופול אין בעיה, להיפך מונופול מגביר את היעילות, הוא כל הזמן מעוניין באמצעים חוקיים לשמור על נתח השוק שלו, הוא מסוגל להוזיל מחירים בלי להתמוטט רק כדי להגדיל את הצריכה. מונופול חוקי שפועל בדרכים חוקיות בלבד הוא ברכה לשוק

  2. חידה לתומך גישת השוק החופשי המתחיל:
    האם רגולטור ממשלתי משחק בשוק חופשי או שהוא מונופול בתחומים שתחת שליטתו?

  3. האם ברקת ו99 הכלכלנים שלו יסכימו להרוויח משכורת מינימום? ניחוש שלי, לא.

  4. מחכה שתעשו כתבה על התקציב שהוגש. יש על מה לדבר עלצהנושא!

    1. אין לך מספיק כתבות במקומות אחרים?
      הנה הייתה פה כתבה מצוינת על קרן הארנונה

    2. תברחו מאחריות , תברחו מחשיבה לטווח הארוך לטובת הציבור שבחא בכם, אפילו מעקרונות של מייסדי האתר, העיקר שהממשלה תחזיק עד סוף ימייה

    3. תברח מביקורת, תברח מאחריות לגבי שאלות על התקציב,תברח מהציבור שבחר את הגוש המכהן והצרכים של המצביעים על בסיס הבטחת בחירות, וגם תברח מהרעיון של מייסדי האתר, העיקר הממשלה תכהן עד סוף ימיה ושום דבר לא חשוב יותר מבחינתך וכמוך!!

    4. מכירים את נופת הצופים של השמאל. מי שבורח זה אתם, הבורחים מהמראה המבעית של החוליגנים הבולשביקים. כל אלטרנטיבה עדיפה מהם

    5. אתה יודע בכלל מה אני למי הצבעתי שאתה בכלל מתייג את הפוסט כשמאלני?? מה הדעה הלדותיתי הזו "אין לך כתבות אחרות במקומות אחרים" עוקב על האתר מהשנים הראשונות, בנתיים מי שבולשיביק זה אתה, לא מסוגל לשמוע מגוון דעות שונות, בגלל דברים כאלו נשארים בבית ולא הוליכים להצביע מחל ביום הבוחר.

    6. בקיצור ,תתעלם שהתקציב הזה חברתי קרי שמאלני והביטחון רק מלהיות לאומי וימני…

  5. אתחיל בדיסקליימר. הכתבה מייצגת את דעת כותב המאמר המלומד. להלן דעתי הצנועה.

    תכלס, הכל יפה בתיאוריה על שולחן הניתוחים הקריר במעבדות החקר באקדמיה.
    לדעתי המציאות טופחת על פניה של תיאוריה זו, ואין תחליף לפעולה נחושה של ממשל תקין בגמישות מחשבה ובהתאמה למצב הקיים בשטח.

    בהקשר ל "האם ענף המזון אינו תחרותי בגלל שהוא ריכוזי, .. זו טעות….בהעדר פריווילגיות מן השלטון.."

    החזירות עליה מדבר השר ברקת היא הקשר הון שלטון. והכוונה לשלטון הפקידות, מהרשות להגבלים ועד מערכת המשפט שמוכרים את הציבור לטובת אינטרסים צרים של משפחות הון חזקות מונופלים מעטים בשם תיאוריות בתנאי מעבדה שאינם מתאימים לחברה הישראלית במדינתנו הקטנטנה.

    מצער ששכחת לציין את פסק דין האחרון בנושא ההגבלות ששמט את השטיח מידיו של שר הכלכלה לטפל באחוזי הרווחיות החזיריים של משפחות הגזל הלאומי.

    "בשונה מעסקים פרטיים, ממשלות לא חייבות לייצר ערך לצרכנים כדי להרוויח"
    הפוך. חברות פרטיות, כמו ברונים ומרקיזים בעבר, יכולות לפעול בצורה הוגנת או גזלנית. הם בעלי הבית. במידה אין הגבלות של ממשל תקין ופקידים מקצועיים שעושים מלאכתם נאמנה,לא תהיה תחרות הוגנת.
    חברות פרטיות מבזרות השקעותיהן מהרווחים החזיריים (בחוכמה) כך שלציבור בלתי אפשרי להפעיל לחץ לאורך זמן על אותם חברות להיות הגונות. בעיקר אם ההיצע בשוק קטן.

    לעומת זאת הממשלה חייבת להעניק ערך לציבור אחרת היא תיפול ולא תיבחר מחדש.

    אכן יש פגעים גדולים שצריכים לטפל בהם בין השאר המכסות של המועצות החקלאיות למיניהם היבוא וכדומה.
    הממשלה מטפלת בנושא המכסים, ביטול התקן על מוצאים מיובאים מאירופה וכבר מספר שנים פועל ארגון בין משרדי במשרדי הממשלה לטיפול בהסרת הבירוקרטיה. איטי להחריד אבל קיים.

    שר הכלכלה רק החל עבודתו וחלק מהפגעים אינם קשורים ישירות לתפקידו. מי הפופוליסט עכשיו?