מבצע 'מגן וחץ': עוד, אבל לא מאותו הדבר

מבצע 'מגן וחץ' שהסתיים זה מכבר זכה להערכה חמצמצה משהו מפי רוב הפרשנים הפוליטיים והצבאיים.

הטענה הרווחת גרסה כי המבצע האחרון אכן היה מוצלח יותר ממקביליו 'עלות השחר' (אוגוסט 2022) ו-'חגורה שחורה' (נובמבר 2019) ופיצה במשהו על תחושת העלבון בעקבות ההתגרויות האחרונות מצד ארגוני הטרור העזתיים, אך עם זאת עדיף שלא להגזים בהישגיו משום שכשני קודמיו כוון אך ורק נגד הג'יהאד האסלאמי, ארגון קיקיוני שאינו השליט ברצועה, והיה לכל היותר עוד מאותו דבר.

הארגון אמנם הופתע אמנם כאשר שלושה מבכיריו חוסלו במהלך הפתיחה של המבצע, ועוד כמה חוסלו בהמשך, אך הגיב כהרגלו בשיגור של מאות רקטות לעורף הישראלי. צה"ל מצדו ביצע מאות תקיפות אוויריות נגד בורות שיגור ומחסני תחמושת ברצועה, אך בדומה לסבבי הלחימה הקודמים אלו לא מנעו את שיתוק החיים בחלקים מהמדינה. ארגון החמאס המהווה את האתגר הביטחוני העיקרי בזירה הפלסטינית נותר מחוץ לתמונה, במקום מבצע מסוג 'חומת מגן' לפירוק את תשתית הטרור בעזה שאמור על פי חלק מן ההערכות לסיים את עידן הרגיעות הזמניות בין סבבים ולהחזיר את השקט לדרום אחת ולתמיד.

בטור זה אתמקד בטענה לפי מבצע 'מגן וחץ' היה שונה מקודמיו, השיג את מטרותיו הצבאיות, והציג פוטנציאל הצלחה משמעותי יותר לטווח הארוך. על מנת להסביר זאת יש צורך להבהיר את התכלית המדינית של המבצע, ואת תרגומה למהלכים צבאיים ברמות השונות.

***

נתחיל מלמעלה. למבצע הנוכחי היו שתי מטרות מבחינה מדינית. הראשונה – להוריד את הג'יהאד האסלאמי על ברכיו, ולאלץ אותו לבקש את הפסקת הלחימה מתוך חולשה וללא הצבת תנאים מוקדמים כבעבר. השנייה – להעביר מסר לאויבים במרחב כי כוחה של ישראל עדיין במותניה.

בשונה מהפרשנות המקובלת, הג'יהאד האסלאמי אינו ארגון קיקיוני. יש ברצועה כמה ארגונים שוליים כמו 'ועדות ההתנגדות העממיות', 'גדודי המוגי'האדין', 'החזית העממית' ועוד, אך הג'יהאד האסלאמי לעומתם הוא הארגון השני בחשיבותו בעזה. חברים בו כ-15 אלף פעילים, הוא מחזיק אלפי רקטות, מאות בורות שיגור, עשרות מרגמות כבדות, טילי נ.ט מתקדמים ואפילו חיל ים קטן, והוא ממומן ופועל בהשראה איראנית מובהקת. לצד חיזבאללה, הוא מהווה חלק מחומת הטרור שאיראן מתאמצת לבנות סביב ישראל.

הבחירה בג'יהאד האסלאמי כיעד הייתה בחירה מדינית שביטאה את עקרון מיצוי הכוח, הקובע כי הפעלת כוח רב מן הנדרש להשגת המטרה עלול להוביל להחמצתה. במקרה הנוכחי העדיף הדרג המדיני להגיב על התגרויות הג'יהאד, ולא על אלו שיזמו לפניו חמאס או חיזבאללה החזקים יותר. ההערכה הייתה כי על מנת להעביר את המסר לפיו כוחה של ישראל עדיין במותניה יש להניף את מקל החובלים דווקא על ראשו של בריון בדרג הביניים דוגמת הג'יהאד האסלאמי.

לשם כך היה צורך ליזום מהלך צבאי אשר ישלול מן הארגון הן את תמיכת חמאס, שותפו ויריבו לשלטון ברצועה, והן את אהדת התקשורת ודעת הקהל העולמית. מטרה זו הושגה בהצלחה הודות ליישום אסטרטגיה בה נדון מיד.

במקביל, ולנוכח עויינות חלקים בציבור הישראלי למלחמות ברירה בכלל ולממשלה הנוכחית בפרט, נדרש שיקול דעת מיוחד לצורך בחירת עיתוי הפעולה, מודל הפעולה, והרכב הצוות המוביל את קבלת ההחלטות, על מנת להקרין ענייניות לדעת הקהל בארץ ובחו"ל.

לשם כך מודרו מן התהליך אפילו השרים הבכירים, ביניהם שר האוצר והשר לביטחון לאומי, אם כי במקביל עודכנו נציגיהם בוועדת חוץ וביטחון לגבי מטרות המבצע והפעילות ההתקפית וההגנתית. סקירות מנציג המל"ל וקצינים בכירים, שלא דלפו כהרגלם לציבור, ועוררו התלהמות תקשורתית מיותרת.

ההחלטיות המדינית התבטאה גם בריסון אותם "בכירים בצה"ל ושב"כ" שהתרגלו בשנים האחרונות להכתיב מדיניות במקום ליישם אותה. גם הפעם מערכת הביטחון גיבשה 'המלצה' (שדלפה איכשהו לכתבים הצבאיים) לדרג המדיני לעצור את המבצע שלושה ימים לאחר שהחל, בטענה שכל יעדיו הושגו, וכל יום נוסף מגדיל את הסיכוי שחמאס ייגרר פנימה; המלצה, דעה, דרישה, שאילו נענתה הייתה פוגעת בהישגי המבצע, מה שלא אירע הפעם.

ובדומה לה גם אותה סערה שהתחוללה לאחר דיווח מפי "גורם מדיני בכיר כי "הסבב מלמד על חולשת חמאס ואם הוא לא יכפה את סיום הירי הדבר יהווה עדות למאזן הכוחות המשתנה בעזה". לטענת הכתבים הצבאיים, עמדה זו "לא שיקפה את עמדת צה"ל ושב"כ, שטענו כי מדובר בטעות קשה" שעלולה להעליב את הנהגת חמאס ואפילו לדרבן אותו להיכנס ללחימה. בדיעבד תגובת צה"ל התבררה לא רק כחצופה אלא גם חסרת ביסוס, והעידה פעם נוספת עד כמה חסרים הגנרלים וגורמי המודיעין יכולת להבין מהלכים פוליטיים, או את מקומם בתהליכי קבלת החלטות במדינה דמוקרטית.

ברמה האסטרטגית, אם להודות על האמת, השתנה מעט בהשוואה למערכות הקודמות ואין בכך הפתעה. במלחמה א-סימטרית הצד החלש מחזיק יתרון מובהק המתבטא בכך שהקהילה הבינלאומית מקבלת בהבנה כל מעשה זוועה יצירתי שהוא יוזם ומחולל כדי לפצות על חוסר האיכות והכמות בכוחו הצבאי, בעוד שהצד החזק נאלץ להגביל עצמו ולפעול בהתאם לדין הבינלאומי אם אין ברצונו לשלם מחיר תדמיתי, ולמצוא עצמו נתון לסנקציות.

האמור לעיל נכון שבעתיים לגבי מדינת ישראל והמציאות הגיאו-פוליטית בה היא נתונה מאז ומעולם. אבל אותו מעט שהשתנה, מכיל מרובה, תרם להצלחת מערכת 'מגן וחץ' וניתן להעריך בזהירות שתיוודע לו בעתיד השפעה על המאבק בצבאות הטרור.

הראשון בשינויים קשור למשוואה שהתבססה מאז חיסול סאלח שחאדה ב-2002 ופרסום מסקנות ועדת הבדיקה בראשות השופטת שטרסברג-כהן תשע שנים מאוחר יותר, שקבעה כי תוצאות החיסול היו "בלתי מידתיות, בלתי מכוונות ובלתי צפויות", עם רמיזה ברורה לכך שבמעשים גלום פוטנציאל פלילי. מכאן ואילך התקבעה הדעה כי אין פוגעים בפעיל טרור בכיר ככל שיהיה, אם הוא מוקף בבלתי-לוחמים, בכללם בני משפחתו, אלא אם מדובר בפצצה מתקתקת.

תקיפת שלושת בכירי הג'יהאד האסלאמי בבוקר ה-9 במאי שהחלה את הסבב הנוכחי, לא הייתה סיכול פצצה מתקתקת אלא מהלך פותח של מבצע יזום שנועד להפתיע את הארגון ולהענישו על יהירותו. בכך הועבר מסר לכל מחוללי הטרור, שולחיהם ונותני החסות שלהם, לפיו ישראל קיבלה החלטה להוריד את הכפפות והיא תפגע בהם בכל מקום ובכל זמן שתבחר. הגיבוי שקיבל המהלך מצד הפרקליטות הצבאית, למרות הפגיעה האפשרית בחפים מפשע, מחזקת את הסברה דלעיל.

על כך יש להוסיף כי למרות הביקורת ברשתות התקשורת בארץ ובחו"ל, בחר דובר צה"ל להציג את החיסול באמצעות סרטונים מופקים ומלוטשים שהעבירו את המסר ביעילות. בהמשך הופצו סרטי התקיפה כפי שנצפו ממסכי הבקרה של המטוסים, לצד קטעי שיחה קצרים שהתנהלו ברשת הקשר בזמן אמת. ניתן להעריך כי ביסוד כל אותה עמלנות תקשורתית עומד מסר שעניינו שינוי מדיניות הסיכולים. עד כמה העניין ירתיע את מנהיגי הטרור אין לדעת בשלב זה, אבל המסרים הועברו ונקלטו.

תיעוד סיכול מפקד מרחב צפון של הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, חליל בהיתיני: pic.twitter.com/P4fmnpgsHq

— צבא ההגנה לישראל (@idfonline) May 9, 2023

השינוי השני, והמהותי לא פחות, נוגע להגבלת השימוש בסיכולים ממוקדים לצמרת הג'יהאד האסלאמי ולפעילים שנטלו חלק אקטיבי בלחימה בלבד. כל היתר, בין שהסתתרו בבונקרים או במחבוא אחר בדירות מסתור פרטיות לא סומנו כמטרות, גם כאשר הגיע מידע אמין על מיקומם.

מדובר בשינוי אסטרטגי ולא טקטי, שכן צה"ל מחזיק ביכולת יוצאת דופן לייצר בזמן אמת תמונת מודיעין מפורטת המאפשרת לו לזהות מטרות ולסגור עליהן תוך דקות מן האוויר, הקרקע או הים. ברור כי אין מדובר במקרה. מחקרים בנושא המאבק בטרור בארץ ובעולם העלו כי חיסול סיטונאי של פעילי טרור מחליש זמנית את כוחו הצבאי של הארגון, אך אינו גורם לו להיעלם, ועלול אפילו לעורר התנדבות מוגברת לשירותיו בהמשך.

ניתן על כן לשער כי אסטרטגיית ההתקפה שכוונה הפעם לבכירי הג'יהאד ברצועה, ולא לאלפי לוחמיהם הממתינים לפקודות, נועדה מלכתחילה להרתיע את הארגון ולא לשפוך את דמו, ולעורר אותו ואת תומכיו להתקרבן כהרגלם. הרעיון המסדר קבע איכות ולא כמות, קודקודים ולא חפ"שים, במטרה לגרום למפקדי הג'יהאד להחליט אם הם מעדיפים להרכין ראש או לאבד אותו. כאשר בוחנים את סך כל אבדות הארגון מוצאים כי מדובר בחיסול של 21 פעילי טרור, מספר נמוך בהתחשב בתקיפות הרבות.

דומה שלבד מן הכוונה למוטט את שרשרת הפיקוד הצבאי, ולחבל באפקטיביות הפעולה של הארגון, שעליה עמדו הפרשנים, היה גם רצון לחשוף את דימוי העוצמה המזויף שהג'יהאד הקרין ואת הפער בין הצהרות ואיומים לבין היכולות האמיתיות, ולהביא לכך שההנהגה בחו"ל תבין תוך כי צה"ל שולט על המתרחש, וקובע (על דרך השלילה) מי יהיו מפקדי הארגון. מה שכנראה אירע, וגרם לזיאד נחלה היושב בדמשק להתעלם מהלחץ האיראני עליו, ולהסכים לדרישה המצרית להפסקת אש ללא תנאים מוקדמים, כפי שדרשה ישראל.

***

יש לשער כי כמות האבדות המצומצמת סייעה להרחיק את התקשורת הבינלאומית מן הזירה, מנעה גם לחץ בינלאומי והוכיחה עצמה כדרך פעולה מומלצת לעתיד. אפשר להעריך בזהירות המתבקשת, שגם החלטת הנהגת חמאס לא להשתתף בלחימה, קשורה למספר האבדות הכולל הנמוך (32 הרוגים מתוכם 21 פעילים) והנזק המועט יחסית (10 מיליון דולר לפי הערכת גורמי הגיהאד), שגרמו תקיפות צה"ל לתשתית האזרחית. היו מן הסתם גם סיבות אחרות שמקורן בפוליטיקה הפנימית ברצועה ונלקחו מראש בחשבון.

למשל רצון החמאס לצפות מן הצד כיצד כוחו של הג'יהאד, המתחרה העיקרי על הובלת המאבק בישראל ואתגר לשלטון, נשחק במאבק חסר סיכוי מול צה"ל; או ההערכה שהעלו גורמים במועצה לביטחון לאומי לפיה יחיא סינוואר הפרגמטי יעדיף לא להצטרף למערכה, על מנת להבהיר לאח הסורר, ובעיקר לנותני החסות שלו בטהרן, שאי-רצונו להתעמת עימם כאשר הם מחליטים על דעת עצמם לאתגר את צה"ל, אין פירושו שהם יכולים להתעלם מכך שהוא הריבון בשטח. וכאשר הם מחליטים לצאת למלחמה בישראל, בלי להביא בחשבון את האינטרסים שלו, הם עלולים לצאת מן העניין מוכים וחבולים.

החשש מצעדי תגובה ישראלים שימנעו את המשך תעסוקת אלפי הפועלים העזתיים בישראל, שתרומתם לכלכלה ברצועה אינה מבוטלת, שיחק גם הוא כנראה תפקיד במכלול השיקולים של הארגון לא לקחת חלק במאבק הנוכחי, אף כי בפועל רובם המשיכו לעבוד.

הרתעה אסטרטגית שיחקה כנראה תפקיד חשוב יותר. והראיה לכך, שמאז מבצע 'שומר חומות' במאי 2021 נמנעה הנהגת חמאס לירות רקטות לעבר ישראל משטח עזה. גם כשפרצו המהומות במהלך הרמדאן האחרון בהר הבית, העדיפו סינוואר ושותפיו להפעיל את שליחיהם בלבנון וסוריה, במקום לכוון את האש במישרין. עניין המעיד על כך שחמאס הפיק לקחים מן העימות האחרון, הבין כנראה כי מנהרות הטרור עלולות להפוך למלכודת מוות בעת מלחמה, ואולי אפילו לגרום למיטוט שלטונו. על פי פרסומים ממקורות גלויים, ישראל מחזיקה במפת המנהרות ברצועה, וחמאס מודע לכך שמדובר בבעיה שטרם נמצא לה מענה.

בתחום ההגנה האופרטיבית, חשוב לציין קודם כל את מה שהפך כבר מובן מאליו. המכשול שהקימה ישראל על גבול הרצועה, צמצם את ספקטרום הלחימה של האויב לתדר צר של הפעלת אש מנגד, והראיה שלאורך חמישה ימי הלחימה, הג'יהאד לא הוציא שום מהלך התקפי חוצה גדר משטחו, מעל או מתחת לקרקע.

פעולותיו ההתקפיות היחידות הצטמצמו לשיגור טילי נ"ט, פגזי מרגמה וכמובן רקטות – בעיקר ממשגרים תת-קרקעיים באמצעות שלט רחוק, אחרי שהתברר כי כל ניסיון לעשות זאת באמצעות משגרים ניידים מסוכל ביעילות על ידי צה"ל. לוחמי הקומנדו של הג'יהאד, החנוטים במדיהם השחורים, ומככבים בתהלוכות הארגון נושאי מטולי טילים ומקלעים קלים על כתפיהם, מצאו עצמם פעם נוספת בטלים ממלאכה, צופים בחבריהם אנשי הנ"ט ומפעילי הרקטות נושאים את נטל המערכה.

מוקדם לנבא עד כמה כל זה ישליך על רוח הלחימה שלהם ושל מקביליהם בחמאס, ועל המורל של מפקדיהם ומנהיגיהם, אבל ניתן לשער שתהיה לכך השפעה. צבא – אפילו הוא צבא טרור – אשר מוצא עצמו מאונס או בחירה נאלץ להסתתר במקום להסתער, להפעיל רקטות מרחוק במקום לכוון אש לעבר יריביו דרך כוונות, מאבד – במוקדם או מאוחר את ששון הקרב, ובהמשך גם את האמונה בצדקת הדרך שמתווים מנהיגיו.

***

פינוי אלפים מתושבי קו העימות על ידי פיקוד העורף ובהנחיית שר הביטחון עם פרוץ המערכה, היווה שינוי בתפיסת ההגנה המסורתית שהוכיח כי צה"ל הוא ארגון לומד ומפיק לקחים. ואכן נראה כי צה"ל השכיל הפעם, טוב מבעבר, להפנים את ההיגיון הפרדוקסלי המוטמע בבסיס המלחמה הא-סימטרית, ולפיו סיכויי הניצחון של ארגון טרור, גדלים ביחס ישר לכמות החפים מפשע הנפגעים בעימות, ללא בלי קשר לזהות הנפגעים או הפוגעים, ולשאלות האם הפגיעה נעשתה במזיד ומי נושא באחריות. במרכז השניות הזו שוכן הרעיון לפיו כל שהיד פלסטיני נוסף מקרב את ניצחון הטרור, ובה בעת, כל אזרח ישראלי אשר חייו ניצלו, מסייע לניצחון צה"ל.

אם בסבבי הלחימה הקודמים, נשאו במלאכת ההגנה לגופו בעיקר סוללות כיפת ברזל, מטוסי חיל האוויר ואנשי כוחות ההצלה, הפעם הוטלה על תושבי קו העימות המשימה לקחת חלק משמעותי יותר, במטרה לעזור לצה"ל לנצח. מעט מדי פורסם על המבצע הלוגיסטי האדיר שאנשי פיקוד העורף אירגנו והוציאו לפועל ביעילות שמנעה קרבנות מיותרים והעלתה תרומה ליתר ההישגים. שבח נוסף מגיע לפיקוד העורף על תיאום יעיל בין כוחות ההצלה וסיוע לנפגעים, ולתפקוד היעיל של סוללות כיפת ברזל.

ניסיונות הג'יהאד לחזור על אחד מהישגי חמאס העיקריים ב'שומר חומות' בהשבתת נתב"ג עלו הפעם בתוהו. לא כאן המקום לפרט כיצד זה קרה, אך מותר להניח שחיל האוויר ינסה לחזור על ההישג במקרה הצורך. הוא הדין בסיכול ניסיונות פגיעה באתרים אסטרטגיים נוספים שלא הגיעו לתקשורת. רק נציין כי הצטרפותה 'הרשמית' של מערכת קלע דוד לשכבת ההגנה האקטיבית דווחה בהרחבה, ומעבירה מסר חשוב לאייתווללות בטהרן.

חלוקת העבודה בין מכלולי האש של אוגדת עזה, פיקוד דרום והמטכ"ל הייתה מוצלחת, ואפשרה לכל אחד מהגורמים להביא לידי ביטוי את היתרונות שלו. אחד הלקחים מן המבצעים הקודמים היה נגע לשיתוף האוגדה לא רק במהלכים הגנתיים, אלא גם לאפשר לה ליזום מהלכים התקפיים באמצעים שברשותה. אוגדת עזה ניטרלה את מרבית הניסיונות להוציא אל הפועל ירי נ"ט, מרגמות ורקטות לטווח קצר, לעבר הכוחות על הגדר והיישובים הסמוכים.

היקף ירי המרגמות פחת בהיקף של כ-50% ביחס למבצעים הקודמים. על פי הנתונים, הצליחה האוגדה לפגוע ב-63 עמדות שיגור של קנים ומרגמות השייכים לג'יהאד האסלאמי, ולחסל עשר חוליות רקטות ומרגמות שעמדו לבצע ירי. הפעילות האוגדתית אפשרה לפיקוד ולמטכ"ל לרכז מאמץ באיומים שמעבר לטווח המשקפת ולטפל בהם על פי סדר עדיפות, מה שהקשה על הג'יהאד לייצר מטחים משמעותיים ולגרום לנזק מאסיבי. פעילי הג'יהאד אכן הצליחו לשתק את החיים האזרחיים בטווח ה-40 ק"מ מהרצועה לאורך המבצע אך לא לשבש את החיים באזור המרכז כפי שקיוו לעשות.

***

ניתן למצוא שפע פרטים נוספים בנוגע לכמות התקיפות האוויריות, מספר הטייסים, המטוסים, והכטב"מים שהשתתפו בתקיפה, מספר המטרות, אחוזי ההצלחה, ועוד. לכן אפשר לעצור כאן ולסכם את הטיעון לפיו 'מגן וחץ' היה אמנם עוד סבב לחימה מול ארגון טרור, אבל לא 'עוד מאותו דבר', כפי שטוענים חלק מן הפרשנים הצבאיים.

בחינה אובייקטיבית מעלה כי ביצועי צה"ל הולכים ומשתפרים מסבב לחימה למשנהו, בעיקר מאז 'שומר חומות', במידה רבה הודות להיתוך יכולות טכנולוגיות ויצירתיות, יחד עם השאיפה לשיפור, בעוד אלו של יריביו ברצועה הולכות ופוחתות. ארגוני הטרור נדחקו שוב לשימוש בעיקר בירי רקטי שהצלחתו פוחתת ועלותו כבדה.

הג'יהאד יזם את ההתגרות האחרונה מתוך הערכה שהוא מוכן לעימות מול ישראל. הוא הסתייע באמצעי לחימה והכוונה איראנית, ניסה לגרור את חמאס לעימות, ונחל כישלון לאורך כל הדרך. אם היה ספק בכך, בא הוויתור על דוקטרינת המכה האחרונה ועל חגיגות הניצחון המסורתיות בעזה והבהיר זאת. כל זה מחזיר אל הטיעון המרכזי לפיו השינויים שהוטמעו ב'מגן וחץ' בעיקר ברמה המדינית והאסטרטגית ניווטו את היכולות המבצעיות ליעדים הנכונים והוכיחו את עצמם. בהינתן שתוצאות מלחמות נבחנות בהישגי שתי הרמות העליונות, מותר להיות אופטימי באשר להמשך.

אל"מ (מיל') משה (בנדה) בן דוד הוא ד"ר להיסטוריה ופילוסופיה של הרעיונות, איש הייטק וסמנכ"ל לשעבר בחברת אמדוקס. מילא מגוון תפקידי פיקוד ומטה במערך החי"ר, ומייסד פו"ם 'אפק' להכשרה בינזרועית בצה"ל.