הג'יהאד האסלאמי הוא רק זרוע של התמנון האיראני

בערים רבות ברחבי איראן וגם בבירה טהרן בה נולדתי, ישנן קבוצות בריונים אשר שולטות בשכונה, מטילות אימה על יושביה ובפרט על מבוגרים ונשים. אותם בריונים היו מתאספים בתחילה סביב הוותיק שבחבורה, בהדרגה הופכים ל"חייליו", נהנים מקרבתו ומשיטות הטרור שהוא מניח. לעתים קרובות הם היו מתגרים בתושבי השכונה ללא כל סיבה, רק כדי להוכיח מי שולט במרחב. התושבים מצדם היו נתונים לחסדי הכנופיה ולרוב נאלצו לקבל את הרוח השלטת, גם משום שאנשי החוק לא סייעו במיוחד.

סבי ז"ל שהיה חייל בצבא האיראני במלחמת העולם השנייה וחונך על ידי הבריטים, לא יכול היה להסכים לכך. במשך שנים, יחד עם תושבים נוספים שהשכונה הייתה יקרה לליבם, הוא ניסה למגר את התופעה בשיח ובדרכי שלום, אך לשווא.

יום אחד, לאחר הצקות ורעשים בלתי פוסקים מצד החבורה, סבי אחז במקל והחל לרדוף אחרי מנהיג הבריונים במורד הרחוב, תוך שהוא משמיע איומים קשים. הוא זנח את "החיילים" המרעישים והמטרידים ורדף דווקא אחרי המנהיג. התברר כי כישורי הריצה של הבריון לא היו טובים משל סבי שהשיג אותו ונתן לו שיעור בנימוסים, ומאז השכונה הייתה שקטה. חבורת הבריונים התפזרה לכל עבר והמנהיג התקשה להראות בציבור את פרצופו המוכה.

בשבוע האחרון נזכרתי באירוע הזה, כאשר מאות רקטות הג'יהאד האסלאמי נחתו בערי ישראל בעוד צה"ל מנסה לסכל את המתקפה. בשטח אכן נראה כי המענה הטקטי יחד עם ההיערכות ההגנתית של 'כיפת ברזל' השיגו את היעד. המבצע הסתיים באבידות מועטות לצד הישראלי ובמחיר שהוצג כיקר עבור הג'יהאד האסלאמי שאיבד כמה ממפקדיו. עם זאת נראה כי לא נעשה טיפול יסודי ומדיני בסוגיית ארגוני הטרור, וחשוב מכך טיפול בגורם המשלח – איראן. למעשה בוצעו כמה שגיאות שעשויות להציב את ישראל בעימות נוסף מול הג'יהאד האסלאמי בתוך זמן קצר.

ראשית, ההתבטאויות המרובות מצד ישראל בבקשה ואף תחינה מחיזבאללה וחמאס שלא להתערב באירוע, מתוך מחשבה כי הדבר יבודד ויחליש את הג'יהאד יצרו אפקט הפוך. הן הביאו את ישראל לעמוד מול ארגון שולי יחסית מבחינה צבאית, אך כזה שבעיני האויב הצליח לעמוד לבדו ולשרוד. תפיסה זו רק העצימה את הג'יהאד האסלאמי בעיני הפלסטינים ובעיקר בעיני פטרוניו האיראנים.

מבחינת ארגוני הטרור לכל מפקד בשטח יש מחליף, וגם הג'יהאד יוכל למלא את שורות המחוסלים תוך זמן קצר. למעשה, המרכיבים החשובים בארגון לא נמצאים כלל בעזה אלא בטהרן, דמשק וביירות, ומשם הם מנחים את הכוחות בשטח כמעט באין מפריע. החמאס וחיזבאללה, מצדם, דווקא חיזקו באי-התערבותם את הביטחון העצמי של הג'יהאד, שעתה מתנהל כארגון שווה ועצמאי כשאר הארגונים.

שנית, למרות האחדות הפוליטית והציבורית שנוצרה סביב ימי המבצע, ישראל לא השכילה להציג חזית אחידה מול איראן ושלוחיה שעדיין סבורים כי המחלוקות הפנימיות בישראל מחלישות אותה וממשיכים בהתבטאויות מזלזלות ומתגרות בישראל.

כך למשל, אסמאעיל קאאני המשמש כמפקד 'כוח קודס' במשמרות המהפכה ואמון על הפצת הטרור האזורי וחימושו, שיבח את פעילות הג'יהאד וטען כי "התקפות אלו יחד עם החולשה הפנימית הישראלית ישמידו את המדינה הציונית. איראן תעשה כל שביכולתה כדי לממש מטרה זו". גם מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה הסביר כי "ממשלת ישראל מבקשת לנצל את המערכה מול עזה כדי להימלט מהמשבר הפנימי ולהתמודד עם ההתפוררות בדרך בטחונית, אך היא טעתה כי הנהגת הג'יהאד האסלאמי נמצאת בקשר עם החמאס והוא מחזק אותו".

לכל אורך המבצע איראן קידמה קו הסברה מדיני תקיף נגד ישראל והעבירה ישירות למנהיגי המחבלים מסרים של עידוד שהדגישו המשך המאבק "עד להשמדת ישראל". דברים אלה לא זכו לשום גינוי. בכך איראן מציבה עצמה יותר מתמיד כראש תמנון הטרור במזרח התיכון. לאחרונה היא מסתייעת גם בתמיכה מוסווית של סין ורוסיה הנהנות משיתוף הפעולה הכלכלי והצבאי עמה, וכן מחולשת המדיניות האמריקנית כלפי מאמצי טהרן לחמש ולממן את ארגוני הטרור. ללא אף אחד שיעמוד מנגד, האייתוללות מתנהלים כבריונים חסרי רסן בשכונה.

על ישראל להתמקד באיראן ופעילות הטרור האזורית שלה, כדי למנוע התחזקות ארגונים קיימים או הקמת ארגונים חדשים בגבולותיה. ייתכן שאף כדאי להשוות את ראיית איום הטרור האזורי לראיית איום הגרעין, ולהגדיל את ההשקעה בנושא שהפך לאתגר משמעותי, למרות שנראה כי ממשלות ישראל התרגלו לחיות לצידו.

נוסף על כך, ישראל יכולה ליזום מהלך המקדם הפשרה מול הפלסטינים תוך התנייתה בהגבלת המשטר האיראני כגורם המעכב יציבות ורגיעה באזור. צעד זה עשוי לרתום גם את מדינות האזור ואת הקהילה הבינלאומית לצד ישראל ולהוציאן מאדישות כלפי הבריונות האיראנית.

בני סבטי הוא חוקר רשתות חברתיות איראניות במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון (JISS) וממקימי דובר צה"ל בפרסית.