ראש ממשלת הודו זכה לקבלת פנים חמה בבית הלבן, שם מבינים היטב את חשיבות ארצו במאבק הגיאופוליטי במזרח אסיה
רק יד הגורל חיברה בין הביקור ראש ממשלת הודו בארה"ב לבין אסון התהפכות ספינת המהגרים מול חופי יוון. תמונה אחת בה נרנדרה מודי מגיע לוושינגטון וניו-יורק בשיא כוחו; ותמונה שנייה של מאות פקיסטנים המוכנים לשים נפשם בכפם כדי להימלט מן המולדת.
ביקורו בן ארבעת הימים של מודי החל ב-20 ביוני וכלל פגישה בבית הלבן ונאום מול הסנאט והקונגרס. אך לא רק פוליטיקה מובהקת: היו שם גם ציון יום היוגה הבינלאומי באו"ם, פגישה עם התפוצה ההודית המצליחה וראשי חברות מובילות, ופגישה מתוקשרת במיוחד עם אילון מאסק. מלחמת החפירות בין ממשלת הודו לטוויטר לא מעמעמת את ההערצה הגלויה של מאסק כלפי מודי, ואת הרצון ההדדי להביא את מפעלי טסלה להודו, ובטווח הארוך יותר גם את SpaceX.
הביקור הסתיים בשבת ומשם מודי המשיך למצרים. הודו חיזקה בעידן מודי את יחסיה עם ציר המדינות הסוניות במזרח התיכון, ומלבד זאת הודו ומצרים בחרו באותו מטוס קרב, דאסו ראפאל הצרפתי, להוביל אותן בעתיד, מה שמחזק את הקשר בין חילות האוויר של המדינות.
מודי הוא ראש הממשלה ההודי הראשון שהוזמן לנאום פעמיים מול שני בתי הנבחרים האמריקנים, ולביקור הנוכחי יש כמה משמעויות מרחיקות לכת. לראשונה, ארה"ב מוכנה לראות בהודו בת-ברית גם כאשר קיימת ביניהן מחלוקת עמוקה וגלויה במשבר הבינלאומי החריף ביותר מאז פירוק ברה"מ, וגם כאשר הודו מכריזה בגלוי שאין לה עניין בברית צבאית עם ארה"ב.
כמו רוב המדינות שכינינו בעבר "מובילות העולם השלישי", גם הודו הביעה מהרגע הראשון של המלחמה באוקראינה הסתייגות מעמדת ארה"ב ונאט"ו. הודו סירבה להצטרף לסנקציות, וייצוא הנפט הרוסי להודי קפץ פי עשרה בשנה האחרונה. שר החוץ ההודי קטל מעל כל במה את תפיסת המערב בנוגע לפגיעה בריבונות הטריטוריאלית האוקראינית, בעד הפרות דומות ברחבי העולם – רמז לנגיסה הסינית בשטחי הודו – נענית בעצימת עין. מנגד, ארה"ב רמזה יותר מפעםכי למדיניות הפרו-רוסית למעשה של הודו תהיינה השלכות. אבל הנה עינינו הרואות, ביידן מצמץ ראשון.
הודו וארה"ב לא נהנות מברית צבאית רשמית. הודו התנגדה לכך בעבר כמנהיגת המדינות הבלתי-מזדהות, והיום היא מתנגדת לכך מתוך אי אמון בנכונות האמריקנית לסייע לה ברגע האמת מול סין. כמו שאומרים ההודים: סין תמשיך להיות השכנה הגדולה והצמודה שלנו, וארה"ב תמשיך להיות מעבר לים. בהצהרה המשותפת של מודי וביידן יש אזכור סמוי של סין בהקשר של הפרת נורמות בינלאומיות, בעוד הפלישה הרוסית לאוקראינה ממוסכת תחת המילה "טרגדיה", ללא האשמה מסוימת.
בזירה האסיאתית מתקיים דיאלוג בטחוני מרובע (Quad) בו שותפות מלבד אמריקה והודו גם יפן ואוסטרליה, אבל ברית ביטחונית גלויה עם ארה"ב כלל אינה על הפרק בהודו. גם ארה"ב מצדה נמנעת לייצא להודו טכנולוגיות מסוימות ומסמנת את גבולות הקרבה. הודו מקווה שהביקור יוליד התגמשות אמריקנית בנושא.
ובכל זאת, למרות אי-צייתנות הודית כביכול, ביידן הכין למודי קבלת פנים של מנהיג מעצמה. מראש הובהר שלא ישאלו שאלות קשות על מצב המיעוט המוסלמי, צמצום מרחב הפעולה של עמותות זכויות אדם, או סיפוח קשמיר. הודו היא המדינה הגדולה בעולם כיום ומציגה שיעורי צמיחה מרשימים. תשע שנים תחת מודי העניקו לה יציבות פוליטית ויכולת משילות, ואין לארה"ב סיכוי להגיע להישגים מול סין בלי הודו לצדה.
ציניקנים ידברו על התועלת המשותפת של מודי וביידן לקראת הבחירות שיערכו בשתי המדינות בשנה הקרובה, אבל זו אינה הסיבה היחידה בגינה הזמין הנשיא אמריקני את עמיתו לארוחת ערב פרטית מחוץ לכללי הפרוטוקול. הביקור הזה ממחיש עד כמה התקרבו הודו וארה"ב מאז המשבר ביניהן ב- 1998, כאשר הודו יצאה מהארון הגרעיני וצפצפה על האמריקנים. כעבור עשור כבר חתמו שתי המעצמות על הסכם שהסדיר את הגרעין ההודי, ומאז היחסים רק מתהדקים.
למרות שהתנאים היום לא פשוטים והמלחמה באוקראינה מסבכת עוד יותר את האמון, ביקור מלטף בפרופיל גבוה מסמן כי תשתית היחסים איתנה ואין מחלוקת שתוכל לה. ארה"ב מנהיגה את G7 המועדון האקסקלוסיבי של המערב, הודו היא נשיאת G20, בו חברות ברזיל, סעודיה, דרום אפריקה, סין, אינדונזיה ומדינות נוספות שלא מתיישרות עם הקו האמריקני בנושא האוקראיני. גם ארה"ב חברה במועדון, וביקור מודי נועד בין השאר להבטיח שהכינוס הבא של G20, בספטמבר הקרוב בניו-דלהי, לא יהפוך לזירת קרב דיפלומטית בין מדינות המערב למדינות "העולם השלישי". ניסיון הפוטש של כוח ואגנר אמור מבחינת האמריקנים להוות סימן נוסף עבור ההודים לחולשה הרוסית וחוסר התוחלת של עמדתם הנייטרלית.
כמה חברות קונגרס מהמחנה הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית קלטו מהר מאוד שביידן לא סופר אותן והן מיהרו להודיע שהן מחרימות את הנאום של מודי, כך גם "המועצה המוסלמית ההודית־אמריקנית". זה נבלע בתוך חגיגות הביקור מיומו הראשון. מכה חזקה יותר בכנף ההודית הורגשה בעקבות ראיון שנתן ברק אובמה ל-CNN, בו אמר שהודו עלולה להתפרק אם לא תדאג לזכויות המיעוטים במדינה.
סמוך לביקור מודי בארה"ב, מזכיר המדינה בלינקן הגיע לביקור בזק בסין ונפגש עם הנשיא שי. שני הצדדים סימנו את הביקור בהצלחה, הרבה בזכות ההבנה שמדובר במטרה צנועה של צמצום עוינות. יומיים לאחר מכן ביידן כבר כינה את הנשיא הסיני "דיקטטור".
למרות ציפייה הודית להקלות ביצוא הביטחוני והטכנולוגי ותקווה למדיניות הגירה רכה יותר כלפי מומחים הודים, עיקר ההישג בביקור הוא הנכחתה של הודו הימנית – הלא מתנצלת, ניצית מבחינה ביטחונית, ביקורתית כלפי לפחות חלק מהערכים הפרוגרסיביים – כבת-ברית של אמריקה כולה, דמוקרטים ורפובליקנים. זו גם הנכחה שמסייעת בהבאת השקעות להודו. רוב הממסד הכלכלי בארה"ב נמצא שמאלה למאסק, והלגיטימציה של מודי בקרב ממשל ביידן נושאת ערך כלכלי. המשלחת ההודית מקווה שהביקור בארה"ב יניב מאה אלף משרות חדשות בהודו.
במהלך הביקור הקפיד מודי על מאפייני האתוס החדש בהודו. אפס שיח קורבני, מאה גאווה לאומית. בניגוד לקודמו, מנמוהן סינג בעל האנגלית המלוטשת, מודי לא מסתיר את הקאסטה הנמוכה ממנה בא ואת החינוך הפריפריאלי שלו. כמו בביקורו בישראל, הוא נואם בהינדי וגאה בה. הרצון ההודי לנדיבות אמריקנית במתן ויזת עבודה לא נעטף בחיפוש צדק אלא בגאווה על כך שמובילי החברות האמריקניות הגדולות הם הודים. "תעלת הכישרון בין אמריקה והודו" צריכה להישאר פתוחה לטובת הצמיחה הכלכלית, אומר מודי ומסמן לממשל ביידן שמניעת הגירה היא גול עצמי גם במישור האלקטוראלי – המצביעים ההודים-אמריקנים יברחו ימינה – וגם במישור הכלכלי.
והנה עוד מילת ביקורת שמודי לא ישמע מביידן: קשמיר. לפני חמש שנים בדיוק הודו סיפחה באופן חלוט את מוקד הבדלנות המרכזי שלה. קשמיר היום שקטה והתיירות – כולל טיולים מאורגנים מישראל – חוזרת. עבור ההודים מדובר בנון-אישיו, עניין פנימי. קשמיר היא חלק מהודו, כל תושביה הם אזרחים הודים שווי זכויות וחובות. סערת אירוע הסיפוח חלפה.
פקיסטן לעומת זאת, הנמסיס, נמצאת בשפל מעמדה הבינלאומי ומצבה הכלכלי. כאשר התבררו מימדי האסון מול חופי יוון התגלה כי מאות רבות של מבקשי הגירה באירופה היו תושבי קשמיר הפקיסטנית, אלה שאמורים לחיות במדינה עצמאית בניגוד לאחיהם מעבר לגבול החיים תחת כיבוש הודי ונלחמים לעצמאות. פקיסטן מכירה בעצמאות החלק הקשמירי שהיא כבשה לפני 75 שנה, וביטוי לכך הוא צ'אודהורי חאק, ראש הממשלה של "קשמיר החופשית" מאז אפריל האחרון.
פקיסטן מוכרת לעולם את הטענה לפיה היא העניקה עצמאות לקשמירים בניגוד להודים, אבל האסון מדגיש עד כמה מדובר בכזב. פקיסטן – כמו לא מעט מדינות מוסלמיות – נמצאת בין הפטיש של משטר סמי-צבאי ויחסית פרו-מערבי, לבין הסדן של כיבוד בחירות דמוקרטיות המעלות מנהיגים פופוליסטים שונאי המערב וחובבי פלירטוט עם האסלאם הרדיקלי.
חובות המדינה נערמו לסכומים שלא ניתן להשיב, וההתבוססות במודל של מדינת חסות סינית הולכת ומתרחבת. החלקים המרוחקים של פקיסטן באזור קשמיר נואשים מתמיד לשיקום כלכלי, רק שלפקיסטן לא נותר דבר מלבד רטוריקה. אסון המונסון מהקיץ האחרון עדיין גובה קורבנות בדמות חסרי הבית, היתומים והתחלואה. הסבלנות והנחישות ההודית העצימו בשנה האחרונה את הפערים בין שתי המדינות. גם גוף חובב זכויות אדם וזכות הגדרה עצמית כמו ממשל ביידן יודע לעשות את האריתמטיקה הגאופוליטית, ולשחרר בינתיים את מודי מהשאלה הקשמירית.
הרבה אנשים מדברים על סין כמחליפה של ארה"ב בתפקיד מעצמת העל המרכזית.
אבל האמת היא שסין לא מחליפה את ארה"ב אלא את רוסיה כמנהיגת העולם הדיקטטורי. זו הודו שהולכת ומסתמנת כמנהיגה הבאה של העולם החופשי. ואני משוכנע שמודי מבין את זה.
בהנחה התמימה שישאר עולם חפשי
סין משלמת את המחיר של מדיניות הילד האחד, היא לא הולכת לשום מקום והודו תחליף אותה
הודו היא מדינה חזקה, אמינה יותר מארה״ב, מחוברת הן לישראל והן לסעודיה וחיזוק ההתערבות שלה במזה״ת יכול ליצור הרבה לחץ על ביידן.
ישראל צריכה לשקול ברצינות לקדם את הסכמי אברהם בתיווך הודי במקום אמריקני.
איך הודו במקום אמריקה בדיוק?