הדמוקרטיות במזרח אסיה מאחדות חזית מול סין

במפגש מרובע בין שרי החוץ של ארה"ב, יפן, הודו ואוסטרליה עלו חששות גוברים מפני התוקפנות האזורית של בייג'ינג

שר החוץ היפני עם מזכיר המדינה פומפאו | מחלקת המדינה

כאשר מזכיר המדינה מייק פומפאו טס לטוקיו בשבוע שעבר כדי להיפגש עם עמיתיו שרי החוץ של יפן, אוסטרליה והודו, כמה פרשנים פרסמו השערות על הכוונה ליצור מעין "ברית נאט"ו אסיאתית" במטרה להתמודד מול הפעילות הסינית העוינת באזור.

זו הייתה אחת הכותרות הנפוצות בימים שקדמו למפגש המרובע בטוקיו, אך עד כה הוא לא היה יותר ממפגש: סדרת דיונים דיפלומטיים ומסיבות עיתונאים, ובוודאי שלא הקמת ארגון כלשהו או גיוס צוותים. אך למרות זאת, ומול התוקפנות הסינית הגוברת, התכנסות זו של נציגי הדמוקרטיות הגדולות באזור הדאיגה מאוד את בייג'ינג.

מפגש הפסגה המרובע נולד למעשה בראשית שנות האלפיים, לא בהכרח כמהלך אסטרטגי גרידא אלא כחלק מן התגובה הבינלאומית לאסון הצונאמי שהכה בחופי האוקיינוס ההודי ב-2004. שלוש שנים לאחר מכן, הבכירים מארבעת המדינות התכנסו בפעם הראשונה ל"דיאלוג ביטחוני רב-משתתפים" אותו יזם ראש הממשלה היפני דאז שינזו אבה.

מבין המדינות המשתתפות באותה העת, יפן הייתה המודאגת ביותר מן הפעילות הסינית, ולכן המפגש המרובע הראשון התפרק במהרה. אחרי שהודו נרתעה מהרעיון, ראש ממשלת אוסטרליה דאז קווין ראד הודיע כי גם ארצו פורשת מהמפגש, בעודו ניצב ליד שר החוץ הסיני במסיבת עיתונאים. לאחרונה ראד ניסה להגן על ההחלטה, וטען כי אוסטרליה התקפלה רק אחרי שהיה ברור שגם ארה"ב לא מעוניינת. בכל מקרה, באותם ימים פשוט לא היה מספיק עניין כדי להחזיק בחיים את המפגש המרובע.

13 שנים קדימה, אין צורך רב להסביר את התמריצים שהקימו לתחיה את המפגש ב-2017. כל מי שעוקב אחרי הפעולות של בייג'ינג יכול להבין מדוע שוב יפן, ושוב בראשות אבה, העלתה חששות גוברים מפני השאיפות האזוריות הסיניות. בשלוש השנים שחלפו מאז, נציגי המדינות נפגשו מספר פעמים כדי לתאם מדיניות במגוון נושאים הקשורים לביטחון ושגשוג האזור. בספטמבר 2019, בשולי העצרת הכללית של האו"ם, דיפלומטים בכירים מכל הארבע ערכו ישיבה מיוחדת.

צעדי בלימה

מי שציפה לחזות בלידת נאט"ו חדשה מן השיחות שנערכו בשבוע שעבר החמיץ את התמונה הגדולה: אם הפורום המרובע אכן יהפוך לגורם קבוע בהתגוננות העולם החופשי מפני הרודנות הסינית, הרי שעליו ללבוש צורה המתאימה יותר לאופי התחרות, ולא כזו השייכת לעידן המלחמה הקרה.

לשם כך יש להכיר קודם בפרדוקס המובנה בליבו של המרובע. כל אחת מהמדינות המשתתפות בו מודאגת מאוד בפני עצמה מההתנהלות הסינית הגלובלית, וכל אחת מהן נקטה בצעדים כדי לרסן את ההשפעה של בייג'ינג במישורים שונים. אך גם בתוך הקבוצה עצמה, ישנם הבדלים במידת הנוחות שכל חברה חשה לגבי האופן בו יש לשדר את היחס כלפי סין.

באופן לא מפתיע, מייק פומפאו היה בוטה בדבריו במפגש בטוקיו. במהלך נאום בו תקף את התנהלות המשטר הסיני מול התפרצות מגפת הקורונה, מזכיר המדינה אמר כי "כשותפים במרובע הזה, כעת יותר מפעם חשוב כי נשתף פעולה כדי להגן על העמים שלנו מפני השחיתות והניצול הסיני".

אך עמיתיו של פומפאו למפגש לא ששו להצטרף אליו בהפניית אצבע מאשימה ישירה כלפי האיום העיקרי על ערכיהם המשותפים. יחד עם זאת, בעוד נציגי המדינות האחרות העדיפו להתמקד במחויבות ארצם לערכי החירות והשוויון באזור מזרח אסיה, ממשלותיהם בהחלט נקטו צעדים כדי להדוף את ההתנהלות הסינית.

הודו, שעמדה לאחרונה בפני עימות צבאי מול הסינים בגבול ההימלאיה, הודיעה על חסימת כמה עשרות אפליקציות סיניות לגביהן נטען כי הן משמשות כלי השפעה של המפלגה הקומוניסטית; אוסטרליה נקטה בשנים האחרונות מספר צעדים כדי לעקור מן השורש השפעה זרה בשטחה, ועוררה זעם בבייג'ינג לאחר שקראה באופן פומבי לחקור את מקורות נגיף הקורונה; גם יפן של אבה, כמובן, עומדת בראש המקדמים "איזור אינדו-פסיפי פתוח וחופשי" עוד בטרם עמדה זו הפכה לחלק רשמי ממדיניות החוץ האמריקנית.

למרות ששותפות אלו עדיין מהססות להכריז על הברית המרובעת ככזו העוסקת באופן רשמי ועיקרי במאבק בהשפעה הסינית, ארבע המדינות נראות נחושות להתקדם בשיחות ולקיים אותן במועדים תכופים יותר.

כוח עתידי

אז אם הברית המרובעת אינה מתלהבת למסד את היחסים באופן רשמי ואם תומכיה עדיין לא משמעים מסר אנטי-סיני מובהק למרות עקרונות משותפים, האם יש טעם בברית כזו בכלל? התשובה היא חיובית בהחלט.

יישור-קו בין ארבע הדמוקרטיות הגדולות באזור, הפועלות יחדו בהבנה כי עליהן להדוף את בייג'ינג, יהווה בוודאי כוח עתידי משמעותי מאוד, ולא רק מבחינת תרגילים צבאיים משותפים כפי שנאמר בהצהרה שפורסמה אלא גם בתחומי הביטחון הרחבים יותר כמו מלחמה בטרור.

אך האפשרויות המעניינות ביותר טמונות בכמה סוגיות אסטרטגיות חדשות שעלו בהקשר התחרות עם סין. במבט קדימה, ישנה אפשרות אמיתית שהברית המרובעת תוכל להיות בסיס לחיזוק רשתות תקשורת וטכנולוגיה, בנוסף לעבודה על פיתוח תשתיות שיתחרו עם יוזמת 'חגורה ודרך' הסינית.

אם כן הגדרת הברית המרובעת נראית כיום מעורפלת מאוד, אך דווקא זה יכול להעניק לה יתרון של גמישות נחוצה במגוון תחומי של פעולה משותפת. אפילו בעיתון 'גלובל טיימס' המשמש שופרו של המשטר הסיני פרסמו כתבה בה הובעה דאגה מפני הקואליציה המתגבשת החדשה ובה העריכו כי "קבוצת הארבעה היא מחנה אידיאולוגי המזכיר את ימי המלחמה הקרה. מטרתו היא להכיל את סין".

פעם נוספת, דעה זו משקפת את המבט השגוי על הברית המרובעת של ארה"ב-יפן-הודו-אוסטרליה כמוסד בסגנון ימים עברו, אך הסינים בהחלט צודקים כאשר הם מודאגים מפניה.


גרסה מלאה של הטור התפרסמה באתר 'נשיונל רוויו'.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

6 תגובות למאמר

  1. הגיע הזמן שמישהו / משהו יעצור את הקומוניסטים האלה מלהשתלט על העולם ולהפוך אותו לרע יותר.
    עצם התמיכה של סין בצפון קוריאה ובאיראן מוכיחים לנו שאל לנו לסמוך על הסינים וה-"נחמדות" שלהם (כלפי ישראל לפחות) נובעת מהצורך להתפשט בעולם וליצור תלות עתידית של גורמים רבים ככל האפשר במשטר.
    שומר נפשו ירחק – למרות הפיתויים מסביב.

    1. בזכות הסינים אתה חי ברמת חיים גבוהה.

      תחרים אותם ותחיה בעוני אם אתה רוצה.

      יחסית למה שאירופה עשתה במאות שעברו לשאר העולם הם די בסדר.

    2. על איזה קומוניסטים אתה מדבר סין קומניסטית רק בשם. מדובר בדיקטטורה לאומנית שמחפשת עוצמה ומתחרה בארה״ב. מאבק בין מעצמות נוסח המאה ה19 לא מלחמת עולם שניה/ מלחמה קרה

    3. "עצם התמיכה של סין בצפון קוריאה ובאיראן מוכיחים לנו שאל לנו לסמוך על הסינים"
      כאילו שהאמריקאים לא תמכו באיראן בתקופת אובמה ולא ניהלו מו"מ עם קוריאה בתקופת טראמפ… אז אולי גם עליהם לא כדאי לסמוך?

      המצב היום הוא שארה"ב יכולה לעשות מה שהיא רוצה בעולם (מחקו שתי מדינות מהמפה בלי למצמץ). רק תסתכל איזה השפעה יש לבחירות בארה"ב על כל כך הרבה מדינות בעולם (כולל ישראל מן הסתם), זה נראה לך מצב סביר?
      יום אחד יש נשיא שטוב לישראל אז זה נראה לנו בסדר, יום אחד יש נשיא עוין אז אנחנו מחפשים חברים אחרים…
      זה מאוד הגיוני שמדינות כמו סין ורוסיה מחפשות לקרוא תיגר על ההגמוניה האמריקאית, ואולי זה אפילו יאזן קצת את מאזן הכוחות בעולם.

    4. אור היקר, כבר הבנו שיש לך אינטרסים עסקיים בסין, זה לא אומר שאתה צריך להיות פרקליט השטן כאן

  2. לתגובה מספר 5
    להיפך ככל שהעולם מחולק זה נותן לישראל טווח תימרון