עלית הסבירות הפכה לכלי פוליטי של התערבות ללא סמכות. השבת האיזון בין הרשויות נדרשת לאלתר
בשבועות האחרונים מתנהלת מערכה ציבורית על עילת הסבירות, בשל כוונת הממשלה לשנות אותה במסגרת הרפורמה המשפטית. במערכה הזו נשמעות טענות רבות מצד גורמים בשמאל, בתקשורת ובמערכת המשפט, המוליכות את הציבור שולל, מעוררות היסטריה ומפיצות בורות. הבסיס לכל דיון ציבורי הוא עובדות בדוקות ומוצקות. לפיכך נתחיל ביסודות.
עילת הסבירות במשפט הישראלי עברה כמה גלגולים, שהפכו אותה לכלי התערבות פוליטי בשיקול הדעת הבלעדי של נבחרי הציבור. השימוש בעילה זו אינו תוצר של חקיקה או של דיון ציבורי שקוף, אלא חלק מדוקטרינה שפיתח בית המשפט העליון בהובלת אהרן ברק, כחלק ממה שמכונה כיום "האקטיביזם השיפוטי" .
המשפט הישראלי ירש את עילת הסבירות מהמשפט הבריטי, אשר מאפשר לבית המשפט לבטל החלטה של גורמי ממשל – החל ממועצות מקומיות וכלה בהחלטות ממשלה – במידה והן מופרכות באופן קיצוני עד ששום אדם סביר לא היה מקבל החלטה מסוג זה, "עד שלא ייתכן שרשות סבירה כלשהי הייתה מקבלת החלטה שכזו אי פעם", כדברי בית המשפט הבריטי בפס"ד וונדסבורי משנת 1947 שנחשב להלכה המנחה בעילת הסבירות. במילים אחרות, מדובר בהחלטה שלטונית כה חריגה ומופרכת עד שלא ניתן להסביר אותה בהסברים הגיוניים, אלא שמקבלי ההחלטות "השתגעו" או שהם מושפעים ממניעים זרים בצורה קיצונית ובאופן חסר תקדים.
עד לשנות ה-80 בית המשפט הישראלי נהג באיפוק ובריסון עצמי, ונמנע מלהתערב בהחלטות גורמי השלטון על בסיס עילת הסבירות לבדה, וראה בעילת הסבירות חלק מעילה אחרת – עילת חוסר הסמכות לפיה במקרים של חוסר סבירות קיצוני מאוד, הגורם השלטוני פועל למעשה בניגוד לסמכות שקיבל מהעם. בית המשפט הקלאסי שלפני המהפכה החוקתית הבין כי אינו אמור להחליף את שיקול הדעת של הדרג הנבחר בשיקול דעתו שלו, ופעל בהתאם.
המפנה התרחש בפסק דין מפורסם שחיבר אהרן ברק בעל השם התמים "דפי זהב", במסגרתו פיתח כדרכו תיאוריה חדשה שהפכה את עילת הסבירות לעילת התערבות עצמאית ויחידה.
ברק קבע כי אף אם החלטה שלטונית התקבלה בסמכות ועל יסוד שיקולים ענייניים ורלוונטיים, בית המשפט יכול לפסול אותה בשל "אי סבירות מהותית", אם הוא סבור שמקבלי ההחלטות לא שקלו כהלכה את האיזון בין שיקולים ואינטרסים שונים העומדים על הפרק. במילים אחרות: אהרן ברק נתן לבית המשפט את הכוח להחליף את שיקול הדעת השלטוני בשיקול דעתו שלו.
מדובר בצעד מרחיק לכת וחסר תקדים, ונשיא העליון דאז השופט משה לנדוי התנגד אליו נחרצות בחוות דעת המיעוט שכתב בתיק: "הסכנה העיקרית שאני רואה היא, שהמונח "סבירות" משמש תדיר כדי להגדיר קנה מידה אובייקטיבי". לדבריו, ההצעה של ברק תביא את בית המשפט לבדיקה מחודשת של החלטות השלטון "כאילו מקיים בית המשפט דיון חוזר בנכונות ההחלטה", מה שיוביל ל"נוסחה העלולה לערב את בית המשפט בבדיקת תבונתה ויעילותה של ההחלטה המינהלית."
לנדוי חשש, ובצדק, כי אימוץ התיאוריה של ברק בדבר הסבירות תביא לחריגה מסמכות דווקא של בית המשפט. זו גם הביקורת שמתח השופט סולברג. עילת הסבירות לדבריו
מסמיכה את בית המשפט להתערב בשיקול הדעת המנהלי באופן גורף, גם ביחס להיבטים לא-משפטיים של שיקול הדעת… במילים אחרות, בית המשפט חורג מן התפקיד הטבעי שהוא נועד למלא, ובא בתחומה של הרשות המבצעת"
גם שופט העליון לשעבר אשר גרוניס מתח ביקורת על ברק וקבע כי השימוש שהוא עשה בעילה הזו אינו אלא "כסות לאי הסכמה עם התוצאה" של ההחלטות הממשלתיות, ולא קשיים משפטיים ממשיים בהליך.
כאשר מדובר בבית משפט אקטיביסטי המייצר בפסק הדין גם זכויות יסוד חדשות, הסמכות המוענקת לבית המשפט גדולה מאי פעם. ואכן, בשורה ארוכה של פסיקות בהן השתמש בית המשפט בעילת הסבירות כדי לבטל החלטות שלטוניות, ניתן לראות כי מדובר בהפעלת שיקול דעת ערכי-פוליטי ולא בהכרח בשיקולים משפטיים ממשיים.
כך למשל עילת הסבירות שימשה לאסור על גירוש מחבלים לרצועת עזה במהלך האינתיפאדה השנייה; לקבוע מעמד פליטות למסתננות מאפריקה שהגיעו מארצות בהן נוהגה מילת נשים; לכפות על שר החינוך הענקת פרס ישראל לתומך BDS; לבטל את החלטת שר הפנים להגביל את כניסתה של פעילת ה-BDS לארה אל-קאסם לישראל; לבטל את החלטת המועצה לביקורת סרטים לאסור את הקרנת הסרט 'ג'נין ג'נין' שהפיץ דיבה על חיילי צה"ל; לבטל את החלטת שר הבטחון לאסור כניסת משפחות מחבלים מיו"ש לטקס יום הזיכרון האלטרנטיבי; חיוב שר המדע למנות לתפקיד בכיר פרופ' שתמכה בעצומות סרבנות; לאסור על שר המשפטים דאז אמיר אוחנה למנות את עו"ד אורלי בן ארי למ"מ פרקליט המדינה; לחייב את המדינה להשקיע במיגון רחב ביישובי עוטף עזה ועוד.
מי שקורא את הרשימה הזו, והיא חלקית בלבד, מבין בקלות כי עילת הסבירות הפכה בשנים האחרונות למילים מכובסות של פוליטיקה. לא רק שאין כאן משהו שניתן לתאר כחוסר סבירות קיצונית, שלא ניתן להסבירה בכלים לוגיים רגילים, אלא שחלקן הן החלטות סבירות לחלוטין של המערכות השלטוניות, שאף מרבית הציבור תומך בהן בפה מלא. וגם במקרים בהם החלטת בית המשפט מוצאת חן בעיני הציבור, כמו ההחלטה להשקיע יותר במיגון יישובי עוטף עזה או למנוע משר האוצר ליברמן לקצץ באופן מיידי בתקציבי החינוך החרדי – מי שם את בית המשפט להחליט בנושאים כאלה?
תחת הכסות של עילת הסבירות, בתי המשפט של ישראל חורגים מסמכותם, מתערבים בהחלטות שלטוניות על ימין ועל שמאל ופוגעים באופן קשה בהפרדת הרשויות ובהתנהלותן תקינה. החזרת האיזון בין הרשויות הוא אלמנטרי ומתבקש ורפורמה בעילת הסבירות היא צו השעה.
להשלמת התמונה אבהיר כי על אף חשיבות ונחיצות הרפורמה בעילת הסבירות, עד שלא יתמנו שופטים המכבדים ומיישמים את החוק ותכליתו על פי כוונת המחוקק, במקום לפרשו בהתאם לסביר בעיניהם, גם רפורמה זו לא תשיג את מטרתה. תיקון הוועדה למינוי שופטים באופן שישקף את ערכי כלל הציבור ויביא למינויי שופטים המכבדים את החוק הוא חיוני, ומהווה ליבו של המהלך לדמוקרטיזציה של מדינת ישראל.
עו"ד יסכה בינה היא ראש מחלקת המחקר בתנועה למשילות ודמוקרטיה
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
ובמילים פשוטות: למה שתק הימין בפעם הראשונה כשחרג בית המשפט מסמכותו על דעת עצמו? הם לא היו חכמים מספיק כמו אהרון ברק המבריק שידע שג'וקים צריך להרוג כשהם קטנים?
אשר על כן אנחנו נמצאים עכשו בימים טרופים עם ג'וקים בגודל של מפלצות ברחובותינו.
מה הכוונה הימין? מיתוס כזה כוללני?
הג'וקים היום מי הם?
בעניין הזה האשמה חלה על נתניהו
יחד עם כל היתרונות העצומים שלו, הוא ישן ונתן למפלצת לגדול ולהשמין בכל שנותיו כראש ממשלה
כעת להחזיר את המפלצת לתיבה ולמימדיה הטבעיים, זאת כבר תהיה בעיה מאד גדולה
נתניהו היה צריך לתקן לבד את כל הבעיות, להתמודד לבד עם כל העולם.
שעסוקים בלשמור על הכסא, שוכחים שיש דברים חשובים לטפל בהם
כל המאמר נכון, למעט הסיום.
שינוי בחירת השופטים הוא חשוב אך ממש לא עיקר הרפורמה.
גם אם ימנו שופטים ראויים, יש לחשוש לאפשרות שהם יתקלקלו לאחר מכן(רק אזכיר שאלשיך ומנדלבליט נבחרו כחוק למפכ״ל ויועמ״ש בהתאמה וקיבלו את כל חותמות הכשרות של הימין, וכולנו יודעים איך זה נגמר).
עיקר הרפורמה הוא בדרישת אחריות מצד בעלי הסמכות.
הרי גם שופט לא ראוי יאלץ להתנהל נכון אם הוא ידע שהמשך כהונתו תלוי בזה.
בשלב הראשון, פירוש הדבר הוא פסקת ההתגברות והפיכת היועמ״ש למשרת אמון. בשלב שני מריך לחוקק שכל שופט שפסקת ההתגברות הופעלה בהצלחה נגד פסקים בהם הוא היה בדעת רוב 3 פעמים יודח מבג״ץ.
כל השאר הם תוספות חשובות ומשמעותיות (בדר״כ) אבל לא העיקר ולא הדברים הכי דחופים.
לא פשוט יותר לקצוב את שנות הכהונה נניח 6 שנים?
עד כמה שנכון להקפיד על הפרדת הרשויות — יש לתקן סמכויותיו של ביהמ"ש העליון "לאחור". ולשרש את התקדים פרי-מוחו של אהרון ברק. ויפה שעה אחת קודם. ללא כל קשר למהפכה המשפטית- זו שיש המנסים להעביר בשיטת הסלמי.
ולכן יש לחלט רכושו 20 דירות ולפטר כל מקורביו תוך חקירה משטרתית ללא משוא פנים. איך מיליארדים ומינוייים למחוזי ולעליון עברו ללא בדיקת נפוטיזם פסול. אגב אשת היימן שהיה מקורב לאפי נווה פתאום מונתה לשפיטה. קראו על איכות השיפוט .יש להחזיר את משוב השופטים. יש לבדוק איך מנותבים תיקים דווקא לשופטים מסויימים…רמז קשר למקורבים בלשכת עורכי הדין ומקורבים לפקידים בבתי משפט…נותנים פה ושם שי או הטבה ומבקשים ניתוב לשופט מוכר וחבר…הכל לכאורה אך שווה בדיקה.
צריך להוציא את בג"צ ראשי הפשע בישראל מחוץ לחוק !!!
מסכים איתך לחלוטין👍🏼
למה להגחיך את האתר?
צריך לתקן אותה או לבטל אותה?
כתבה מצויינת
זה נכון, אבל בלי כל פיקוח, כל שר יוכל להטיל צווים כראות נפשו. שר מהשמאל (שיכולים עוד לחזור) יטיל מס על הישובים שלנו, או יצמצם תקציבים, או גזירות קשות אחרות.
למי ניפנה?
לבחירות.
במשטר דמוקרטי, להבדיל מהמשטר אצלך, נבחר המבצע את מה שישראלים לא רוצים – מוחלף.
פיקוח זה בחירות. מועצת אייתולות לא נבחרת ולא נושאת בשום אחריות למעשיה – זה איך נאמר … לא בדיוק פיקוח.
תצטרך קצת יותר ממשחקי מילים, כדי לנמק את "עמדתך".
לאף אחד. אם הממשלה רוצה משהו, מותר לה. נכון?
גם לך מותר לכתוב תגובות מטומטמות הכל בסדר
סתם פחדים ודמיונות וחזיונות שווא. יותר סומך על ההגיון והיושר של חברי הכנסהת הכנסת יכולה לבטל החלטות של שר, אבל כיום לא יכולה לבטל החלטות של בית המשפט. הסכנה מבתי המשפט החשש הפחדים הרבה יותר גדולים . אם בית המשפט יטיל מס והיום הוא יכול לעשות זאת עם עילת הסבירות והשוויון לאן נפנה? להאג? אם בית המשפט יפסול את רשימת הליכוד לרוץ לכנסת לאן תפנה להאג? לאו"ם?
את עילת הסבירות לא צריך לתקן אלא לבטל לגמרי. את הוועדה למינוי שופטים לא צריך לתקן אלא לבטל לגמרי.
ולקבוע בחוק שמבקר המדינה רשאי לחקור ולבדוק גם תלונות אנונימיות, בגלל המגבלה הקיימת חוגגים עבריינים רבים.
שר שירצה לעשות את זה יצטרך לקחת בחשבון שחלק ממצביעי הקואליציה שלו כנראה יברחו למפלגות אחרות בבחירות הבאות ולכן לא יעשה את זה. ואם הוא כבר יבחר לבגוד במצביעיו הוא יצטרך להתמודד מול לחץ ממקורביו (שירתו להמשיך לכנסת הבאה) ולפעמים גם שכניו.
ואם בכל זאת הוא יחליט לעשות זאת, הוא ישלם בבחירות הבאות.
יש כבר תקדים: ראינו איך הלך לבנט כשהוא התעקש להצטרף לקואליציה כנגד רצון מצביעיו.
מצד שני, מה ימנע מבית המשפט להוציא צווים דומים (׳לא סביר שלא יוטל מס על ישובים אלו ולכן אנו מחייבים את הממשלה וכו׳ ׳)?
פגיעה זכויות אדם או בערך השיוויון אינה קשורה לעילת הסבירות ולכן צמצום או אפילו יטול של עילת הסבירות לא תאפשר אותה.
מה יאפשר אותה הם שופטים שאינם הגונים.
רק מדינת הלכה תצלח כאן. כל חוקי סדום ועמורה מקלים עם רוצחים ואנסים אך לא עם אזרח שומר חוק..הגיע הזמן לבטל את כל קביעות הדיקטטור המשפטי שפוזנר כינה הפיראט המשפטי. שופטים ימניים דתיים עפי רוח התורה רק אז נצליח.
למה להגחיך את האתר? לא חבל?
אהרון ברק צריך להכנס לכלא.
הוא וכל החונטה שמסביבו.
מה שעשה אהרון ברק הוא אוכל את זה בחזרה. אהרון ברק הונה את הכנסת והציבור הישראלי. הנשיאה חיות חייבת ללכת הביתה
איך תוליך אותה הביתה?
יש הפריד בגץ מהעליון. שופט רשאי וחייב לפסוק רק לפי לשון החוק וכוונת המחוקק כפי שמופיעה בדברי ההסבר להצעת החוק. אין עילת סבירות ומידתיות בשום מקרה. כהונת שופט בעליום תוגבל לעשר שנים. נשיא העליון יתחלף ברוטציה כל 6 חודשים. בית משפט חייב לפרסם נימוקי פסק הדין יחד עם פסק הדין. פסק הדין לא יהיה ארוך מעשרים עמודים. יוקם בנפרד בגץ שידון ויפסוק רק לפי הכללים שנהגו לפני 60 שנה מבחינת זכות עמידה, רק לאדם פרטי, שהוא אזרח המדינה. כל פסיקה שניתנה בעבר בניגוד לכללים – ניתן לבטל ולשנות ובכל מקרה אינה תקדים מחייב. שופט שיחרוג מהנ"ל יראה כמי שהתפטר, ובאישור ועדה למינוי שופטים שלא יהיו בו שופטים או שופטים בדימוס . לשכת עו"ד – יבוטל מעמדה הסטטוטורי, ולא תהיה לה נציגות בשום ועדה למינוי שופטים.
לא יותר פשוט היה לתקן את ההגדרה של הסבירות? להמעיט ממנה החלטות על מדיניות עקרונית בלבד?
המאמר מאוד מוטה. עילת הסבירות היתה ונשארה בחינה של שכל ישר ושל שיקולים עניניים. רק כשהמנוע להחלטות מנהליות היה פוליטי ולא ענייני- הוא נסרק, ובצדק. התוצאה פשוט הפוכה: בית המשפט שמר על ההגינות וערכי המוסר מקום שהחלטות פקידים ופוליטיקאים הגיעו משיקולים זרים. ומינוי שופטים עי פוליטיקאים יחריף את כל זה. בקיצור, מאמר כאילו מלומד, אבל לא נכון
הפוך – קבוצת אייתולות לא נבחרת ואינה נושאת בשום אחריות למעשיה, זה שיקולים זרים.
רשות נבחרת העומדת למבחן הבוחר הישראלי על כל מעשיה, זה "לא נכון" – רק במקרה ואתה זקוק לפיהרר לא נבחר, שיחליט עבורך מה סביר ומה לא.
לא הבנתי, בעיניך הפוליטיקאים והפקידים נרקבו לאורך השנים אבל השופטים לא? מה הם מלאכים שירדו מהשמיים?
לפחות לפוליטיקאים ישנה הרתעה בדמות הבחירות שמונעת ריקבון יתר.
נראה לי שאת צודקת שיש פה מישהיא מוטה אבל זו לא כותבת המאמר.
ימני
יתכן שיש משהו בטענות הכותבת, אבל המלים "החזרת האיזון … היא צו השעה" לוקה בחוסר סבירות קיצונית. ובמלים אחרות: "התלהמות".
כאשר כל דבר הופך ל"צו השעה", מרוב עצים לא נראה את היער.". "השעה" לא תספיק לכל אותם "צווי שעה".
מומלץ לכל אותם משפטנים ימניים לשתות כוס מים ולהירגע. החיפזון מהשטן.
גם תיקון עילת הסבירות, גם פיסקת התגברות, גם שליטה במינוי השופטים, וגם וגם וגם.
חבר'ה. תרגיעו.
תרשום לנו בבקשה מה מותר לחוקק ומתי. ככה יהיה הכי פשוט
ביטול עילת הסבירות הוא לב הרפורמה
עם זאת צריך בלמים.
לראייה כל החוקים שדואגים לשרים ומקורביהם ולא לאזרחים (חוק מתנות וכו').
לפני שיש חוק כזה צריך הסכמה רחבה על חוקה. למשל שחוקי יסוד כן דורשים רב מיוחס.
עם זאת, צריך שכל.
לראייה "שכחת" כמה דואגים לאלישבע ברק. לפני שהיא תפסוק משהו, כבר הגעת למתנה רחבה או שזה מינוי מיוחס?
אתה טועה.
חוק המתנות קיים בישראל מ- 1979. עיין בוויקיפדיה. מנגד הצעת החוק של ח"כ עמית לוי עוסקת במשהו אחר. על פי הצעת החוק שהגיש, עובדי ציבור, ובכלל זה נבחרי ציבור, יהיו רשאים לקבל תרומה כספית למימון הליכים משפטיים או למימון הליכים רפואיים הכרחיים. תרומות! לא מבקשים כסף מהמדינה!
למה זה חוק חשוב במשטר דמוקרטי? כדי לאפשר לאיש ציבור/נבחר ציבור להתגונן נוכח הרדיפה הפוליטית כמו למשל מול הפרקטיקה לסיכול יריבים סתם ויריבים פוליטיים במיוחד באמצעות הגשת כתבי אישום נגדם. זה קיים בישראל זה קיים במדינות המערב.
המקרה הידוע ביותר הוא של דומיניק שטראוס קאהן, לשעבר יו"ר קרן המטבע הבינלאומית, לשעבר שר האוצר והכלכלה של צרפת. איש המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית שהתכוון לרוץ לנשיאות ובכך מן הסתם איים על ניקולה סארקוזי. בשעה ששטראוס קאהן שהה בניו יורק בעקבות אישום בפלילים (כביכול אונס חדרנית במלון בו שהה) הוא נעצר לעיני מצלמות התקשורת וההמון ההמום שצפה כיצד הובל אחר כבוד לניידת משטרת ניו יורק. הוא אמנם הוכיח את חפותו המלאה אך זה לקח שנים של מאבק משפטי כך סוכלה הקריירה של האיש המבריק הזה.
בפוליטיקה הישראלית אלה היו רפול, קהלני, יעקב נאמן, רובי ריבלין, חיים רמון, עו"ד דוד שימרון, גל הירש, האלוף אליעזר צ'ייני מרום, ובנימין נתניהו. הוגשו נגדם כתבי אישום שהתבררו ככלום ושום דבר. אבל לקח להם שנים לנהל מאבק להוכחת חפותם . הבירור המשפטי נמשך שנים ובינתיים נאלצו להתפטר מתפקידם, הקריירה שלהם נפגעה. לעתים אנושות. שמם הטוב נפגע. הם נאלצו לגייס הון לשכר טרחה לעורכי דין במסגרת מימון הגנתם המשפטית בשעה שהם מוצאים את עצמם מול מערכת תביעה אדירה כוחנית ובעלת אמצעים בלתי נגמרים בעוד שהם נאלצים לממן מכיסם הפרטי את המאבק המשפטי שיכול להמשך שנים. גל הירש סיפר על כך. שלמה פילבר אמר את זה כשהסכים לשמש עד מדינה כי אין לו מיליונים לבזבז על המאבק המשפטי. אלא שבעוד אנשים פרטיים יכולים להיעזר בנדיבות הלב של הקרובים והחברים על פוליטיקאי בכיר כמו רה"מ נתניהו אסרו לקבל תרומות אפילו מקרובי משפחה! נקמנות הקטנונית. לכן בישראל כמו בישראל על כול דבר יש לחוקק חוק!
איבדת אותי כשישר ניסית להשוואת בין שמאל לימין
אני שמח שזה קרה בהתחלה
שכחת להוסיף האינדקס הקדוש שלעולם אינו טועה
ברגע שיחוקקו חוק שרק 25% מהשופטים ימונו מהפרקליטות 25%מהסנגוריה הציבורית 50% מהשוק הפרטי .לא יצטרכו לשנות את הרכב הועדה לבחירת שופטים..יועץ משפטי ופרקליט המדינה לא יוכלו להתמנות לשופטים
מי מרים את הכפפה?
בית המשפט לא חייב את הממשלה למגן את עוטף עזה.
בית המשפט חייב את הממשלה לקיים את החלטתה שלה למגן .
הממשלה לא רוצה למגן?-שתחליט לא למגן
צודק, אז הממשלה לא תמגן, האזרחים לא יאהבו את זה ויחליפו אותה עוד כמה שנים, כמו שצריך להיות בדמוקרטיה.
אה, אבל צריך גם לבקש יפה מחמאס שבינתיים עד שנחליף את הממשלה, שלא ישדרו עלינו רקטות בבקשה כי בנתיים אין לנו מיגון כמו שצריך.
דוגמה יפה להלך חשיבה של 64 מנדטים. בחרתם בנו? בעיה שלכם עכשיו אנחנו ישוייות עליונות ואנחנו מחליטים, כמו שהדמוקרטיה התכוונה, גם אם זה לא מוצא חן בעיניכם דברו איתנו עוד ארבע שנים, אפילו שאולי יהיה מאוחר מידי והנזק כבר יעשה. הרי אתה לא גר בדרום אז לא אכפת לך עם תינוק או שתיים ימותו, הם לא שלך.
אם כך ארי,
שופטים המתמנים לכל חייהם, כמו אייתולה איראני – הם בעיה עוד יותר גדולה מ-4 שנים.
תודה שהקדשת מזמנך להוכיח, שעדיף אפילו 4 שנים מאשר אף פעם 🙂
סחיטה באיומים של נבחרי ציבור תהפוך נפוצה יותר ויותר ללא ביקורת.
סחיטה באיומים של נבחרי ציבור תהפוך נפוצה יותר ויותר ללא ביקורת.
ומה היא כוונת המחוקק? מי שמחוקק חוקים הם פוליטיקאים בעלי אינטרס אישי לפעמים שהחוק לא יהיה בהיר כשמש וכראיה המון פעמים עורכי דין מפולפלים מוצאים "פרצות בחוק" מה שמוביל להחטאת המטרה הרציונאלית שעל פיה חוקק החוק.
מה קורה שעל ידי פירצה בחוק נוצר אוול לנפגע על ידי הפוגע בהינתן שלפוגע יש עורך דין טוב יותר ויותר ממון לממן אותו? איפה הצדק נכנס ביחד עם החוק והדין? אנשים שרוצים חותמת גומי בלבד ללא אפשרות שיקול דעת לגבי חוקים שחוקקו על ידי בני אדם שבאים מפוזיציה והרבה פעמים רואים שהם לא נקיי כפיים, הם בעצמם לא ישרים וכנראה יש להם אינטרס למשקל טוטאלי של דין כתוב ללא עירוב של צדק ומוסר אמיתי. האינטרס הכי מובהק לבית משפט חלש יותר הם האנשים המובאים תחתיו, שאלו בעיקר עבריינים ואנשים חסרי מוסר ויושר.
את שלושת התגובות האחרונות (20-22), יכלת לאגד לאחת.
לעצם העניין,
חשבתם פעם מדוע השיטה הדמוקרטית עובדת במתכונתה הנוכחית כ-100 השנים האחרונות?
אני כותב ברבים (" … חשבתם") כי כוונתי היא להבהיר את הנקודה לקוראים העלולים לקנות את העלילות שלך. אותך פרטנית, אני מאוד מאוד מאוד מסופק שמעניין לנהל דיון ענייני בנושא (ענייני = לשנות את דעתך אם היא נסתרה ואין לך עוד נימוקים לגביה). אתה יכול להפתיע אותי לגבי השערה זו.
אז, חשבתם פעם מדוע השיטה הדמוקרטית עובדת במתכונתה הנוכחית כ-100 השנים האחרונות?
מדוע אני שואל? לכאורה, התשובה ברורה. אבל באופן מאוד מאוד אלמנטרי, זה לא כ"כ ברור ובעיקר, מצד שני – קשור לשאלה ששאלת.
הנקודה היא, שאתה מתאר לכאורה, כשל בתוך השיטה הדמוקרטית עצמה – שצריך לחול בכל מקום, בכל תנאי ובכל מדינה ולמעשה, לקרוע מבפנים כל דמוקרטיה (זו הסיבה שאני שואל על "… הנוכחית כ-100 השנים האחרונות"). כי האינטרסים הפנימיים, לו לכאורה הם היו מנחים בצורה בה אתה כותב, כל רשות נבחרת בעולם – כל מדינה דמוקרטית, כבר מזמן לא היית קיימת.
עכשיו, ברור שזה לא קרה אבל כאן אתה יכול לומר, זה שזה לא קרה עד עכשיו שנים רבות מאוד – זהו נימוק טוב מאוד מאוד, אך לא מושלם. אולי היה למשל, מנגנון אחר שהבטיח את השארותה של השיטה הדמוקרטית מעל פני המים אך זה לא מובטח שתמיד זה יהיה כך.
וכמו שכבר כנראה ניחשת (גם אם לא, זה לא מה שמשנה), זו בדיוק כוונתי והתשובה המלאה – להסביר את המנגנון מדוע זה ובעצם באיזו דרך, "שרד" המשטר הדמוקרטי עד ימינו אנו – גם ללא העברת סמכות החלטות (בטח החשובות שבהן) לקבוצה בלתי נבחרת של אייתולות.
אתה רואה, השאלה אותה אתה "שואל", היא שגויה. כפי שעוד רגע אראה, המצב עליו אתה מבסס את השאלה – ברור כשמש, כי לא יכול לקרות. זו הסיבה, מדוע ה"מסקנה" אותה אתה "מסיק", שגויה גם.
נתחיל מהסוף: מה שמונע אפילו את היווצרות הסיטואציה עליה אתה מתבסס – זה בחירות.
כיצד? אלמנטרי – נניח שכל מה שמנחה אנשים, אלה שיקולים אישיים צרים מאוד (ולא תמיד ישרים,כהגדרתך). נניח גם, שפוליטיקאי לא ישר כזה מעולמך, חוקק חוק לפיו למשל – מותר להאשים את יריבו הפוליטי בשוחד תמורת סיקור אוהד, ללא שום ראיות תומכות ולגרור אותו לשנים רבות בבית משפט. שנים, בהם אתה מפגין כאילו קנית את הדמוקרטיה. שעה שמפקד משטרה משופם (כל קשר לדמויות אמיתיות, מקרי לגמרי) מכריז בתקשורת הממסדית כי הוא "מופתע שיריבך הפוליטי הלך לבית משפט ולא סגר עיסקת טיעון".
אבל זה לא יקרה! מדוע? כי ברגע שיש בחירות – מי שנמצא בקואליציה היום ומחוקק – מחר בדיוק החקיקה שלו, תופנה נגדו עצמו! דקה ורבע לאחר שהגיע לאופוזיציה!
למעשה, זה בדיוק הפוך ממה שרשמת – זה רק אנשים בלתי ישרים אשר אינם נבחרים (!!!), אינם נושאים בשום אחריות לתוצאות מעשיהם (!!!) ובעיקר, אין שום דרך בה יאבדו את מושכות השלטון *בדיוק* כיוון שאינם עומדים לבחירה – יעשו את מה שניסית להדביק, לדרג הנבחר.
תבין, תוצאת הבחירות אינה ועדה לבחירת שופטים – היום אתה בקואליציה, מחר אתה באופוזיציה. זהו! אף אדם, לא ישר ככל שיהיה, לא יתכנן את צעדיו מתוך מחשבה, שהוא יהיה בקואליציה לנצח.
רק כמה מערכות בחירות אחורה, אף אחד לא יכל לדמיין שליכוד תגיע לאופוזיציה כי (באותה מידה של הפתעה) מפלגתו של בנט, תחליט לשבת עם באותה ממשלה עם מתנגדיה האידאולוגיים המרים ביותר + תוך הבנה שהסיכוי שישאר למפלגתו של בנט בסיס מצביעים לבחירות שלאחר מכן (רואה כאן (שוב) קשר לבחריות?) לאחר צעד כזה, הוא קלוש יותר מהסיכוי לזכות בלוטו.
זה הגורם המאזן בבחירות. גם הפוליטיקאי הציני ביותר, לא יעשה את מה שדמיינת, כי החרב שהוא ניסה להשחיז היום – תונף לעברו, מחר. להיפך, הפוליטיקה (גם הישראלית) מלאה בדוגמאות בדיוק מהסוג "קארמה היא חוף הים" על ימין ועל סמול (תרתי משמע).
אם כבר, אז התסריט אותו דמיינת – קורה גם קורה בכל רשות בלתי נבחרת. לא, לא רק כי אני פשוט מאשים את השופטים במה שכתבת – לא. זה פשוט בדיוק המנגנון, באמצעותו דיקטטורות יורדות מהפסים. כאשר אינך עומד לבחירה, אין שום דרך בה "מחר אתה באופוזיציה" ועכשיו בוא נדבר על "צדק ומוסר אמיתי".
בקיצור, אין שום קשר בין הצע"ח הנוכחית, לרשות שופטת חלשה, לצבע הדשא ורטיבות המים. באותה מידה של "הצלחה", יכלת לרשום שכיוון שהמים רטובים, הקואליציה הנוכחית רוצה להכין מצות מילדים של השופטים הנוכחיים. להיפך, התסריט עליו "התבססת" מוביל למסקנה – שאם אתה צריך קבוצת אייתולות בלתי נבחרים שיחליטו מה "אינטרס אישי" ומה לא, אתה קרוב הרבה יותר לטהרן ולחומייני, מאשר למערכת משפט כלשהי, במשטר דמוקרטי מערבי.
עוד גוף מושחת מהיסוד
שלום.
בית משפט, מלשון בית לשיפוט לדעתי חייב לפסוק רק על פי מה שהחוק קובע.
הסבירות של מי, של שופט x או של שופט y. השופטים הם בשר ודם. הם לא מלאכים ולכל אחד יש את האג'נדה שלו.
לכן בשום פנים ואופן אין לערב בבית המשפט משהו שנקרא סבירות.
כי מחכים אנחנו לך , מתי תמלוך עלינו?!
רק ה׳ ומשיחו .
העולם נחוץ לזה מאד ! זאת האמת !
הדרך לגאולה
אומנם זו תהיה דעה לא פופולרית אבל אני באמת שתוהה מדוע בעת הזו החליטו לבטל את עילת הסבירות ולהציג במקום עילות אחרות לצרוך בדיקת החלטות שמקבל השלטון. אנשים שוכחים שלפעמים פולטיקאים ולעיתים חלק מהפקידים לא מתייחסים בכובד ראש להשלכות של ההחלטות שהם מקבלים, החלטות שלפעמים יכולות להיות הרות גורל ואף לעלות בחיי אדם. לכן שמבטלים את עילת הסבירות ייתכן ומחר יחליט שר הביטחון שלא למגן את בתי הספר בדרום מפני קסאמים, ושר אחר יחליט שאין צורך לחזק מבנים מפני רעידות אדמה, וראש עיר מסויים יחליט שנשים דתיות תושבות עירו אינן זכאיות להקמה של מקווה או שלראש הממשלה בנימחן נתניהו אסור להרכיב ממשלה. את כל זאת מנע בג"ץ בשל השימוש בעילת הסבירות כי זה פשוט ל-א ס-ב-י-ר וכן גם את ההחלטה בדבר פסילת ראש הממשלה בנימין נתניהו מלהרכיב את ממשלתו.
אז נכון בג"ץ היה צריך יותר להשתמש בעילה על מנת לבצע תיקונים אמיתיים בחברה הישראלית ואני מקווה שהוא עכשיו מבין מה תפקידו ושהוא יבצע זאת בהקדם כי מגילת העצמאות ומה שנכתב בה זהו החזון. אך בינתיים בזמן שפולטיקאים באים והולכים ופקידים בכירים מאמינים בעקרון הדלת המסתובבת האזרחים נשארים בלי שום מטריית הגנה מפני כל גמחה שלהם.
לשום דבר ממה שכתבת אין קשר לעילת הסבירות.
בפועל בית המשפט העליון הוא דורס זכויות המיעוט הגדול ביותר. ערבים, חרדים, תושבי גוש קטיף – אף אחד מהם לא זכה לסיוע בג"ץ אלא רק לדריסה מוחלטת של זכויותיהם