מול פשיטת הרגל ואיבוד העשתונות בשמאל, משילות דמוקרטית אמיתית צריכה להתחיל בריסון המרדנות הבירוקרטית וחיזוק הרשויות הנבחרות
ההתרחשויות בחודשים האחרונים חשפו את השמאל במערומיו. התגובות לרפורמה המשפטית של הממשלה חצו את כל הקווים האדומים ומובילים את המדינה צעד אחד נוסף לעבר אנרכיה ומשבר דמוקרטי.
צריך לחזור שוב על העובדות הבסיסיות: התיקון לעילת הסבירות הוא עניין מינורי וכמעט חסר חשיבות. כל הטענות ההיסטריות של השמאל בנושא הסבירות חסרות בסיס ומנותקות לחלוטין מהמציאות. הם מבלבלים באופן מכוון בין עילת הסבירות במודל האהרן ברקי, שבאה להחליף ללא סמכות ולא הגיון את שיקול הדעת של הרשויות, לבין עילת הסבירות במודל הקלאסי שעוסקת בחוסר סבירות קיצוני.
כן, השמאל משקר בכוונה כשהוא אומר שאם יבטלו את עילת הסבירות לא יישארו לבתי המשפט עילות התערבות. הם יודעים היטב שיש גם עילות אחרות – ניגוד עניינים, אפליה, מידתיות ועוד. השמאל מפחיד בציניות את מצביעיו, שלא מבינים בזה דבר, וטוען כי בגלל עילת הסבירות הישראלית, כמוה אין בשום דמוקרטיה בעולם, נשקפת סכנה כלשהי לדמוקרטיה הישראלית. וחמור מכל: במקום למצוא את המזור לדאגותיהם בהליך הפרלמנטרי בכנסת, בדמות פשרה או הצטרפות לקואליציה, הם בחרו להוציא את המאבק לרחובות ולפוצץ כל מגעים והידברות עם הימין.
את התוצאה ראינו בחודשים האחרונים. חסימות כבישים נרחבות, פגיעה שיטתית בשגרת חייהם של אזרחים תמימים, אמבולנסים שלא הגיעו ליעדיהם, עובדים ומפרנסים שספגו הפסדים, הורים שלא הגיעו אל ילדיהם, וחיים שלמים שעברו לממתינה בגלל שהשמאל הפריבילגי מוחה. לכך נוספה הפגיעה המכוונת בכלכלה בניסיון לגרום לחרמות ולשביתות. ממגדלי אקירוב לא רואים את סניף הסופר בקריית מלאכי שנסגר בשלשלאות. ואם בכך לא די, הניסיון הנואל לפגוע בישראל בזירה הבינלאומית באמצעות גיוס הממשל הדמוקרטי בארה"ב ומנהיגי מדינות אחרות להפעיל לחץ על ישראל. אלו מעשים שטרם נצפו כמותם. שורפי אסמים על סטרואידים.
אל המשבר הפוליטי-חברתי והמדיני המסוכן הזה הוליכו אותנו מנהיגים חסרי אחריות בשמאל בעיניים פקוחות ובכוונה תחילה.
מי שהובילו, תכננו, דירבנו ויזמו את המהלכים המסוכנים הללו היו בין היתר אקדמאים, שיודעים היטב שמדובר בערימות של שקרים. אנשים כמו פרופ' ברק מדינה, סוזי נבות, יניב רוזנאי ואחרים, לצד שופטי עליון מכהנים ובדימוס שהבולטים בהם, כמו אסתר חיות, דורית ביניש ואהרן ברק, שימשו כפרזנטורים של המחאה ההיסטרית והבלתי מוסרית הזאת. השימוש הציני וחסר המעצורים שלהם ביוקרה האינטלקטואלית ובמעמד החברתי שהוענק להם, מעצים את משבר האמון מול האקדמיה ומערכת המשפט. זו בגידת האליטות במובן הכי בסיסי וראשוני שלה: אנשים שקיבלו קרדיט ציבורי, מימון בהיקפים עצומים ומשרות רמות מטעם המדינה, חיללו את הקודש האינטלקטואלי של מחויבות לאמת ולמגוון דעות, והפכו לשחקנים מרכזיים בנסיון הרס הדמוקרטיה הישראלית.
אבל זה לא נגמר כאן. בחסות ההצדקות הפסאודו-אינטלקטואליות הללו, גם המנגנונים הביורוקרטיים והביטחוניים של המדינה פתחו במרד. אין מילה אחרת לתאר את התנהלותם של קצינים בכירים במילואים; ממפקד מחוז תל-אביב עמי אשד, דרך היועמ"ש מיארה, ועד שורה ארוכה של משרתי ציבור ופקידים. הביורוקרטיה הפכה את עצמה למחוז בדלני מורד בתוך המערכת הממשלתית הישראלית.
כך מצאה את עצמה הממשלה נטולת כוח ממשי, מחוסרת סמכויות וללא גיבוי, בזמן שבית המשפט לקח לעצמו גם את הארנק, גם את החרב, גם את מכונת הדפוס ואפילו את חיל האוויר. קשה לחשוב על הפרה בוטה מזו של עקרונות הפרדת הרשויות בדמוקרטיה תקינה.
לא עילת הסבירות היא הסיפור הגדול של התקופה האחרונה, אלא המשבר המשולש הזה – הפוליטי, האינטלקטואלי והפקידותי. זה הסיפור הגדול שנחשף כאן בעת הזו, והוא המחייב טיפול דחוף וקיומי. הממשלה הזו יצאה לדרכה בקריאה לרפורמה במערכת המשפט, אבל גילתה מהר מאוד שהיא כיוונה אל היעד הלא נכון: זו הרשות המבצעת הראשונה בתולדות הדמוקרטיה המערבית שאין לה למעשה סמכויות ביצוע. הרשות המקופחת.
במבט קדימה זהו גם הדבר המרכזי שמצריך תיקון. התנועה לרפורמה משפטית תצטרך להמתין לתנועת תיקון חשובה הרבה יותר: החזרת השליטה של הממשלה במנגנונים הבלתי-נבחרים שלה. אלו דברים שלא מחייבים הצהרות בומבסטיות ומסיבות עיתונאים, חלקם נעשים גם בלי חקיקה. האתגר הבוער של ישראל הוא טיפול שורש במחוז הבדלני הבירוקרטי, ואת זה עושים באמצעות פירוק שיטתי של השטחים החיוניים והנכסים שלו: מנגנון הקביעות; מערך היועמ"שים; קונגלומרט המונופולים הממשלתיים על ההשכלה הגבוהה, התקשורת (גל"צ והתאגיד); ההסתדרות; הכשרת הקצונה הבכירה ומנגנוני הקידום ועוד.
צריך להגיד בצורה ברורה: המטרה אינה "להשתלט" על הגופים האלה. במקומות שבהם הפוליטיקה לא רלוונטית, המטרה צריכה להיות לנתק את המוסדות הללו כליל מהפוליטיקה, על מנת שיתפקדו כגופים שומרי חוק וסדר, נאמנים לסדר הדמוקרטי הראוי ולציבור הישראלי. במקומות שבהם הפוליטיקה היא חלק מהעניין (כמו תקשורת), המטרה היא לדאוג לאיזון וייצוג ראוי, שמשקף את מגוון ומרחב הדעות בישראל באופן הוגן.
יש עבודה רבה שצריכה להיעשות. והיא צריכה להיעשות בחוכמה, במקצועיות ובשיטתיות, וחובה לעשות זאת גם באמצעות הסברה לציבור וגיוס תמיכה רחבה, מבלי להפקיר את הזירה הזו כליל, כפי שקרה עד כה.
הממשלה ניצחה את המנגנון בקרב החשוב הראשון שלה, בכך שלא נכנעה לסרבנות ולמרד. אבל זו רק ההתחלה. הקרב הזה צריך ללמד אותנו גם את מהותה של המלחמה: היא לא על היחסים בין הרשות השופטת למבצעת, אלא על השליטה של הרשות המבצעת. מדינה בה הרשות המבצעת היא חסרת סמכויות, היא בהגדרה "מדינה כושלת". אם הממשלה לא תשכיל להתגייס למערכה הנכונה, היא עלולה למצוא את עצמה עד סוף הקדנציה "ממשלה" בשם בלבד; ברפובליקה הדמוקרטית העממית של ישראל.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
ממשלת ישראל חייבת לא לציית לפסקי דין בלתי חוקיים של ביהמ"ש
—————————————————-
א) נניח וביהמ"ש יפסול את התיקון לחוק היסוד שחוקק היום, הכנסת תתכנס ותבטל ברב של 64 ח"כ את פס"ד, תגדיר את פס"ד כלא חוקי ותורה לממשלה להתעלם מפס"ד.
ב) הוציאה שופטת פס"ד בגין שר הפנים בעניין כניסת מנדהו לארץ או איחוד משפחות? תתכנס הכנסת, תפסול את פס"ד ותורה לממשלה ולשר הפנים להתעלם מהפס"ד הלא חוקי הואיל וסמכות הכניסה והשהייה בישראל כמו בכל מדינה אחרת מסורה בידי שר הפנים הפיזי (לא שר הפנים הסביר ששתה תה ברחביה ירושלים של 1960 יחד עם כל החבורה…….). בהמשך להגיש חוק זה לוועדה להדחת ומנוי שופטים על מנת שהוועדה תחקור האם אותה שופטת ראויה לשבת על כס המשפט.
ומה תעשה הרשות השופטת? תשלח את משמר בתי המשפט לעצור את רוה"מ או את שר המשפטים? אולי תורה למשטרה שהיא זרועה של הרשות המבצעת לעלות על בניין הכנסת בירושלים? או תשלח את טייסי חיל האוויר להפציץ את משרדי הממשלה?
אם מי מכוחות הבטחון (משטרה, צבא, שב"כ) יפעל כנגד הממשלה גם לו יהיה ברור שהוא חלק מהזרוע המבצעת וחייב לציית לשר\ה הממונה. עלייה של גנרלים וקולונלים על בניין הממשלה או הכנסת הוא הפיכה כמו בדרום אמריקה של שנות ה- 70 וה- 80. ברור להם שרב העם לא תומך בהם ולא יתמוך בהם וסביר כי יגמר רע מאוד גם אם לא מיידית.
להערכתי, הצבא, המשטרה והשב"כ פשוט לא יעשו כלום. כי גם להם ברור מה המשמעות של הדברים.
טעות אחת: המטרה היא כן להשתלט על הגופים הללו.
בתפיסת השמאל, כל עמדת כח חייבת לשמש לקידום האג׳נדה ואילו בתפיסת הימין יש ערך שנקרא מקצועיות שהוא המחויבות של בעל תפקיד למטרה לשמה קיים אותו התפקיד גם על חשבון מטרות אחרות.
לדוגמה בתפיסת השמאל אנשי העסקים צריכים להיות מחויבים לESG ולא להסס להשבית את המשק על מנת למחות נגד הממשלה בנושאים פוליטיים ואילו בתפיסת הימין אנשי העסקים צריכים לדאוג לרווחי החברה וכל השאר תופס רק מקום נמוך יותר.
לכן ניתוק מוסדות מהפוליטיקה והשתלטות עליהם מימין זה היינו הך.
Way too late
הממשלה בהחלט השכילה להתגייס לקרב הנכון.
הרי צמצום עילת הסבירות לא ישנה דבר ביחסי הרשות השופטת ושתי האחרות מכיוון שלרשות השופטת הרבה כלים אחרים(רק לפני כמה שבועות בפסק דין לגבי פנסיות של מסתננים הראה בג״ץ שהוא יכול להשתמש ב׳מידתיות׳ למה שלפני זה היה ׳סבירות׳).
אבל מה שכן הושג הוא משילות:
א.הקואליציה הוכיחה שהיא לא מפחדת מבריונות.
ב.הקואליציה הוכיחה שהיא רצינית מספיק ב׳איום׳ ללכת לחקירה חד-צדדית.
ג.העובדה שלמרות הסערה משמאל שום דבר לא הולך להשתנות משמעותית והחיים והזכויות של אף אחד לא יפגעו תשמש ככלי הסברתי לימין.
ד.למעשה, בשמאל(כמו בכל קבוצה אחרת) יש עשהים שוטיץ מועטים והרוב לא באמת מוכן לקיים איומים של הבערת המדינה. ולו רק כי ברור גם להם מה יהיה המחיר. ולכן דווקא דחיפה של השמאל לקצה או שתחשוף את הבלוף שלהם ותאלץ אותם להתקפל או, יותר סביר, תאלץ את השמאל השפוי להודות בבעיתיות של שותפיהם הטרוריסטים. בכל מקרה, זה ימוטט את המחאה.
אז, קואליציה יקרה-כל הכבוד! המשיכו כך!
חברים אתם לא מבינים משהו מאוד מאוד פשוט
השמאל בכל העולם רגיל להיות שורף אסמים והוא כל הזמן ימשיך לחצות עוד ועוד קווים אדומים עד שהצד השני יתקפל בפניו
עכשיו שהם ראו שסרבנות לא עבדה
הם יעבור להשבתות ופגיעה כללית, אחרי שגם זה לא יעבוד
הם יעבור למשבר חוקתי וניסיון למלחמת אזרחים ואל תחשבו לרגע שהם לא יהיו מוכנים להרוג את הצד השני,
אם זה לא יעבוד להם, הם יעבור לפעולות בגידה במדינה אפילו ברמה של סודות מדינה
והם ימשיכו לחצות עוד ועוד קווים אדומים שאנחנו אפילו לא רואים, בארהב הימין ממזמן נכנע לשמאל
באירופה רואים שהימין מתחיל להיות מיליטנטי בדומה לימין הישראלי שלא מוכן יותר להתקפל
השמאל זה הבן/בת זוג המכה שמגיע עד לנקודה של רצח והתאבדות ״למה את גורמת לי להתנהג ככה״ ״את לא רואה שאת הורסת את הבית עם הדרישות שלך״
אתה צודק וזה כבר קורה. הם קוראים לרצח מבלי לקרוא לזה רצח. במו עיני ראיתי היום ש"הם (השמאל) צריכים למחוץ את הפאשיסטים (הימנים) " ואף לשים אותם במחנות ריכוז. גם אם זה לא הולך לקרות, עצם זה שיש אנשים שמסתובבים עם המחשבה הזו בראש…
ומעל הכל החיזבאללה על הגדר…
הנקודה היא שככל שהנהגת השמאל תקצין יותר כך יותר שמאלנים מתונים ימאסו בה.
רוב השמאל לא מעוניין לראות את המדינה נחרבת כי הוא יודע מה יהיו התוצאות.
כך נפלו מרץ והעבודה וכך התחילה יש עתיד לשקוע.
ימני, אני מקווה שאתה צודק. כי בינתיים התגובות שאני קוראת קיצוניות ביותר.
אנשים איבדו את הצפון לגמרי.
אגב, מתי התחילה יש עתיד לשקוע?
שמת את האצבע על הנקודה הכי כאובה במדינה.
מי שגדל בארץ יודע שההשתיכות השבטית משפיעה יותר מהחוק והסדר המינהלי.
בניגוד לארה"ב שם החוק העיוור גובר.
הנתק שאתה מתאר בין הממשלה והפקידות הוא כל כך גדול עד שראשי המשטרה והצבא לא מתביישים להצהיר שברגע של מחלוקת ישמעו לבג"ץ ולא לרוה"מ.
שורשי הדברים נמצאים בימי המנדט ותקופת המעבר לארץ ישראל. כי את שיטת המשפט, הצבא והמשטרה ירשנו מהבריטים שהתייחסו ליושבי הארץ כאל נתינים של המלך.
הפתרון, מערך של מעקב אחר ביצוע הוראות הגופים הנבחרים בממשלה ובעיריות.
את הנתונים של המעקב יש להביא לוועדות הכנסת שבתמורה תעניק תמריצים למוסדות המצטיינים במימוש התוכניות הממשלתיות.
חשוב לציין שעצמאות בלתי מוגבלת למוסדות המדינה איננה רצון הבוחר על כל גווניו.