היועמ"ש משתפת פעולה עם בית המשפט בהחלשת הכנסת והכפפת כל החלטה שלה לביקורת אקטיביסטית
המערכה על פני הדמוקרטיה הישראלית עלתה השבוע שלב, כאשר היועצת המשפטית לממשלה הגישה את עמדתה בנוגע לעתירה שדרשה לפסול את התיקון לחוק אשר קבע כי הודעה על נבצרות ראש הממשלה תיעשה על ידי ראש הממשלה או הממשלה, ומטעמים רפואיים בלבד.
חוק יסוד הממשלה שחוקק מחדש בשנת 2001 כלל את סעיף 16(ב) לחוק שקבע כך:
נבצר מראש הממשלה זמנית למלא את תפקידו, ימלא את מקומו ממלא מקום ראש הממשלה; חלפו 100 ימים רצופים שבהם כיהן ממלא מקום ראש הממשלה במקום ראש הממשלה והוא לא חזר למלא את תפקידו, יראוהו כמי שנבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו"
העיקרון העומד מאחורי הסעיף היא ההבנה כי מדינה חייבת להתנהל בכל רגע נתון, כאשר תמיד ישנו מי שעומד בראשות הממשלה ונושא באחריות ובסמכות. לסעיף זה נודעה חשיבות במקרה של ראש הממשלה שרון, לאחר שלקה בשבץ ונותר מחוסר הכרה באופן קבוע, כך שנבצר ממנו למלא את תפקידו.
עד לאחרונה די היה בנוסח הסעיף המקורי, שכן ברור היה לכל בר דעת כי הכוונה במילים "נבצר מראש הממשלה" מכוונות למצב בו ישנה מניעה פיזית או מנטלית המונעת את תפקודו. פירוש זה נתמך בפרשנות המילולית של המילה "נבצר": "נמנע, לא התאפשר".
מעבר לפרשנות המילולית המתייחסת למצב שרינו מאפשר תפקוד, הרי שגם בחינה מהותית של הסעיף מחייבת הגעה למסקנה דומה. במדינת ישראל העם בוחר את נציגיו לכנסת, אשר ממנה את ראש הממשלה והממשלה. המקרה היחיד בו מועבר השלטון לאדם אחר, ולא זה שנבחר על ידי הכנסת והעם, הוא כאשר ישנה מניעה פיזית לכהונה, או כאשר הדבר מפורש בחוק.
למרות שמדובר במושכלות יסוד, לפני כשנתיים עתרה התנועה לאיכות השלטון לבג"ץ, בדרישה להורות ליועץ המשפטי לממשלה לקבוע כי נבצר מראש הממשלה נתניהו לכהן כראש הממשלה, ולמעשה להוציאו לנבצרות, וזאת בשל ההליכים הפליליים המתנהלים נגדו.
במקום לדחות על הסף טענה מופרכת כאילו ניתן להודיע על נבצרות גם כאשר ראש הממשלה כשיר בגופו ובשכלו, או את טענה מופרכת עוד יותר כי סמכות זו נתונה בידי יועמ"ש, בית המשפט החליט לדון בעתירה בטרם דחה אותה משיקולים שונים. העתירה התבססה למעשה על קביעה אומללה קודמת של בג"ץ, במענה לעתירה של העיתונאי יואב יצחק נגד ראש הממשלה אולמרט, אז קבע בית המשפט כי "…מניחים אנו, מבלי להכריע בדבר, כי בנסיבות המתאימות מוסמך היועץ המשפטי לממשלה להכריז על נבצרות זמנית של ראש הממשלה".
בעקבות עתירת התנועה לאיכות השלטון, ועתירה נוספת בפברואר השנה אשר ביקשה להורות על נבצרות נתניהו בשל היותו ב"ניגוד עניינים" ונדחתה בשל היעדר בשלות, החליטה הכנסת לעשות מעשה ולתקן את חוק יסוד הממשלה, כך שיהיה ברור באילו נסיבות ניתן להכריז על נבצרות ראש הממשלה, ומי המוסמך לעשות זאת. החוק תוקן כך שהתווסף סעיף (ב1) הקובע:
(1) נבצרות ראש הממשלה למלא את תפקידו כאמור בסעיף קטן (ב) תהיה בשל אי־מסוגלות פיזית או נפשית בלבד"
בהמשך מפורט כי הגורמים הרשאים להכריז על נבצרות ראש הממשלה הינם ראש הממשלה עצמו או הממשלה בשלושת רבעים מחבריה, ובאישור 80 חברי כנסת.
נגד תיקון החוק הוגשה עתירה לבג"ץ, אשר למעשה מבקשת מבית המשפט לפסול את התיקון, שהינו תיקון של חוק יסוד. כאן המקום להזכיר בקצרה, כי מאז שנת 1995 קבע בית המשפט כי בסמכותו לפסול חוקים "רגילים" של הכנסת, כאשר הם סותרים לדעתו את חוקי היסוד, בשל העובדה שחוקי היסוד הינם במעמד נורמטיבי גבוה יותר, ולמעשה מהווים מעין חוקה – כך לדברי בית המשפט. לאורך השנים הסתמך בית המשפט על טענה זו בכל פעם בה ביקש לפסול חוק או סעיף לחוק.
לאור האמור לפיו חוקי היסוד הינם במעמד חוקתי גבוה, ומכוחם יכול בית המשפט לפסול חוקים רגילים, הרי שאין לבית המשפט כל סמכות לדון בכלל בתוקף חוקי היסוד עצמם. אין למעשה מקור סמכות גבוה יותר מחוקי היסוד, ובהתאם פסילה שלהם על ידי בית המשפט היא שינוי של כל שיטת המשטר הישראלית וקביעה כי בית המשפט נמצא בעמדה עליונה על הכנסת, אשר חוקקה את החוק.
למרות שאין לבית המשפט כל סמכות, ולמרות שהדבר יוביל בהכרח למשבר חוקתי, הוא בכל זאת החליט לדון בעתירה כאילו יש לו סמכות לכך. אין זו הפעם הראשונה בה בית המשפט פועל כך כלפי חוקי יסוד אך החידוש במקרה הנוכחי הוא תגובת היועצת המשפטית לממשלה, אשר כתבה כי לא רק שלעמדתה יש לבית מהשפט את הסמכות לפסול את חוק היסוד, אלא שהיא גם תומכת בדרישת הפסילה.
על פי עמדת היועמ"ש, מכיוון שהכנסת, לטעמה, תיקנה את החוק על מנת לאפשר לראש הממשלה לחמוק מהסדר ניגוד העניינים אותו היא ביקשה לכפות עליו, הרי שמדובר ב"שימוש לרעה בסמכות המכוננת" של הכנסת, ובהתאם דינו של חוק היסוד להיפסל. מעבר לעובדה כי מדובר בחוצפה שאין כדוגמתה מצד היועצת, אשר מביאה את עמדתה האישית במקום את עמדת הממשלה אותה היא אמורה לשרת, הרי שגם היומרה להיכנס לראשם של חברי הכנסת ולהסביר למה בדיוק התכוונו כאשר השתמשו בסמכותם כמחוקקים, היא חסרת תקדים.
למעשה, היועמ"ש משתפת פעולה עם בית המשפט בהחלשת הכנסת ובהפיכתה לסוג של מוסד מקדים, שהחלטותיו והחוקים שהוא מחוקק נתונים לביקורת של יועצים ושופטים. כך במקום מדינה בה שולט החוק אשר נוצר על ידי המחוקק, הפכה ישראל למדינה בה יועצים משפטיים שולטים יחד עם בית המשפט, והחוק אינו אלא הצעה בלתי מחייבת.
משמעות הדיון בעתירה, תגובת היועמ"ש ובטח קבלת העתירה הינה משבר חוקתי שיתכן ויחייב את פיטורי מיארה והסדרה מחדש של יחסי הכנסת ובית המשפט. בנסיבות של ימינו, דחיקת המדינה למשבר כזה על ידי בית המשפט והיועמ"ש מוכיחה שוב עד כמה מדובר בגופים חסרי אחריות, אשר רואים לנגד עיניהם סמכות בלבד ללא כל אחריות לגורל המדינה ואזרחיה.
עו"ד זאב לב הוא היועץ המשפטי של 'התנועה למשילות ודמוקרטיה'
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
הליכוד והעומד בראשה מסרבים לפטר את היועמשית. דבר שצריך היה להעשות מיידית עם הקמת הממשלה. כך היה נהוג מקודם עד שבא בגין והשאיר את היועץ המשפטי אהרון ברק בתפקידו. אפשרות להחליף מיידית עת היועץ צריכה להיות חלק מהקמת ממשלה חדשה. אלא מה? בראשות הממשלה עומד נתניהו.
מיארה לא תשקוט עד שתצליח להדיח את נתניהו והממשלה הנבחרת .
אם מה שקורה זאת לא דיקטטורה אז אנחנו חיים בהזיה.
חזק וברוך
פיטורי היועצת = דלק גרעיני למחאה
השארת היועצת = דלק גרעיני לתומכי הרפורמה
נא להשתמש במונחים המתאימים: היועצת המשפטית לממשלה בהרב-מיארה ושופטי בית המשפט העליון מאז אהרן ברק ועד ימינו, שפועלים ללא סמכות ומחליטים או פוסקים בניגוד לחוק, הם עבריינים. כן, כן, עבריינים. מי שעובר על החוק באופן שיטתי הוא עבריין, וזה בדיוק מה שהם עושים. הדרך העיקרית להפסקת עבריינות זו היא התעלמות של חברי הממשלה והכנסת מפסיקות לא חוקיות של בית המשפט, תוך הבהרה שמה שמנחה אותם הוא החוק. כנראה שכל עוד נתניהו עומד בראשות הימין, לא נזכה לראות את הגישה ההכרחית הזאת מיושמת.
עם כל הכאב על ההתנהלות העולה כאן, משבר חוקתי אינו מוכרח להיות, כפי שלא היה מוכרח להיות כאשר היועצים המשפטיים לממשלה קיבלו כל כך הרבה כוח, כפי שלא היה מוכרח להיות כאשר אהרון ברק הוביל את המהפכה המשפטית. עדיין מבוגרים אחראיים יכולים לנהוג באחראיות גם כשקשה.