במקום ליזום ולהתכונן למלחמה מול אויב מתעצם, מערכת הביטחון עדיין שבויה בקונספציות מסוכנות
אני רוצה לפתוח בכמה אמיתות. הן נשענות לא רק על ידע מודיעיני, ביטחוני ומחקרי, אלא על הבנה תרבותית של האויבים שלנו שמונעים מאידיאולוגיה דתית.
מלחמה בפתח עם הציר השיעי – איראן חיזבאללה ויתר השלוחות. המלחמה תבוא אם נרצה וגם אם לא. לשם כך איראן בונה עוצמה כבר ארבעים שנה ללא הפוגה. המטרה היא אחת – השמדת ישראל.
הציר השיעי יכול להציב סיכון גדול במקרה בו הוא יהיה הראשון לפתוח במלחמה. כוחות רדואן יושבים סמוך לגדר, ואם יחליטו לתקוף בהפתעה ישראל לא תספיק לתגבר בזמן את הגבול. לא בטוח שתהיה התרעה ולא בטוח שהיא תספיק.
אלו הן העובדות. מי שמתאמן ומתכונן למשהו ברצינות עשוי להצליח, במיוחד אם מטרתו פשוטה: לעבור את הגדר בדרכים ובאמצעים שונים שהוכנו מראש ולתפוס קו הגנה חדש בתוך יישובים ועל גבעות שולטות, תוך שביית ישראלים וחסימת צירים וצמתים. הכוחות הספורדיים שלנו לא יכולים כנראה לעצור את המהלך הזה בעיצומו. הבעיה האמיתית היא האפקט התודעתי הקשה מאוד שיגרם בתקיפה כזו: ישובים ישראלים בתוכם מסתובבים אנשי חיזבאללה, כבישים חסומים וחוליות נ"ט שינסו לחסום שיירות תגבורת.
במקביל בונה חיזבאללה על התעוררות החזית הפנימית – ערביי ישראל הבדלנים, הפלסטינים וכמובן חמאס והג'יהאד האסלאמי מעזה שישתלבו במסגרת רעיון אחדות הזירות, מה שפעם נקרא במערכת הביטחון "מקרה הכל". צה"ל ייאלץ להתארגן במהירות ובתנאים קשים, תחת רקטות וטילים על שטחי ההתארגנות, על בסיסי חיל אוויר ומתקנים אחרים, בזמן שאמצעי המעקב בגבול יספגו גם הם פגיעות קשות. כל זה לא סוד. זו התוכנית של האויב.
אחרי שלב ההתארגנות המורכב יגיע הצורך לעבור להתקפה, לחזור ולשחרר את הגליל הצפוני ולהגן על שטחי מדינת ישראל באיו"ש ובדרום במקביל. גם אם המאמץ יצליח, וגם אם מדינות ערב ימשיכו לשבת בשקט ולא יקבלו פתאום תיאבון, המחיר יהיה כבד מאוד. ישראל במגננה כזו תהיה כמו מתאגרף המתחיל את הקרב רק לאחר שחטף מהלומה שהפילה אותו לקרשים. הציפיות מהמערכת שתדע לקום, להתאושש ולנצח. איש אינו יודע האם הן ריאליות.
הסיבות לאימפוטנציה האסטרטגית רבות ומגוונות. תירוצים כמו "ארה"ב לא מרשה", "יהיו פה מאות הרוגים", "אין לנו לגיטימציה" הם חזרה כמעט אוטומטית על מצעד האיוולת הקטלני של גולדה ודיין ב-1973. הרמטכ"ל דדו התחנן אז לאפשר לצה"ל לצאת למתקפת מנע שתכה את המצרים והסורים מבעוד מועד, עוד בטרם יתחילו את הפלישה לשטחנו. אבל הקברניטים לא רצו להרגיז את האמריקנים ודם ישראלי נשפך כמים.
כיום נראה כי מערכת הביטחון עצמה שבויה בקונספציה. ראשית היא סבורה כי חיזבאללה ואיראן הם שחקנים רציונליים שמבקשים שקט וביטחון, ולא אידיאליסטים דתיים פנאטים. שנית, היא בטוחה שלישראל עליונות בכל מצב ואויביה לעולם לא ינסו ליזום מלחמה ראשונים (באוזניי שמעתי כך מאלוף מוערך במטכ"ל). שלישית – היא חוששת מהסלמה ומלחמה כי איננה בטוחת בכוחו ובחוסנו של הציבור הישראלי.
ולבסוף היא מתעקשת נגד כל היגיון לסמוך על משענת הקנה הרצוץ האמריקנית, אשר כיום מובלת על ידי ממשל עוין, מבקשת שלא להתערב בנעשה במזרח התיכון, ממענת תחמושת וציוד הצבאי ממחסניה המתרוקנים למלחמה באוקראינה ונתונה במתח מול סין. הניסיון לייצר לגיטימציה או להרכיב ציר סעודי-סוני חשוב לימי שגרה, אך לעולם לא יחליף את הצורך הישראלי בהגנה עצמית. מטוסים סעודים או אמריקנים לא יתקפו את אתרי הרק"ק של חיזבאללה במקומנו. זו עבודה שמוטלת עלינו בלבד.
ישראל צריכה להתארגן למלחמה הזו בכל כוחה. כך אני כותב, אומר, מתחנן ומתפלל במשך שנים. אנחנו צריכים לתקוף ראשונים, להסיר את האיום ולשחרר את יישובי הצפון מקונספציה שעלולה להיות אסונית. כיצד בכלל הגענו למצב בו אנשי חיזבאללה מהלכים גלויים על גדר המערכת, מרחק עשרות מטרים ספורים מתינוקות ונשים? האם אנחנו מוכנים לסכן אותם עבור עוד ליטרת שקט מדומה?
דווקא ממצב מבולבל של שסע פנימי יש להתאחד ולצאת למלחמת מגן מוצדקת, המלחמה על הישרדותנו הפיזית. יאמרו האומרים שזה "לא פוליטי". אדרבא, חיזבאללה לא נוצר בקדנציה זו או זו שקדמה לה, וכך גם לא השאיפה האיראנית להשמיד את כולנו – תומכי או מתנגדי הרפורמה, ישראלים מימין או משמאל. משתוסר החרב נוכל לשבת בנחת ולהמשיך לחלוק זה על זה. אך לא כעת ולא כך.
🚨🚨🚨דיווח מגבול הצפון:
אנשי חיזבאללה מסיירים לאורך גדר המערכת בצמוד וסוקרים את הגזרה…
לא צריך להכביר במילים מה קורה פה
ובינתיים ממשלת ישראל שותקת לסיכונים האלה pic.twitter.com/TabHdEzuRb— שמעון אזולאי (@AZULAY55) July 25, 2023
בעבודתי כפרויקטור עבור משרד ראש הממשלה בזמן יום ירושלים, החליט ראש הממשלה דאז נפתלי בנט שמצעד הדגלים המסורתי יעבור כמתוכנן למרות ועל אף איומי חמאס לשגר טילים כפי שעשה שנה קודם לכן עם פתיחת מבצע 'שומר החומות'.
קשה לתאר את תחושת ההקלה ששררה בקרב כל אנשי מערכת הביטחון, המשטרה והשב"כ ברגע שראש הממשלה קיבל את ההחלטה. זה היה רגע של הסרת הספקות ומיד לאחריה התכוננות מלאה לאתגר. את הרוח הזו חש האויב היטב והמצעד לא רק נצעד כמתוכנן אלא הפך לתמונת ניצחון.
את הפרובוקציות של חיזבאללה על הגדר ואי-התגובה הפומבית של צה"ל ניתן להסביר בהררי מילים ונימוקים "אסטרטגיים", אבל במבחן האדם הפשוט זה נתפס כפחד ישראלי משותק ומשתק. ישראל נתפסת כמורתעת ונסראללה הצוהל מפיק מכך כל תועלת אפשרית.
על רקע זה בוודאי שהסכנה למלחמה גוברת. זה אינו בהכרח רק עניין אסטרטגי אלא בראש ובראשונה עניין תרבותי. בסביבה הזו אסור לשדר חולשה וכמאמר פתגם ערבי "כאשר הגמל מתנדנד כל הבדואים שולפים סכינים" . הלקח ההיסטורי חשוב גם הוא: כאשר היהודים יוזמים ופועלים גם הסיוע מלמעלה לא מאחר להצטרף.
יאיר אנסבכר הוא עמית במכון משגב לביטחון לאומי ואסטרטגיה ציונית, ויועץ לצה"ל ולמערכת הביטחון. במסגרת עבודתו פעל בכל גזרות העימות הצה"ליות בשנים האחרונות.
ההכנה הכי חשובה מצידנו צריכה להיות הכנה של דעת הקהל (בהתחלה זו בארץ) ואזהרה לקהילה הבינ"ל שבפעם הבאה שנותקף ע"י שלוחות איראניות אנחנו לא נירתע מהרג של "אזרחים" שמשמשים כמגנים חיים לבסיסי הטילים והטרור של חיזבאללה. אם גם במלחמה כזו צה"ל ימשיך להסס והתבוסס במוסריותו אז אפילו בתרחיש הטוב ביותר אנחנו נהיה הצד שלא ניצח.
אתה צודק. וזה לא רק החיזבאללה בצפון. גם ההתעצמות של המצרים מדאיגה מאוד. הם מגדילים ומחמשים את הצבא שלהם כבר שנים. סיני חרוש במנהרות. מישהו אצלנו שם לב?
אצלנו כל הזמן עסוקים ב"לחשוש" ושוכחים שהאויבים שלנו רחוקים מלהיות מוסריים. את ארהב אנחנו לא מעניינים גם אם יתחלף שם השלטון, הקונספציה כאן חייבת להשתנות.
״שלישית-היא חוששת מהסלמה ומלחמה כי אינה בטוחה בכוחו ובחוסנו של הציבור הישראלי״
לומר את האמת, החשש הזה נראה לי דווקא מוצדק. ולכן כחלק ממגמת התיקון צריך לדאוג לחינוך הציבורי.
אך צריך לזכור שזו נבואה המגשימה את עצמה. לכן וזה מתחיל בצבא. רוב אזרחי המדינה עוברים במה״ל ומעוצבים, במידה כזו או אחרת, על ידיו. לכן, חשוב שצמרת צה״ל ישדרו לחפ״שים בטחון ועוצמה וכך יחנכו אותם לחשןב ככה בזמן שירותם הסדיר ולאחר מכן.
הגיע הזמן שהמדיניים יקשיבו כבר לאנשי הביטחון
וישחררו להם
כפי שזעק עשרות ויותר הרבי מלובביץ שליט"א מלך המשיח