על סף מלחמה רב-זירתית

כל עוד איראן ושליחיה ממשיכים להתכונן למתקפה כוללת, ישראל עשויה שלא להמתין לצעד הראשון מצדם

צילום: דובר צה"ל

שבועות לאחר שחגגה את יום עצמאותה ה-75, שוב נורו מעזה עשרות טילים לשטח ישראל. המדינה שרדה נגד כל הסיכויים, ולמרות מספר מלחמות עם שכניה, מחסור במשאבים טבעיים ואינספור אתגרים אחרים. אך מתקפת הטילים האחרונה היא תזכורת לכך שבמזרח התיכון אין ניצחונות קבועים, רק קרבות נצחיים. בפעם הראשונה מזה כמעט חצי מאה, ישנה אפשרות ממשית לכך שישראל תעמוד בפני מלחמה רצינית ורב-חזיתית, ביוזמת איראנית ובביצוע שליחי הטרור שלה בגבולות ישראל. למעשה, יום אחד בלבד לפני מטח הטילים ראש הממשלה נתניהו דיבר בפומבי על "ניסיון של איראן לפתוח מערכה נגדנו".

במשך כעשור, ישראל הצליחה להימנע ממלחמה כוללת באמצעות פעילות באזור האפור – מגוון מבצעים נגד איראן ושליחיה מתחת לסף המלחמה. אך לאחר חודש רמדאן מתוח במיוחד, במהלכו עשרות טילים נורו לעבר ישראל הן מלבנון והן מרצועת עזה, גורמים צבאיים כעת מזהירים בגלוי מפני מלחמה רב-חזיתית ראשונה מאז מלחמת יום כיפור ב-1973.

'המערכה בין המלחמות' החלה בשנת 2013, אם כי שורשיה נמצאים כבר בהשמדת הכור הסורי ב-2007 והשימוש בתולעת המחשב העוצמתית סטקסנט נגד מתקני הגרעין האיראניים ב-2010. שני מבצעים אלה נערכו ללא פעולת תגמול ולא הובילו לפריצת עימות גלוי. אך היה זה ב-2013 כאשר ישראל אימצה מדיניות רשמית של פעילות באזור האפור נגד איראן, במטרה למנוע מלחמה גדולה.

ישנם בישראל המתארים את המערכה בין המלחמות כפעילות מוגבלת נגד הנוכחות האיראנית בסוריה, שם אלפי תקיפות של חיל האוויר פגעו בנכסים משמעותיים של משטר האייתוללות במהלך כעשור. אחרים מציעים מבט רחב יותר. הם מצביעים על דיווחים בתקשורת הזרה לפיהם מתקיים מבצע מתמשך נגד יכולות איראניות בימים, בשטח הסייבר, בעולמות הפיננסיים ואחרים, בסוריה, בתוך איראן ומעבר לה, כאשר איראן בוחרת להגיב לו רק במקרים נדירים.

עד כה ישראל רשמה הצלחה משמעותית בסוריה. מאמצי צה"ל הצליחו להדוף תוכניות איראניות ליצור תשתית טרור בסגנון חיזבאללה בשטח רמת הגולן. משטר אסד ניסה שוב ושוב להציב כוחות באזור הגבול, וישראל הצליחה שוב ושוב לפגוע ברובם. מיליציות הנתמכות בידי איראן עדיין פועלות בסוריה, אך באופן כללי הן מורתעות.

במקביל, ישראל פועלת כדי למנוע מאיראן לחמש את חיזבאללה הפועל בלבנון, במה שבצה"ל מגדירים כ"נשק משנה משחק". במהלך העשור האחרון איראן הבריחה לשטח סוריה חלקי נשק מתקדמים ואפילו מערכות שלמות, בדרכם לבסיסי חיזבאללה בלבנון. אלה כוללים בין היתר חימוש מדויק, כלי נשק שמעולם לא היה ברשות ארגון שאינו מדינה. באיראן וחיזבאללה מוכנים לקחת סיכונים גדולים מאוד כדי להשיג אפילו כמות קטנה מהם. בשונה מטילים "טיפשים" אותם חיזבאללה וחמאס ירו על ישראל בעבר, הטילים החכמים מצוידים במערכות הנחיה ויכולים לפגוע במטרותיהם במרחק של עד עשרה מטרים.

חששות ממתקפה מוצלחת ומדויקת נגד המתקן הגרעיני בדימונה או המפעלים הכימיים בחיפה מעסיקים מאוד רבים בישראל. צה"ל עשה עבודה יוצאת דופן בשימוש במודיעים כדי להשמיד כמעט את כל חלקי החימוש המדויק אותם איראן ניסתה להגניב לשטח לבנון. הבעיה היא שכמעט זה לא הכל. גורמים בישראל מודים בשקט כי חיזבאללה מחזיק כיום ב"כמה מאות" טילים חכמים. מנהיג ארגון הטרור חסן נסראללה מתגאה בכך בגלוי. על פי דיווחים שונים הוא מחזיק בלפחות מתקן אחד לייצור טילים מונחים. יכולת זו מחזקת מאוד את ארסנל הטילים הקיים של חיזבאללה העומד על כ-150 אלף טילים (למרות איסור מפורש של האו"ם להחזיק בהם), אשר מטרתו הוא להכריע את מערכות ההגנה הישראליות בעימות המתקרב.

***

טילים מונחים אינם האתגר היחיד בלבנון. ארגון החמאס המבוסס בעיקר בעזה הדגים לאחרונה כי הוא מחזיק ביכולת ובכוח האדם לתקוף את ישראל גם מצפון. כבר ב-2017 ישראל הגישה תלונה רשמית לאו"ם על כך ש"חמאס משתף פעולה עם חיזבאללה ועם איראן כדי להרחיב את פעילות הטרור בתוך לבנון". במשך מספר שנים היו ראיות מעטות שיתמכו בטענה הזו, אך במהלך מבצע 'שומר החומות' בעזה ב-2021, "גורמים פלסטיניים" ירו 13 רקטות משטח לבנון לעבר ישראל, בשלושה מקרים שונים. הן יורטו בידי כיפת ברזל או נפלו בים, והאחראים לירי מעולם לא צוינו בשמם.

מוקדם יותר השנה, במהלך המתיחות הביטחונית של חודש הרמדאן, חמאס ירה יותר משלושים טילים לשטח ישראל ופצע שלושה בני אדם. צה"ל השיב באש תותחים לעמדות הירי אך עצר שם. אם מטרת חמאס הייתה לגרור את ישראל למלחמה בשתי חזיתות בינתיים הוא נכשל בכך, אך האגף הניצי-ביטחוני בישראל עצמה הביע אכזבה מכך שנתניהו לא דרש אחריות מחיזבאללה.

מספר ימים לאחר מכן, ב-9 באפריל, בכירי חמאס וחיזבאללה נפגשו בביירות כדי לדון באסטרטגיה נגד ישראל. הם פרסמו תמונות של השיחות, שנערכו מתחת לתמונותיהם של מנהיגי איראן בעבר ובהווה, ח'ומייני וח'מאנאי. המסר היה ברור: הציר האיראני מתכונן למלחמה מרובת זירות מול ישראל.

פרסום התמונה מביירות הייתה מסר חצוף לישראל, המחזיקה במאזן מרשים של הסרת גורמים מאיימים משדה הקרב. אך התמונה גם שימשה למטרה עמוקה יותר: היא אישרה עבור ישראל עד כמה התפתח האיום האיראני סביבה. במשך מספר שנים דיווחים אקראיים דיברו על "מרכז עצבים" בביירות. המשתתפים כללו בכירים במשמרות המהפכה האיראניים, יחד עם נציגי חיזבאללה, חמאס, הג'יהאד האסלאמי וארגונים אחרים. מרכז העצבים נועד לכאורה לתאם את פעילות הטרור של שליחי איראן, ולפגוע בישראל באופן יעיל יותר.

רמזים לקיום התיאום הזה נגלו לראשונה במהלך העימות בין ישראל לחמאס ב-2021. האלימות שפרצה במקביל במספר ערים ערביות בישראל רמזה על סוג של תיאום. לאחר תום סבב הלחימה, גורמים בישראל החלו לזהות עליה באלימות גם בשטחי יהודה ושומרון. קבוצות טרור חדשות כמו 'גוב האריות' החלו לפתע לפעול ולאיים. במקביל, כיסי טרור בערים כמו ג'נין ושכם החלו לתסוס. הרשות הפלסטינית איבדה שליטה על השטח, מה שאילץ את ישראל לפעול בו בתדירות גבוהה יותר.

השילוב בין חולשת הרש"פ לבין תסיסת הטרור מציב את ישראל בעמדת חיסרון. אם כוחות הביטחון לא יפעלו בשטח האיום רק ילך ויגדל. יחד עם זאת, עצם הנוכחות של כוחות ישראליים בשטח מגביר את המתיחות ומעורר את הרחוב הפלסטיני להקצנה. על פי נתונים שנאספו בידי 'המכון להגנה על הדמוקרטיה', מאז חודש מרץ אשתקד נרשמו יותר מ-1,500 התקפות טרור נגד ישראלים ביהודה ושומרון ומעבר לקו הירוק.

גורמי ביטחון בישראל סבורים כי חיזבאללה (דרך איראן) הוא המקור העיקרי לנשק המציף את יהודה ושומרון. אך יתכן שישנם מקורות נוספים. בחודש שעבר חבר פרלמנט ירדני נתפס במעבר אלנבי כאשר ברשותו כמות נשק גדולה וזהב בשווי של יותר משישה מיליון דולר. הממלכה ההאשמית הפכה בשנים האחרונות למעיין של רטוריקה אנטי-ישראלית, ואפילו התנגדה להסכמי אברהם, אך לא סביר שבעמאן יגבו מהלך נועז כמו חימוש הפלסטינים.

רצועת עזה היא מקור לאלימות מתמדת מאז שחמאס השתלט עליה ב-2007. סבבי לחימה ארוכים בין ארגון הטרור לישראל נרשמו ב-2008, 2012, 2014 ו-2021, עם סבבים קצרים יותר בין לבין. אך בשנתיים האחרונות חמאס הפגין בעזה איפוק נדיר.

גורמי ביטחון בישראל אמרו לי בחודש אוקטובר האחרון כי הרגיעה היחסית הזו היא תולדה של אסטרטגיה חדשה מבית חמאס. במקום לספוג את המהלומה התורנית מצד ישראל בביתו שבעזה, הארגון שואף לייצא את הטרור לשטחי יהודה ושומרון. זו אסטרטגיה שיש בה היגיון. השימוש ביו"ש באופן הזה מחליש את הרש"פ שהיא היריבה הפוליטית העיקרית לחמאס, יחד עם ערעור מצב הביטחון בישראל. זה כנראה מסביר מדוע רק כמה עשרות רקטות נורו מעזה בחודש רמדאן האחרון.

אך תהיה זו טעות לראות בחמאס כמי שאימץ גישה פרגמטית כוללת. ראשית, הוא מן הסתם מנצל את הרגיעה כהזדמנות לבנות מחדש נכסים צבאיים שנפגעו בסבבים קודמים. יתרה מכך, וכפי שראינו, הודות לאיראן הוא מחזיק כעת תשתיות טרור ביו"ש ובלבנון, מה שמציב אותו במרחק נגיעה ממערכה רב-חזיתית מול ישראל. בתסריט הזה, חיזבאללה יצטרף לקרב מלבנון, המיליציות השיעיות עשויות להצטרף משטח סוריה, ואיראן עשויה לירות טילים משלה ממרחק רב.

חמאס שנתפס בעבר כלא יותר מאיום טקטי על ישראל, התפתח לאיום רב-לאומי. הוא לא היה יכול להשיג את זה ללא סיוע איראני. בפועל, ראשי חמאס הפכו למשרתים נלהבים בתוכנית המלחמה של איראן נגד ישראל. יתכן שכמה מהם ישלמו בקרוב מחיר אישי כבד.

***

החלק האמריקני בדרמה המתפתחת הזו אינו ברור. מצד אחד, בזמן מתקפת הטילים ברמדאן, הפטנגון שלח לאזור את הצוללת הגרעינית 'פלורידה', מצוידת ביותר מ-150 טילי טומהוק. עצם נוכחותה בים הסמוך לאיראן שלח מסר ברור של הרתעה. בחודש ינואר ארה"ב ערכה תרגיל צבאי נרחב ביחד עם ישראל, הגדול ביותר בתולדות היחסים בין המדינות. גם במקרה הזה קהל היעד היה בטהרן.

אך יחד עם זאת ובו זמנית, ממשל ביידן ממשיך לנסות ולשכנע את משטר האייתוללות להגיע להסכם גרעין חדש, שיחליף את ההסכם שנחתם ב-2015 ביוזמת אובמה ובוטל על ידי טראמפ בהמשך. על פי דיווחים, כרגע עומדת על השולחן עסקה בסגנון "פחות עבור יותר" שגורמת עצבנות רבה בקרב מקבלי ההחלטות בישראל. הסכם כזה יטיל על איראן מעט מאוד מגבלות, מעבר להתקדמות המשמעותית שכבר עשתה בתוכנית הגרעין שלה, ובתמורה לעוד ויתורים מערביים. ככל הנראה הוא יאפשר לה להגיע לפצצה גרעינית.

בישראל ממשיכים כל העת לדרוש מהבית הלבן לעזוב את שולחן הדיונים. שחקנים אחרים באזור כבר ויתרו אפילו על המאמץ הזה או ויתרו על וושינגטון בכלל. הסעודים אף הרחיקו והגיעו להסכם משלהם עם יריבתם הגדולה איראן. ההסכם הסעודי-איראני גרם לתדהמה בוושינגטון, בעיקר משום שהושג בתיווך סיני.

ישראל הייתה מודאגת מסיבות אחרות. התקרבות בין איראן לסעודים עשויה לסתום את הגולל על הניסיון להגיע לנורמליזציה בין ירושלים לריאד. הרטוריקה התוקפנית של ממשל ביידן כלפי סעודיה (בחלקה מוצדקת ובחלקה כפוית טובה) כבר הקטינה מאוד סיכויי ההצלחה של מהלך כזה, וההישג הדיפלומטי הסיני עשוי להיות קריאת האשכבה שלו.

אך ישראל מסרבת לוותר. הסכם בין ישראל למדינה המחזיקה בשני האתרים הקדושים ביותר לאסלאם עשוי ליצור אפקט דומינו עבור מדינות אחרות, שעד כה ישבו על הגדר בכל הנוגע לקשרים עם ישראל. ישנם בירושלים אף כאלו הסבורים כי הסעודים מנסים להתקרב לאיראן כחלק מניסיון להגיע לנורמליזציה עם ישראל. מדינות אחרות, בעיקר איחוד האמירויות וירדן, הלכו בעקבות הסעודים ומתקרבות לאיראן. המשמעות של כך עבור ישראל אינה ברורה עדיין, אך כאשר בנות-ברית חשובות של ארה"ב מתחילות להתקרב למדינה סוררת בעלת שאיפות גרעין והצהרות על חיסול ישראל, קשה לראות בכך דבר טוב. השאלה אותה שואלים בישראל היא: האם ארה"ב איבדה את המזרח התיכון?

בנימין נתניהו חזר לראשות הממשלה בדצמבר 2022 בתחושה של עסק לא גמור. הוא היה ראש הממשלה כאשר איראן החלה לבנות בחשאי את תוכנית הגרעין שלה; הוא היה המבקר החריף ביותר של הסכם הגרעין הכושל של אובמה; והוא פיקח על כמה ממבצעי המוסד הנועזים ביותר נגד משטר האייתוללות, כולל חיסול מדענים בכירים וחשיפת מסמכי הגרעין שהוכיחו כי איראן משקרת לגבי כוונותיה האטומיות.

אך לאחר ששב ללשכת ראש הממשלה, נתניהו הניח בצד את התיק האיראני לטובת קידום אג'נדה אחרת – רפורמה משפטית. השמאל הישראלי התפרץ במחאה ואלפים יצאו לרחובות במשך שבועות. הממשלה סירבה להתקפל, וחלק מאנשי המחאה איימו לסרב לשירות מילואים. בימים שלפני תחילת הרמדאן, כאשר הנורות האדומות במערכת הביטחון הבהבו בחוזקה, השר גלנט קרא לנתניהו ללחוץ על הבלמים. הוא ביקש לעצור את תהליך החקיקה וציין כי ישראל עומדת בפני "איומים גדולים, מקרוב ומרחוק". על פי הדיווחים, דבריו של גלנט התבססו על שיחות עם בכירים בתחום המודיעין.

נתניהו הודיע בתחילה על פיטורי שר הביטחון בשל החריגה מהשורה, ותוך שעות אלפי מפגינים הציפו שוב את הרחובות. בניסיון להרגיע את המשבר הפנימי, נתניהו הסכים לעצור את הרפורמה ולפתוח בשיחות פשרה, וחזר בו מהחלטתו לגבי גלנט. זמן קצר לאחר מכן, טילים החלו להגיע מעזה ולבנון. האיראנים ושליחיהם חשבו כי הם מנצלים את הכאוס בתוך ישראל, ואולי אף מקרבים את קץ המדינה היהודית.

***

איכשהו, ישראל הצליחה להימנע ממלחמה במהלך רמדאן 2023, והחג עבר בשקט יחסי למעט מספר עימותים קטנים. אך משטר האייתוללות ושליחיו חשפו את הקלפים – מלחמה רב-זירתית אפשרית בכל רגע.

בינתיים המערכה הישראלית שבין המלחמות נמשכת כמעט מדי לילה, ואיראן ממשיכה להגביר נוכחות בגבולות ישראל במטרה להקיף אותה כליל ו"להפוך את תל-אביב לסיאול", בדומה לאסטרטגיה הצפון-קוריאנית נגד שכנתה מדרום. אף אחד מהצדדים טרם חצה את הסף שיוביל למלחמה כוללת, אך המצב הזה לא יכול להימשך לנצח. כל עוד איראן תמשיך להתכונן להשמדת ישראל, ישראל מצדה לא תמתין שהאיראנים יעשו את הצעד הראשון.


ד"ר ג'ונתן שנצר הוא סגן נשיא 'המכון להגנת הדמוקרטיה'. המאמר ראה אור לראשונה בכתב העת 'קומנטרי'.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

5 תגובות למאמר

  1. מאמר מעניין ומקיף.
    חסרה לי ההתייחסות ל"אויב הבלתי נראה" – מצרים, שלה הצבא הגדול והחזק ביותר במזרח התיכון. יש להם חילות ים, שיריון, רגלים ואוויר שמכוונים ליום שבו ישראל תיחלש ויהיה נדמה שניתן להכריעה. מצריים בנתה מנהרות מתחת לתעלת סואץ וגשרים מעל – בואכה גבולות ישראל. בינתיים יש "שלום" קר עם ישראל. על ישראל להיערך לאפשרות שה"מתווך" יהפוך לצד אקטיבי.

  2. "אבן שזרק טיפש לבאר, גם 1000 חכמים יתקשו להוציא אותה" (ההתנתקות)
    "מי שרחמן על אכזרים, סופו שיתאכזר אל רחמנים"
    "אם אתה לא מחסל את האיום כשהוא קטן, הוא יחזור אליך כשהוא גדול וקשה פי כמה"

    "לעולם אל תקשיב ל'מפקדים למען בטחון ישראל', '4 אמהות' וכל ארגון שמאל אחר".

    אלו משפטים שחקוקים בסלע.

    ההנהגה והממסד הבטחוני בישראל, בהיותם כפופים לקונספציות השמאל הכשלוני הרות האסון, הצליחו ברמה הטקטית אבל נכשלו כשלון חרוץ ברמה האסטרטגית. דחיית הקץ ופחד מעימות ישיר עם איום כלשהו, גרמה למצב הזה, המאתגר פי כמה מאשר היה בכל שנותינו למעט מלחמת העצמאות.

    כיום אנחנו מוקפים בטבעת חנק עוצמתית רב-גזרתית רב-מימדית, ולפחות בטווח של שנה-שנתיים חסרי מענה רלבנטי. כיפת ברזל וכל שאר המערך לא מספקים מענה של ממש. הלייזר הרלבנטי עדיין לא פה. איראן כבר במצב מאד מתקדם.
    מולם אנחנו עם צבא קטן מדי וטיפש מדי. עם התנהלות שבלונית. עם תרבות בינונית או גרועה ברוב המקומות. מתוחכם בטקטיקות ובטכנולוגיות, חלש מאד בכל מימד אחר. חי את המב"מ ולא ערוך למלחמה הרב-זירתית רב-מימדית.

    1. אני מקבל את הדברים שלך על "קונספציית השמאל". ומה לגבי קונספציית הימין עם "ניהול הסכסוך" ו"אין עם פלסטיני"? במשך עשור יש קיפאון, היעדר יוזמה, כי הרי אין עם מי לדבר. אז יש "כיסוח הדשא", כינוי מכובס ללא לעשות כלום. תפיסת ניהול הסכסוך (שלצערי אומצה גם בממשלת השינוי) הביאה לעשור אבוד. עשור שבמהלכו ישראל מלבד המב"מ המיותר (שבזבז מליארדים רבים ללא תועלת רבה) לא עשתה כלום. כי מה שאתם לא מבינים בימין העמוק שכל אחד יכול לטעות. קונספציית יום כיפור הייתה של השמאל, קונספציית ניהול הסכסוך של הימין משמעותו עמידה במקום, "לא נעשה כלום והכל יהיה בסדר". אתם לא מבינים שכאשר מוותרים על חזון מדיני בעצם מוותרים על חזון כלשהו. לראייה הסכמי אברהם שהם מעט מדי ומאוחר מדי. לישראל אין ראייה מדינית ארוכת טווח ונגזר מכך שגם אין לה ראייה צבאית, כי זה שזור בזה.

  3. אויב מחסלים ומהר.
    אויבים (ברבים) המתקיפים במטרה להשמיד מדינה, "זכאים" להשמדה מהירה תרתי משמע.
    עליי "המוסר האוניברסלי" לא עובד.
    אני מחפש את המוסר היהודי!
    המוסר בו אם אויב רוצה לחסל אותי, הוא צריך לדעת שכולו בסכנת השמדה מוחלטת כולל אזרחיו גם אם הם מהווים 90% מכלל אוכלוסיית האויב.
    אני מחפש מוסריות שתהיה דו סיטרית!
    אם איננה, גם הצד היותר מוסרי מחובתו!!! להתייחס לאויב בדיוק באותה צורה ולהשמידו לחלוטין.

    מונעים מלחמות עתידיות אם מראים שזה "לא כדאי" להתעסק עם "המשוגע" בשכונה.

    מה יגיד "העולם"?

    ובכן,
    בסופו של דבר מעריכים את החזקים ושלא תהיינה ספקות, תמיד יאיימו בסנקציות וכמובן גם יהיו סנקציות אבל המדינה תשרוד ותמיד תתקדם הלאה כי לנו יש את….. הקב"ה!!!!
    עם ישראל חי!