כשהרפובליקה הצפה של מנויי נטפליקס פוגשת את המזרח התיכון – מחשבות בעקבות 'שומר סף' עם עירית לינור
צפו בפרק החדש של 'שומר סף' עם עירית לינור
הצטרפו עכשיו למהפכת התקשורת – תמכו בגדי טאוב ובאתר מידה
***
עירית לינור סיפרה לי (שומר סף #187) על שיחה שהייתה לה עם שותפה להגשה בג"לצ, משה שלונסקי. הוא שאל אותה מה זה בכלל שמאל. לינור חשבה קצת ואז הציעה הגדרה כזו: שאל את עצמך ממי אתה מפחד יותר, חרדים או ערבים? אם מהחרדים, אתה שמאל. אם מהערבים, אתה ימין.
אז למה השמאל מפחד כל כך מהחרדים? התשובה אינה קשורה למחלוקות כמו כן או לא אוטובוסים בשבת. בכלל לא.
זוכרים את הסיפור על נתניהו שהסביר לרב כדורי למה השמאלנים שכחו מה זה להיות יהודים? הוא לא התכוון שהשמאל שכח את הזהות היהודית. הוא התכוון, כפי שהבהיר הציטוט המלא ולא זה החתוך שנוהגים להפיץ, שהשמאל שכח כמה היהודים שנואים, ולכן זו טעות מרה להפקיד את ביטחונם בידי אחרים. הנה הציטוט המלא: "השמאל שכחו מה זה להיות יהודים; הם חושבים הביטחון שלנו ישימו בידי ערבים. ערבים ידאגו – תן להם חלק מהארץ והם ידאגו לנו".
אבל את מה שנתניהו לא אמר דווקא צריך להגיד, ואפשר להשתמש במילים של עירית לינור: השמאל בורח מהסיפור היהודי. הוא חלם שישראל תהפוך לסוג של שבדיה, רק לא בשבדית אלא בעברית, ואנחנו שמתעקשים על הסיפור היהודי הורסים להם את החלום.
בעצם, לא אנחנו הורסים את החלום. הם הרי גרים איתנו במזרח התיכון, והמציאות השוררת בו היא זו שניפצה את האשליה. אבל להאשים אותנו מאפשר להם להתעלם מן העובדה הלא נוחה הזאת.
ולכן, כפי שכולם יודעים, בלב הדת החילונית החדשה של השמאל הגלובליסטי נמצא רצח רבין. זה מה שמציל את חלום שבדיה מפני המציאות המזרח-תיכונית הלא נעימה. כי אז אפשר לומר שהימין – המשיחי! – "רצח את השלום". זה הרבה יותר נעים, וזה משמר את האשליה שיש בצד השני של המתרס עם שוחר שלום, שרוצה כמו כולנו לנגב חומוס בחוף של עזה, עם חבריו היהודים.
אלו נושאים שמעניינים אותי מזמן, ואפילו כתבתי אי-אז ספר בשם 'המרד השפוף' בו הסתכלתי סביב על הדור שלי, שהיה א-פוליטי ומלא כמיהה להיות כמו האנשים המגניבים באמת. הצעירים בניו-יורק, בפריז, בברלין, ובלונדון – שרק לנו היא בינתיים לא מחכה.
כתבתי אז שהם בעצם רוצים – וגם אני רציתי במידה כזו או אחרת – להימלט, לפחות נפשית, מהמקום הישראלי המיוזע הזה, המאובק, שבמקום קורט קוביין יש לו חווה אלברשטיין, במקום פינק פלויד יש בו אביהו מדינה, במקום סרטים של טריפו יש לו סרטי בורקס, במקום ז'אן-פול גוטייה נעלי גלי, במקום אאודי סוסיתא, במקום NYPD השוטר אזולאי, במקום רכבת תחתית יש לו קו 4 בלי מזגן, במקום סטייק פילה עוף מכובס ופלאפל בטחינה, במקום אולימפיאדה מכביה, ובמקום רומנטיקה בפריז החורפית עם ריח של גשם מסוודר רטוב, ובר פינתי ובריז'יט בארדו, יש לו את מגרש החניה מוכה השמש של משרד הרישוי בחולון, וטסטר עם כתמי זיעה מתחת לבית השחי וכרס שתיכף תתלוש את הכפתורים בחזית החולצה.
אז הם לא רצו לחיות פה. הם רצו לעבור דירה וזה אפילו לא היה למקום מסוים. זה היה לעבור דירה מבחינה רוחנית, כי פיזית, תל אביב של שנות ה-90, שאליה נהרו כל הצעירים, וגם אני בתוכם, היתה די מגניבה. כלומר די מגניבה כל עוד היא הצליחה להעמיד פנים שהיא בעצם הסניף המקומי של הרפובליקה המרחפת של צופי סיינפלד.
אז האנשים האלה שחלקם מאד מוכשרים התבגרו. והמון מהדברים שהם רצו הם באמת השיגו. והם עברו, אפשר לומר, סוג של מודרניזציה. או יותר מזה: פוסט-מודרניזציה. ובעיקר הם נשארו א-פוליטיים. במקום פוליטיקה הם אימצו פוזות מוסרניות ומדבקות לטמבון של האוטו.
אבל רבים מהם באמת הצליחו. הייטק, רפואה, עיצוב, מוזיקה, קולנוע – באמת הרבה כישרונות.
אבל כל זה לא הספיק.
זה לא הספיק כי בסוף זה לא הפך אותם לשבדיה בעברית.
בשביל להפוך לשבדיה בעברית היה צריך להשתחרר מהסיפור היהודי. ובשביל להשתחרר מהסיפור היהודי היה צריך להשתחרר לא רק מהדת היהודית, אלא גם מהציונות, כלומר מהלאומיות היהודית.
כי להיות דומה לאליטות של המערב פירושו היום להיות גלובליסטי. וזה הרי היה החלום מלכתחילה. זה לא היה חלום להפוך מציוני לבריטי, זה היה חלום שכלל את ההנחה המובלעת לפיה גם הבריטים הם שבדיה באנגלית, כלומר שבדיה לא הייתה שבדיה מעולם. היא היתה הפשטה. היא הייתה הסידור החברתי שלא חשוב לו מיהו, או כך דמיינו אותה, וכך גם השוודים דמיינו אותה, כאשר החליטו לקלוט גלי הגירה מוסלמית ולהעמיד פנים שאין עם זה שום בעיה.
הרפובליקה הבינלאומית המרחפת של צופי סיינפלד התחלפה ברפובליקה הבינלאומית המרחפת של מנויי נטפליקס. אבל זה בדיוק אותו דבר.
לכן צריך להתעלות לא רק מעל הדת, אלא גם מעל הלאום. ואז אפשר להתחיל לדבר בגלובליז – שפה שהיא בכל מקום אותו דבר.
שפה שבכל מקום מהללת עולם גלובלי ואוניברסלי של זכויות פרטיות מרחפות באוויר, עולם של אתרי אינטרנט ובתי קפה של סטארבקס, של טרקליני עסקים בשדות תעופה ממוזגים, של מלונות מאריוט זהים במוסקבה, קופנהאגן, פראג, ובריסל.
ובשם החלום הזה נדחק השמאל לשיא הפסיכוזה, כי בינלאומיותו ממשיכה להרגיש כלואה בתוך הסורגים שכופות עליו היהדות, הציונות, הלאומיות, שאותן הוא שונא בשבתו כאדם הסביר האוניברסלי, אזרח העולם של נתן זך, ששונא את האדם היהודי של ביאליק ואלתרמן.
האדם שהוא לא רק סביר, אלא גם כללי, לא רק אינטרקונטיננטלי אלא קליל ואוורירי ומרחף כמו בלון הליום. הוא נושם אוויר פסגות צלול ודל חמצן, ויש לו סחרחורת גבהים קלה, אופוריה של גז צחוק אצל רופא השיניים. הוא אדם מופשט וגנרי, אדם פרקטי להרכבה עצמית מחלקים שיצאו מארגז של איקאה.
כן זכויות אדם. אוניברסליות. ואירגוני זכויות אדם שעושים מה? דמוניזציה של הלאומיות היהודית ושל חיילי צה"ל.
והנה כרטיס הכניסה החדש לאליטה הגלובלית, כלומר כרטיס היציאה מהזהות היהודית. כן! זכויות אדם אוניברסליות!
ואם אתם רוצים להבין איך מנכ"ל 'בצלם' חגי אלעד הולך למועצת הביטחון של האו"ם כדי לומר לה שישראל היא מדינה של קלגסים איומים שחומסים ודורסים והורגים ילדים פלסטינים, תחשבו על זה כך: זה עוד ניסיון, פראי, נואש ומגוחך מבחינה מוסרית, לברוח מהזהות היהודית.
זו פרוורסיה נפשית שבה כדי להימלט מהגורל היהודי בעצם חוברים לאנטישמים.
זו הגאולה הכוזבת שמציע עיתון 'הארץ' לקוראיו. הפתרון המדומה לדילמה היהודית שמפתה בלחש שקרי, לא מפורש, שאומר בלי מילים: כך אגמול אתכם מיהדותכם. רק תעברו צד.
ואז, אם תגלו שהאנטישמים בכלל צדקו והיהודים באמת איומים, כמיהתכם להיות שבדים תבוא על סיפוקה המדומה גם היא: חלום שאתכם לא ישנאו כי אתם לא כמו כל היהודים האלה, האיומים, שאותם בעצם ראוי לשנוא.
שנאת עצמך היא דרך לחזור נפשית אל חיקה של אירופה, כי הצדקת האנטישמיות יוצרת את האשליה שאם כבר שנאת את עצמך מספיק, אתה יכול להתקבל למקהלת השנאה שלהם, ולשיר בה זמר אנטישמי כמו כולם. יחד עם כולם. כמו בלונדון, כמו בפריז, כמו בברלין.
יותר מזה. אם השנאה הייתה מוצדקת, הרי שלונדון שוב מחכה לי; הרי שהאנטישמיות פתאום לא נראית פתולוגית. כי אז סופסוף אתה יכול להיות ילד-טוב-זכויות-אדם, במקום ילד-טוב-ציון-וירושלים. ואז – או אז – באמת באמת יקבלו אותך כמו כולם.
כי הרפובליקה הבינלאומית המרחפת של צופי סיינפלד, היא עכשיו הרפובליקה הבינלאומית המרחפת של זכויות האדם הגלובלי.
אבל לא באמת. כי זה לא מוביל לשום מקום והשמאל מבין את זה. הוא לא יכול כולו לברוח מפה, והחלום האינפנטילי על הפרדות מחנה האור המדומה ממחנה החושך המדומה הוא רק גימיק. ואם כך צריך בכל זאת לדבר אל היהודים והישראלים בעברית, בישראלית, בלאומית, בפוליטיקה מקומית. כי מחנה שנאת ישראל הלוהטת, הגרעין האידיאולוגי הקשה של השמאל, לא יכול למכור שום דבר לחברה הישראלית בכללותה.
ולכן המחאה התעטפה בדגלי ישראל, כמו בטלית. הדגלים השחורים ודגלי פלסטין – זה לא עבד כל כך בפעמים הקודמות. לא עבור מי שרוצה לשכנע אנשים שמחוץ לקהלן היהיר של מפלגות הבוטיק של השמאל.
אז אימצו את הדגל אבל בתנאי! איזה תנאי?
הדגל אומר שאנחנו מוכנים לאהוב את ישראל, אבל רק אם נקצץ בה את האופי היהודי למינימום, ובלי שום דוסים חשוכים בבקשה.
אנחנו מוכנים לאמץ את הדגל, אם נאמר שהדגל ומגילת העצמאות עמו הם 78% דמוקרטית, 12% יהודית, (אבל בלי דוסים) ו-10% רב-תרבותיות, פמיניזם ולהט"ב.
בקיצור שתבינו – אנחנו מחבקים את הדגל אבל מעכשיו זה דגל החילוניות. ומגילת העצמאות היא מגילת החילוניות, כי היא מגילת הדמוקרטיה וזכויות האדם (ולא חשוב שהמילה דמוקרטיה אינה נזכרת בה).
כי במגילת העצמאות הרי כתוב שמדינת ישראל תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה. וכתוב גם שהיא תהא מושתת על יסודות החירות, הצדק והשלום – ולא חשוב כרגע לאור חזונם של מי – ועוד נאמר בה שהיא תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין וגם תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות, ואם זה לא מספיק אז גם תהיה נאמנה לעקרונות מגילת האומות המאוחדות.
כל זה כתוב שם. תבדקו בעצמכם. זה באמת נהדר וזה נאור ומוסרי ורצוי. אבל לסיום כדאי להזכיר לכם, אחינו שלא רוצים להיות אחים, כיצד המגילה נפתחת:
בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי"
בקיצור, אחים לנשק, כל רעש הזמבורות, וכל הפסטיבל בקפלן, וכל הדמוקרטיה בעולם לא יעזרו לכם. כי הדגל הזה שאתם מתעטפים בו, לא רק מזכיר מידי את הטלית, הוא גם יחזיר אתכם ישר למקום שממנו אתם בורחים – לארץ ישראל ולתנ"ך, כפי שאמרה לי עירית לינור בצדק בשיחתנו, שאתם מוזמנים עכשיו לשמוע.
***
צפו בפרק החדש של 'שומר סף' עם עירית לינור
הצטרפו עכשיו למהפכת התקשורת – תמכו בגדי טאוב ובאתר מידה
גדי טאוב (ד״ר) הולך ומתגבש כקולו המייצג של ציבור גדול. ה״מחשבות״ שהוא מביא פעם אחר פעם נשמעות כל כך טריביאליות לאותו ציבור, כל כך הגיוניות ו מתבקשות מעצמן, שהציבור תוהה שמא ד״ר טאוב קורא את מחשבותינו ומוסרן לדפוס.
אני חושב שרק מעטים מבינים כמה קשה לגדי כל אצירה כזו, וכמה עמל של התפכחות ומדידה מחדש של ה״בית הרוחני״ שבו הוא גר נדרשות לכך. יודעים מה? תחשבו כמה קשה היתה לכם הטמעה והכרה שמאלנית מובהקת בעת הזאת, עד שתתחילו להוציא מאמרי שמאל כהלכתם…
אולי בגלל זה אני כל כך כמה לשיחה אישית ארוכה עם ד״ר טאוב. הרי אינו מכיר אותי או את שמי אף שלחמנו יד באיזו הפגנה. הייתי רוצה לצלול איתו מהמקום אליו הגיע – הלאה. אל השאלות והתהיות והדברים שאינם טריביאליים. שאינם מובנים מאליהם.
זה לפעמים כמו געגוע לחבר ותיק שלא פגשנו זמן רב ורק עדכונים מהדוד מגיעים על הצלחותיו במרחקים וכמה עשה חיל.
מכאן אני שולח ברכת ״חזק ואמץ, ואל תחת״ לאחינו גדי טאוב, שבוע טוב, ושמור על עצמך כפליים מהמקובל, כי לרצונך או שלא לרצונך, הפכת לאיש ציבור. אשמח לשמוע ממך אישית
מאמר מעמיק ויפה
מצוין ומשכיל .
הרשו לי לחלוק על ההגדרה של לינור.
אם הפחד של השמאל היה מהחרדים הרי שגנץ וליברמן יכלו להצטרף לקואליציה עם נתניהו, סמוטריץ׳ ובן-גביר בלי חרדים ולגבש מדיניות שהיא גם אנטי-ערבית וגם אנטי-חרדית.
כל מה שהם צריכים להציע זה מעט ענווה וגיבוי לדברים שהשותפים מאמינים בהם והם לא.
אבל המציאות היא שדווקא את החרדים הם כן רוצים כשותפים (https://www.inn.co.il/news/583620 למשל) אלה הציונות הדתית שהשמאל מפחד ממנה.
הסוף מצביע על תופעה תמוהה שאני מחפש לה הסבר כבר זמן מה-
איך קרה שכל אותם אנשי השמאל שבשיא הרצינות מדברים על היפרדות לשתי מדינות והכרזת עצמאוץ מצידם גם מנסים לנכס לעצמם את הסמלים היהודים המבוססים על המורשת והתנ״ך(אגב, שכחת את ׳התקווה׳ שמפלגות האבודה וזקנים-חסרי-מרץ כבר שנים מוחים כי ׳נפש יהודי הומיה׳ זה ביטוי גזעני שרבים לא יכולים להזדהות איתו) ואף מתעקשים על השמות התנ״כיים ישראל ויהודה(מה גם שהפריפריה נוטה ימינה כך שמדינת הימין תכלול את רוב הארץ וראויה יותר לשם ישראל בעוד לשמאל מתאים מדינת השרון).
סוף סוף הסבר מניח את הדעת-תודה רבה!
מסכים עקרונית עם הדברים, אף שיש להוסיף ולחדד.
אוסיף רק נקודה אחת. בקלחת הזו לא מסתובבים רק יהודים תמימים מבולבלים שחולמים (או חלמו) על שבדיה בעברית. את הטרלול הפסיכוטי הזה מנווטים אנשים שחלקם מפוכחים מאוד, וציניים להחריד. אנשים ששוחים בכסף זר שזורם אליהם מממשלות אנטישמיות וארגונים סמי נאציים שאחת מטרתם – להכחיד את מדינת היהודים (ואם על הדרך גם את היהודים עצמם – מה טוב). אותם עסקנים ציניים (פעם קראו להם "קאפואים") סבורים באיוולתם שבבוא יום פקודה יוכלו למלט את עצמם ומשפחותיהם כרחב הזונה או כקסטנר הבוגד. הם שכחו שכמעט כל הקאפואים עלו בעשן השמיימה באותם תנורים שבהם נשרפו בני עמם האומללים. האנטישמי שונא את הקאפו כשם שהוא שונא את שאר היהודים, אבל הוא מוכן להשתמש בו, בינתיים. או כמו שאמרו חז"ל: "עדי שקר אאוגרייהו זילי") (עדי שקר זולים בעיני שוכריהם).
אני חושב שהעניין מוגזם.
שטאוב מגזים.
לשיטתו בערים כמו רעננה, הרצליה, וכפר סבא אמור להיות אחוזי גיוס נמוכים והגירה שלילית אל חוץ לארץ.
בפועל המצב הפוך. אלו הערים עם שיעור הגיוס הגבוה ביותר.
אין ספק שיש מקום לחזק את האתוס היהודי והלכידות שלנו כעם.
אבל מכאן ועד לציין ציבור שלם כבוגדים ומשתמטים, הדרך ארוכה וחסרת כל ביסוס.
ויותר מזה שזו טענה שגויה, זו אמירה משסעת ומפלגת.
היא יוצרת מרעית של בני האור ובני החושך.
זו לא המציאות. אנחנו עם אחד וגורל אחד.
קצת אהבת חינם לא תזיק
השמאל אלוף השיסוי והפילוג והשנאה. האחרונים לדבר.
אגב, מסכים שיש קצת הגזמה במאמר, זה במסגרת הפואטיקה הצינית שהתברך בה גדי. שבשורש הדברים הוא נכון, השמאל הוא אתאיסטי מתירני נהנתני שרוצה לברוח מכל מסגרת מגבילה ושומרת, ולכן בורח מלאומיות ויהדות, הנאת האדם הרגעי במרכז. לא חיי וקיום האדם.
לא הבנת.
הנסיון להסביר את ההגיון של השמאל הוא נסיון להראות שלא מדובר על ׳בני החושך׳ כלשונך אלא על אנשים שבאמת פועלים מתוך רצון להיטיב עם עם ישראל בפרט והעולם בכלל.
אין מה להשוות את זה למחנה השמאל שידוע בטענותיו שטופות השנאה. הנה כמה דוגמאות:
א.כל מה שביבי עושה מונע משיקולים אישיים הקשורים למשפטו.
ב.תומכי ביבי הם עדר זומבים עיוורים.
ג.החרדים הם טפילים נצלנים.
ד.המתנחלים הם גזענים שרוצים לדכא את הערבים.
תענוג צרוף. כל מילה בסלע. ישר כוח!
זו הנחמה שלי, כי קבוצה כזו, אלימה וחזקה ככל שתהיה סובלת סופנית מבעיית היעדר שורשים באדמת הקודש שלנו ולכן סופה הוודאי הוא כלייה. הם כמעט בגארבג' טיים.
"בשביל להשתחרר מהסיפור היהודי היה צריך להשתחרר לא רק מהדת היהודית, אלא גם מהציונות, כלומר מהלאומיות היהודית" – נכון,
אך צריך להשתחרר גם מהגויים (הערבים) ואת זה גם הגלובליזם לא ייתן.
אבל במחשבה שנייה, האם כדאי לך ולי שוב לדבר על אלה ששכחו וכו'.
אני מצפה שתכתוב עלינו.
תודה על המאמר.
כמובא בגמרא (ברכות סא' ע"ב):
פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה. בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה.
אמר לו: עקיבא, אי אתה מתירא מפני מלכות?
אמר לו: אמשול לך משל למה הדבר דומה, לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום. אמר להם מפני מה אתם בורחים, אמרו לו מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם, אמר להם רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם, אמרו לו אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות לא פקח אתה אלא טפש אתה ומה במקום חיותנו אנו מתיראין במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה.
אף אנחנו עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה שכתוב בה (דברים ל, כ) כי הוא חייך ואורך ימיך, כך אם אנו הולכים ומבטלים ממנה על אחת כמה וכמה.
אמרו, לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לרבי עקיבא וחבשוהו בבית האסורים, ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו.
אמר לו: פפוס, מי הביאך לכאן?
אמר לו: אשריך, רבי עקיבא, שנתפסת על דברי תורה, אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים.
שמעתי את הפרק אבל אין כמו לקרוא, פשוט סינפוניה מילולית.
מחכה לנייחים וניידים 2 🙂
זה לא התחיל בשנות ה90 כמובן….
זה התחיל עוד בסוף המאה ה19 כאשר ילדי האתאיסטים בגולת אירופה התאהבו בקומוניזם ובמרקסיזם.
שנאת הדת החלה משם.
עליהם נוספו יוצאים בשאלה מהשטעטל החרדי שנדחו מהקהילה בעקבות ההתפקרות וחיפשו לעצמם קהילה תומכת אחרת בסגנון שהם מכירים.
וכמו שידוע ביהדות זה אלפי שנים:
"שנה ופירש – קשה מכולם"
ארץ ישראל מקיאה מתוכה את הערב רב הנל.
והיא עושה לו הרבה רע בתהליך הזה.
שיהנו😆
במאמר הקודם שלו סיכם טאוב את השמאלנים בשורה הבאה:
הם כבר הדגימו מספיק אהבת האחר כלפי האחר הפלסטיני".
שורה זו והתגובה שלי עליה במאמר ההוא תקפים גם למאמר זה משום שהיא מסבירה לדעתי טוב יותר את שורש ההתנהגות השמאלנית – הם אוהבים את הפלסטינים או את הערבים ושונאים את היהודים.
איך יתכן שיהודי אוהב את מי שמאיים להשמידו ושונא את אחיו היהודים? זו לא התנהגות נורמלית של בן עם שמאויים פיזית בהשמדה. ובכן אני טוען שהתנהגות זו אצל חלק נכבד מהיהודים היא מורשת גנטית של 2000 שנות התרפסות נרצעת כלפי הגוי האלים בתוכו ישבו בגלות.
הגוי הזה בארץ מגולם מבחינתם ע"י הערבים וכלל לא חשוב שהם לכאורה מיעוט בארץ כי הם רוב עצום בסביבה עויינת המאיימת להשמידנו. זו הסיבה לכך שהם מפגינים חיבה לערבים, מתחנפים אליהם ולעולם לא משמיעים מילת ביקורת נגדם. מאידך הם תוקפים בשצף קצף את יהודי הימין שבעמידתם האמיצה כנגד אויביהם חושפים יום יום את קלון השמאל ומי שקלונו נחשף שונא יותר מכל את החושף.
יפה. חזק וברוך.
תמהני אם הקב"ה לא יזכה אותה בתשובה שלמה, מכל מקום אין הקב"ה מקפח אפילו שכר שיחה נאה (נזיר בג:; הוריות י:).
ומכל מקום :
רב הונא אמר רב, ואמרי לה אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר: לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה.
אז אפשר לומר במקום כל המאמר שמדובר בכופרים שנלחמים מאבק אימבצילי באלוקים, ממגדל בבל ועד הסדר העולמי החדש, הפורום הכלכלי העולמי ושאר כופרים מגוחכים שקיצם קרוב ואלהם נוהה ליבם של "היהודים" עם הדגל הציוני.
היה לכם פצצה של דו שיח.. אני גם חושב שהחרדים הם חלק מהפתרון ולא חלק מהבעיה… צריך לעבוד איתם צעד אחר צעד הם בתהליך של התקרבות ומוכנים לשמוע פתרונות אבל לא מוכנים שהשמאל ינסה לחלן אותם בכח.. אם ניתן להם לחיות הם יתנו לכולם לחיות בשלום ובשלוה..