דעה: ממשלת אחדות בעת הזו היא טעות

מדינת ישראל נמצאת בכאוס פוליטי נמרץ מזה חמש שנים. אולם, מאז מוצאי היום השביעי בחודש חשוון תשפ"ג, יצאה לדרך הפיכה צבאית מתוכננת מקדמת דנא, ההולכת ומתעצמת שמשמעותה נטרול הדמוקרטיה והעברת מוקד הכוח הפוליטי לידי חבורת אנשי צבא בדימוס.

אין דרך אחרת לתאר את המצב בו מאיימים עלינו בסרבנות, פוגעים בלכידות של הצבא, ומודיעים לממשלה שהצבא יבצע רק פעולות שנראות לחבורת הקצינים. אין דרך אחרת לתאר תהליך בו רמטכ"לים לשעבר פועלים לעידוד שבירת חובת הצבא לציית לממשלה נבחרת.

אנחנו לא חוזים במחאה לגיטימית, אלא מתקפה משולבת של פוליטיקאים שחלקם אנשי צבא בדימוס, מערכת המשפט, ואנשי הון הנעזרים בכוחות חיצוניים ממשלתיים ולא-ממשלתיים. אין שום קשר בינה לבין יוזמת התיקונים במערכת המשפט. מטרות המתקפה אינן חיזוק הדמוקרטיה אלא שלילת זכות בני הדור השלישי של הציונות לממש את זכותם הדמוקרטית לקבוע את דרכו של המפעל הציוני במדינה יהודית.

מוקד המחלוקת הוא שאלת הזהות היהודית של המפעל הציוני, וכיוון שבדור השלישי קיים רוב מוחץ בתוך הציבור היהודי למען הצביון היהודי של המדינה, נזעק המיעוט ויצא למערכה להצלת מגמת ההתרחקות מן הצביון היהודי. לפיכך מטרות המתקפה הן:

א. ביטול תוצאות הבחירות, שלילת רצון רוב הציבור היהודי בישראל להנהיג את המדינה היהודית ולתקן את קלקוליה.

ב. שימור עמדות הכוח האדמיניסטרטיביות והמשפטיות המנטרלות ממשלות לאומיות נבחרות מאז 1981. פרופ' אברהם דיסקין היטיב לתאר מציאות זו ואמר כי תחת מערכות אלו אין שלטון חוק בישראל, ואין יכולת משילות של ממשלה נבחרת, משום שבית המשפט העליון אינו מתחשב בחוק ופוסק לפי "דעת האדם הנאור", תהא אשר תהיא עמדת המחוקק הנבחר.

ג. המשך תהליך הפיכת ישראל ממדינה יהודית למדינה ככל המדינות.

מאז מוצאי יום הבחירות מתקיים כאן תהליך גיוס המונים בשיטת תעמולה המכוונת ליצור חרדה בציבור גדול. החרדה והבדידות מוציאה אנשים לרחוב, שם נרטיבים שאינם קשורים למציאות מטפחים את חרדה ומביאים את מפגינים למצב אותו המחקר מתאר כ"פסיכוזה".

המפגינים אינם חייבים לדעת מה מטרת פעולתם. הם מופעלים על ידי יוצרי הנרטיבים ונעשים תוקפניים יותר ויותר, מתעלמים מן החוק ואם אינם מרוסנים בזמן עלולים לזרוע הרס ולכונן שלטון טוטליטרי. יש סימנים לכך שלשם מכוונת פעולת יוזמי ההפיכה הצבאית: החלפת ממשלה נבחרת בממשל לא נבחר הנסמך על מנגנונים לא נבחרים של הצבא, בית המשפט, המשטרה והפרקליטות.

המיוחד ביוזמה זו הוא שמוביליה הם אנשי העשירון העליון לצד אנשי המנגנונים. כיצד הגענו למצב הזה? לשם כך צריך לחזור למלחמת יום הכיפורים והדור שנשא בעול ההנהגה בארבעים השנים שלאחריה.

מאבק ומהפך

מאז מלחמת יום הכיפורים נוצרו בתוך הציבור היהודי בישראל שני ווקטורים המושכים בכיוונים הפוכים. מחד, ויתור על החלום הציוני של מדינה יהודית בת-קיימא במולדת ההיסטורית, נסיגות ואימוץ התרבות המערבית על כל משבריה הפוסטמודרניים – "וקטור ההתכנסות"; ומאידך, המשך האתוס הציוני של אחיזה במולדת וחיזוק הזהות היהודית הייחודית של המדינה היחידה בעולם בה קיימת ריבונות יהודית – "ווקטור המסורתיות".

ההתמודדות הפוליטית בין שתי תפיסות עולם אלו הגיעה לשיאה בעשור האחרון, עת הופעלו מנגנוני אכיפת החוק לחיסול פוליטי של הקואליציה היהודית בראשות בנימין נתניהו וחיסול הכוח הפוליטי של הציבור הסרוג, הדתיים הלאומיים, באמצעות גזרות ההתנתקות והחדרת סוס טרויאני לתוך מפלגת הבית היהודי.

כל המהלכים האלו נכשלו אך גרמו לכאוס פוליטי של ארבע מערכות בחירות ללא הכרעה ובלימת תהליכים חיוניים עד כדי סיכון המפעל הציוני. בחירות 2022 העלו על השולחן את שאלת הזהות של המדינה, וכך הגענו להתנגשות חזיתית בין שני הווקטורים. בית המשפט, האקדמיה והצבא חרגו ממקומם הנייטרלי, נכנסו לזירה הפוליטית והחריפו את המאבק.

במשך ארבעה עשורים עבר הציבור היהודי בישראל תהליכי עומק שתומכי וקטור ההתכנסות הפעילו את כל כוחם לנטרלם בהצלחה, עד ליום הראשון של חודש נובמבר אשתקד. תהליכים אלה הם:

א. התפכחות רבים מחלום "היהודי החדש" והצטרפות לציבור הגדול של מאמצי המסורת היהודית בכל דרגות המחויבות.

ב. התפכחות ציבור גדול מחלומות השלום על ידי "וקטור ההתכנסות", הכרה בכך שנחוצה מדיניות פעילה של משילות והתכוננות למתקפות מבפנים ומבחוץ.

ג. חשיפת הסכנה לדמוקרטיה הטמונה בפעולת מנגנוני המשפט והפקידות נגד מנהיגות הציבור השמרני-מסורתי, נגד ערכי היהדות, ונגד כוח הממשלה הנבחרת לקיים משילות נדרשת.

ד. תהליך חילוף הדורות שהביא לקדמת הבמה דור צעיר שאומר "עד כאן" – לא נסכים עוד להמשך דיכוי רצון רוב הציבור על ידי מנגנונים לא נבחרים". דור זה דורש החזרת מערכת המשפט למקומה, השבת משילות לכל תחומי ארץ ישראל, חיזוק חינוך ברוח יהודית, והחזרת הדמוקרטיה המקורית, (לא "הדמוקרטיה המהותית") בה רצון הרוב היהודי בישראל יבוא לידי ביטוי בפעולות הממשלה.

תהליכים אלו מאפשרים סיום הכאוס הפוליטי. הוקמה ממשלה יציבה בעלת רוב יהודי. הייתה אשליה שהנה הגיעה השעה להחזיר את המדינה לשפיות ולקרוא לתומכי שני הווקטורים לשבת זה מול זה, בכבוד הדדי, וברצון משותף לפעול להבטחת קיום המפעל הציוני לדורות רבים בשותפות.

החברה היהודית בישראלית זקוקה לתהליך יצירת וקטור משותף שיחליף את שני הווקטורים המנוגדים המשתקים את הפוליטיקה. אני מציין את המילה "שותפות" ולא "אחדות", משום שאחדות אפשרית רק על ידי כפיית תפיסת עולם אחת. שותפות מאפשרת פעולה משותפת של בעלי השקפות שונות. אולם, ההיתכנות של התקדמות לקראת הגדרת ווקטור משותף מוסכם תלויה במילוי שני תנאים הכרחיים אך לא מספיקים:

א. קיום ייעוד משותף אליו חותרת המדיניות המשותפת.

ב. קיום יחסי כבוד והערכה הדדיים לצרכי הציבורים שנחלקו בין שני הווקטורים, ושאיפותיהם השונות בתחומי הציונות, התרבות, הביטחון, החינוך וכו'.

המחאה היא בראש וראשונה שלילת שני התנאים החיוניים. חבורות א. ברק הבחינו בתהליכי העומק בעוד מועד ותכננו את דיכוי ביטויים הפוליטי הרבה לפני בחירות 2022. עוד לפני היוודע תוצאות הבחירות תוכננו המהלכים שיצרו את הכאוס הפוליטי הנוכחי.

לא הדאגה לעילת הסבירות היא העילה לכאוס אותו מזריקים בשיטתיות מקצועית לתוך מערכות המדינה כולל מערכת הבריאות, האקדמיה והצבא. הם פשוט מבצעים תהליך של ביטול זכות הרוב לממש את חזונו, ולשם כך חותרים להפיכת ישראל למשהו דמוי "דמוקרטיה עממית" נוסח השיטה הבולשביקית, או "דמוקרטיה דרום אמריקנית" בחסות חונטה של גנרלים.

להחזיר את הדמוקרטיה

אנו עומדים לפני משבר חוקתי ובתוך תהליך הפיכה צבאית. מהי הדרך היחידה שיכולה לעצור שני תהליכים אלו המתרחשים ביזמת חבורות א. ברק ובעידוד האופוזיציה הנבחרת?

לאחרונה נשמעים קולות הקוראים להקמת ממשלת אחדות לאומית. אני בטוח שלא כל התומכים ברעיון מבינים את עומק הסכנה בעצם ההליכה לממשלה כזו, תחת לחץ של הפיכה צבאית וכאוס כולל. יש סיבות חשובות ומכריעות להתנגד בכל תוקף לרעיון עוועים זה. מהי ממשלת אחדות ומה הניסיון הישראלי? בהיסטוריה הקצרה של העשורים האחרונים היכרנו שלושה סוג ממשלת אחדות:

1. בשנת 1967 עמדה מדינת ישראל תחת איום צבאי ערבי כולל. ראש האופוזיציה דאז הצטרף לממשלה כשר בלי תיק, ללא שינוי קווי היסוד של הממשלה וללא הפלתה. בתום חודשים אחדים ובחלוף הסכנה הוא שב לספסלי האופוזיציה. ניתן לכנות ממשלה זו כ"ממשלת תמיכה ותגבור".

2. בשנות ה-80 התקיים תיקו פוליטי בין השמאל לימין בעקבותיו הוקמו "ממשלות רוטציה" בהן חולקה הכהונה בין שני ראשי ממשלה. ממשלות אלו הצליחו יחסית במישור הכלכלי אך בכל שאר המישורים אופיינו בחתרנות ומחטפים, כולל "התרגיל המסריח". אחדות לא היתה שם וברוב התחומים אפילו לא שותפות, להוציא השותפות בבלימת האינפלציה בשנת 1986 והנסיגה לאזור הביטחון בלבנון.

3. בשנת 2020 בעקבות כאוס פוליטי ותיקו הומצא מודל חדש של "ממשלה פריטטית". זו היתה ממשלה ללא שמץ של אחדות, ממשלה של חוסר שותפות. זו הייתה "ממשלת הכאוס".

הניסיון הישראלי של כל סוגי ממשלות אחדות הוא גרוע ורק הלך והתדרדר. בעיות היסוד לא טופלו, המרחק בין שני הווקטורים צמח ושלטון מערכת המשפט והפקידות התעצם.

לאור זאת ניתן לקבוע כי ממשלת אחדות אינה פתרון כאשר מתמודדים עם בעיות קיומיות. כל זמן שלא מתקיימים שני התנאים ההכרחיים שלמעלה, אין סיכוי שמתוך פעולות ההפיכה הצבאית אותה מובילים בגאון מנהיגי האופוזיציה תצמח שותפות שתוכל להביא לבניית וקטור המשותף. ממשלת אחדות שתצמח על כנפי הפיכה צבאית ותהליכי היסטריית המונים תנציח, במקרה הטוב, את דיכוי כוחו של הרוב היהודי והמשך מצב של מדינה בלי שלטון חוק.

ההצעה להקים היום ממשלת אחדות, בעיצומו של מרד עשירון עליון ובעיצומה של הפיכה צבאית, דומה לניסיון לתקן קיר מט ליפול על ידי טייח. לא רק שאין בכך פתרון לבעיה היסודית שעלתה סוף סוף על פני השטח, אלא שהיא תיצור בעיות חדשות.

"ממשלת טייחים" תיצור מתח חדש ומסוכן בין רוב הציבור היהודי ובין המיעוט התומך בהפיכה. מצבנו היום שונה מאוד משנות ה-80 בהן היה תיקו פוליטי בתוך הציבור היהודי. בשנת 2022 רוב מוצק בציבור היהודי דרש שינוי ומניעת הגשמת רצונו תיצור פיצוץ. שום תמרון פוליטי לא ישקיט את המהפכנים ברחוב, לבד מפעולה נחרצת של הממשלה הנבחרת. נחוץ ניתוח. הוא כואב, אך ההחלמה תיצור מצב יציב. מי שמקים ממשלת אחדות כתוצאת סחיטה באיומים מצד בעלי הון ואנשי צבא המודיעים כי לא יצייתו לממשלה נבחרת, מאשר הנצחת המצב של שלטון גנרלים ולא שלטון נבחרים.

רמטכ"לים בדימוס סייעו ביצירת סרבנות של אנשי צבא והשמיטו את הבסיס למבנה השלטון הדמוקרטי. חייבים לתקן מצב מופקר זה, ואת התיקון ניתן לעשות רק על ידי המשך פעולת הממשלה הנבחרת וסילוק מהיר מהצבא של כל מי שהודיע על סרבנות, יהא תפקידו אשר יהיה.

לא אלמן ישראל, ויש מספיק אנשים המסוגלים לאייש את השורות. אין מנוס מתהליך התחדשות תקיף משום שהאלטרנטיבה היא יצירת תקדים המעמיד בספק את יכולת השרידות של המדינה. ממשלת אחדות שתקום על בסיס הצלחה של מרד בצבא תהיה ממשלת בובות תחת תכתיבי החונטה.

הקמת ממשלה חדשה משמעה התפטרות ממשלה קיימת. זהו קיבוע מצב של הצלחת הפיכה צבאית בישראל המבטל את הדמוקרטיה ויוצר שלטון אוליגרכי. זהו הוא אינו מאפשר לקיים מדינה שחרב ההשמדה מרחפת עליה מיום הקמתה.

במערכת הבחירות אשתקד הובטח לציבור תיקון תוצאות התהליך בו מערכת המשפט הצליחה לכפות עלינו דיקטטורה (בג"צוקרטיה כהגדרת הפרופ' שלמה אבנרי). ממשלת אחדות תמנע ביצוע הבטחת בחירות מפורשת ומרכזית. כל מי שנבחר במפלגות הקואליציה ויתמוך בממשלת אחדות יהיה אשם בהפרת התחייבות מפורשת. זו תהיה פחדנות פוליטית בלתי נסבלת ובלתי נסלחת.

החלפת מפלגות קואליציה במפלגות אופוזיציה שהשתתפו בארגון ההפיכה הצבאית תהיה הונאה פוליטית מובהקת, משום שברור כי מטרת היוזמה היא לשתק את התהליך החשוב של שינוי המצב הקיים.

זו תהיה בכיה לדורות משום שלאחר דחיה של עשורים סוף סוף עלתה לדיון הבעיה המרכזית של הציבור היהודי בישראל מאז מלחמת יום הכיפורים. המשמעות היא אכזבה רבתי של ציבור גדול אשר ללא ספק ידחה את תומכי היוזמה מקרב מפלגות הקואליציה כאשר יגיע לקלפי בפעם הבאה. נבחרי ציבור אינם בעלי הון שזכו בפיס, הם שליחים שחייבים דין וחשבון לבוחריהם, accountability בלשון עם זר.

ממשלת אחדות תמרח כל רפורמה חיונית במערכת המשפט, ברגולציה של התקשורת ובמערכות החינוך. אלו תחומים בהם נחוצה הכרעה. ממשלת אחדות תמנע הכרעה ותנטרל מאמצי מנהיגות. שבענו ממשלות בהן היה למיעוט קטן כוח וטו על כל החלטה חשובה. לא עוד.

ככל שניתן לנסח ייעוד משותף לציבור היהודי בישראל, הטיפול בבעיות היסוד (זהות המדינה היהודית, שינוי דרסטי בהערכות צה"ל למלחמה רב-זירתית, הקמת משמר לאומי, החזרת תכנים שהוזנחו במערכת החינוך, יצירת משילות ויצירת מצב חדש ביהודה ושומרון) יתקיים בצורה נכונה יותר על ידי שיתוף פעולה של אופוזיציה וקואליציה, לאחר שיתקיימו שני התנאים ההכרחיים אך הלא מספיקים – שותפות ביעוד וכבוד הדדי. ממשלת אחדות תהיה במקרה הטוב ממשלה נוסח התרגיל המסריח ותמנע התקדמות בתחומים חיוניים אלה. זו תהיה בגידה בהיסטוריה ובייעוד של המפעל הציוני.

לאור כל זאת, רק תמימות או זדוניות יכולות להביא פוליטיקאים ואזרחים לתמיכה ברעיון העוועים של החלפת ממשלה נבחרת בממשלת אחדות מן הסוגים שכבר חווינו.

ברור כי ממשלת תגבור אינה עומדת על הפרק ושני הסוגים האחרים אינם אפשריים במצב הקיים. יש דרכים נכונות לטפל במשבר הנוכחי ובראש וראשונה בפגיעה המסוכנת בתפקיד הצבא בדמוקרטיה. אסור לדחות את הטיפול בבעיות וממשלת אחדות היא מתכון בטוח למניעת תיקון. אסור לעשות ניסויים בחיי מדינה מדממת. חייבים לבצע ניתוח דחוף ולהעניק לגוף תקופת התאוששות.

אז מה כן? בית המחוקקים הוא הבמה לשיתוף פעולה בין אופוזיציה אחראית לקואליציה נבחרת.

ההתנהלות חסרת האחריות מצד אנשי האופוזיציה מונעת כל אפשרות לבסס יחסי אמון ושותפות בממשלה. לכן אין טעם להקים קואליציה חדשה. אולם, אם יתעשתו, האלטרנטיבה של שיתוף פעולה אד הוק, היא האפשרות היחידה לקיום תהליכים המשקפים את רצון הציבור כפי שהשתקף בתוצאות הבחירות.
אם אכן למנהיגי האופוזיציה יש כוונה כנה להשתתפות במהלכי השיקום הסדק החמור, יואילו לשחרר את הכנסת מההפגנות שחדרו לתוכה ויחלו בעבודה פרלמנטרית רצינית. משא ומתן בין הכוחות הקיימים כיום הוא המהלך היחיד האפשרי כיום לקידום שותפות אחראית, מימין ומשמאל, למען עתיד המפעל הציוני בדורות הבאים. זו קריאה להחזרת הדיון מהרחוב לבית המחוקקים שמשקף את עמדות הציבור כולו.

פרופ' אלישע האס הוא חבר בהנהלת חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי, בראשו עמד בשנים האחרונות.