אחרי שמעלו בתפקידם העיתונאי בחסות הטבות רגולטוריות, הערוצים המרכזיים מזדעזעים מפתיחת השוק לתחרות ומגוון דעות
שנים רבות שהציבור הימני בישראל יודע כי התקשורת הממוסדת מוטה פוליטית באופן מובהק. בין אם מדובר ב'אולפן שישי', בתוכניות הראיונות ברדיו או במדורי הדעות בעיתונים – הימין הישראלי ממוסגר כקיצוני ומסוכן, ומצביעי הליכוד (אחת המפלגות הדמוקרטיות היחידות שנותרו בישראל) מתויגים כ"ביביסטים" עיוורים. מעטים הם הדברים שיכולים להצחיק יותר אנשי ימין, מאשר האמירה לפיה התקשורת הישראלית אובייקטיבית, אמינה או רצינית.
התגייסותה הטוטאלית של התקשורת הישראלית נגד הרפורמה המשפטית לא הפתיעה אם כן, אולי רק בעוצמתה החריגה. מראשיתה תויגה הרפורמה לא כריסון הגיוני, נחוץ ונדרש של בית משפט שאינו יודע גבול חוקי או חוקתי לסמכותו, אלא כמעשה שמטרתו לכונן לא פחות מרודנות בחסות החוק.
במקום להציג בפני הציבור את מורכבות העניין; במקום לחשוף בפניו את הטעמים המוצקים בזכות שינוי; במקום לעמת לא רק את התומכים ברפורמה אלא גם את מחנה המתנגדים בשאלות קשות ונוקבות, מרבית כלי התקשורת הפכו הלכה למעשה למערך הדוברות של המחאה. לא עוד שיח מורכב, פתוח ופלורליסטי שמטרתו להעשיר את הצופה ולהציג בפניו תמונה מורכבת, אלא תעמולת שמאל מלאה.
המאבק התקשורתי הזה נוהל לא רק נגד הרפורמה, אלא נגד כל צעד שמובילה הממשלה הנבחרת. ברוח זו התבשרנו לאחרונה כי הערוצים 12 ו-13 ותאגיד השידור חברו יחד למה שהוא בפועל קרטל, והקימו את "פורום הערוצים הישראליים", במטרה לסכל את הרפורמה בתקשורת אותה מוביל השר שלמה קרעי.
בכך הם נוהגים כמו כל קבוצת לחץ טיפוסית המזהה את האינטרס הפרטי שלה עם האינטרס הציבורי עצמו. גם במקרה הזה, במקום להציג בפני הציבור דיון בדבר מעלותיה ומגרעותיה של הצעת המדיניות הרלוונטית, היא פשוט ממוסגרת כהשתלטות פוליטית על התקשורת החופשית וכצעד מרכזי בדרך להכנעתה של הדמוקרטיה הישראלית.
מזווית ליברלית-קלאסית הדוגלת בהפרדה כמה שיותר מלאה בין "מדינה" ל"תקשורת", רפורמת קרעי אינה מושלמת ויש טעם לדון בהיבטים שונים בה שניתן ונכון לשפרם. עם זאת, מדובר בתוכנית מוצלחת למדי שאם אכן תצא לפועל תשפר מאוד את ענף הטלוויזיה.
שוק הטלוויזיה בישראל נתון תחת רגולציה הדוקה שמתערבת בלוח השידורים, במודל העסקי, בתוכן השידורים בפרסומות ועוד, כאשר רגולציה זו – בדומה לכל רגולציה אחרת – מהווה חסם כניסה לענף. במקום לקדם את טובת הצרכן, הרגולציה הקיימת מקדמת את טובת השחקנים הקיימים בכך שהיא מגינה עליהם מפני מתחרים.
למעשה, ובניגוד לספינים השקופים, רפורמת קרעי פותחת את השוק לתחרות ומעבירה בהתאם את הכוח לצרכן. הממשלה תפסיק להתערב בתוכן, תפסיק לקבוע כמה זמן מסך להקצות לכל תחום, כמה כסף להשקיע בכל סוגה וכן הלאה. חשוב מכל, הרפורמה מבטלת את הצורך ברישיון לשידור חדשות ומבטלת את הפיקוח על התוכן החדשותי כך שכמעט כל מי שרוצה לשדר חדשות יוכל לעשות זאת. קיצוצים רגולטוריים אלו ונוספים מוליכים בצדק לסגירת מועצת הכבלים והלווין והרשות השנייה. במקום גופים אלה יקום רגולטור חדש בעל סמכויות מוגבלות.
זעקות השבר של ערוצי הטלוויזיה נגד הרפורמה משולות אפוא לזעקת הקוזק הנגזל. ערוצים הנהנים מהטבות רגולטוריות בחסותן התאפשר להם למעול בתפקידם לשמש במה הוגנת והגונה לדעות שונות ומגוונות, כעת זועקים על כך שיצטרכו להתחרות במי שמבקשים להציג חלופות אטרקטיביות יותר.
חמורה במיוחד היא התגייסות תאגיד השידור הציבורי למחאה. בתור גוף ציבורי הוא נהנה מפריווילגיות ששחקנים פרטיים אינם זכאים להם, והצטרפותו למאבק פוליטי מהווה שימוש לרעה בכוחו ובמעמדו הייחודי בענף. כספי הציבור מגויסים לסיכול מדיניות של נבחרי ציבור.
תקשורת חופשית היא אבן הראשה של חברות דמוקרטיות. היא מאפשרת לבקר הן את הממשל והן את החלופות לממשל. חשוב לא פחות, תקשורת חופשית יודעת לבקר את עצמה ואת מבנה ענף התקשורת. תקשורת אמיתית הייתה מבקרת לא רק את שר התקשורת אלא את השחקנים הנהנים מענף סגור המאפשר להם להתעלם מהדעות, הטעמים והרצונות של הצופה הישראלי.
תקשורת מוצלחת שומרת על ריחוק מסוים מההתרחשויות הציבוריות ומציגה לאזרח מגוון עמדות שיסייעו לו לגבש עמדה מושכלת. ערוצי תקשורת, עיתונים ותחנות רדיו אינם צריכים להנהיג אובייקטיביות אפלטונית. אין שום בעיה עם ערוצים המזוהים עם אג'נדה פוליטית או מבקשים להנחיל השקפת עולם, כל עוד הקלפים כולם מונחים בגלוי על השולחן וכל עוד הערוץ אינו זוכה להטבות רגולטוריות אלא לאמונם ואהדתם של הצופים.
לא זה המצב עם במות התקשורת המרכזיות במקומותינו. בעודם רואים בעצמם ערוצים כלל-ישראלים, בפועל הם הפכו לביטאוני שמאל חד-צדדיים שהציבור הימני אינו יכול אלא לסלוד מהם. ובעודם מתהדרות בהצלחתם, הם מבקשים לסכל כל שינוי שיעמיד אותם בתחרות חופשית על הזמן והקשב של הצרכן. הגיעה העת לשים קץ לחגיגה.
ד"ר שגיא ברמק הוא ראש תכנית אדם סמית לכלכלה פוליטית ומדיניות ציבורית בקרן תקווה.
בעלי ההון "מגייסים" עיתונאים = מיטיבים עימם, מזמינים אותם למסיבות, אולי גם לכתיבת כתבות שדרושות ונותנים להם לשם כך טיסות לחו"ל.
זאת כדי לסכל ולנטרל בעתיד, משרת ציבור הגון ,שעשוי לעמוד בדרכם לעושר על חשבון הציבור ולהבטיח שמעשיהם יוותרו ללא בקרה.
חשוב עד מאוד להביא לידיעת הציבור את פעילותה ותמיכתה של אילנה דיין בכל ארגון סמולני שונא ועוכר ישראל כזה או אחר .ערוץ 2 מזמן הפר את אמון הציבור בהיותו ערוץ סמולני קיצוני תומך בידיעות חסרות שחר (אמנון אברמובי'ץ אילנה דיין וארץ מחורבנת). חשוב לנו, ציבור השפויים, לא להזניח את הערוץ הזה בניתוק מוחלט ממנו ובהתעלמות מוחלטת מדרכו הקיצונית.
חשוב לנו לא לשכוח את זרע הפורענות גם של הבמאים היהודונים שרצו לחלק פרס לערבי שאת שמו הבזוי אני לא אומר לעולם.
גלי צה"ל היא תחנה מיותרת ובזבוז משאבים ותקציב.
הבלוף הגדול הוא שהתחנה משרתת את הדמוקרטיה והצבא.
התחנה הזאת מתיימרת להיות שופר הדמוקרטיה והסולידריות של הצבא.
בפועל היא תחנה גזענית, שהשדרנים הבכירים בה מהשמאל בלבד ,ושיבוץ האחרים נעשה רק על בסיס הייחוס.
היא גם המפעל שמייצר את מרבית שדרני השמאל השולטים היום בתקשורת ,שהם שופר של המיעוט במדינה שלא אוהב את צה"ל.
http://b.walla.co.il/?w=/3050/1744071
תגובית 6
פת"ח בשביל גל"צ
Fatah for Galatz
http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=reRbZ-cFiTY
מרכז תדמי"ת מגיש לכם, הציבור הרחב, טעימות משידורי גלי צה"ל.
על השאלה מדוע מערכת הביטחון מממנת את התחנה הזו, ומי מרגיש בבית ב"בית של החיילים" – נשאיר לכם להשיב.
בתיאבון !
ליקוט ועריכה – חני לוז
http://www.galaz.022.co.il/BRPortal/br/P100.jsp
"חברה" מילה השמורה רק לאהובינו, זלגה לפיהם של כתבי התקשורת לתחום העיסוק בטרור ובמחבלים!
אנחנו שומעים על ה"חברה" מהחמאס, על החברה מהפת"ח, על מה אומרת האמא של "החברה" האלה עלינו ועל מעשינו, וזה באופן יומיומי ולא נלאה.
כמו שהמים מכים על הסלע יש לשמאל כוונה לשחוק אותנו ולעוות לנו את כל עולם המושגים!
דעו לכם אנשי התקשורת ה"ישראלית":
הרוצחים הם לא החברה שלנו.
ואת התוספות המפנקות ניק וצ'יק לא נסכים שתדביקו לרוצחים גסים שופכי דמים.
הפסיקו לשאול כמה חמאסניקים, או כמה חברה מהפת"ח התקיפו את חיילי צה"ל.
אף אנגלי לא ראיין האמא של הנאצי במלחמת העולם השניה, ושאל אותה לשלום בנה, אחרי התקפת הנגד האנגלית, לילה קודם.
אף אנגלי לא העלה בדעתו להתעניין בשלום הנאצי הזה או בעמדת אימו.
השימוש במילים המקרבות שמור אך ורק לאנשי מחננו!
מהדורת השבט עם בונה עדר המסביר את תפקיד התקשורת
http://www.youtube.com/watch?v=ZxFIePVpYC4&feature=player_embedded#at=704
מתוך החיים על פי שפטל ( 21/07/2011 )
עו"ד יורם שפטל מספר על השפה העברית ועל התקשורת הממלאה תפקיד מכריע בהתדרדרות השפה העברית. התקשורת היום כופה עלינו להשתמש במילים לועזיות: "'מסע פרסום' הפך ל'קמפיין פרסום'" לדוגמא.
בהמשך מסביר שפטל שהמשפט: "הכיבוש משחית ולא ניתן לקיים דמוקרטיה כאשר שולטים בעם אחר" הוא משפט מעוות של השמאל – האזינו:
http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FGDIMH&c41t4nzVQ=EEJ
http://www.youtube.com/watch?v=DosD8Dq8KMo&feature=player_embedded
תגובית:
אריק אינשטיין כבר שר על זה פעם:
"אז איך אתה ישן בלילה, עיתונאי קטן שלי?!".
מה שעיתונאי מנוול מסוגל לעולל לאדם – לא תצליח כיתת יורים מורחבת…!
בנוסף: השמאל, הצווחני-קרקרני, מגונן על המיפלט האחרון שלו: השקר והכזב…!
זה לא נכון לומר: "לשקר אין רגלים!".
אמור: "לשקר י-ש רגליים… שמאליות!".
ד"ר שלום פליסר, רמת-גן.
עיתונות אמיצה – תואר שזוכים לו מי שתוקף את ממשלת הליכוד, אנשים המזדהים איתה וערכים שמרניים שרוב הציבור מחזיק בהם. בן הזוג המנוגד הוא עיתונות מטעם – כינוי גנאי לכלי תקשורת או לעיתונאים המגינים על הערכים המותקפים או מתקיפים את צביעות ה"אמיצים".
סתימת פיות – ניסיון של נציגים בציבור השמרני להגשים באמצעים דמוקרטיים מצע פוליטי שלשמו נבחרו. לא תשמעו את המונח הזה בזמן שראש ממשלה מעביר הסכם שמאלי שנוי במחלוקת על חודו של קול תוך גניבת קולות. אז ייקרא הציבור לכבד את ההכרעה הדמוקרטית של הרוב. תת-סעיף: סתימת פיות בתקשורת – שם קוד לניסיון לפנות כמה מאחזי שמאל בתקשורת לטובת עיתונאים המזוהים עם הרוב המודר. ועוד תת-סעיף: איזון – דיון שבו יושבים שלושה או ארבעה אנשי שמאל, לעיתים בליווי קהל אוהד, מול יריב אידיאולוגי בודד.
בני אור – שם קוד למי שמבקש לשמור על הסדר הישן. ומולם – בני חושך – אלה שישבו בחושך והושתקו שנות דור וכעת מבקשים מבני האור לזוז קצת, לרווח את השורות, כדי לתת מקום גם לנציגיהם בבית המשפט או בתקשורת. בני האור היום עשויים להיות מי שכונו בעצמם בני החושך רק אתמול, אבל כעת בקונסטלציה הפוליטית מחזיקים בעמדה המשרתת את בני האור הוותיקים. כך, עד לא מזמן, הוצג בני בגין כתימהוני וכקיצוני. אזהרותיו בזמן אמת על כוונות ערפאת נפלו על אוזניים ערלות, והתקשורת ציקצקה בעונג למראה נפנופו בידי שמעון פרס (אז שר החוץ) שכינה אותו "אבו אמר". כעת הפך בגין לבן אור, ואביו מנחם בגין ז"ל למופת דמוקרטי שהשמאל מנופף בו. אותו שמאל שרק לפני דור כינה את בגין רוצח (בזמן מלחמת לבנון הראשונה), וטרם עלייתו לשלטון ראה בו פאשיסט והזהיר מפני העברת השלטון לאדם כזה. אגב, הדיכוטומיה בני אור מול בני חושך לקוחה מהמאה הי"ח; ללמדנו, כמה מתקדמים כוחות האור.
פגיעה בדמוקרטיה – ניסיון לשפר סדרי חברה, שלטון ומשפט באמצעות היבחרות לכנסת ופעילות חקיקתית. החוקים המכונים "פגיעה בדמוקרטיה" יהיו כאלה הרוצים לגוון את מרחב הדעות במוקדי הכוח הישנים. פגיעה בדמוקרטיה כוללת אפילו חקיקת חוק המחזק את ריבונות המדינה והאוסר על ממשלות זרות להתערב בקרב הילידים באמצעות תמיכה בעמותות פוליטיות. אירוניה היא שדווקא הזועקים נגד מאפשרים את הניאו-קולוניאליזם האחרון של אירופה במזרח התיכון. רק בישראל מאפשרים לממשלות הולנד או נורבגיה ללמד אותנו, הילידים, בינה לאור רעיונות הצדק של עמי אירופה הנאורים. לפגיעה בדמוקרטיה יש תאום: עריצות הרוב – שם קוד לאזרחים שהצביעו עבור קו פוליטי שראוי לדעתם להוביל, למשל הסכם אוסלו; למשל ההתנתקות; למשל חורבן יישובים יהודיים. לא הבנת, דווקא הדוגמאות הללו אינן מבטאות את עריצות הרוב, זאת דמוקרטיה במיטבה שבמסגרתה בני האור מחנכים מחדש את בני החושך.
קיצוני – תואר השמור רק לאנשי ימין, לאו דווקא תומכי כהנא, גם לא אנשי האיחוד הלאומי או מפד"ל. אפילו אנשי מרכז בליכוד מכונים "קיצוניים". ככה זה כשהמציאות הישראלית ניבטת מבעד למשקפיים של חד"ש או מקסימום מרצ.
חשבון נפש – אמירה קבועה של עיתונאים לאחר שהם עוזרים לרמוס את יריביהם האידיאולוגיים מימין, ומנגד מפארים את אהוביהם משמאל. אז מתעוררים נציגי הציבור הנרמס ומבקשים לשנות את המציאות הבלתי אפשרית באמצעות חקיקה. העיתונאים מתנגדים וזועקים גוואלד ואפילו מתכנסים בסינמטק כדי לקונן על סתימת פיות (ע"ע) ופגיעה בדמוקרטיה (ע"ע), תוך שהם ממלמלים משהו גם על חשבון נפש. לאחר מכן יחזרו למערכות וישדרו רק עם בני מינם הפוליטיים.
ככלות הכל, סדר צריך להיות: המיקרופונים שייכים תמיד לבני האור האמיצים והדמוקרטים המאפשרים פתחון פה רק למי שירצו, ובכלל, הם יהיו מוכנים למות על זכותנו לחשוב כמותם.
http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_opinion.php?id=7563&hp=1&newsletter=05.12.2011
מצוין.
אולי אפשר להוסיף עוד שני דברים:
א.תת סעיף של קיצוני הוא משיחי, תואר המוצמד לכול יהודי אשר דתו היא חלק מזהותו ותפיסת עולמו אך לעולם לא למי שמנסה לגאול את העולם דרך המודל הפרוגרסיבי.
ב.ממשלת אחדות-ממשלה בה אין מקום לחלקים נרחבים מהעם כולל חרדים ודתיים לאומיים ואפילו הליכוד יכולים להצטרף רק בתנאי שידיהם תהיינה קשורות בעוד השמאל המתון (המכונה מרכז) מוביל ולא מוותר על כלום או מכילתפיסות שונות משלו.
משנת 2010:
הודות לחקר האמת הנמרץ בשנתיים האחרונות, התגלתה לכל תופעה מזעזעת שהתקיימה לה במסתור שני עשורים ויותר ואנשיה זרעו שדות כבירים של זרעי פורענות כלל עולמיים מרעילים וארסיים ללא גבול, כלפי עם ישראל ומדינתו הקטנטונת.
השמאל הקיצוני ומטרותיו העויינות התגלו ונחשפו בהממם את הציבור הציוני היהודי.
מזה שנים רבות חש הציבור הגדול שמשהו לא תקין משודר בארץ בכל מיני הזדמנויות וערוצים. התופעה הפכה נרחבת וכוללת.
בית המשפט החליט החלטות שגרמו לשערנו לסמור, בתי הספר לימדו בשיטות ונושאים, שלא נראו לנו כלל, הפרקליטות התנהגה בצורה מוזרה וחסרת פשר, התבטאויות מפחידות נגד המדינה וזכויותיה נשמעו ברמה ללא הרף ואיש מאיתנו לא באמת הבין מה קורה פה.
עד שהתגלה לנו כל סיפור הקרן לישראל חדשה, האירגונים הלא ממשלתיים החותרים נגד המדינה וקיומה היהודי והשתלטות אנשי האג'נדה נגד המדינה היהודית, בכל עמדות המפתח לשליטה על המדינה היהודית.
עלינו בעצם לשמוח מאד על הדו"ח הנקרא דו"ח גולדסטון.
כיוון שהוא סימן את הגעתנו למצב האבסורד המוחלט.
השקר והחתירה של גורמים עויינים החיים בינינו התגלו ונחשפו לאור השמש בבת אחת, משאירים אותנו עם פה פעור לנוכח ההרס והחורבן שהם הספיקו לזרוע בכל.
עכשיו אנחנו אוספים את השברים ומנתחים את גודל השבר שנגרם לעם ולמדינה.
אין שום ספק שהאנטישמיות ושינאת ישראל הבוערת בעולם כרגע, היא תוצר של מדליקי המדורות היהודים והישראלים, ולא אף אחד אחר.
עלינו לפעול בכל הכוח על מנת לנטרלם ולסלקם מעל במת הלגיטימיות החברתית של עמנו.
רק עם ישראל מאפשר למעשי בגידה מהחמורים בהיסטוריה האנושית לעבור ללא עונש מיידי ותואם לבוגדים.
למצב זה יש לשים קץ.
אני פותחת אשכול זה על מנת להציג בו את הדברים המעידים על בגידה, חתרנות, שינאת ישראל מבית, מעשים שמטרתם שבר ללאום ולמדינתו, אמירות ששום עם בריא אינו מתיר להן להתקיים בקירבו וכנגדו וכוונות זדון שיש לפעול נגדן על ידי הוצאתן אל מחוץ לחוק על מנת להגן על ישראל.
יש לפעול בדיוק כמו שפועלת הדמוקרטיה האמריקנית שאינה מאפשרת לשום גורם לאיים על בטחונה ובטחון אזרחיה.
על ישראל מוטלת בדיוק אותה חובה. לחוקק את החוקים הנדרשים ולאוכפם ללא פשרות.
על כולנו להתגייס ולפעול למען חיסול תופעת הבגידה הרווחת בעמנו.
הגיע הזמן לשבור את מונופול השמאל בתקשורת ע״י פתיחת השוק לתחרות אמיתית ותמיכה בערוצים, תחנות רדיו ואתרים ( כמו ערוץ 14 וגלי ישראל) שמביאים לציבור מגוון דעות ולא רק דעות שמאל…
ערוץ כאן: "כספי הציבור מגויסים לסיכול מדיניות של נבחרי ציבור."