יועמ"ש הכנסת לשעבר חשף מתקפה שעבר מימין בפרשת הדיון בחסינות רה"מ. נעדרו: גילוי נאות בניגוד העניינים בו היה מצוי, והשקר הנבזי באמת שהגיע דווקא משמאל
הקורא הסביר שהיה מציץ בכותרת '7 ימים' מסוף השבוע האחרון היה יכול לחשוב שלפניו מונחת פצצה מטלטלת. בראיון נרחב המתפרס על לא פחות משבעה עמודי ענק במוסף 'ידיעות אחרונות', איל מציג את מה שהוגדר בכותרת כ"מסמך" נדיר ובלעדי מפיו של מי שהיה "שומר הסף" של הכנסת, היועץ המשפטי שלה לשעבר איל ינון, אך בפועל מתגלה כעוד מניפסט פוליטי נדוש.
נחסוך מן הקורא הקדמה ארוכה הכוללת בין היתר ניתוח סוציולוגי-מגזרי מייגע (ינון "היה מדריך בבני עקיבא" וכשגדל הבין ש"הכל הרבה יותר מורכב"); את ההמשך בו ינון מחמיא לרובי ריבלין שכיו"ר הכנסת נאבק על עצמאותה, ומשום מה מחמיא קצת פחות ליולי אדלשטיין; הספין השחוק של "חוסר סבירות קיצוני" בהטלת הרכבת ממשלה על נאשם בפלילים (בעיתון שהמו"ל שלו נאשם בפלילים), וכמובן מיטב הקלישאות על חשיבות "הדרג המקצועי" בו איש מעולם לא בחר ואזהרות מפני הניסיון "להחליש" אותו כיום, לצד קביעות מביכות כמו "הנס" שהתרחש עם מינוי בהרב-מיארה ליועמ"ש, משום שהיא מחזיקה ב"מצרך החשוב ביותר – בקיאות במשפט חוקתי, מנהלי ופלילי" (היא לא. לפרטים ניתן לפנות לראש ועדת האיתור, נשיא העליון לשעבר פרופ' גרוניס).
כמיטב המסורת הבנאלית של ראיונות "שוברי שתיקה", ינון שהזהיר מפני מעורבות פוליטית בעבודת היועצים המשפטיים, כעת אינו מהסס לקפוץ הישר למדמנה הפוליטית, לקול תשואות להקת המעודדות בתקשורת. אבל הנקודה המעניינת בראיון היא דווקא מה שאיל ועורכיו בחרו להשמיט ממנו. בחלק הסיום שאמור להביא לשיא את הדרמה אותה פורס היועמ"ש הפורש, הוא מתאר כיצד "מכונת הרעל" של נתניהו העניקה לו "טיפול" כאשר עבר "מתקפה אישית יוצאת דופן", לאחר שקבע כי ניתן לדון עוד בכנסת ה-22, רגע לפני בחירות, בבקשת החסינות של ראש הממשלה, וזאת למרות שבת זוגו עמית מררי הייתה שותפה לצוות שגיבש את כתבי האישום. לפי איל, הליכוד "ניסה לטעון" כי ינון מצוי בניגוד עניינים, במהלך אשר "ניכר שזעזע אותו".
מה שאיל את איל לא מספרים לקוראים הוא שמררי אכן הייתה חתומה על הסדר ניגוד עניינים, בו הצהירה כי בן זוגה ינון "לא יהיה מעורב בעניינים המצויים בטיפולי" במסגרת תפקידו כיועמ"ש הכנסת, וינון עצמו הצהיר בהסדר ניגוד העניינים עליו חתם כי לא יטפל "בנושאי החקיקה המובלים על ידי בת זוגו", וכמו כן "לא יכתוב חוות דעת ולא ישב בוועדות הכנסת בנושאי חקיקה המובלים על ידי מי מהכפופים לה".
הביקורת שהופנתה באותם ימים כלפי ינון עסקה בדיוק בנקודה הזו ובצביעות המדהימה של פקיד המנסה ליטול לידיו את מושכות תהליך קבלת ההחלטות, אך איל לא טרח לציין אותה כלל כאשר הציג באופן חד-צדדי את הפרשה. ניתן רק לשער כמה נבואות זעם נרגשות היו יוצאות תחת מקלדתו אילו בת זוגו של נבחר ציבור הייתה עוסקת בסוגיה הנוגעת לו ישירות כאשר הוא נמצא בעמדה לקבל הכרעה בעניין. כאשר מדובר במצב ההפוך "כלבי השמירה" בעיתונות כמובן מיד מתגייסים להגנת העיוות האנטי-דמוקרטי הזה, בסיוע כל ספר התרגילים המוכר.
ובנוגע ל"מכונת הרעל", איל שוב משמיט פרט חשוב למדי שהיה יכול לשפוך אור מעט שונה על הרוויזיוניזם ההיסטורי בגרוש שהוא מנסה למכור לקוראי 'ידיעות', בנוגע לאירועים שהתרחשו ממש לאחרונה.
בטור שפרסם בן כספית ב'מעריב' זמן קצר לפני עלילות החסינות, הוא טען כי ינון קיבל לכאורה הטבה כספית ניכרת בהסדר הפרישה שלו, לכאורה בשל קרבתו למררי וברמיזה די עבה לניסיון שוחד לכאורה מצד גורמים בממשלה.
על פי כספית דאז, "לא מזמן קיבל ינון מהכנסת הטבה בסך 6 מיליון שקל, ברגע האחרון בטרם יפרוש מתפקידו". לדבריו, "את ההטבה הזו (הצמדת תנאי הפנסיה התקציבית לתנאי שופט) הוביל, דחף, אישר וחוקק אחד בשם מיקי זוהר, משליחיו היעילים יותר של ראש הממשלה. המצב שנוצר הוא שבן זוגה של מי שאמורה להשתתף בהכרעת גורלו של נתניהו קיבל הטבת מיליונים בעקיפין (שאין ישירה ממנה) מידיו של ראש הממשלה".
יומיים לאחר מכן הגיש נתניהו תביעת דיבה נגד כספית בה נכתב כי "מדובר בטענות שקריות ומופרכות העולות כדי לשון הרע מהסוג החמור ביותר", משום ש"בניגוד מוחלט לנטען, אין ולא יכול להיות כל קשר בין צירופה של עו"ד מררי לצוות הפרקליטים, אשר פורסם לציבור בעיתון 'גלובס' רק ביום ב-27 בנובמבר וממילא לא היה ידוע לראש הממשלה, להטבה שניתנה לעו"ד ינון כחצי שנה קודם לכן".
מדוע נדב איל, המומחה בעיני עצמו בכל דבר ועניין ואביר "חופש המידע", לא הזכיר את הפרטים הפעוטים הללו ולו בשם הגילוי הנאות? מדוע מתקפה אישית נבזית ומרושעת כזו מצד מכונת הרעל משמאל, שהתגוללה אחר כך במשפט דיבה ארוך ומתוקשר, אינה מוזכרת כלל ב"מסמך" המתאר את פועלו של ינון? אולי בגלל שכספית, לפני ארבעה חודשים בלבד, הסכים לפשרה בתיק ופרסם הבהרה בה הצהיר כי "אני חוזר בי מהתיאור בפרסום ביחס 'למצב שנוצר'. בדיעבד, ונוכח העדות של ראש הממשלה, הדברים היו צריכים להיות מוצגים אחרת".
כעת איל עצמו חוטא באותו תרגיל ממש, כאשר במסגרת מסע הצלב הפוליטי אותו הוא מוביל שוב אינו מציג לקוראיו את הסיפור האמיתי, ואף אינו טורח כלל להביא תגובות לטענות הרבות העולות בראיון עם ינון. הרי לכם עוד שיעור קצר בנפלאות התקשורת הישראלית, ולקח נוסף לקורא הזהיר.
וכל היופי הזה בעיתון שהמו"ל שלו נאשם בפלילים
נדבי תועמלן ידוע. הוא כבר לא מתבייש לעשות את זה הישר מהמקפצה
דווקא נדב אייל אמור להבין בניגוד עניינים של בת זוג, הוא חי אותו באופן אישי כבר שנים
אהבתי שהתייחסת למה שהיה כתוב במאמר ולא למסביב, עיתונות מרהיבה.
ולמה אתה התייחסת מר עיתונות?
למה ציפית שיתייחס?
אם לא הבנת, ההתייחסות פה היא לגבי מה שמשום מה *לא כתוב* בראיון, פרטים די חשובים שנדב אייל העיתונאי הדגול בחר לא להתייחס אליהם
כת המשבטת את עצמה.
כמו גלי מגפה שהולכים ומשתכללים ונעשים גרועים יותר בדור ה- 2, כל עוד לא ממגרים את המגפה.
נאור, חיות וכל מי שבעצם יושב שם הם שיבוט קטלני של אהרון ברק.
בדיוק!
עם הרבה יותר רעל
ועם הרבה פחות בושה
כה אמר השופט העליון בדימוס, אליקים רובינשטיין:
"המחוקק הפך את בית המשפט העליון לפוסק בעניינים ערכיים…".
חה חה חה!!!
לא המחוקק נתן את הסמכות לבית המשפט, אלא בית המשפט העליון השתלט באופן דורסני מעל המחוקקים, במהלך אנטי דמוקרטי.
אכן התקשורת מזינה את עצמה. גם היא נושאת לשווא את דגל חופש הביטוי, ומנסה לעצב מימשל בצלמה ובתבניתה.
העם לא קונה את השקר והצביעות וזה עניין של זמן שבאופן דמוקרטי יתוקנו העיוותים במערכת המשפט ובתקשורת.
איזה יאוש, הכל כל כך רקוב
איפה להתחיל, איך אפשר לתקן?
תודה לנתניהו שעמד על זכותו לצדק, ופתח לנו את העיניים לראות שאנחנו חיים בביצה עכורה!!
זכויות ‘אדם’ בישראל זה זכויות הערבי, המחבל, העוין, המסתנן הסודני, המהגר האוקראיני, רק לא זכויות היהודי.
היהודי חייב לחלק את כבשת הרש שלו לכל העולם.
הוא חייב לאבטח ולמגן כל בית ספר וכל בית קפה.
אין לו אישור כניסה לערי אבותיו ואפילו לא לאתרים שלפי הסכמי אוסלו היו אמורים להיות שלו.
הוא לא רשאי להקים בארצו ומכספי הקרן הקיימת שלו יישובים לבני עמו בלבד, אבל אם ינסה לקנות כמה בתים ולהחזיר את הנוכחות היהודית לפקיעין הוא יועף משם בפוגרום בגיבוי המשטרה ושום גוף זכויות אדם לא יגן עליו, כי הוא לא ‘אדם’.
פרופ' פרידמן: פוליטיקאים חוששים מהמשפטנים פן יבולע להם
מראיין: מלבד המהפכה החוקתית הראשית של ביקורת שיפוטית אקטיביסטית, אתה מתאר בספר מהפכה נוספת ביחס ליועץ המשפטי לממשלה.
פרידמן: אני חושב שזה היה הדבר הדרמטי ביותר שאירע במערכת המשפט הישראלית. שמו את היועץ המשפטי מעל לממשלה.
פקיד נמצא מעל הדרג הנבחר.
אין דבר כזה בשום מקום בעולם.
בית המשפט פשוט קבע שחוות דעתו של היועץ המשפטי מחייבת את הממשלה, אפילו כאשר הוא שוגה – ולא חסרות לנו דוגמאות שיועצים משפטיים שוגים. אז מה הממשלה צריכה לעשות כשהיא מקבלת חוות דעת שגויה?! בייחוד שיש שאלה גם מהו המצב המשפטי… הרי כל דבר יכול לעמוד לבחינה של סבירות ומידתיות…
השאלה היא מי מחליט מה צריך לעשות. הממשלה או המשפטנים?…
היום כבר בלתי אפשרי לפטר את היועץ.
ממציאים הלכות חדשות יש מאין
מראיין: מאיפה כל זה הגיע? הרי ועדת אגרנט קבעה במפורש שאין חובה על הממשלה להקשיב ליועץ המשפטי שלה?
פרידמן: הם פשוט המציאו את זה. זמיר וברק החליטו לקבוע הלכה שהיא הפוכה ממסקנות ועדת אגרנט. הוועדה אמרה שדעת היועץ אינה מחייבת, והם קבעו שכן. יותר מזה, ברק אמר בפסק הדין שוועדת אגרנט “כבר קבעה שדעתו של היועץ מחייבת”, למרות שזה לא נכון בעליל. הפוך לגמרי. הם פשוט המציאו הלכה חדשה ומשוללת יסוד, והדבר נקבע בבג”ץ מכוח סמכותו לקבוע הלכות מחייבות.
אם לכנסת יש אומץ, היא צריכה לשנות את החוק ולהגיד במפורש שמעתה חוזרים לכללים הישנים. הרי אין בעיה לבטל את ההלכה של ברק ולהחזיר בחקיקה את המצב לקדמותו; זה לא קשה. רק צריך לחוקק חוק והכל מסתדר. אבל קיים בקרב פוליטיקאים פחד מבית המשפט ומהיועץ המשפטי לממשלה. מה גם שהתנהלה תעמולה חזקה נגד מהלך כזה, כביכול בשם שלטון החוק. אף-על-פי שזה לא שלטון החוק, אלא שלטון המשפטנים.
https://mida.org.il/2014/05/23/%d7%a4%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%98%d7%99%d7%a7%d7%94-%d7%97%d7%9c%d7%a9%d7%94-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%98-%d7%97%d7%96%d7%a7-%d7%9e%d7%93%d7%99-%d7%a8%d7%90%d7%99%d7%95%d7%9f-%d7%a2/
כל הרעות החולות במדינה הן תוצאה של שלטון המשפטפטנים. של ההפיכה המשפטפטנית האלימה, שהפכה ב-30 השנים האחרונות את ישראל לבג”ציסטאן, מדינת כל משפטפטניה, כל שופטיה וכל רועציה המשפטפטיים.
ישראל הפכה מדמוקרטיה למשפטפטוקרטיה – שלטון המשפטפטנים, ע”י המשפטפטנים, למען המשפטפטנים.
המשפטפטוקרטיה הראשונה והיחידה בעולם.
בראש פירמידת הטירוף וההפקרות עומדת כנופיית בג”ץ, שהיא המקבילה המקומית (לא רוצה לומר “הישראלית”, כי הכנופיה הזו אינה ישראלית בכלל) למועצת האייאתוללות של איראן – והנה ההסבר, לטובת האהבלים, הפתיים-תמימים והשקרנים (מחקו את המיותר) שעדיין תומכים באייאתוללות האלה – בג”ץ הוא התופעה הכי איראנית בישראל: קבוצת אנשים שלא נבחרים ע”י הציבור, שלא נושאים באחריות לשום דבר ובפני אף אחד ושלא ניתן להעבירם מתפקידיהם במקרה של פאשלות, ושהפכו את עצמם לפוסקים האחרונים והעליונים בכל סוגיה ציבורית, פוליטית וערכית.
בדיוק – אבל בדיוק! – כמו מועצת האייאתוללות של איראן.
ועוד לא אמרתי כלום על הגלימות השחורות, שמשותפות לאייאתוללות שלנו ולאייאתוללות של איראן.
אולי בכל זאת יש הבדל אחד, דווקא לטובת האייאתוללות האיראניים: האייאתוללות של איראן לפחות דואגים לאיראן – מה שממש לא ניתן לומר על האייאתוללות שלנו, שהם סייעני אויב ותומכי טרור.
מי הרשה לחולרות האלה להעניק “זכויות” לפולשים זרים, על חשבון בעלי הבית?
מצחיק אותי שהימין עדיין מתעקש להצביע
על חוסר היושרה המובנה של אנשי השמאל…
צריך לקבל את זה כחלק מעובדות החיים ופשוט ל
לשים פס על כל איש שמאל באשר הוא
ולהפסיק להתייחס לשקרים שיוצאים להם מהפה.
אין באמת עניין להפריך כל פעם שקר חדש של אותו שקרן…מתישהו פשוט מפריכים את הדובר עצמו
ומבטלים אותו מכל וכל רק בגלל ההיסטוריה של שקריו.
זה לא 'אד הומינם' גם אם הוא יטען שעכשיו השמש זורחת….תרנגול עיוור ושעון עומד
יש גבול לטיפשות הימנית.
יש להילחם למען המדינה בכל דרך ולא להתייאש ולייאש באמצעות רעיונות עיוועים!
הכל לא בג"יצ פה.
כך הכל מבוטל על ידי הפוליטיקאים עוד לפני שחוקק בכלל.
למה ממשיכים לדבר על 20 חוקים ולא באותה נשימה מדברים ומפרטים את החסימה של החקיקה הימנית על ידי הפוקדים הממשלתיים שמודיעים שזה לא בג"יצ.
ד"ש מרובי ריבלין שהחונטה הממאירה של בג"צ והפרקליטות תפרה לו 14 תיקים פליליים, עד שהפך לבובת סמרטוטים שלה.
השמאלנים שוב מנופפים בצביעותם.
חיים רמון כשהוא אומר את האמת על החונטה המשפטית עכשיו, פתאום הוא "מושחת".
להזכירכם רות דוד ניהלה אירגון פשע מתוחכם ומשומן של תעשיית שוחד, הטיית תיקים ותפירת תיקים במשך למעלה מעשור בתוך מערכת החוק והמשפט הישראלית מתחת לאפם של בכירי המערכת שעצמו עיניים, פעלה להדחתם של שוטרים בכירים ביותר ופרקליטים, במטרה להשתלט על מערכת החוק והמשפט בארץ כמו ארגון מאפיה. מונתה במסגרת השוחד שקיבלה לדירקטורית בחברת ב.יאיר שעסקה בהלבנת כספים לאירגון הפשע של אברג'יל, כך לפי כתבי האישום שהוגשו בפרשה, קיבלה מתנות ושוחד במאות אלפי דולרים בהיותה פרקליטת מחוז. רות דוד יחד עם רונאל פישר הנוכל סחטו אזרחים ושילמו שוחד לבכירי השוטרים בשביל לסגור תיקי שחיתות, לרבות תיקי שחיתות בעיריית ראשון לציון כפי שעולה מבג"צ 7280/17, רות דוד היתה המוח והמתכננת מאחורי תוכנית הסחיטה והשוחד בפרשת אלון חסן על פי עדויות של עדי מדינה ולא הועמדה על כך לדין מפחד החשיפה. בכירי הפרקליטות סגרו להם את התיק ומנעו חקירה מטהרת. בג"צ 3049/16 שהוגש נגדה נדחה וכולם מגלגלים עיניים. את כל זה ידעו איילת שקד, וינשטיין, ניצן ומנדלבליט וטייחו ושיבשו.
‘אני חוששת שאין לנתניהו סיכוי להגיע למשפט צדק’, אמרה פרופ’ רות גביזון, ‘זו טרגדיה לביבי, אבל גם דבר מאוד לא טוב למדינה’.
מערכת המשפט בישראל היא מוסד פוליטי ממנו מנהל השמאל את הפוליטיקה שלו.
האמון עליו אמורה מערכת משפטית להישען – אינו קיים!
קולות רבים מבקשים שינוי מהפכני אך נענים באוזנה החרשת של מערכת המשפט המתעלמת מרעש הרקע מחריש האוזניים והיומיומי!
יש ליצור מצב חדש בו מערכת המשפט תחדל להתקיים במתכונת הנוכחית ותשוב לשמש כרשות שופטת בלבד!
יש לזכור ולא לשכוח את הממד החמישי וגנץ,
את קרן וקסנר,
את עו”ד רות דוד ואת עו”ד פישר,
את מפכ”ל המשטרה לשעבר,
את “פרשיות ישראל ביתנו”,
את ליברמן וילדיו,
את ניסיון סגירת “ישראל היום”,
את כבל ומפגשיו עם מוזס,
את מפגשיו של לפיד עם מילצ’ן,
את גבי אשכנזי בפרשת הרפז והמניות,
את התצהיר השקרי לכאורה של עו”ד ליאת בן ארי,
ועוד ועוד…
נדב איל הוא העיתונאי הכי שקרן בישראל. הוא להטוטן הלשון הכי רדוד במרחב ובכל זאת הצליח להקסים את איש שלום. מה זה אומר עליה?
נדב אייל גרם כנראה להסרת סרטון ביוטיוב שלועג לתחזיותיו בבחירות 2016 בארהב, כך למשל אמר ממש בערב הבחירות כי אין סיכוי לטראמפ והסקרים מראים 95 אחוז לקילרי וחמישה אחוזים בלבד לטראמפ, הסרטון הזה הראה לא מעט שטויות ופייק ניוז שהמציא הנדב הזה, סמרטוט ריצפה, אין עיתונות בישראל, יש תעמולת 00מול בולשביקית קיצונית
אפסים עם שינאה במוח מעוות וחסר יכולות חשיבה עצמאית כלשהי.
שטופי מוח מעוררי סלידה.