איך לשכנע את השמאל לתמוך ברפורמה

הרפורמה המשפטית שהוכרזה בינואר 2023 על ידי שר המשפטים יריב לוין עומדת עתה על פרשת דרכים. המחאות ששטפו את המדינה הפתיעו את מחנה הימין בעוצמתן ובהימשכותן, כשסל הכלים אותו היו נכונים המפגינים להפעיל הלך והתרחב: הטרדות, חסימות כבישים, השבתות ואיומים בסרבנות.

כותב שורות אלה נמנה עם קבוצת אנשי הימין המחזיקים בביקורת כלפי האופן בו התבצעה הרפורמה המשפטית – ביקורת שתחילתה בתוכן הרפורמה ובהרכב התיקונים שהוצעו במסגרתה (ביחד ולחוד) וסופה באופן הוצאתה אל הפועל – בקצב הדיון בה ובניהולו. עם זאת, הדיון סביב הטעויות שנעשו בעבר הוא בבחינת בכי על חלב שנשפך. היום מחנה הימין כולו נדרש לחישוב מסלול מחדש.

כיום כל בר דעת מבין שאפילו רפורמה משפטית בעלת דמיון קלוש למתווה הרפורמה המקורי היא חסרת סיכוי. מנגד, גניזת הרפורמה משמעותה כניעה למחאה והכרה בכך שבכוח הזרוע (האוחזת גם בארנק), יקום ויפול דבר בישראל. מעבר לחרפה המוסרית שברמיסת הכרעת הרוב, מערכת התמריצים שתיווצר כך תהיה בלתי נסבלת במדינה דמוקרטית. מסתמן שהפתרון היחיד יגיע מחזרה ליסודות, ומניתוח הרציונאליים שעמדו לכתחילה ביסוד הרפורמה המשפטית.

את שורשי חוליי מערכת המשפט ניתן לחלק לשתי קטגוריות מרכזיות: היעדר ריסון שיפוטי, ומחסור קיצוני בייצוג חלקים נרחבים בחברה ותפיסת עולמם. היעדר הריסון השיפוטי הוביל לאורך השנים לרמיסה מתמשכת של הכנסת והממשלה בידי בית המשפט, בעוד היעדר הייצוג הוביל לכך שרמיסה זו התקדמה, ברוב המקרים, בכיוון הנוגד את ערכי רובו הגדול של העם.

ניתן לקשור את היעדר הריסון השיפוטי לשימוש הנרחב בביקורת שיפוטית על החלטות הממשלה (תוך שימוש בין היתר בעילת סבירות במודל שעליו מחזיק בית המשפט בפטנט כחול לבן), הקביעה כי "הכל שפיט", ביטול דרישת זכות העמידה בבג״ץ והביקורת השיפוטית על חקיקת הכנסת (על סמך חוקה שנוצרה באותו פסק דין בשנת 1995).

מנגד, היעדר הייצוג התבטא בהיות מערכת המשפט מערכת סגורה, שלגורמי הכוח בתוכה (ולעושי דברם) היכולת לקבוע באופן כמעט בלעדי מי יכנס בשעריה ויהיה חלק מאותה אריסטוקרטיה שיפוטית.

משפטנים בכירים התריעו מפני זליגת מערכת המשפט לתחום סמכותן של הרשויות המחוקקת והמבצעת. הם צפו כי לא ייתכן שאובדן הריסון השיפוטי יאפשר את המשך תפקוד הרשות השופטת כרשות עצמאית וא-פוליטית. במילים אחרות, כאשר השופט מתיימר לפסוק בענייני ערכים שאין בינם לבין המשפט דבר וחצי דבר, אל לו להתפלא שהציבור יבקש לוודא כי ההכרעות הערכיות בבית המשפט יתאמו את סולם הערכים הרווח בקרבו.

נשיא העליון בדימוס משה לנדוי מתח ביקורת זו ממש על אהרן ברק בשעת מעשה, כאשר האחרון שקד על הוצאה לפועל של המהפכה החוקתית.

הרפורמה כפי שהוצגה על ידי השר לוין בחרה לתפוס בידיה את כל הציפורים, אלו שהיו בהישג ידה ואלו שקיננו גבוה בהרבה על העץ. במתווה הרפורמה המקורי הוצע לטפל לאלתר הן בשתי הקטגוריות המרכזיות, באמצעות שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים ומתן רוב לקואליציה בתוכה, ביטול עילת הסבירות, שלילת סמכות בית המשפט לדון בחוקי יסוד, הגבלת הביקורת השיפוטית על חקיקת הכנסת, חקיקת פסקת ההתגברות וכן תחימת סמכויות היועץ המשפטי לממשלה.

על אף שהצדק עומד עם מתווה הרפורמה ביחס לכל אחד מרכיביה בפני לעצמו (לדעת רוב העם ובכללם חלק נכבד ממצביעי האופוזיציה), שילוב רכיבים אלה יחד שפך על הממשלה את קיתונות המחאה.

כיום, כאשר ברור כי הרפורמה לא תעבור במתווה כלשהו המזכיר את המקורי, ובשעה שהצעות ה״פשרה״ הנידונות מהוות גניזה דה-פקטו של הרפורמה, על מחנה הימין לכלכל את צעדיו מחדש. המפתח הוא בהתמקדות בהגברת הייצוג.

בתסריט צפוי מראש, כך היה בארה״ב וכך הווה בישראל. על פי מחקרים שונים, האמון בבית המשפט בישראל נמצא בירידה מתמדת מאז המהפכה החוקתית. בעוד בישראל חזינו רק בדעיכה באמון, בארה"ב החל תהליך מואץ.

מאז ביסוס הרוב השמרני בעליון לפני כחמש שנים, וביתר שאת בעקבות שורת פסיקות ובהן היפוך ההלכה שטבעה זכות חוקתית פדרלית להפלה, ביטול החלטת ממשל ביידן למחילת חובות סטודנטים וביטול מדיניות האפליה המתקנת בקבלה למוסדות לימוד, התהפכו היוצרות וניכר שינוי דרמטי ביחס השמאל לבית המשפט ולאקטיביזם השיפוטי.

השינוי בדעת הקהל בהובלת השמאל האמריקני אינו מסתכם בביקורת על החלטות בית המשפט, אלא גם בהצעות לצעדים קונקרטיים לרפורמה. בין הצעדים שהוצעו עלו הרחבת הרכב השופטים, הקצבת כהונתם ואף ניסוח קוד אתי בקונגרס שיחייב את שופטי העליון בפסיקותיהם. הרוח החדשה מנשבת גם בבית הלבן, כאשר הנשיא ביידן עצמו גינה החלטות תקדימיות מצד בית המשפט. בכך טמון הפתרון גם למצבנו בישראל.

על אף שהצדק מצווה לקיים רפורמה מקיפה שתטפל הן בהיבט הייצוג והן בהיבט הריסון השיפוטי, אחרי כעשרה חודשי תהליך ניתן לומר כי הניסיון לספק מענה מקיף לתחלואי מערכת המשפט באבחה אחת –נכשל.

עם זאת, החוזה של מצביעי הימין מול נבחריהם אינו חוזה "best effort", לפיו כל שעל נבחרי הציבור לעשות הוא את הטוב שביכולתם ללא התחייבות לתוצאות הסופיות. על מנת להביא לתוצאות בשטח עליהם לבחור כרגע בנציגים שמחליטים לנהוג בחכמה ולא רק נתלים בצדקת דרכם. בעת הזאת, על נבחרי הציבור למקד את מלוא המאמצים בהיבט הייצוג, שיוביל לכך שככל שבית המשפט אינו נוהג בריסון ופוסק בסוגיות שההכרעה בבסיסן היא ערכית ולא משפטית, פסיקות אלה לכל הפחות ישקפו את הערכים הרווחים בעם.

כאשר זה יקרה, גם השמאל יתחיל לדרוש מבית המשפט לנהוג באיפוק ולהיצמד לתפקידו הראוי במדינה הדמוקרטית. עם בית משפט המורכב משופטים המחזיקים בהשקפת עולם ימנית, יהיה זה האינטרס של השמאל לקדם את הריסון השיפוטי. כשהפעלתנות המשפטית תאגף את הכנסת והממשלה מימין ותבטא עקרונות שמרניים, יהפוך השמאל הישראלי, כמו מקבילו האמריקני, לכוח חלוץ בדרישה לרפורמה משפטית שתקרא לריסון מערכת המשפט.