כדי להגיע לניצחון מלא במלחמה שנכפתה עלינו, יש לפעול על פי חוקים חדשים מאלו ששימשו אותנו בעבר
הפעם אנחנו חייבים לחשוב מחוץ לקופסא ובכל הרמות. בעיקר כעת, כאשר 'מלחמת עזה' משתנה לנגד עינינו בכל רגע.
ההוגה הסקוטי דיוויד יוּם טען כי אנחנו חשים בשינויים כאשר הם בפתאומיות, אך כאשר שינוי מתבצע באופן הדרגתי אנו מתקשים להרגיש בו ונוטים ליחס לו מה שהוא כינה בשם 'זהות מתמשכת'. מן הסוג שאנו נוטים ליחס לנהר בו מים חדשים גורפים את הקיימים אך זהותו נשמרת בתודעתנו, או לבית שצבעו דהה וקירותיו התקלפו שיוסיף להישאר בתודעתנו אותו בית למרות השינויים שחלו בו.
מבחינה הכרתית, אין הבדל בין הזהות המתמשכת אותה אנו מייחסים למושאי ההכרה הפיזיים הללו, המשתנים כל הזמן בלי שנחוש, לאותם הקשורים לבני אדם, חברות אנושיות וארגונים צבאיים, כולל אויבינו שניצלו את האשליה .ולפיה הם אינם אלא עוד רע הכרחי שכבר למדנו לחיות עמו, כדי להנחית עלינו מכה כואבת.
המאמר הנוכחי אינו מבקש לעסוק בחשבונאות. זמנה יגיע. גם לא בניסיון להנדס לאחור את המציאות בדרום, אלא לשאול מה נכון וצריך לעשות על מנת לנצח במלחמה שנכפתה עלינו.
התשובה לכך צריכה להינתן בשני מישורים שלובים, צבאי ומדיני. גם כאשר הדם רותח אסור להניח את השכל בצד ולחשוב בעיקר על נקמה, שפירושה להוציא את נקודת הראות המדינית מהמשוואה. קלאוזוביץ הכיר בחלקם ההכרחי והבלתי-נמנע של רגשות ויצרים במלחמה, אך הדגיש כי הענין אינו עולה בקנה אחד עם מדיניות: "… מכיוון שמדיניות היא שיצרה את המלחמה, כפיפותה של נקודת הראות הצבאית למדינית, היא איפא הדרך היחידה האפשרית להשגת נצחון…".
בהיבט הצבאי, מבחינת מספר האבדות ליום, ספג צה"ל את החמורה במכות בשבעים וחמש שנותיו, בנוסף למספרי הרוגים אזרחים חסרי תקדים. לא נתייחס כאן לכשלים שהובילו לאסון, ונדלג למשמעויות על הביטחון הלאומי.
תפיסת הבטחון של ישראל מבוססת מאז ימי בן-גוריון, בשינויים כאלה ואחרים, על שלוש רגליים" הרתעה, התראה והכרעה. הרתעה נועדה להניא את האויב מנקיטת צעדים העלולים לשנות מהותית את הסטטוס-קוו, תוך איום בעונש כבד אם לחולל שינוי כזה.
מאז תפס את השלטון בעזה לפני 16 שנה, לא חדל חמאס לאתגר את הסטטוס-קוו, ונענש בשורת מבצעים צבאיים מוגבלים שיזם צה"ל. עם זאת הוא נזהר לשבור את כל הכלים, כפי שאירע עתה. העובדה לפיה צבא טרור בסדר גודל של אוגדת חי"ר אינו חושש מצה"ל העוצמתי, מעודדת אויבים חזקים יותר לתקוף אותנו ולהעמיד את גורל המדינה בסכנה.
העניין השני שאינו בלתי קשור לראשון נוגע למיתוס 'האח הגדול' היודע כל של קהילת המודיעין הישראלית – אמ"ן, המוסד ושב"כ, שקרסו כולם ב-7 באוקטובר. תקציבי עתק ומיטב המוחות הופנו להעצמת יכולות מודיעין על מנת להבטיח כי נזכה לקבל בזמן מידע חיוני, ולהעניק את ההתראה הנחוצה לצה"ל. אפקטיביות המודיעין שהוכיחה עצמה בתחומים הטקטיים הפכה למרכיב עוצמה עיקרי והעצימה את כושר ההרתעה. כישלונה פוגע בביטחון הלאומי ומערער את מעמדה האסטרטגי של ישראל על כל המשתמע מכך.
גורם ההכרעה, בו נעסוק בהרחבה בהמשך, עומד למבחן בימים הללו. הפגנת יכולת צה"ל ב-72 השעות הראשונות לעימות הייתה רחוקה מלהרשים. אחד הצבאות החזקים בעולם הוצג לעיני כל כמתקשה להתגבר על אלף מחבלים רצחניים שכבשו מחנות וישובים ועשו בהם שמות. במובנים רבים נדמה כאילו חזרנו תודעתית לתקופת מלחמות הגבול של ישראל בין השנים 1949 ל-1956, אז מחבלי הפדאיון פשטו על יישובי הספר. ההבדל הוא שהיום נמצאות בחזית גם ערים.
באסטרטגיה, כמו הרבה דברים אחרים בחיים, דבר אחד מוליך אל משנהו. כישלון בהרתעה מוביל לכישלון בהתראה ובנסיבות מסוימות גם לכישלון בהכרעה. מכאן שהחלטת הדרג המדיני להכריע את חמאס היא קריטית לביטחון הלאומי ולהמשך חיינו בארץ הזו, והכרח שתתבצע על הצד הטוב ביותר. השאלה היא איך עושים זאת, והתשובה היא עם שכל.
הלהיטות בציבור ובקרב חלק ממקבלי ההחלטות לנקום בחמאס על פשעיו מובנת אך אינה קונסטרוקטיבית. כמוה ההשקפה הגורסת כי הדרך היחידה לנצח היא להרוג כמה שיותר אנשי חמאס, ולצורך כך כל מטרה אחרת תסור הצידה. זו גם זו אינן מייחסות חשיבות מספקת למרכיבים מדיניים שבלעדיהם לא ניתן להשיג ניצחון בשום מערכה, יהא טיבה אשר יהא. מדינאות פרושה יכולת לחזות את הנולד. מדינאי הוא מנהיג המקבל החלטות מדיניות נבונות, ולשם כך הוא נדרש לתהליך חיזוי ההשלכות, והתלבטות בין חלופות מוצעות.
ההתלבטות העיקרית עימה צריכים ראש הממשלה והקבינט להתמודד כיום היא כיצד לנהל מלחמה שתסתיים בהשמדת חמאס עזה, בלי להציב לה יעד מדיני, שיהיה מקובל בעולם, יבטיח את השגת מטרותיה, וישקם את הפגיעה בביטחון הלאומי.
על מנת להשיג יעד מדיני יש צורך לנסח אותו בבהירות ולהתאימו לנסיבות. חמאס הוא ארגון טרור מתועב, מן הרצחניים שידע העולם, אך הוא גם ישות מדינית המחזיקה בטריטוריה ונושאת באחריות לחיי תושביה. האתגר העומד בפני ממשלת ישראל מזה 16 שנים הוא להפריד בין חמאס לחמאסטן. לאפשר לתושבי הרצועה לקיים את ריבונותם ולחיות לצד ישראל, בלי לשגר לעברה טילים, רקטות או חוליות רצח.
עד כה לא העזנו אפילו לחשוב על כך ברצינות, בגלל שלוש סיבות עיקריות. לא היינו מוכנים לשלם את מחיר הדמים הנדרש לצורך כיבוש הרצועה וטיהור כל בית ומנהרה בה; לא ידענו לענות על השאלה מה עושים ביום שאחרי אם איננו רוצים להישאר ולנהל את החיים בה כבעבר; וחששנו שהעולם יעצור אותנו עוד קודם שנשלים את המלאכה. ההחלטות שקיבלנו להצטייד בכיפת ברזל ולבנות את חומת המגן שקולות – כפי שהבנו בעבר, ולאחרונה באופן סופי – לטמינת הראש בחול.
בעקבות הטבח ישראל גמרה אומר לעשות מעשה. לכבוש את הרצועה (תוך חיסכון מרבי בחיי חיילינו), לחסל את כוחו הצבאי של חמאס, ולהביא לשחרור השבויים ברצועה. אלא שנראה, שהיא טרם מצאה מענה לשתי שאלות עיקריות, איך עושים זאת בלי לחולל אסון הומניטרי שיעצור את המבצע, ומה יקרה ביום שאחרי.
הטיעון לפיו ניתן לכבוש את הרצועה ולהוסיף ולקבל לכך תמיכה בינלאומית לאורך זמן בשל הזוועות שביצע החמאס, אינו צופה פני עתיד. הגינוי שהוציא האיחוד האירופי על ניתוק המים בעזה, אינו אלא קדימון למה שמצפה לנו בעוד שבועות ספורים, כאשר צה"ל יכנס לתוכה. מנגנון התעמולה הפלסטיני יציף את רשתות התקשורת בעולם בתמונות של זקנים, נשים וטף כרותי איברים מהפצצות חיל האוויר. חולים גוססים בבתי החולים, לאחר שאספקת החשמל למכונות ההנשמה שלהם נותקה. מייבבים למים ומזון, אם לתאר רק אחד מהתסריטים האפשריים.
התעמולה הזו תפציר בעולם הנאור לעצור מיד את האכזריות שצה"ל מחולל. ראשונות לקרוא לנו לעצור את המתקפה יהיו המדינות האירופיות. בהמשך יתחיל גם הגיבוי האמריקני להתערער. אין להוציא מכלל אפשרות שאפילו בישראל עצמה תתעורר מחאה בדרישה להפסיק מלחמה נעדרת תכלית זולת נקמה.
ישנו הכרח למצוא למלחמה תכלית מדינית ברורה, ודרך פעולה שתתן מענה לאתגרים. כלומר: לגיטימציה בינלאומית לכיבוש הרצועה, חיסול אחרון מחבליה ושחרור השבויים (תוך חסכון מירבי בדם חיילינו) עם פוטנציאל לשינוי המצב בעתיד. כל זאת אפילו במחיר יצירת משבר הומניטרי.
הדרך היחידה לעשות זאת היא להכריז כי ישראל דורשת כתנאי להפסקת המלחמה כניעה מוחלטת של חמאס. הנהגתו בעזה תעמוד בפני דילמה: אם תסכים לדרישה, תשחרר את השבויים ותסגיר את עצמה ואת לוחמיה ללא קרב, מה טוב. אם תסרב, יקבל צה"ל אור ירוק להיכנס לרצועה, לפרק את ארגון החמאס, ובני בריתו מנשקם, לשחרר את השבויים, ולהעמיד לדין את האחראים לפשעי המלחמה.
כל עוד יעמוד חמאס במריו ויסרב להצעה, יזכה צה"ל בלגיטימציה הנחוצה על מנת להשלים את תוכניות המלחמה בלי להגביל את עצמו ובכל האמצעים.
את רעיון 'כניעה ללא תנאי' העלה הנשיא האמריקני רוזוולט במלחמת העולם השנייה, בהמשך לוועידת הפסגה בקזבלנקה בה החליטו בעלות הברית לגרום להבסתן המוחלטת של גרמניה ויפן, על מנת שניתן יהיה להחזירן בהמשך למשפחת העמים.
לצד הבדלים מתבקשים, אפשר למתוח כמה קווים מקבילים בין מה שקרה אז למה שאירע בעזה, המצדיקים דרישה ישראלית לכניעה ללא תנאי של חמאס בהתבסס על אותו תקדים היסטורי.
דרישת רוזוולט הייתה תגובה למעשי אכזריות נוראיים וחסרי פרופורציה שביצעו גרמניה ויפן כלפי האוכלוסיות שכבשו, אחרי שפתחו ללא שום הצדקה במלחמה תוקפנית נגד מדינות שוחרות שלום. בדומה אלינו, מטרת בעלות הברית לא הייתה להשתלט על שטחים בעלי ערך כלכלי או צבאי, ללמד יריב לקח או כל מטרה תועלתנית אחרת זולת אחת – עקירה מן השורש של משטרי הרשע על מנת שניתן יהיה לחיות בהמשך בשלום. בתום אותה מלחמה הסכימו גם מרבית הגרמנים והיפנים עם צדקת המטרה, וזו הפכה נחלת הכלל עד ימינו.
יש הבדל משפטי ומעשי בין כניעה במהלך או בסיום לחימה, לכניעה ללא תנאי. לשבוי שהרים ידיו יש זכויות המעוגנות באמנת ז'נבה, ללא קשר לשאלה אם שוביו נעתרים להן. הדרישה לכניעה ללא תנאי שוללת את כל זכויות היריב ומאפשרת לו לשאת ולתת רק בנוגע לתהליך פירוק צבאו המובס. המשמעות היא שמשעה שהסכים להיכנע ללא תנאי, מעמיד הצד הנכנע את עצמו לרחמי יריבו. בדוגמא שהבאנו קודם, העניין התבטא בפירוק גרמניה ויפן מנשקן, הכנסתן למשטר צבאי והעמדת הפושעים הנאצים והיפנים למשפטי נירנברג וטוקיו.
בהנחה שממשלת ישראל מעוניינת להקל את הנטל הכרוך בכיבוש הרצועה ולקבל לגיטימציה לתהליך, עליה להכריז כבר היום כי היא תובעת כניעה ללא תנאי של ארגון חמאס לשם פירוקו מנשקו, שחרור השבויים והעמדת ראשיו לדין. במקביל יש להצהיר כי כל עוד דרישתה אינה נענית, היא תוסיף להחמיר את מהלכיה הצבאיים כלפי מדינת חמאסטן ואוכלוסייתה המעניקה לו מקלט.
ארגון חמאס עלה לשלטון בהמשך לבחירות דמוקרטיות שנערכו בינואר 2006 בפיקוח נציגות בינלאומית, ובהן זכה לרוב. הוא תפס את השלטון בכוח (יוני 2007) לקול מצהלות ההמונים, רק אחר שאבו מאזן סירב להשלים עם תבוסתו ונמנע מלפנות את הכסא. מאז ועד היום מוסיף חמאס להנות מתמיכה ברקב האוכלוסייה שהעלתה אותו לשלטון.
דרישה לכניעה ללא תנאי שתלווה בעוצמה צבאית הולמת וגיבוי הקהילה הבינלאומית יכולה אולי לגרום לאוכלוסיית חמאסטן, שבניה משרתים את המשטר ומהuוים את מקור כוחו, להפסיק לעשות זאת. מה שיקצר את המלחמה, יצמצם את הנזק ההומניטרי שהאוכלוסייה סופגת, וידחוף אותה אולי בהמשך להסכים לפתרון שיאפשר להשכין שלום. הפוטנציאל לפתור את בעיית היום שאחרי ישתפר באופן ניכר, היה וראשי חמאס ימצאו עצמם הרוגים או שפוטים.
הסברה כי צבא הטרור של חיזבאללה יתערב וימנע את מימוש תכנית הפעולה שהוצגה לעיל, כפי שרמז שיעשה, אינה מתיישבת עם האינטרסים שלו ושל מפעיליו האיראניים. ככלל, יש נטיה לראות בהבטחה להתערבות צבאית, מעין הצדקה מספקת להתערבות כזו. אבל אין זה כל כך פשוט.
רק לעיתים נדירות נלכדות מדינות במלחמה שאינה עולה בקנה אחד עם האינטרסים שלהן, ובאופן רגיל לא היו רוצות להיכנס אליה, והן נאלצות לעשות זאת רק משום שהצהירו על כך. כניסת חיזבאללה למלחמה, בעקבות דרישת ישראלית לכניעה ללא תנאי של חמאס, יכולה להתרחש בהינתן שני אינטרסים שישתלבו זה בזה.
הראשון – לחץ איראני כבד. מה שמתקבל על הדעת שיקרה, היה וצה"ל יחליט אי פעם לתקוף את מתקני הגרעין האיראניים. לצורך זה מממנת איראן מזה שנים את חיזבאללה, מאמנת ומחמשת אותו, ומכוונת באמצעותו אקדח לרקת ישראל במטרה להרתיעה מלתקוף. השני – חישוב מוטעה של נסראללה שיגרום לו להעדיף משום מה אינטרס של בן ברית סוני, על פני זה של אוכלוסייתו השיעית.
לדעת הכותב הסבירות להשתתפות משמעותית של חיזבאללה בעימות נמוכה. מה שאין כן, המשך ירי ספורדי, חדירת חוליות טרור והטרדות אחרות שנועדו להקרין סולידריות עם השותפים ברצועה ולשמר את מאזן ההרתעה הנוכחי מול ישראל המשחק לטובת הארגון.
פתחנו עם דיוויד יום ונסיים עמו. מתקפת ה-7 באוקטובר משנה מקצה לקצה הרבה מן האמיתות שאימצנו ביחס לאויבינו וביחס לעצמנו. לא רק מי הנהר משתנים כל הזמן, גם אנחנו וגם אויבינו, למרות שלמראית עין מאום אינו משתנה.
מלחמת עזה הראשונה היא מלחמה שאנו משלימים עמה תוך קדרות וללא התלהבות. מלחמה שנכפתה על ישראל, והיא חייבת לנצח בה ניצחון מוחץ, ללא יומרות לזכות בתהילה ועם מעט אשליות בדבר ניצחון קל. על מנת לעשות זאת עלינו להתאים במהירות את המדיניות, האסטרטגיה והטקטיקה לשינויים המתחוללים בזירה, ובמקביל להיות במקביל בלתי צפויים ולפעול על פי חוקים חדשים מאלו ששימשו אותנו בעבר.
הדרישה, שמעולם לא הוצגה בעבר לאף אחד מאויבינו, לבחור בין כניעה ללא תנאי להרס חמאסטן, יכולה להיות אחת הדרכים שיסיעו לנו להשיג זאת.
אל"מ (מיל') משה (בנדה) בן דוד הוא ד"ר להיסטוריה ופילוסופיה של הרעיונות, איש הייטק וסמנכ"ל לשעבר בחברת אמדוקס. מילא מגוון תפקידי פיקוד ומטה במערך החי"ר, ומייסד פו"ם 'אפק' להכשרה בינזרועית בצה"ל
עם המון כבוד והערכה, אני חושב שהפעם אתה טועה – מה שמותר ליופיטר לא מותר לשור, ומה שמותר לצ'רצ'יל (בעיניי הקהילה הבין לאומית הצבועה) לא מותר לביבי. בעוד שכניעת חמאס ללא תנאי היא דרישה צודקת ומוסרית ורוויית צדקת דרך, היא לא תעזור לנו בזירה הבין לאומית. נאלץ לחיות עם העובדה שכדי לחיות כאן נצטרך לחיות עם המשטמה הארופאית. ננוחם בעובדה שרוב העמים הללו לא יתקיימו בעוד שניים שלושה עשורים כי הם לא אוהבים ילדים. עם ישראל חי.
אנחנו חיים ותמיד נחיה עם שנאת העולם, לא משנה מה נעשה. העולם רק מצטער שלא נהרגו עוד יהודים.
ישראל צריכה לעשות מה שטוב לה ולא לאירופה. הבעיה שהמנהיגים שלנו פחדנים עלובים והמוסר והנאורות יותר מעניינים אותם.
נראה לי שאין זמן אפילו לקרוא ולהבין א דברי החכמה של הכותב .
צריך מהר לגרום לנזק החמור ביותר ,להחריב כמה שיותר, לגרום לכל אדם שפוי בעזה להבין שלא כדאי להשאר שם ולהשמיד את כל החמס
הכל נכון אבל אם רוצים באמת לנצח צריך להבין איפה כשלנו ולהסיק את המסקנות הנכונות. אם מחפשים את קו פרשת המים ביחסי הכוחות במדינה ובהשפעה שלהם על צה״ל ועל התנהלותו צריך למצוא אותו בתביעת הדיבה של רב סרן ר׳ נגד אילנה דיין ובפסיקה של העליון שהגנה עליה אחרי שהיא הוציאה את דיבתם של חילי צה״ל כאשר הם הוצבו שם כדי להגן על ישובי הדרום. עד שלא נכיר בעובדה שהחיילים לא היו שם כדי שלא יהיה את מי להפקיר אח״כ מול הזדון של התקשורת ומערכת המשפט שום דבר לא ישתנה. על זה ורק על זה הייתה צריכה להיות הרפורמה המשפטית.
רעיון מעניין
לא בטוח שניתן לביצוע. בל נשכח שהמעצמות הברית שדרשו כניעה ללא תנאי של כוחות הציר היו בערך חצי מהעולם עם המון אמצעים. ישראל אינה מעצמה מהסוג הזה ודומה יותר לעכבר ששאג. בנוסף הרבה מאזרחי ישראל הם עדיין אוסלואידים במוחם ונפשם ולכן לא יסכימו להשתתף ולמעשה ינסו לשכנע את מעצמות העולם להקים מדינה פלסטינית. כמו כן קיים עדיין הפיל שבחדר שלא מדברים עליו וזה מה יקרה לאחר שישראל תכבוש את הרצועה ותקיז את דמה בנסיון, האם נצטרך לתת את הרצועה לאבו מאזן? האם יהיה לחץ בין לאומי לתת את הרצועה לאבו מאזן תוך מתן הבטחות שלא יקוימו? האם הדבר שווה את המאמץ? בנוסף עלינו לנקות אורוות אצלינו כי נראה לי שיש המון אוסלואידים בנקודות קריטיות בצה"ל וגם בשלטון או באופוזיציה ואותם צריך לסלק. עדיין לא ברור איך ההתקפה של החמאס תוכננה, אומנה ובוצעה ללא מידע מוקדם של של כל כוחות הביון שלנו? האם יתכן שמישהו משלנו אפשר את ההתקפה?
אתם לא שמים לב למה האמריקאים כאן? בשביל היום שאחרי החמאס. חיילי צה"ל יקיזו דם בשביל עבאס והוא יכנס לרצועה. הוא יסכים לכך רק לאחר שהאמריקאים יכריזו על הכרתם במדינה פלשתינית ויבנו לו נמל ושדה תעופה. כמובן שהמדינה תוכרז גם ביו"ש. הוא ידאג להביא ערבים מהסביבה, בתור סוגיית השיבה.
לא נוכל להתקיים כך.
ארה"ב הייתה צריכה להיבעט מכאן. כל מקום שהם מגיעים אליו נגמר באסון.
האמריקאים כאן לא רק בש יל היום שאחרי אלא גם בשביל עכשיו-
כי אם הרושם שיתקבל הוא שישראל זקוקה לעזרת האחות הגדולה זה יצור השפעה על ההרתעה והבטחון העצמי שלנו.
בנוסף, זה מעכב מהלכים חשובים באמת.
https://www.now14.co.il/%d7%94%d7%94%d7%92%d7%a2%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%91%d7%99%d7%99%d7%93%d7%9f-%d7%9c%d7%90%d7%96%d7%95%d7%a8-%d7%9b%d7%91%d7%a8-%d7%a4%d7%95%d7%92%d7%a2%d7%aa-%d7%91%d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a5-%d7%94/
ימני
או שפה אירופאית. הוא לא מדבר ערבית.
מסתבר שיש באיסלם, זה שה nhc (non-human creatures) הולכים לפיו, מושג שנקרא הודנה. המשכילים בינינו יודעים היטב מה הוא אומר.
כבוד הכותב מעלה את אותו הפיתרון שכבר בוצע כמה וכמה פעמים, ועדיין לא מנע את הטבח בשמיני עצרת.
אז למה להעלות אותו שוב, בתקוה שהפעם זה כן יצליח (רק במחיר של אלפי חיילים ישראלים הרוגים)?
אז למה לחכות עד שהאירופאים והאמריקאים יתחילו לטחון לממשלה את המוח ולדרוש שנפסיק לפגוע בחמאס ובשאר תושבי רצועת עזה (כלומר בחמאס)?
הרי כל מי שבודק מה הולך באירופה ובארה"ב בימים האחרונים, רואה שהתמיכה בחמאס עולה ונהיית אלימה יותר ויותר, ואילו התמיכה וההבנה לישראל יורדת.
אם נתניהו היה עושה היום מה שצריך לעשות, היינו כבר אחרי כל זה, ללא נפגעים מחיילי צה"ל וללא המשך שיגור רקטות וטילים מהרצועה לעבר ישובים ישראלים.
וכל העולם מה היה עושה? מעניין אותי כמו הרכב הצומח במדבר סהרה. ברור שכל העולם יכעס. זה יעבור לו. ואם זה לא יעבור לו, אז סבבה. בואו למלחמת עולם בגלל אסופה של nhc (non-human creatures) שפוגעת גם בתושבי כל מדינה מטופשת שהעזה להכניס אותם לתוכה.
אגב, ככל שעובר הזמן, ההפגנות באירופה ובארה"ב יתגבר וייעשו אלימות יותר. זה יגרום לתושבים להתעצבן על המנהיגים, כי מנקודת מבטם אין להם שום סיבה לסבול בגלל שערבים טבחו ביהודים (אדרבה, אצל רובם זה עניין של "למה רק עכשיו, למה לא קודם?"). לכן מנהיגי המערב ידרשו בימים הבאים שישראל תפסיק את הפגיעה בחפים מפשע (שם מנומס ויפה למחבלי חמאס בכל רמת פעילות שהיא), והנה חזרנו לנקודת המוצא של הטבח הבא, שיהיה בעוטף עוטף עזה.
לא חשוב מה יגידו הגויים, חשבו מה יעשו היהודים
————————————————-
במלחמת העצמאות ישראל שיחררה את הגליל, ירושלים המערבית, הנגב, חלקים מסיני. נשיא ארה"ב במהלך שבהמשך האמריקאים הצטערו עליו (בהמשך) לחצו על בן גוריון לסגת מהכל ולחזור לגבולות תוכנית החלוקה. בן גוריון שעמד בראש עם של 600,000 יהודים מוכי שואה לאחר שגם האמריקאים והבריטים שהפציצו את אושוויץ תקפו רק תעשיות צבאיות – הם ידעו היטב על השמדת יהדות אירופה ולא עשו כלום. בן גוריון הסכים לסגת מחלקים מסיני וחבל שעשה. חבל שלא התעקש על הכל ששיחרר. האמריקאים, הטילו על ישראל אמברגו עד שנת 1967 כאשר ישראל הראתה לארה"ב את היתרון בתמיכה במדינה היהודית החזקה. ב- 1970, לאחר הניסיון של הסורים להפיל את הממלכה ההאשמית ארה"ב עודדה את ישראל להעמיד אוגדות משורינות בגולן עם אמירה אם הצבא הסורי יורד דרומה צה"ל יעלה לדמשק.
מה המסקנה? לא חשוב מה יגידו הגויים, חשוב מה יעשו היהודים.
אם על התקהלות של עזתים סמוכת גדר – ישראל היתה מגיבה בירי ארטלרי או אווירי של פצצות מצרר (אליפה עם ציר ראשי של כ- 300מטרים) ללא כל התראה. זה היה נגמר ב- 1,000 עזתים הרוגים ופעם אחרונה שמשהו מתקרב לגבול הישראלי. לאחר הירי היה נכון לשלוח תחילה שרשראות של חומרי נפץ לפוצץ נפלים (כמה אחוזים מהפצצונות במצרר) ולאחר מכן בולדוזר שהיה הופך את החול על הגופות. אם מי מהערבים היה מבקש להתקרב היה צריך לירות בו ללא התראה ולהותיר את הגופות הללו להרקיב בסמוך לגבול.
נניח ולאחר מכן העולם היה מגנה אותנו – במילים עדינות: "שיגנו". כמה מתו? אף אחד לא היה אמור לדעת.
חומה, מחסום – הם אמצעים. אם מאפשרים להתקרב אליהם הם לא שווים דבר.
אם ביו"ש בכל מקום בו מטילים אבנים, בקת"ב, טיטולים עם צואה, זקוקים בכנון ישיר – כל חייל היה יורה על מנת להרוג – ואלו חלק מחובותיו וזכויותיו של חייל כפי שהיה רשום בכל בסיס צה"לי עד שהטרלול המשפטי השתלט על המדינה. לא היה צריך לשלוח חטיבה עם אמצעי אל הרג על מנת שהאויב יבזה חיילים משך שעות – די היה ב- 4 גיפים שהיו בדקה הראשונה בכל ארוע משכיבים 5-10 תוקפים ומי שהיה ניגש אליהם היה נורה גם כן. כמה גופות גם פחות פוטגניות לתקשורת העולמית לעומת סיפור על ילדה ערביה שמכה קצין ישראלי ומשפילה אותו בעיני כל.
חייל אינו שוטר, אין לבזות חייל, חייל לא נושא אלה ולא אמצעים לפיזור הפגנות. הכלי היחיד של חייל הוא רובה, אקדח או קנה של טנק.
מאז האיתיפאדה הראשונה צה"ל טובע בבט"ש ולא מאומן כמו שצריך. כמו שאמרתי, ניתן לדכה הפגנה אלימה של האויב עם 4 גיפים וירי חי או חטיבה שלמה עם אמצעי אל הרג ומשחקי חתול – עכבר.
בשטח בו יש לחימה כמו שיש ביו"ש ב- 40 השנים האחרונות אסור שיכולו חוקים שראויים לאזורי שקט. אין להעמיד שום חייל לדין פלילי בגין כל פעולה בשטח לחימה. גם אם מנדהו איבד את קור רוחו ושגה – בשטח לחימה אין להתיר למשפטנים שום דריסת רגל. הדבר לא נועד למנוע תחקיר מבצעי והדחה של מי שלא ראוי.
———————–
לגבי המצב הנוכחי,
א) ישראל ערוכה מול עזה והלבנון. למעלה משליש מליון חיילי מילואים גוייסו. חלקם בהמשך יצטרכו להשתחרר הביתה כי להערכתי מצב המלחמה עוד ימשך חודשים ארוכים. חלקם ישוחררו ולאחר כמה חודשים יצטרכו להיות מגוייסים שוב בסבב.
ב) יש למהר ולנתק תשתיות: עמודי חשמל מתח עליון, לשלוף מהקרקע צנרת מים וביוב לטובת טיהור בישראל, לשלוף כבלים אופטיים. השליפה והפירוק ניתנים לביצוע בימים – כל חיבור מחדש יצריך כמה חודשים טובים. לכשיגיע הלחץ הבינלאומי בעוד חודש, חודשיים או שלושה רוה"מ הישראלי יוכל להגיד: אין לי איך לספק חשמל או מים כי הצנרת לא קיימת ועמודי המתח העליון לא קיימים. אבל, יש לעזה גבול עם מצרים שיבקשו מים, מזון, חשמל, טיהור ביוב, תקשורת, רפואה ופרנסה במצרים – הצרה הזאת לא של היהודים.
ג) ההנהגה הפוליטית בישראל לא יכולה להישיר מבט ולאמר את האמת: "חמא"ס הוא עזה ועזה היא חמא"ס". לא ניתן להביס את החמא"ס ללא גירוש האוכלוסיה הערבית הדוברת את הניב המצרי של הערבית מדרום משור החוף. את מה שאסור מסיבות של אנטישמיות עולמיות לאמר יש לבצע.
ד) לאחר סגירת עזה מ- 3 צדדים, מצור בדמות אי הכנסת מזון, מים, גז בישול, חשמל, הוצאת ביוב לטיהור בישראל, תקשורת, רפואה ופרנסה. צה"ל צריך לפעול לשטח את עזה תחילה מה שמעל הקרקע באמצעות בולדוזרים שזוכים לחיפוי מעל של מל"טים חמושים. במקומות בהם יש בניינים גבוהים ניתן למקם חומר נפץ ידנית על צד אחד של הבניין על העמודים ולגרום למרכז המסה של הבניין לאחר הפלת תמיכה בצד אחד להפיל את כל הבניין. כל מי שיפעל שם חייב במל"ט מעליו שיחפה על כל מי שינסה להתקרב. במקומות בהם צריך הפגזה של ארטלריה זולה (סדר גודל 1,000$ לפגז אולי היום קצת יותר בעקבות המלחמה באוקראינה).
ה) שיטוח עזה זו משימה לכמה שבועות של עבודה. לאחר הורדת עזה עלית יגיע תורה של עזה תחתית ויש מספיק מי ים בסביבה על מנת להציף במים את העיר הזאת וכל מי ששוכן בה.
ו) לתת לגנרל חורף לעשות את שלו. לעזתים תהיה ברירה: לבחור בצמא, רעב, דיזנטריה, טיפוס וכולרה או להדרים. דרום משור החוף רטוב וגשום בחורף. ללא מכסה. תנו לגנרל חורף לעשות את מה שצריך.
ז) בעוד 5-6-7 חודשים העזתים בעצמם ימצאו איך הם עוברים את המחסום של המצרים. מי מעל הקרקע ומי מתחת לקרקע. מי בתשלום שוחד ומי בטיסה לטורקיה.
ח) בצפון, יש להבהיר (במעשים לא בדיבורים) כי ישראל לא חפצה בחזית שניה אבל כל הצקה איראנית חייבת להענות בגביית מחיר כואב ויתכן וחיזבאללה יבחר לא להכנס למלחמה בעצימות גבוהה. ואולי כן, זה לא תלוי בנו.
ט) משך הזמן לצבור תחמושת, דלקים, מזון. תחמושת גם תוצרת ישראל וגם יבוא מארה"ב, קוריאה, גרמניה.
י) לוודא מלאי של פחם ליצור חשמל כשמקור האנרגיה פחות חשוף לתקיפה אמנם לא ירוק אבל זה לא הזמן.
יא) החזקת מלאי גדול של גרעינים בממגורות לחודשים ארוכים למאכל אדם ובהמות.
יב) החזקת מלאי גדול של דלקים במצב גולמי וגם מזוקקים.
יג) אפס טולרניות להצקות הן ביו"ש והן בגבול הלבנון. תגובה עוצמתית וממוקדת תרחיק את הסכוי לצורך במלחמת לבנון השלישית במקביל לעזה.
יד) לאחר עזיבת האוכלוסיה המוסלמית בעוד כחצי שנה את דרום משור החוף להקים בתוך כשנה עיר עברית בשם קטיף על חוף הים במקום בו עומדת רפיח דהיום.
טו) להתנהל במתינות בשמוש בכח אדם, הצבא הישראלי קטן לאחר מה שגנץ את איזנקוט בצעו. יש שליש מכמות הטנקים ממה שהיה במלחמת לבנון הראשונה. כבר כעת לחשוב מתי ובאיזה היקף לשחרר מילואים עם הבנה שיגויסו בהמשך בעוד כך וכך חודשים.
טז) בהמשך, להכיל את החוק הישראלי על בקעת הירדן, צפון ים המלח, דרך אלון, כל ההתישבות היהודית ביו"ש. ההכרזה לא תעניק אזרחות לשום מוסלמי. אותו מעמד שיש להם כיום. לא לפרנס אותם ולגרום להם להגר עם השנים. לא לסחור עם יו"ש המוסלמית. לא לקבל פועלים. להרוס את הבניה הערבית בצורה נחושה שלא בערים הגדולות של יו"ש ובעיקר במה שהיום שטח C.
יז) להשמיד את הפזורה הבדואית במהלך נחוש. כל מי שרוצה שילך לגור בכסייפה או רהט בבניה רוויה. לא תותר בניה של פחונים שאח"כ הופכים לוילות על גבי כמה וכמה דונמים. אם צריך לבצע בעזרת D9 וחפוי של טנקים שיהי כן.
יח) שנוי הוועדה להדחת שופטים ומנויים. רב לקואליציה. ללא משפטנים וללא לשכת עו"ד. בלי הצעד הזה, כל מה שכתבתי מעלה לא ניתן לבצוע. מעניין לסעיף י"ח. אם חפצים חיים אנחנו כמו שם הסעיף זה מה שחובה לבצע מייד לאחר פירוק ממשלת החירום הנוכחית. יום אחרי, העמדת החוק להצבעה לקריאה שניה ושלישית: שר המשפטים, יו"ר ועדת חוקה, יו"ר הכנסת, יו"ר האופוזיציה – חברים בוועדה ורק אלו.
ולתפארת מדינת ישראל.
הסמכות חהעברת חוקים נתונה אך ורק למליאת הכנסת ולא לשום ועדה מצומצמת, בעיקר כזו שהרגבה אינו מתימר לתאום יצוג הוגן של כלל הדעות בעם. ואתה גם לא רוצה לפתוח אפשרות של ועדה מצומצמת שהרכבה יקבע ע״י מישהוא שאינו העם.
ימני,
אני מסכים.
אם לא הובן אני מציע שכנסת ישראל תחוקק שנוי בחוק יסוד השפיטה שתורה כי מנוי והדחת שופטים יהיה בידי ועדה של 4: שר המשפטים, יו"ר ועדת חוקה, יו"ר הכנסת ויו"ר האופוזיציה.
מנוי שופטי מחוזי גם בהצבעה במליאת הכנסת. שופטי עליון לפחות 61 במליאת הכנסת שיצביעו בעד.
אם בג"ץ. יפסול? שיפסול. להתעלם. לקיים את חוק היסוד לא פס"ד לא חוקי.
לא התכוונת לחקיקה-טעות שלי.
עם זאת, הטענה שלי עדיין עומדת, אסור לתת לועדה שאינה מורכבת באופן מייצג את כל גווני העם כח כזה משמעותי. זה עצמו הבעיה עם בג״ץ-היצוג שם מוטה.
אז למרות שאני מסכים עם הצורך הדחוף בשינוי ההרכב, אני לא נסכים עם ההרכב המוצע.
לימני (3),
דעתך לגיטימית.
דעתי שונה, כשהימין בקואליציה יהיה לו רב בוועדה בדמות שר המשפטים, יו"ר ועדת חוקה, יו"ר הכנסת אל מול יו"ר הקואליציה. כשהשמאל יהיה בשלטון לשמאל יהיה רב .
לאחר מספיק שנים, נקבל את החברה הישראלית דרך הכנסות המתחלפות.
הרעיון יפה, ונעים להתעטף בו, כי הוא מחזיר אותנו לחיקה החמים של הרציונאליות, ושל שיקולי הרווח וההפסד.
אדון בנדה – וכי החמאסים לא ידעו מה הם ממיטים על עזה בפעולת הטרור שלהם? האם לדעתך הם חשבו שיצליחו להשתלט על כל מדינת ישראל ולהעלים את חיל האוויר על פצצותיו?
אני מפציר בך להקשיב למילותיהם של מי שחיים ונושמים את הערביות, ואת האיסלם, ואת האיסלם הפונדמנטליסטי שבתוכו אנחנו חיים כרגע. פסיכוזת ההמונים של האחים המוסלמים, גורס שמטרת החיים היא… ובכן… מוות. מוות הוא ידיד וחבר ואהוב להם – הם נושמים וחיים מוות. וגם כעת – בשטחי המנוסה , המון העזתים הנסים על נפשם – מריעים תרועה גדולה (ראיתי כמה סרטונים) עם כל שילוח של עוד טיל לישראל.
תבין בבקשה ממך. כאן מדובר באתוס התאבדותי. אתוס פנאטי. אתוס שאינו בא מהמאה ה 19 או ה 20, וקלאוזביץ׳ הפלוץ – פשוט נולד 2000 שנה מאוחר מכדי להבין בכלל את משמעה של מלחמת דת, או מלחמת-קודש, או מלחמה-אידאולוגית. אין כאן שום אינטרסים. שום אינטרסים!!! לו היה בדל-אינטרס, החמאס מזמן היה מפנה חלקיק מהמשאבים לפיתוח ולהשכלת האוכלוסיה שלו – ולו כדי לייצר חיילים טובים יותר נגד ישראל. כאן מדובר במשהו קמאי, ועתיק, ובלתי מתפשר.
אני יכול אולי להסכים שכלפי הקהיליה הבינלאומית, מהלך כזה (תביעה לכניעה בלא תנאי) היא מעשה מועיל – ואינני יודע כרגע מה הטיעונים כנגד זה – להווי ברור לך, שלא חמאס, ולא חיזבאללה, ואף לא עזתי אחד ויחיד – יעז להסכים לכך. הם בחלום (ממש כמו מפגיני קפלן) והודיעו לעולם, שאינם מעוניינים להתעורר מהחלום הזה, ומבחינתם – הם הערים, והעולם – חולם הוא.
יתר על כן – ההצלחה המסחררת של מבצע הטבח והרצח שלהם, בעיניהם הוכחה ניצחת לכך, שחלומם – הוא הוא המציאות. ואף פצצת עומק לא תעיר אותם ממנו, מפני שאין מדובר בעניין פיזי, ולא בעניין כלכלי, ולא בעניין טכני – אלא בעקרון-חיים קבוצתי.
בבקשה ממך, חשוב שוב, ותסביר לנו מה צריך לעשות – כדי להכניע אותם, על האדמה ומתחתיה, בפועל, ובאורח המחפיר ביותר.
תן לנו תשובה – איזה מהלך יוציא אותם מהחורים שלהם להכנע, כפי שנכנעו אבותיהם ואבות אבותיהם לכובשים שונים ומשונים, בלי שנצטרך להודיע להם שאנחנו רוצים שייכנעו. שהם יבואו על ארבע – מיוזמתם. הנה לך אתגר מחשבתי.
זה או שאתה שולט בהם או שהם שולטים בך. לבחירתך…
אנחנו עכשיו "תינוק שנשבה". לא בידי החמס, אלא אלו ששלחו "נושאת מטוסים" , לא פחות ולא יותר,
ואיתה, מסר ברור " אתם תעשו מה שנגיד" .
וזה מתחיל כך:
א. ישראל סגרה את אספקת המים ( שלנו ?) לרצועה. עכשיו אנו פותחים את הברזים לדרום הרצועה.
…… בהוראת .. הבוסים האמיתיים. ( אלו עם נושאת המטוסים).
לישראלים מאפשרים להמציא תרוץ :" זה יאפשר פינוי עזה " .
נ.ב לא ברור היכן מסתיים הדרום ? לפני העיר עזה או בקרבה לזיקים.?
בערבית מסודרת זה אומר: " .. עלינה?.." האם אתם עובדים עלינו?
אחרי ההצהרות " התומכות " של ביידן, באה הסתייגות: " כן להכות את חמס ובתנאי שאין פעולה זאת פוגעת בפתרון שתי המדינות!!! "
אף אחד מהקבינט המורחב , מצומצם, הענק ( מחק את המיותר), לא מוחה ואומר .." לא מעוקצך ולא מדובשך… "
לבסוף נסיים בסיפור שמתאר את מצבנו.
מעשב בצנחן שעמד לפני צניחתו הראשונה. כדי להפיג את חששותיו, אמרו לו :" אל תדאג , כמה שניו אחרי שאתה עוזב את המטוס, תפתח חופה מעליך , תגיע לארץ ושם יחכו לך קפה חם ועוגה.
במידה ולא נפתח , יש לך את הרזרבי טוקפה ועוגה"
הבחור קופץ , והמצנח לא נפתח, הוא פותח את הרזרבי, וגם הוא לא נפתח.
ואז הוא אומר לעצמו :" בטח גם קפה ועוגה לא יהיו למטה ".
זה מצבנו.
המלצתי היא : אם זהו המצב אולי נוותר על הקורבנות שאנו עתידים לשלם.??
לדאבוננו אתה צודק.
מה עם כיבוש וסיפוח חלק מעזה??
כנראה התכלית המדינית צריכה להיות להחזיק 3 ימים מעמד ורק אז להישבר… כי אין אופציה "חלילה" לעמוד באותה "תכלית מדינית".
סיפור עצוב לאומה עם פוטנציאל ענק שמבוזבז בגלל חוסר עמוד שידרה של הפוליטיקאים שלה.
לא כניעה ,ולא בטיח. רק להעיף את האוכולסייה מרצועת עזה ולהשמיד להרוג ולאבד את כל ארגוני הגיהאהד עד שנגמור אותם
האסלאם ב 51 אחוז מהכתבים שלו עוסק במה לעשות לכופרים. זו לא דת, זה פוליטיקה. משום מה כולם נמנעים מלקרוא לכלב בשמו, זה לא חמאס, לכ דעאש ולא נאצים, זה האסלאם. צריך לעקור אותו מהשורש לא מהעלים.
את האסלאם צריך קודם כל לעקור ממדינת ישראל, שום רשות לאסלאם בפרהסיה, אסור בציבור, לא חינוך איסלאמי, לא תפילות, לא אגודות ולא מסגדים. בביתכם הפרטי תתכופפו למי שתירצו.
ובקיצור: אם בסיום המלחמה יש מסגד בהר הבית – הפסדנו.
האסלאם ב 51 אחוז מהכתבים שלו עוסק במה לעשות לכופרים. זו לא דת, זה פוליטיקה. משום מה כולם נמנעים מלקרוא לכלב בשמו, זה לא חמאס, לכ דעאש ולא נאצים, זה האסלאם. צריך לעקור אותו מהשורש לא מהעלים.
את האסלאם צריך קודם כל לעקור ממדינת ישראל, שום רשות לאסלאם בפרהסיה, אסור בציבור, לא חינוך איסלאמי, לא תפילות, לא אגודות ולא מסגדים. בביתכם הפרטי תתכופפו למי שתירצו.
ובקיצור: אם בסיום המלחמה יש מסגד בהר הבית – הפסדנו.