המלחמה בין המערב לאויביו היא מערכה תרבותית ואידיאולוגית, הכוללת גם מאבק באסלאם הרדיקלי
בספטמבר 2016 היה לי העונג המפוקפק להיות חלק מקבוצה ישראלית ראשונה שביקרה בקוריאה הצפונית. פירטתי בעבר על אותו טיול שהיה מסע תעמולה מרתק מטעם המשטר. במאמר זה אפתח בהתייחסות למקום מיוחד אליו נלקחים כל התיירים המגיעים לצפון קוריאה, מוזיאון 'תערוכת הידידות הבינלאומית'.
המוזיאון מכיל את אלפי המתנות שקיבלו מנהיגי המדינה ממכובדים שביקרו בה. זהו מוזיאון גדול ולא ניתן לעבור בכולו בביקור אחד, והסיור מתמקד באגפים המכילים מתנות ממנהיגי מדינות קומוניסטיות מן הגוש המזרחי. היות והיינו קבוצה ישראלית, נלקחנו במיוחד לאגף המזרח התיכון. לא ניתן היה לפספס את המתנות הרבות מ'פלסטין', כאשר המרשימה ביותר הייתה חרב מצופה יהלומים שקיבל קים ג'ונג איל, אבי המנהיג הנוכחי, מיאסר ערפאת.
אותו אגף מכיל גם מתנה אחת שהגיעה מישראל, מגש כסף מעוטר בגפנים ובכתובת ברכה בערבית אותו קיבל קים האב ב-1980, לאחר שירש את תפקיד המנהיג. מתנה זו נשלחה על ידי המפלגה הקומוניסטית הישראלית, שלאורך המלחמה הקרה הביעה תמיכה בגוש המזרחי, כמו מפלגות קומוניסטיות רבות אחרות במערב.
מדוע נזכרתי כעת ב'מוזיאון הידידות'? נראה כי השמאל במערב שוב סובל מאותו ערפול מוסרי שאפשר לו בעבר להביע אהדה לקוריאה הצפונית, וכיום תמיכה בחמאס ובפלסטינים. בנוסף נדמה כי גם מי שאינו נמנה על שורות השמאל, לא בהכרח מבין עד הסוף את האירוע בו אנו נמצאים.
ברור שתמיכה כיום במשטר הטוטליטרי והמדכא בקוריאה הצפונית, תראה הזויה, אם כי למרבה הצער תועבה כזו עדיין קיימת בקרב חלקים בשמאל הרדיקלי. הרטוריקה הסוציאליסטית וה'אנטי-אימפריאליסטית' של פיונגיאנג עושה רושם רק על אידיוטים שימושיים במיוחד.
אך כאשר מדובר בחמאס, ארגון טרור רצחני ובן ברית לקוריאה הצפונית, המשתמש ברטוריקה ובאידיאולוגיה דומות, מתברר כי המוסר אינו כה בהיר. לפתע, כאשר יד ישראל בדבר, ההבחנה הברורה בין אור וחושך הופכת לאירוע מורכב ומעורר מחלוקת.
הקשר הקיים בין קוריאה הצפונית לטרור במזרח התיכון אינו מקרי. הוא תוצר מערכת יחסים ארוכה המבוססת על ערכים ואינטרסים משותפים, לרבות אנטי-הומניזם, אנטי-מערביות, קולקטיביזם ומאבק משותף בכוחות 'מדכאים'. קוריאה הצפונית הייתה ונשארה חלק מרכזי ממה שהנשיא בוש הבן הגדיר כציר הרשע, לצד איראן ועיראק.
רוסיה של פוטין אמנם לא הוזכרה אותה בנאום בוש ב-2002, אך לאור המלחמה באוקראינה ניתן לומר כי היא חלק מהציר. יתכן כי בוש טעה אז שלא כלל אותה בדבריו, ויתכן מאוד שאותה טעות נעשית כיום עם סין.
שיתוף הפעולה בין הגורמים השונים בציר הרשע הדוק, גם ברמה הסימבולית וגם ברמה המעשית. קוריאה הצפונית מעורבת במימון, הכשרה, מכירת נשק וטכנולוגיות לשאר החברות בציר, לרבות אויבות ישירות של ישראל.
בשנת 2014 קבע בית משפט בארה"ב כי קוריאה הצפונית סייעה לחיזבאללה במלחמת לבנון השנייה על ידי אספקת נשק, אימונים ובניית רשת מנהרות. ב-2007 תקפה ישראל בעומק סוריה (חברה נוספת בציר הרשע המורחב) כור גרעיני מבוסס פלוטוניום שנבנה בשיתוף פעולה עם קוריאה הצפונית, לה כידוע תכנית גרעין מפותחת. מחריד לדמיין, בוודאי לנוכח זוועות מלחמת האזרחים בסוריה, מה היה קורה לו רודן כמו בשאר אסד היה מחזיק נשק גרעיני.
באשר לפלסטינים, באופן כלל לא מפתיע, קוריאה הצפונית מספקת תמיכה לחמאס במישרין ובעקיפין באמצעות איראן, לרבות סיוע למתקפת ה-7 באוקטובר. הרש"פ המתונה כביכול מקיימת גם היא יחסים קרובים וחמים עם פיונגיאנג. זו אינה טעות אלא מדיניות, שיתוף פעולה בין גורמים המתנגדים באופן נחרץ למערב ולערכיו ומעוניינים להחליף נאורות בעריצות.
שיתוף הפעולה בין הפלסטינים לקוריאה הצפונית ושאר ישויות ציר הרשע, צריך להוות נורת אזהרה למערב. כאשר ידידי ישראל כמו הנשיא ביידן וראש ממשלת בריטניה רישי סונאק מתעקשים לצד תמיכתם בישראל לטעון כי חמאס אינו מייצג את כלל הפלסטינים, ויש להתקדם לפתרון שתי המדינות, רצוי שיהרהרו בדברי חז"ל שקבעו: "אמור לי מי הם חבריך ואומר לך מי אתה".
אני מאלו הסבורים שתהיה זו טעות לאפיין את המלחמה הנוכחית כמאבק נגד האסלאם הרדיקלי בלבד. לאורך השנים ראינו כי גם במרחב המזרח-תיכוני אין הכרח להיות אסלאמיסט כדי להתנגד למערב ולהיות אויב מר לישראל.
מפלגת הבעת' שקמה בשנות ה-40 הציגה תפיסה לאומנית-סוציאליסטית, חילונית ו'אנטי אימפריאליסטית' – דהיינו אנטי מערבית. כל זה לא מנע ממנה להצמיח שלושה מהעריצים הגרועים ביותר שידע המרחב, אסד האב ובנו בסוריה וסדאם חוסיין בעיראק. אש"ף מהווה ארגון גג למספר תנועות פלסטיניות חילוניות בעיקרן. מכך ניתן ללמוד, לשיטתי, כי נכון יותר לראות את המאבק בין המערב ובין 'ציר הרשע' כמאבק תרבותי ואידיאולוגי, שטומן בחובו גם מאבק באסלאם הרדיקלי.
הגיע הזמן שאנשי המערב ומנהיגיהם יכירו במציאות המתבהרת: יש ציר רשע עולמי. קוריאה הצפונית, רוסיה, ואיראן הן חלק ממנו, והן תומכות מדינית וצבאית בפלסטינים, מכיוון שגם הפלסטינים חלק ממנו.
מהצד השני, ישנה ישראל, מדינה דמוקרטית מערבית המתמודדת כיום מול ציר הרשע בזירה אחת מני רבות. החיים לרוב מורכבים אך לא במקרה הזה. לא בזמן הזה של חיינו. כיום יש טובים ויש רעים. ישראל נמצאת בצד הטובים ומובילה את המאבק ברעים. גם היחס העולמי אליה צריך להיות בהתאם.
מ ד ו י ק
צריך להחליף את הביטוי ׳ציר הרוע׳ ב׳משולש הרע׳ דהיינו סין, רוסיה ואירן. כל השאר הם נספחים.
הבנה כזו תשנה את אופן החשיבה ותאפשר להגיע לאסטרטגיות נכונות יותר.
ניתוח מרתק!
אוסיך ואומר שלתחושתי ואני מדגיש תחושתי,אם ישראל תוגבל במלחמתה מול החמאס…גוג ומגוג
זה כאן!
כשאנחנו רוצים שהעולם יבין ויגנה את הזוועה שקרתה לנו, אנחנו צריכים גם לנהוג כך כשקורה דבר כזה במקום אחר.
לא שמענו גינוי לאזרביגאן על סילוק הארמנים מנגורנו-קאראבאך.
עד היום לא היכרנו ברצח העם הארמני על ידי הטורקים.
וגם לא תפסנו צד במלחמת אוקראינה.
ניתן לטעון שבכל המקרים האלה הסכסוך מורכב.
גם כאן אומרים מתנגדינו שהסכסוך מורכב.
צודק במאה אחוז.
קים אוהב טילים ורקטות
אנחנו בפתחו של מלחמת עולם שלישית !!!!